דברי מלכיאל ה קמז

ונראה דבנ"ד יש מקום להקל דאף ששוכבת בלי דעת מ"מ י"ל שאינה נשתטית דהא הרבה פוסקים ס"ל דלא הוי שוטה רק מג' דברים דחשיב התם ואף שהרמב"ם וש"פ ס"ל דבכל מילי הוי שוטה וע' חיבורי ח"א סי' ע"א בזה מ"מ הוי ספיקא דדינא ויש כאן ס"ס דשמא היא בריאה בשעה שעושה השליח ואף אם אחזתה החולי מ"מ לא הוי שוטה בזה. ועוד נראה די"ל דהוו רק חולשא בעלמא ואפשר לעוררה ע"י רפואות וכדומה וכעין דאמרינין בחגיגה שם אימר גנדריפס אחדיה ובגיטין (ד' ע') אימור תונבא בעלמא וע' חיבורי שם ואף דלכתחילה אין לעשות ס"ס מ"מ כבר כתבו הפו' דכל שעה"ד כדיעבד דמי. ובנידון דידן אי אפשר לבוא אליו בשביל שהיא חולנית ואם כן הוי שעה"ד כי לא יוכל להיות לבדו. ועוד נראה דכיון שרוב זמנים יש בה דעת מיקרי שפיר איהו מצי עביד דהרי יכול לגרשה בשעה שהיא בריאה וכ"כ בשו"ת שיבת ציון סי' פ"ו לענין עשיית שליח קבלה מיד בעל שהוא ע"ח וע"ש. ועוד נראה דהא בנ"ד אם ירצה הבעל לתת לה גט בידו הוא מוכרח ליסע זמן רב ובכ"ז מיקרי מצי עביד כיון שעכ"פ יכול לבוא למקומה ולגרשה וא"כ שפיר יוכל לכוין לבוא למקומה בשעה שהיא בריאה והרי כתבו התו' בנזיר (דף י"ב) שאם הדבר בידו מיקרי מצי עביד ע"ש אף שמחוסר מעשה וא"כ כ"ש בנ"ד דאתי ממילא שתשוב לבריאותה רק שמחוסר זמן זה הוי ודאי בידו ומיקרי מצי עביד וגם דהא הרבה אחרונים חולקים על סברת המל"מ שהזכרנו ולזה בשעה"ד יש להקל בזה לענ"ד

אכן עדיין אפשר בתקנה שיודיעו ע"י ט"ג לשם ביום שהיא בריאה ויעשו אז את השליח הראשון והשני ואף שיש לדון אם ע"פ דין יש להאמין להודעה ע"י ט"ג מ"מ נראה דבנ"ד יש לסמוך ע"ז דהוי גילוי מילתא וגם דעבידא לאיגלויי ואקצר. וגם אפשר שהיא תעשה איזה איש משם לשליח קבלה והוא יקבל שם הגט ביום שיודיעו ע"י ט"ג שהיא בריאה. וכיון שאפשר בתקנה שוב אין כדאי להכניס א"ע בחששות ואם א"א באופן זה נכון שיעשו את השלוחים שני פעמים בשני ימים רצופים זא"ז ונוכל לתלות שביום אחד היתה בריאה אם אין שכיח שיארע לה בכל יום ועכ"פ י"ל שיש כאן רוב להיתר ואם הוא שעה"ד וא"א לעשות כנ"ל אזי לענ"ד אפשר לסמוך על מש"ל ולתת לה הגט: סימן קצא: כבוד הרה"ג המפורסם וכו' מו"ה יעקב נ"י הרב דק' דאגדא

ע"ד שכתבו בגט ע"פ האשה שם אביה אליהו המכונה אייזק ועתה נודע שנקרא בפ"כ וכן לתורה אליהו אייזק והמגרש אינו רוצה לתת גט אחר רק כשיתנו לו שתי מאות רו"כ וחפץ מעכ"ת לדעת דעתי בזה והביא מעכ"ת שכבר התיר בכגון זה הגאון מהרש"ק זצ"ל בספר חא"ש סי' ק"א ובאשר אני חלוש קצת אשיבנו בקוצר

הנה בגוף הדבר כבר נחלקו הפוסקים הובאו באחרונים סי' קכ"ט סי"ד והרבה פוסקים ס"ל שאף לכתחילה יכתבו כן ורק כשכותבים המכונה נחלקו אי קאי על השם או על האדם והביא זה כת"ר במכתבו. אכן בנ"ד יש להעיר דהמכשירים שם איירי שהבעל והסופר והעדים ידעו שנקרא בשני השמות יחד רק המסדר אומר להם שצריך לכתוב המכונה באמצע ובכה"ג איירי המהרש"ק שם. אבל בנ"ד שאמרה בכל שם לבדו א"כ כתבו וחתמו הגט לשם אשה שיש לה אב ששמו אליהו ולא ששמו אליהו אייזק וזה גרוע מסתם לפי מנהגינו שהסופר והעדים אומרים בפירוש שכותב וחותם לשם פב"פ לגרש פב"פ. אבל באמת ז"א דזה שייך כשאין האשה לפנינו אבל בנ"ד שהאשה היתה בשעת הגט א"כ כתבו וחתמו הגט לשם אשה זו ומה לנו אם חשבו אחרת בשם אביה ועיקר כתיבת שם אבי האשה הוא כדי שלא יסברו שהכוונה לאשה אחרת ובנ"ד אין שייך זה דכיון שיש דעת הרבה פוסקים שיכתבו כן לכתחילה ועכ"פ בדיעבד הוא כשר לדעת רוב הפוסקים אם כן אין מקום לטעות ואף כשאינה לפנינו יש לדון דבזה"ז שאין נושאים שתי נשים אין לחוש לאשה אחרת וכמ"ש בחיבורי ח"ד סי' קנ"ו אות ד'. אך י"ל דדוקא היכא דקאמר אשתי סתם אזי אין לחוש לאחרת אבל היכא שיש שינוי בשם אביה יש לחוש שמא האיש הזה עבר על חדר"ג ולקח עוד אשה. אבל כשהוא לפנינו אין שייך חשש זה

