דברי מלכיאל ה קמו

בשבילה י"ל דלא עדיפא מנתאלמנה ועכ"פ לא גרע מקטס וכבר כתב הב"א הובא בפ"ת סי' נ"ג שגם אצלינו דנין כן בקטט ולזה נראה דבנ"ד יש לפוטרו מתוספת שליש. ולפ"ז גם כתובה א"צ כי התקנה שבשנה, ראשונה לא תקח כתובה רק נדונייתא ואף שיש מחלוקת באחרונים לענין כתובה ותוספת שליש וכן לענין גירושין ע"י קטט מ"מ כיון דבנ"ד בלא"ה יש מקום לומר שלא מחל על מום דשטות ולא ידע בו יש להקל עכ"פ עליו שלא יצטרך לתת לה רק נדונייתה וכנ"ל ואף אם עבר שנה מעת הנישואין כיון שנשתטית מקודם וגם לא עשה עדיין עסק בנדונייתה כגון שהנדוניא מושלשת אזי ג"כ יש לפטרו לענ"ד מתוספת שליש. ועוד יש לדון דהא עכ"פ נוכל להטיל עליו קב"ח שלא נתרצה דכיון שיכול לישא אחרת ע"י היתר ק"ר כנ"ל ממילא הויא הכתובה תביעת ממון שיש להטיל עליו קב"ח ולא דמי לטענת פרעתי דהכא קרוב הדבר שלא ידע ופרט זה דורש אריכות ואין העת מסכמת לזה

אכן אם יש רגלים לדבר שמה ששהה אינו מצד שנתרצה ויש לו איזה אמתלא על זה ששהה אזי יש לדון לספק עכ"פ וע' ב"ש סי' נ' סקי"א שכתב דהכל לפי הענין ובח"מ סי' רכ"ז קיי"ל שאם יש לו אמתלא טובה על מה שלא החזיר בכדי שיראנה לחגר אזי יכול לחזור בו וע"ש ובסי' רל"ב באחרונים וא"כ יש לדון בזה שאם יגיד הבעל בח' שלא ידע וכשנודע לו לא נתרצה ומה ששהה הוא בשביל האמתלא שהגיד אזי יוכל לישא אחרת בלי היתר מק"ר רק בב"ד של שלשה והשלשת גט ונדוניא כנ"ל [וע' חיבורי ח"ג סי' ק' בזה]: סימן קפט

אשר כתב להקשות על מ"ש בחיבורי ח"א ס"ס ע"א שאם יודעת לשמור גיטה א"צ להשביעו ליתן גט לכשתשתפה דלדעת הסוברים דצרור וזורקתו אגוז ונוטלתו מיקרי יודעת לשמור גיטה אין לך שוטה שלא תהי כן ואין מקום כלל לתקנה זו להשביעו. תמהתי וכי אחריות השוטים קבלנו עלינו ואם באמת אינה שוטה ודאי שא"צ להשביעו

וע"ד שהקשה דע"י מה שמשביעים לתת גט מחדש כשתשתפה אנו גורמים שמבטל את הגט שמשליש כעת וכעין שכתב הג"פ סי' קכ"ט ס"ק ק"ז שלא לתת ב' גיטין משום חשש ברירה וכתבו האחרונים שלא לגלות להבעל עד אחר נתינת הראשון והכא אנו מגלים לו שצריך גט חדש. לק"מ דהכא אין משביעים אותו רק אחר שכבר השליש הגט ושוב מה ביטול הגט יש כאן הלא אנו משביעים אותו שאם יצטרכו ע"פ ב"ד לתת לה גט חדש לכשתשתפה יתן לה. ובאמת זה דרוש אף בלא סברת המל"מ כי אפשר שיתקלקל או יאבד הגט המושלש עד שתשתפה וצ"ל דלא חששו לאבידה ולהשביעו בשביל זה. אבל עכשיו שמשביעים אותו בשביל חשש המל"מ משביעים אותו סתם שאם יצוו עליו ב"ד שיתן גט אחר לכשתשתפה ישמע לקולם ואף אם ישביעוהו בפירוש בשביל שיש חשש על גט זה ג"כ לק"מ דהא דבשעה שצוה לכתוב ובשעה שמסרו לשליח אין מגלים לו שאפשר שתצטרך גט חדש לכשתשתפה ועושה הכל לשם גירושין גמורים ועתה כשכבר הוא ביד השליח שוב אין מזיק לו מה שהטילו ספק בכשרותו ואם כשתשתפה יכריעו ב"ד שא"צ גט חדש אזי יודיעו להבעל ולהשליח שנתברר להם שא"צ גט חדש ושוב תהי הנתינה לשמה כראוי וזה פשוט

