דברי מלכיאל ה קמח

בזבחים מ"מ לחזרה לא חיישינן. ועוד דבזבחים ג"כ יוכל לשאול על נדרו קודם הקרבה ויצא הקרבן לחולין. ולפ"ז בזה"ז שנהגו כתקנת רגמ"ה שלא לגרש בע"כ י"ל שאם צוה לכתוב גט לאשתו וכתבוהו וחתמוהו כדין והאשה עדיין לא נתרצתה להתגרש יפסל הגט אף אם אח"כ תתרצה להתגרש כיון דבשעת כתיבה לא היתה עומדת להתגרש. ואף שאמר הסופר בפירוש שכותבו לגרש אשה פלונית. מ"מ כיון שהוא מסופק אם תרצה לא הוי לשמה וכמש"ל וכ"כ הרשב"א להדיא בגיטין (דף כ"ג) שאם אין האשה עומדת להתגרש אף שהסופר כתב בפירוש לשמה מ"מ מיקרי זה שלא לשמה ע"ש. וא"ל דהוי ככותב על תנאי אם תתרצה דא"כ תלוי זה בדין ברירה כדאיתא בזבחים (דף ג') ויש לדחות זה ובאשר אין נ"מ לנ"ד אקצר

עכ"פ בנ"ד שהאשה לפנינו ונתרצית לקבל גט ונכתב שמה כהוגן ומה שמזכירים שם אביה בגט הוא רק כדי לברר הדבר מי היא וא"צ כלל לכתוב לשם אביה ג"כ א"כ כיון שאין מקום לטעות בזה באשר כי אף אם נקרא אליהו אייזק מ"מ דעת הרבה אחרונים לכתוב אליהו המכונה אייזק א"כ לא יאמרו שאשה אחרת היא זו שפיר כשר הגט דהא נכתב לשמה

ועדיין יש לפקפק דהא צריך שהעדים ידעו שנכתב לשמה וכן מבואר בסה"ג ששואלים להעדים אם שמעו שהסופר אמר שכותבו לשמה ובנ"ד הרי שמעו מהסופר שאמר שכותבו לגרש האשה בת אליהו המכונה אייזק והם סברו בשעת מעשה שהכוונה שבפי כל נקרא רק אייזק ולתורה עולה בשם אליהו לחוד א"כ הרי אפשר שהיתה כוונת הסופר לשם אשה אחרת ואף שהסופר אומר שכוונתו היתה לאשה זו מ"מ זה הוי דברים שבלב ואין עדים ע"ז ועל העדים בעצמם י"ל דהם בעצמם יודעים שכוונו לאשה זו ונראה דבנ"ד ודאי היו העדים מתחילה בעת שדרשו מהאשה על שם אביה וידעו שהסופר מכוין לכתוב לגרש אשה זו והשמות אומר כפי שצוה לו הרב לכותבם והוי כאומדנא הגלויה לכל שכוונתו לאשה זו דלא הוי כדברים שבלב כמ"ש התו' בגיטין (דף ל"ב) ובכמה מקומות אכן אם העדים לא ידעו זה שהאשה היתה לפני ב"ד והסופר קודם כתיבה יש לחוש לזה וגם כי בחתימת העדים יש לפקפק כיון שחשבו ששם אבי האשה הוא אליהו לחוד. אך י"ל דמ"מ הרי יודעים העדים שחזקה על ב"ד שאין מוציאים מידם דבר שאינו מתוקן ובודאי חקרו האשה שנתרצתה לקבל הגט וגם מעמידים על חזקת כשרות את המגרש שאין לו שתי נשים ובפרט אם האיש והאשה דרים בעירם ומכירים העדים והסופר אותם בודאי אין לחוש ועוד דהא שמעו מהבעל שצוה להסופר לכתוב וכן להם לחתום לגרש אשתו פב"פ הרי שהיא אשתו ואין לחוש לאשה אחרת ובכ"ז אם הזוג מעיר אחרת ואין העדים מכירים אותם וגם ידעו העדים שלזה כותבים המכונה באמצע לפי שחושבים שנקרא לס"ת אליהו ובפי כל אייזק צריך עדיין להתישב בדבר. ובזה יש חשש גם על העדים בעצמם שאמרו כן קודם חתימתם. ולכאורה נראה שאין לחוש בדבר כיון שעכ"פ אין לו רק זו האשה האחת

