דברי מלכיאל ה קמט

בהרבה שמות ואף שי"ל דכיון שיש מקומות שקוראים זיסל א"כ יסברו שהאשה זו היתה במקומות שקורים זיסל ולזה כתבו בגט כן ולא יטעו על אחרת ומה שלא כתבו זיסלא יאמרו שהוא בשביל שהוא שם געגועים אבל ז"א כי מי שמכירה יודע שלא נקראת זיסל מעולם. שוב הגיעני מכתב כת"ר ששמה מעריסה זיסל ורק אח"כ קראו אותה לפעמים זיסלא ולפעמים זיסליצקא ולפ"ז בדיעבד כשר הגט כיון שכתבו את עיקר השם וזיסלא הוי רק געגועים וכן זיסליצקא ולכתחלה הייתי כותב בכגון זה זיסל דמתקריא זיסלא ודמתקריא זיסליצקא. אכן אם אינה נקראת כלל בשם זיסל וכן בשטרות אין נכתב שם זיסל ולא בביהכ"נ לענין מי שברך וכדומה אזי הוי נשתקע ואין לכתבו כלל: סימן קצב כבוד הרה"ג וכו' מו"ה יוסף נ"י הרב דק"ק לוציניטש

ע"ד שאחד נסע לארגנטינא ונתרצה לגרש אשתו והאשה נקראת ליוושא וכתב רב גדול אחד לשם שיכתבו בגט ליבשא וכתבו כן ושלחו הגט למקום האשה והאשה חותמת א"ע ליפשא בפא ויש בזה חשש עיגון כי קשה להשיג גט אחר וחפץ כת"ר לדעת דעתי בזה

הנה כת"ר העיר דמ"ש ליבשא בבית יש לדמות להא דקיי"ל באה"ע ס"ס קכ"ט שאין נ"מ אם כתבו זנביל או זאנוויל ולדעתי גרע בנ"ד כי בב"ש שנ"ל כתב שיש שם אשה ליבשא בבית דגוש וא"כ יש מקום לטעות בזה. משא"כ שם זנוויל ידוע שנקרא בבית רפוי. ונראה לדון את הרב הלז לכף זכות כי אולי בסביבותם אין מצוי שם זה בבית דגוש ולזה לא חשש שמא יטעו דהא העיקר הוא מקום הנתינה ואף אם במקום הכתיבה נמצא שם כזה בדגוש מ"מ הא עיקר החשש בזה הוא משום לעז שיאמרו שכוונתו לאשה אחרת ובנ"ד הרי נשלח הגט ליד שליח שני וא"כ נתקיים בב"ד כנהוג וכבר כתבתי בחיבורי ח"ג סי' ק"ט דבכה"ג אין לחוש ללעז. ולפז"נ דאף אם נמצא במקום נתינה שם כזה בבית דגושה יש להתיר ג"כ ליתן הגט מטעם הנ"ל כיון שיש חשש עיגון וגם דכיון דויו ובית הם אותיות המתחלפים אין לחוש ללעז כי הרואה יתלה שנתחלף לו ויו בבית וע' בכנסת יחזקאל סי' ס"ט וע' בב"ש בשא"ו בשם וואלק ובגט מקושר בזה ובפ"ת שם דמבואר מדבריהם דבדיעבד אין לפסול באותיות המתחלפות ומה שלא כתבו שם ליפשא שחותמת בו הנה גבי שם וואלק מבואר באחרונים דבכה"ג א"צ לכתוב כפי החתימה ובלא"ה הא קיי"ל ר"ס קכ"ט שאם כתב רק עיקר השם כשר הגט ובפרט דבנ"ד י"ל שחותמת בטעות בפא ולזה לענ"ד יכולים למסור הגט בנ"ד כיון שהוא חשש עיגון: סימן קצג. כבוד ידי"נ הרה"ג המפורסם וכו' מו"ה ישראל בן-ציון נ"י הרב דק' ווישקאווא

ע"ד אחד שנסע לאמעריקא ונשא שם אשה על אשתו ואח"כ שלח גט לאשתו ראשונה שהניח במדינתינו ולא רצתה לקבלו והגט מונח זה איזה שנים ביד השליח ואח"כ נשא אשה שלישית ועיגן גם את השניה ועתה רוצה הראשונה לקבל הגט וחושש מעכ"ת דכיון שהוחזק לעבור על חרגמ"ה יש לחוש שביטל הגט וכמו דחיישינן גבי מומר והוא מקום עיגון וחפץ לדעת דעתי בזה ובאשר ביקש להשיבו תיכף לזאת הנני משיב בקוצר

הנה בנ"ד פשוט לכאורה שאין לחוש לביטול דנהי שנחשד לעבור על חרגמ"ה מ"מ הא כתבו הרבה פוסקים דאחר אלף החמישי אינו רק מנהג וכמ"ש הב"ש באה"ע סי' א' והחשוד לעבור על מנהג ודאי שאינו חשוד לעבור על איסור דאורייתא דהא גם החשוד על איסור דרבנן אינו חשוד על דאורייתא כדקיי"ל ביו"ד סי' קי"ט ומפורש בש"ס בכמה דוכתי. ובנ"ד כששולח גט ע"י שליח מקבל על עצמו בח' ובשבועות התורה שלא יבטל את הגט והשליחות וא"כ אינו חשוד לעבור על הח' והשבועה ולבטל את הגט דהוי איסור דאורייתא ורק במומר חששו לפי שנעשה מומר לדאורייתא אכן נראה דבנ"ד לא שייך לדונו לאיסור דאורייתא בשביל השבועה דהא קיי"ל ביו"ד סי' ב' ס"ג וסי' קי"ט ס"ח שהחשוד על הדבר אינו נאמן עליו אף בשבועה משום דבלא"ה הוי מושבע ועומד וע"ש באחרונים. וא"כ גם בנ"ד אין השבועה שקיבל עליו מוספת חומרא עליו דנימא שלא יהא חשוד בשביל זה ואף די"א דהוי רק מנהג מ"מ גם מנהג טוב יש בו דררא דנדר כדין דברים המותרים ונהגו בהם איסור ע' יו"ד סי' רי"ד בזה. וגם כי י"ל שאף שהשביעוהו בעת סידור הגט שלא יבטל הגט בכ"ז איש המוני אינו מרגיש זה וחושב שכן הוא נוסח סידור הגט ואם ישאלוהו אח"כ אם נשבע ע"ז לא יזכור שנשבע ואף דבלא"ה יש איסור דרבנן שלא לבטל גט כדתנן בגיטין (דף ל"ג ע"א) וזה חמור ממנהג בעלמא מ"מ לאו כ"ע ידעי שיש איסור בזה ועוד דהא קיי"ל בסי' קי"ט ס"ד שהחשוד על איסור אחד אינו חשוד על שאר איסורים וע' באחרונים שם ובסעיף כ' שם

אך לפ"ז צ"ל שאם ידענו שהמגרש מחלל שבתות בפרהסיא צריך לחוש שיבטל הגט ובפוסקים לא נזכר זה רק גבי מומר לע"ז, ובנ"ד יש ג"כ לחוש לזה כי באמעריקא מצויים בעוה"ר מחללי שבת. ובפרט באיש כזה שהעיז לקחת ג' נשים בודאי צריך לחזור עליו אם הוא שומר שבת. ועוד נראה דבאמת אנשים פשוטים אינם יודעים שי"א דהוי רק מנהג והוא מוסכם בפי כל שיש בזה חדר"ג ואדרבא לאינשי דעלמא חמור לעבור על חדר"ג מלעבור על ח' שקיבל על עצמו וכן קיי"ל בש"ס בבכורות (דף ל') וביו"ד סי' קי"ט ס"ז דאע"פ שאיסור זה הוא קל מהשני מ"מ כיון דלאינשי הוא חמור מהשני הרי הוא חשוד גם על השני ומעולם לא שמענו שבגט ע"י שליח יחושו לביטול היכא שהמגרש חשוד

והנה בנוגע לנ"ד נראה פשוט שאין לחוש לביטול דאף בחשוד לא חיישינן שיעשה איסור רק היכא שיבוא לו עי"ז איזה תועלת. אבל היכא שלא יהא לו תועלת קיי"ל דלא שביק היתרא ואכיל איסורא. ובפרט היכא שאינו חשוד רק לעשות איסור כדי למלאות תאותו והרמ"א כתב בסי' קי"ט ס"ב דמומר לתיאבון לא הוי חשוד. ופירש הש"ך שם דהיינו שאינו חשוד רק היכא שע"י האיסור יבוא לו תועלת וא"כ בנ"ד שלא דרשה גט רק מעצמו שלח הגט הרי חזינן שרצה לתקן שלא יהיו לו שתי נשים או כדי לפטרה שתוכל לינשא אין לחוש לביטול ומה שחששו באה"ע ס"ס ק"מ וקמ"א סנ"ט במומר שמא יבטל היינו היכא שבקשו ממנו שיגרשנה ונתרצה לזה יש לחוש שיבטל הגט כדי שיצטרכו לבקשו שנית ויוציא ממנה כסף ובפרט היכא שנתנו לו כסף כדי שיגרש שיש לחוש שיחפוץ לקחת עוד כסף. ולפ"ז קשה טובא על מ"ש כמה אחרונים והובא בפ"ת סי' קמ"א שאף במומר אין חוששים בדיעבד שמא ביטל היכא שהוא שעה"ד ומקום עיגון וקשה דלמה לא נחוש כיון שהוא חשוד על כל התורה כולה והא קיי"ל ביו"ד סי' קי"ט שאין לסמוך על חשוד וחוששים שמא החליף או זייף ע"ש. ולכאורה יש לחלק דרק לכתחילה חוששים שמא יבטל. אבל בדיעבד אין חוששים שמא ביטל כי מעמידים את הגט על חזקת כשרות וכעין הא דאיתא בגיטין (דף כ"ח ע"ב) דשמא מת לא חיישינן משום שיש לו חזקת חי כפירש"י שם ושמא ימות חיישינן וכ"כ התו' בקדושין (דף מ"ה ע"ב)