ואשר הביא קושיית הנו"ב מ"ת סי' ק"כ על הרמ"א דכיון שעושה שני גיטין לא שייך ברירה וכמו שמניחין שני זוגות תפילין לצאת באיזה שכשר ע"פ דין והקשה כבודו ל"ל הקשה מהא דאיתא במנחות (דע"ח) גבי אומר יקדשו ארבעים מתוך שמונים וכתבו שם התו' דכיון שאין מתברר לבסוף לא שייך ברירה עכ"ד. הנה שם אין זה קושיית הנו"ב רק הנו"ב הביא קושיית מהר"ש הלוי והביא זה לענין שיוכל לתת לידה שני גיטין כאחד. ולזה הביא מהא דתפילין שמפורש שם שמניח שתי זוגות בבת אחת ע"ש ובהא דמנחות כשאומר בשעת שחיטה יקדשו ארבעים מתוך שמונים אין עושה דבר בארבעים האחרים רק לא נתברר איזה הם ועניני ברירה דורש אריכות ואכ"מ: סימן קצ

ע"ד הגט שנשלח באמצעות מעכ"ת ע"י פאסט לגרש בו האשה שדרה סמוך לפה. הנה האשה יש לה חולי נכפה ר"ל שכשיארע לה זה היא שוכבת איזה שעות בלי דעת ואין לה זמן קבוע לזה. וידוע מ"ש המשל"מ פ"ו מה"ג דהיכא שאשה שוטה אין יכול לעשות שליח לגרשה לכשתשתפה משום דכל מידי דאיהו לא מצי עביד שליח לא מצי משוי. וא"כ גם בנ"ד יש לחוש שבשעה שהבעל מינה את השליח הראשון או בשעה שהשליח הראשון מינה את השליח השני היתה האשה נכפית ולא היה אפשר אז לגרשה כי אז אינה בת גירושין כי אין בה שום דעת. והנה הח"ס בחאה"ע ח"א סי' י"א כתב הטעם דמהני גירושין ע"י שליח דכיון שגילה דעתו שרצונו לגרשה יכול השליח לגרשה מדין זכיה שזכין לאדם שלא בפניו. ונראה דזה שייך רק בשליח ראשון שהוא מגרשה בשליחות הבעל וא"כ י"ל דנהי דלא מהני מצד שמינהו לשליח מ"מ מהני מצד זכיה שנעשה ברגע זו שלוחו. אבל בשליח שני לא שייך דהא נותן הגט מכח שהוא שלוחו של שליח הראשון ולשליח הראשון אין בזה שום זכות דמה נ"מ לו אח"כ כיון שהוא ככר עשה את שלו ואדרבא אח"כ חושב שהוא כבר מסולק מזה לגמרי ויעו"ש בח"ס שכתב דבעינן שיהא בזה זכות להבעל שיפטר מחרגמ"ה וא"כ א"א לגרש אשה נכפית ע"י פאסט בשליח שני

ולכאורה ק' על הח"ס דהא קיי"ל גבי אשה שאף אם צווחת להתגרש מ"מ אין זכין לה הגט וכן קיי"ל באה"ע סי' ק"מ דלא מהני גילוי דעתה שרוצה שיקבלו גט עבורה דנימא שזכות הוא לה ואף דאיתא ביבמות (דף קי"ח) דאשה טפי ניחא לה בבעל מ"מ נראה דהיכא שגילתה דעתה שרוצה להתגרש שוב אין חילוק בין איש לאשה. ועכצ"ל הטעם דאפשר לומר דאף שגילתה דעתה מ"מ כשהיה הדבר בא לידי מעשה היתה חוזרת וה"ה גבי איש. ונראה דעיקר סברת הח"ס שם כיון שהיא שוטית וכבר נשא אחרת לזה הוי זכות לו וכמש"ש שלא יעבור על חרגמ"ה וממילא בנ"ד לא שייך זה ולבד זה הרי כתב הנו"ב מ"ת סי' קכ"ו דגם בנשתטית לא הוי זכות כשתשתפה ע"ש וא"ל דבנ"ד ג"כ הוי זכות לפי שהאשה נכפית ז"א דהא איתא בירושלמי פ"ק דגיטין דאף במוכה שחין לא הוי זכות לאשה אף שהוא מאותן שכופין להוציא ובפרט דהכא יש לה בנים ממנו וי"ל שיחוס על הבנים וחוזר בו מלגרשה וכעין דאיתא במד"ר לאמן של אלו אני מגרש ואף דבנ"ד אינה יכולה לבוא למדינתו מחמת החולי בכ"ז הרי אפשר שיבוא הוא למדינתינו

והנראה דנהי דגילוי דעת דניחא ליה לא מהני בכה"ג מ"מ היכא שעשאו בפירוש לשליח אף דבשעה זו לא מהני מ"מ יכול לזכות עבורו אח"כ ולעשות זאת בשליחותו בשעה שיועיל. ונראה ראיה מהא דקיי"ל בב"מ (דף ס"ו) ובכמה דוכתי שאם לקח דשלב"ל אף שהקנין אינו חל מ"מ כל זמן שלא חזר בו בפירוש יכול הלוקח לקחתו בעת שיבוא לעולם ואינו חושש שמא חזר בו אך זה י"ל שהטעם משום דניחא ליה דליקו בהימנותיה כדאיתא בתו' בב"מ שם וע"ש בב"מ (דף ט"ז). אבל הכא לא שייך זה ולא אאריך בזה אחרי שהאחרונים החליטו שלא לתת גט בשנעשה שליח כשהיתה שוטית: