דברי מלכיאל ה קמה

אחרת ג"פ עבור אשתו ראשונה ואף שיש לדון בזה מ"מ נראה עיקר כמש"ל

וע"ד דיני ממונות אם יש ת"י, נדונייתה שישליש עבורה הנדוניא לא אדבר מזה אחרי שכת"ר לא הזכיר מזה ונראה שלא נתנה לו נדוניא. וע"ד כתובתה אף די"ל דבלא התראה והכרזה לא אבדה בכ"ז אין להצריכו שישליש ע' חיבורי ח סי' ק"ב בזה: סימן קפח כבוד הרה"ג המפורסם וכו' וכו' כש"ת מו"ה יוסף נ"י אבד"ק פערעייאסלאוו

ע"ד בתולה שנשתטית בכל סימני שוטה שבש"ס ואח"כ במשך שנה נשתנה טבעה ולא קרעה עוד כסותה וכדומה רק היתה יושבת ודוממת ולא היתה משיבה רק על אחד מאלף וג"ז בדברים שאין להם שחר ואבותיה פרסמו שכבר נתרפאה משטותה ונשתדכו עבורה עם בחור אחד ואחר החופה ראו ממנה איזה דברים משונים בכ"ז לא הרגישו בבירור שהיא שוטית. ובעבור איזה ימים טבלה טבילת מצוה ולא הניחתהו להתיחד עמה רק בפני ארבעה עדים כשרים באמרה כדי שידעו הכל שהיא בתולה כשרה. ומאז נתגבר שגעונה שאינה מנחת לו אף לאכול כי גוזלת ממנו המאכלים. ואינה משיבה על שום דבר רק יושבת ודוממת. וצידד מעכ"ת שיוכל לישא אשה אף בלי היתר ק"ר אחר השלשת גט כמבואר בנו"ב והאריך בדברים נכונים והנה מחלישותי אכתוב בקוצר את הנלע"ד בזה

הנה לכאורה י"ל דהוי ספק קידושין כיון שנמצא בה מום שהיא שוטית וכדקיי"ל באה"ע סי' ל"ט ס"ה. וכבר כתב הב"ש בסי' קי"ז סקכ"ד שאם לא ידע מהמום שלה כופין אותה לקבל גט. וכ"כ בגליא מסכת בקו"א סי' ה' שא"צ ק"ר בכה"ג. אבל לענ"ד בנ"ד לא שייך זה דכיון שהיא תמיד יושבת ודוממת הוי מום שבגלוי וקיי"ל בכתובות (דף ע"ה) ובש"ע סי' ל"ט דבמום שבגלוי אמרינן שנתרצה בזה. ורק בנכפה לזמן קבוע איתא בש"ס ובש"ע שם דהוי כמום שבסתר. אבל הכא אין לה זמן קבוע לשטותה ובפרט בעתים הללו שדרך העולם שיש להחתן התקרבות להכלה וא"א שלא ידע בזה. ולפה"נ הבחור הוא משפל המצב ונתרצה לזה בשביל עניו ושפלותו. וכדומה. ועוד דהא חזינן ששהה איזה ימים אחר החופה ולא הקפיד שהרי טבלה והיה מוכן להיות עמה ובודאי הרגיש במומה ונתרצה לזה. וכ"כ הב"ש בסי' קי"ז סקי"ט שאם שהה עמה אף שלא בא עליה אמרינן שנתפייס במומה ויש לה כתובה ג"כ ע"ש. ואף שהכ"מ חולק בזה עם המ"מ. מ"מ לכאורה נראה עיקר לומר דמדשהה ודאי נתרצה ויש להאריך בזה בראיות אך מחולשתי ההכרח לקצר וע' הפלאה בכתובות (דף ע"ה)

ואין לומר דכיון שהיא שוטה אין קידושיה קדושין. ז"א דלא מיבעיא להפוסקים דס"ל דבעינן דווקא הני דחגיגה דודאי לא הוי שוטה כיון שאין בה סימנים אלו ואף שהיו בה מקודם אבל הרי כבר נתרפאה מהם. ואף שכתב הח"ס סי' כ' שצריך שתתרפא לגמרי ויהא ניכר בה פקחות יתירה. מ"מ כבר בארנו בע"ה במק"א שז"א וסגי בחזרה לחוד מהדבר שהוחזק בו מקודם. וראייתו מהא דב"ק (דף כ"ד) דבעינן בחזרת שור המועד מישמוש התינוקות. אינה ראיה לענ"ד דכבר כתבו שם התו' ונ"י ובשטמ"ק בשם כמה ראשונים דסגי בחזרה ג' ימים בלא מישמוש ובתשובה מכבר הארכתי לבאר דבנ"ד מודו כ"ע דסגי בחזרה ג"פ וא"צ פקחות יתירה. ואף לדעת הרמב"ם וש"פ דס"ל דהוי שוטה אף אם נשתבשה דעתו בדבר אחד. מ"מ בנ"ד לפה"נ לא ראו ממנה מעשה שטות רק מה שהיתה שותקת וזה נראה שבא מחמת עצבות והיינו גנדריפס שנתבאר בחגיגה (דף ג') דלא הוי שוטה ופירש"י שם חולה הבא מחמת דאגה וכ"כ בח"ס סי' ב' שהבא מחמת עצבון לא הוי שוטה ונהי דנראה שאם לא ידע הבעל מזה הוי ודאי מום שאין לך מום גדול מזה שאינה עונה על מה ששואלין אותה וגם אינה עושה מאומה וידוע שהאשה מחוייבת לעסוק במלאכת הבית אבל שוטה גמורה לא הוי וקדושיה הוו קידושין. וכ"נ מזה שהשיאוה ונתקדשה ובודאי נהגו קודם החופה ככל מנהג בנות ישראל ואלו היתה שוטה בודאי היה ניכר תיכף שינוי גדול בדרכה ופעולותיה ובלי ספק היתה שם איזה אשה מצד החתן והיתה מרגשת בזה. ולזה נלע"ד שאין לצדד בזה מצד ביטול הקדושין ולא מצד מום במקח

