דברי מלכיאל ה קנא

דז"א דהכא לית לאשה חזקה שאינה קטלנית. ונראה דאי נימא לחוש למיעוטא בזה א"כ יהא אסור לישא אשה דניחוש שמא היא קטלנית. ועכצ"ל דזה הוי רק מיעוטא דמיעוטא ול"ח לה עד שיתברר. וא"כ ה"ה בזקן כיון שבטבע מת האדם בזקנתו אין לחוש שמא מת בשביל שהיא קטלנית כיון דהוי מיעוטא דמיעוטא

והנה מעכ"ת העיר מלשון הש"ס נישאת לראשון ומת לשני ומת לשלישי לא תנשא דהול"ל נישאת לשני אנשים ומתו לא תנשא לשלישי. ודקדק מזה שהכוונה שמתו תיכף לנישואיהם ומוכח מזה שמתו בסיבת הנשואין. והנה אף שהוא דקדוק נכון. אבל הלא כל הפוסקים פסקו להיפך וחלילה לחדש דין מדעתינו נגד כל הראשונים ולשון הרמב"ם פכ"א מהא"ב הל"א וטוש"ע ר"ס ט' הוא באמת אשה שנישאת לשני אנשים ומתו לא תנשא לשלישי. וצ"ל שלשון הברייתות הוא לכתוב כל דבר מפורש. וכן איתא ביבמות (דף ס"ה) נישאת לראשון ולא היו לה בנים נישאת לשני ולא היו לה בנים לא תנשא לשלישי ועוד שם הפילה וחזרה והפילה וחזרה והפילה ולא אמרו נישאת לשני אנשים ולא היו לה בנים וכן הפילה שלשה פעמים. ואפשר לישב דקדוק זה דאי הוי אמר הפילה ג"פ הו"א דה"ה אם ילדה תאומים או שלשה ולדות והפילה כולם הוי ג"כ חזקה לנפלים לזה קמ"ל דבעינן שיהא כל נפל מעיבור אחר וכן אי הוי אמר נישאת לשני אנשים הו"א דאף אם היו נישואין על תנאי ונשאת לשני אנשים בזמן אחד והיה תנאי בנשואי כל אחד שאם יתקיימו נישואי השני יהיו בטלים נישואים של זה. ומשניהם לא היה לה בנים לא תנשא לשלישי קמ"ל דבעינן דווקא שיהיו זאח"ז וכן בקטלנית י"ל כן. אך זה שייך רק למ"ד מעין גורם. אבל למ"ד מזל גורם לא שייך זה. דכיון שנישואיו בטלים הרי אינה בת מזלו כלל. ולכאורה קשה למ"ד מזל גורם למה תני נישאת הול"ל נתקדשה וצ"ל דנישאת הוא לשון הרגיל בש"ס. ואדרבא מינה דייק ר"א דמזל גורם מדלא קתני בא עליה אחד ומת. אלמא שתלוי בנישואין ולא בביאה והיינו משום דמזל גורם וכ"כ המ"מ פכ"א מהא"ב דהרמב"ם ס"ל מזל גורם אף דנקיט לשון נישאת. ודייק ליה מדנקיט סתמא מת ולא חילק דהיכא שנפל מן הדקל ומת לא הויא קטלנית ע"ש. וכן נלע"ד לדקדק ממ"ש הרמב"ם דבדיעבד אם קידש אינו מוצא וכתב בתשובה הובא בכ"מ שם הטעם לפי שאינו רק כמו ניחוש ע"ש. וזה שייך אי נימא הטעם משום מזל. אבל אי משום מעין הוי זה כמו דבר טבעי ואין זה ניחוש ולזה א"ש דנקטו הרמב"ם וטוש"ע לשון נישאת לב' אנשים משום דליכא למיטעי דנישאת לאחד על תנאי דא"כ לא הויא קטלנית דכיון שקדושי האחד אינן קדושין לא שייך בזה מזל גורם. אבל לפז"ק למה לא קתני בש"ס בלשון זה

ועוי"ל בישוב דקדקו משום דהו"א דאף אם מת הראשון אחר שנתגרשה ממנו ונישאת לשני הויא ג"כ קטלנית והיינו משום דמעין גורם. לזה נקיט נישאת לראשון ומת. וברמב"ם וטוש"ע א"א לטעות בזה דכיון שכתבו אח"כ שאם נישאת לא תצא כמ"ש הכ"מ שם מתשובת הרמב"ם דהוי רק כעין ניחוש. ועוי"ל דלהכי נקיט הש"ס נישאת לראשון לאשמועינן שאם בעלה הראשון לא מת ונתגרשה ואח"כ מתו לה שני אנשים לא הויא קטלנית כיון דחזינן שהראשון לא מת. אבל לדינא משמע בפוסקים דאף בכה"ג הויא קטלנית ולזה אקצר בזה וגבי נישאת ולא היו לה בנים נראה דלא נקיט נישאת לב' אנשים לפי שזה נמשך בהכרח זמן עשרה שנים לזה לא שייך למינקט לב' אנשים דמשמע שהיה בזמן קצר וכ"ה לשון הרמב"ם בפט"ו מה"א נישאת לאחד ושהתה י' שנים ולא ילדה וכו'. עכ"פ נתישב דקדוקו של מעכ"ת