ולכאורה יש להעיר בזה דהא כתב הב"ח בתשובה סי' צ"ה וכ"כ כמה אחרונים דהיכא ששם הלעז לא נצמח משם העברי צריך לכתוב דמתקרי ומכ"ש היכי שנקרא כן ביחד מעריסה. וא"כ היה צריך לכתוב בנ"ד דמתקרי ואף לדעת הסוברים דגם בכה"ג צריך לכתוב המכונה הנה צ"ל דס"ל דזה קאי על האדם כדעת הנו"ב דאי קאי על השם לא שייך זה בנ"ד דהא שם אליהו אין לו כינוי אייזק וכיון דקאי על האדם א"כ פסול בנ"ד דהא בנ"ד אינו נקרא בשם אייזק לחוד רק אנו סומכים בנ"ד על שיטת הב"ש ודעימיה דס"ל שהמכונה קאי על השם וכמ"ש בשו"ת אנשי שם סי' ק"א הטעם להכשיר בכגון הא דבנ"ד וא"כ כיון דמוכח ממ"ש המכונה שהכוונה על האדם כדעת הנו"ב וכמש"ל וא"כ הוא שינוי השם דהא האיש הזה לא נקרא מעולם בשם אייזק לבדו ואף לדעת האחרונים שכתבו שאם במקום שצריך לכתוב דמתקרי כתבו המכונה הוא כשר מ"מ בנ"ד הרי עי"ז יש מקום לפסול הגט וע' ט"ג בלקו"ש סק"ב מ"ש בשם מהריב"ל והנראה בזה דבאמת בנ"ד אם היה כותב דמתקרי לא היה נכון דהא במתקרי מודו כ"ע דקאי על האדם וזה טעות דהא מעולם לא נקרא זה בשם אייזק לבדו וכ"כ הפוסקים דהיכא שנקרא בשני שמות עברים יחד וכתבו בגט דמתקרי על השני פסול הגט לפי שאיש זה לא נקרא בשם זה לבדו וע' ט"ג שם סק"א וא"כ בנ"ד לא היו יכולים לכתוב דמתקרי ובהכרח היה לכתוב המכונה ומה שלא כתבו בגט שני השמות יחד יתלו לפי שלא רצו לכתוב שם לעז יחד עם שם הקודש כי ידוע שעיקר השם הוא שם הקודש ובגוף הדבר לא ידענו מי שם גבולות לכינויי השמות דהא אייזק הוא כינוי גם לשאלתיאל כמבואר בב"ש והלא אינו נובע משאלתיאל כלל רק שכן נהגו לכנות וה"ה באליהו י"ל כן והרבה אחרונים כתבו להיפך דהיכא שהשם לעז נובע משם הקודש צריך לכתוב דמתקרי ואם אינו נובע משם הקודש יכתבו המכונה ע' אה"ע סי' קכ"ט סט"ז ובאחרונים שם. ולפ"ז בנ"ד שפיר כתבו המכונה. ולענ"ד העיקר כן שהמכונה שפיר קאי על השם אף שאינו נובע משם קודש זה דהא מ"מ הרי כינו לשם קודש זה בשם לעז זה וכמו בנ"ד שכינו בשם אייזק לשם אליהו ועוי"ל שאולי היה לו גם שם יצחק וכינוהו אייזק ואח"כ נשתקע שם יצחק ונשאר שם אייזק לבדו וכה"ג הובא בט"ג באחד שנקרא אברהם קאפעל באשר היה לו גם שם יעקב וכינוהו קאפעל ואח"כ נשתקע שם יעקב דודאי שאין לכתוב שם יעקב רק קאפעל לחוד. ובאשר בענין זה צריך לעיין בדברי האחרונים ולפלפל בדבריהם ואין לי פנאי לזה. לכן אקצר

עכ"פ לענ"ד יש להכשיר הגט בנ"ד ולדעת הרבה אחרונים צריך לכתוב כן לכתחילה. אכן אם בנקל להשיג גט אחר יותר טוב לעשות כן ועכ"פ צריך להזהיר את הבעל שלא ישא אשה אחרת עד שיתן לה גט אחר כיון שהברירה בידו ליתן גט אחר הוי לגביה כלכתחילה דהרי האשה מוכנת לקבל גט אחר ורק אם בהמשך הזמן תנשא האשה לאחר וכמש"ל שיש להתירה אזי יהי ההכרח להתיר גם להמגרש לישא אחרת כי אז חלילה לכתוב גט אחר ולהוציא עי"ז לעז על קידושי האשה לבעלה השני. אכן נראה שהבעל חייב להשיב הכסף שלקח בעד מה שמגרשה כיון שצריך גט אחר ואף דקיי"ל בח"מ סי' ש"ו בטבח שקלקל שאם אינה ודאי טריפה פטור משום שיכול לומר קים לי כהמכשיר מ"מ בנ"ד אין יכול לומר קי"ל דהכא יש אומדנא ברורה לכל העולם שלא נתנה לו הכסף רק באופן שתהא מגורשת ממנו בגט כשר לגמרי שתוכל להנשא בו אבל אם יש בו חשש ועי"ז לא תוכל להנשא בו מחויב להשיב לה כספה. וע"ד הוצאות הגט אין להאריך דודאי לא יתעצלו ב"ד לסדרו שנית בחנם והלואי שיתרצה ליתן גט אחר ויש להאריך בכל פרט אבל אין פנאי כעת

והנה רוב הנקראים. לס"ת אליהו נקראים בפי כל אליה ומכ"ש כשיש להם עוד שם וא"כ בנ"ד אם הוא נקרא בפי כל אלי' אייזק אזי יש בזה חשש ובכ"ז אם א"א להשיג גט אחר אין לפסלו כי הכל יודעים שאליה הוא אליהו וע' ח"ג סי' ק"נ. שוב הגיעני מכתב מהרב דספרדים דשם שנקרא אליה אייזיק וגם כתב ששם האשה זיסלא ובגט נכתב זיסל והביא בשם שו"ת צ"צ החדש סי' רמ"ג שפסול מפני שהם שני שמות וכמו שמצינו בש"ס שם רבין ושם רבינא והם שני שמות והנה הספר הלז לא ראיתי ובשדי חמד סי' ל"ב אות ו' שציין כת"ר עיינתי והביאו בקוצר ולענ"ד יש לדון בזה כי גם בשמות רבין ורבינא נראה שהוא שם אחד רבין נקרא בא"י שמדברים בלה"ק ורבינא הוא מבבל שבלשון ארמי מושכים אלף בסוף התיבה וכמ"ש בחיבורי ח"ג סי' קי"א לענין שמות רבה ורבא ע"ש באורך. ובנ"ד הוא שם אחד רק יש שממשיכים וקוראים זיסלא וכעין שמצינו שקוראים לאברהם אברמא וכדומה