ומעכ"ת כתב לצדד בזה דכיון שהיא שוטה ואינה ראויה לביאה הוי חופה שא"ר לביאה והויא רק ארוסה והנה בחולנית איתא בסי' ס"א דהויא א"ר לביאה אם אינה יכולה לסבול יעו"ש. מ"מ בנ"ד נראה שז"א דהא מה שלא הניחה לו להיות עמה היה זה איזה ימים אחר החופה. וא"כ מנ"ל שגם ביום החופה לא היתה מניחתו דהא אין זה רק שינוי דעת שעתה עלה על דעתה שלא להניחו. ועוד די"ל שזה לא מיקרי אינה ראויה לביאה ורק בחולנית חולי מות דקדק שם בש"ע סי' ס"א שאינה ראויה לביאה כלל. משא"כ הכא שהיא ראויה לביאה רק שבשעה זו נתעקשה שיהיו שם עוד אנשים. ועוד דלפה"נ כיון שראה הבעל שמדברת דברים כאלה לא רצה עוד להתיחד עמה אבל אפשר אם היו מסבירים לה והיה מתיחד עמה אפשר שהיתה מניחתו. ומה שהיתה חופת נדה. הנה מנהגינו דהויא חופה דהרי כותבין לה כתובה וכמ"ש הח"צ סי' קכ"ד שבזה"ז נהגינן כהפוסקים דחופת נדה קונה ואין מאמינים להחתן אם אומר שלא ידע שהיתה נדה ע"ש. וכ"כ שם הח"צ בנכנסה לחופה ולא נבעלה איכא חדרגמ"ה ע"ש. ועוד נראה דהנה המהרי"ק בשורש ק"א כתב הסברא דאמרינן שלא גזר רגמ"ה בארוסה כי מי יכופנו לכתוב לה כתובה ולחייב א"ע בשכ"ו ולזה כשרוצה לגרשה יכול לישא אחרת ג"כ אם אין רצונה לקבל גט ע"ש. וממילא בנ"ד שכבר כתב לה כתובה לא שייך זה

ולזה נלע"ד שיש להחמיר עליו ולהצריכו היתר מק"ר ובפרט כי בעתים הללו הוא דבר נקל לאסוף מאה חתימות מג' מדינות ואין ראוי להקל בחרגמ"ה שלדעת הרבה פוסקים הוא דאורייתא וספיקו להחמיר. ובפרט דבלא"ה דעת הרבה פוסקים דאף בארוסה גזר רגמ"ה. והנה אנכי אינני מצטרף מעולם להיתר של מאה רבנים מטעמים שונים מ"מ בנ"ד אני מסכים לזה ויוכל מעכ"ת לצרפני ג"כ ובאופן שישליש גט כמבואר באחרונים וע' חיבורי, ח"א סי' ע"א בענין זה

אכן במה שכתבו האחרונים בכה"ג בנשתטית שצריך להשליש כתובתה ובטחונות על מזונותיה. הנה בנ"ד יש לדון בזה ותלוי אם נתרצה במומה, ולזה צריך לברר הדבר ואם יתברר שבאמת לא ידע ממום זה אזי יפטר ממזונות וכתובה וגם יוכלו להתירו לישא אחרת בלי היתר מק"ר דהוי ספיקי טובא וכעין זה התיר בשו"ת עין יצחק חאה"ע סי' ה' רק שישליש גט כדין וכן נדונייתה ישליש עבורה ותלוי זה בזה דאי נימא שנתרצה אזי צריך ק"ר וצריך שישליש כתובתה ובטחונות על מזונות ואם יהי ספק בדבר נהי דלענין חרגמ"ה נלע"ד שיש להחמיר ולהצריך ק"ר מ"מ לענין מזונות יש לדונו כמוחזיק דהא חיוב המזונות אינו כעת רק בכל יום ויום אחר ההיתר ואז ודאי הוי מוחזק משא"כ לענין כתובה שאסור לנו להתיר לו לישא אחרת עד שישליש כתובתה ואנו מחמירים עליו כדעת הפוסקים שלא לגרש עד שישלם כתובתה והרי כעת הוא משליש לה גט וכשתשתפה תהא מוכרחת לקבל הגט כי הלא יהא אסור לו להשהות שתי נשים. ולענין תוספת שליש יש לדון בנ"ד דכיון דהוי תוך שנה שתיקנו הראשונים שלא תקח תוספת שליש מחמת עידור וקטט י"ל דה"ה הכא כיון שהוא אנוס ומוכרח לישא אחרת ולהשליש עבורה גט והסיבה הוא