אכן לדינא בנ"ד נראה פשוט שאין חשש קטלנית כמש"ל כיון שהשני היה בן ע"ו במותו. ובזמנינו הוא אריכת ימים ואין שום ריעותא עי"ז. ובזה שייך קצת סברת כת"ר שאם היה מת תיכף אחר נישואיה היה מקום לומר שרגלים לדבר שהנשואין היו סיבת מותו. אבל בנ"ד שחי אח"כ ששה שנים אין שום חשש. ואין לומר דכיון דקיי"ל דמזל גורם. א"כ י"ל דמוכח שמזלה גורם שימותו אנשיה ורק זה נזדמן שנישאת לזקן דז"א דכיון שממיתת השני אין ראי' להחזיקה בקטלנית. א"כ הרי היא בחזקתה הקודמת כאילו לא מת לה רק בעלה הראשון וכל שלא הוחזקה קטלנית מותרת לינשא בלי שום חשש: סימן קצז. כבוד הרה"ג המפורסם וכו' מו"ה מאיר נ"י הרב דק' ווילייקא

ע"ד שמת שם בבית החולים איש מעיר פאסוואל ובחליו באה לבקרו אשה שדרה עמו בערך שנה כדרך איש ואשתו וכשמת הלכה ללוותו. ועתה חפצה לינשא. וכששאלוה הלא אין לבעלה בנים וזקוקה ליבם. השיבה כי לאיש הנ"ל אין לו אח. ועוד כי לא היתה אשתו בקדושין רק פילגש שלו ובווילנא יצא רינון שאינה אשתו בחופה וקדושין. ודרשו עליו בפאסוואל והשיבו שלא נודע לו שום אח. רק בפנקס העיר הנקרא פנקס שבאופראווע כתוב שלאביו יש עוד בן ששמו אברהם יוסף. אבל לא לקח מעולם פאס. ועוד כתוב שם שלזה האיש שמת יש לו אשה ששמה אסתר ואין ידוע אם מתה או נתגרשה. וחפץ כת"ר לדעת דעתי אם יש עליה חשש זקוקה ליבם ובאשר עלי להשיב כעת כמה תשובות לזה אשיב בקוצר

הנה לכאורה פשוט שאסורה לינשא דהרי הוחזקה קרוב לשנה לאשתו של איש זה. וקיי"ל בקדושין (דף פ') שסוקלין על החזקות ולא מהני אמתלא כלל ע' אה"ע סי' י"ט והרי כתוב בערכאות שיש לו אח. וקיי"ל דערכאות לא מרעי נפשייהו ואף בגיטין יש להם נאמנות כדאיתא בגיטין (דף י"ט ע"ב) וגם כי ספרי הנולדים מתנהגין ע"י ישראל. והיא אומרת בעצמה שאין לו בנים ועכ"פ הרי לא הוחזק בבנים וקיי"ל דהוחזק באחים ולא הוחזק בבנים אסורה לשוק וע' אה"ע סי' קנ"ז

אכן כד דייקינן נראה לצדד להקל. דהא בנ"ד יצאה רינון שאינה אשתו. וכבר בארתי בחיבורי ח"א סי' ע"ה דהיכא שיצא קול נגד חזקה. י"ל דמהני אמתלא נגד החזקה וא"כ בנ"ד שיש לה אמתלא טובה שהיתה בושה לומר שאינה אשתו ויצא רינון. ורינון כתבו הח"מ וב"ש סי' ו' סקי"ד דעדיף מקול שפיר נאמנת לומר שאינה אשתו. ואף דשם איתא שהכל מרננים ע"ש. מ"מ נראה דבנ"ד הרינון התפשט יותר מהחזקה. כי לפה"נ היו דלי המצב. ומה שדרו יחד כאיש ואשתו לא נודע רק לאנשי השכינה שדרו שם. אבל הרינון שאיש מישראל דר עם אשה בלי כתובה וקדושין היא מלתא דתמיה ומתפשט הקול בעיר בנקל. ובזה יש להאמינה באמתלא כיון שאינה חזקה גמורה והיינו כשהרינון התחיל תוך שלשים יום שלא הוחזקה עדיין לאשתו

ועוד יש לצדד דהא בנ"ד הוחזק במקומו שאין לו אחים וכבר כתב הח"ס ח"ב סי' ס"ז וע' נו"ב מ"ת סי' קמ"ה שאם במקומו אין ידוע לו אח מיקרי שאינו מוחזק באחים. ובזה קיי"ל באה"ע סי' קנ"ז שמותרת לשוק אף שאין לו בנים ואין ע"א נאמן לומר שיש לו אח. ואף דבנ"ד נמצא בפנקס העיר שיש לו אח. מ"מ לא עדיפא מעד אחד ואין ע"א אוסרה היכי שהוחזק שאין לו אחים. ועוד דזה גרע מערכאות דעלמא כי שמעתי שבפנקסים הללו כותבים גם דברים שאינם באמת וכמה פעמים כותבים אח לאחד כדי שלא יהא בן יחיד ולא יופטר מחיוב עבודת הצבא. ובנ"ד יש אומדנא מוכחת לזה שהרי איננו ולא לקח פאס מעולם. ואולי מת בקטנותו ושכחו לכתוב בספרי המתים. ועכ"פ לא הורעה החזקה שאין לו אחים. ועוד דהא בנ"ד כתוב שם שהיה לו אשה אחרת. וא"כ אפשר שילדה לו בן. ואף דכיון שלא יצאה מליאה לא חיישינן שילדה