ולכאורה צריך להבין כשכותב הגט סתם לאשתו של זה ואינו מכירה א"כ הוי כסתמא וקיי"ל ריש זבחים דבגט פסול סתם. אכן גוף הסוגיא שם צריך ביאור דדייקינן שם דסתמא שלא לשמה קאי מהא דתנן הכותב טופסי גיטין צריך שיניח שם האיש והאשה וכו' וקשה דמה ראי' משם דהא שם אין מבורר עתה מי רוצה לגרש רק אח"כ אפשר שיבוא אחד לגרש אשתו וא"כ בשעה שכתב לא שייך לקרוא לשמה דהא עדיין לא נמצא איש שיחפוץ לגרש. אבל גבי קדשים הרי כבר מבורר של מי הוא ומה הוא רק שהכהן המקריבו אינו יודע ומקריבו סתם בזה שפיר י"ל סתמא לשמה. וכן בגט כה"ג כשהסופר יודע שיש איש החפץ לגרש וכותב לשם גירושין י"ל דכשר בסתם. ואף לפירש"י בגיטין (דף כ"ו) שכשרואה הסופר תגר בין איש לאשתו כותב גט וא"כ כבר ידוע לו מי הם המגרש והמתגרשת מ"מ הרי אין זה ודאי וגם היא ספק אם יקחו ממנו הגט שכותבו או יקחו מאחר. ונראה דבאמת היינו דקאמר הש"ס בזבחים שם דזבחים סתמן לשמה קאי וגט סתמא שלא לשמה משום דאשה לאו לגירושין עומדת והיינו משום שזבחים כבר הם מוקדשים וידוע איזה קרבן הוא ושל מי הוא משא"כ בגט דאפשר שלא יתגרשו ואפשר שיתגרשו ע"י סופר אחר

ולכאורה קשה לפירש"י דאיירי שראה תגר בין איש ואשתו דא"כ כותבו לשמה. ונראה דהנה הראשונים נחלקו אי בעינן שליחות לכתיבת הגט. ולכאורה קשה דא"כ מאי קאמר הש"ס שצריך שיניח שם האיש וכו' משום דהוי שלא לשמה תיפוק ליה שכתבו שלא בשליחות הבעל. שוב ראיתי שהרשב"א בגיטין (דף כ"ג) מוכיח באמת מזה שא"צ שליחות הבעל. אכן אף הסוברים שא"צ שליחות מ"מ בעינן שישמע מפי הבעל משום דבלא"ה מיקרי שלא לשמה וכמ"ש התו' בגיטין (ד' כ"ב ע"ב) וא"כ א"ש דאף שכתבו לשם האיש הזה מ"מ כיון שלא צוהו מיקרי שלא לשמה והטעם בזה דכל זמן שלא צוהו הרי אינה עומדת להתגרש וכמ"ש התו' ריש זבחים ד"ה סתם וכל שאין רוצים להתגרש לא מיקרי זה לשמה. ולפ"ז היה לנו לומר שאם גילה הבעל דעתו לפני עדים ואומר שרוצה שסופר זה יכתוב גט לאשתו ונזדמן שהסופר כתב מעצמו גט עבורו קודם שידע שהבעל אמר כן נימא שהגט יהא כשר דהא זה הוי לשמה ובש"ס גיטין (דף ע"ב ע"א) מפורש דבעינן שישמעו מפיו שיכתבו ויחתמו גט וכן קיי"ל ר"ס ק"כ וי"ל דהיינו משום גזירה דאומר אמרו כדאיתא בגיטין שם. ועוי"ל דכל זמן שהסופר לא ידע שהבעל צוה לכתוב אין כונתו בהחלט לגירושין כי הלא הוא מסופק הרבה בדבר ולא מיקרי לשמה וגם יש לדון שתלוי בברירה ואקצר ונ"מ בין שני התירוצים שהזכרנו לענין אם הוא דאורייתא או מדרבנן

עכ"פ כיון שהטעם דסתמא פסול בגט הוא משום דלאו לגירושין קיימא מיושב שפיר דאף שאין הסופר מכיר את האשה וכותב סתם לאשתו של זה כשר הגט דכיון שהבעל צוהו לכתוב גט הרי היא עומדת לגירושין ודמי לזבחים ואף שעדיין יש חילוק בזה דבגירושין יכול הבעל לחזור בו משא"כ