דברי מלכיאל ה קמד

או זנוול פייבש או ווייבש הולכין אחר לשון מקום נתינת הגט ובדיעבד אם שינה באחד מאלו הדברים כשר הרי מפורש ששינוי מויו לבית אינו פוסל דיעבד ובב"ש שא"ו הביא בשם ס"מ לכתוב וואלבלין אם נקרא בבית דגושה. ולפ"ז אם יכתוב בית במקום שקורים בויו הוי שינוי גמור דהא יקראו בבית דגושה אכן ברמ"א שם משמע להדיא שאף במקום שכותבים וואלבלין בבית קורים בבית רפה ומש"ש הרמ"א שלשונות המדינות מתחלפות בזה היינו לפי שהמדקדק בלשונו ימצא חילוק בין הברת בית רפה להברת ויו וכמ"ש בחיבורי ח"ג ר"ס קכ"ד ובכ"ז אינו שינוי גמור דלאו כ"ע ידעי לחלק בזה ולזה כתב הרמ"א דבדיעבד כשר. ועוי"ל דבמקומות שנהגו לכתוב בבית צ"ל שכותבים כן מפני שהברתם היא בבית רפה ולזה אסור לשנות. אבל במקומות שכותבים בויו י"ל שהטעם הוא כדקיי"ל בסי' קכ"ט סל"א שאם מסתפק אם לכתוב תיו או טית יכתוב טית כי תיו יש לטעות לקרותו רפה. ולזה גם בנ"ד כותבים ויו כי בית יש לטעות לקרותו דגוש וכיון שלא נהגו כן מצד עצם ההברה א"כ אין לחוש אם נכתב בבית אך זה יש לדחות דאדרבה דבזה יטעו להוכיח ממה שנכתב בבית שיקראוהו בדגוש משא"כ בנכתב ויו במקום בית רפוי שאין מקום לטעות אבל מ"מ הרי כבר סתם הרמ"א דבכל גוונא כשר דיעבד וגם דבמדינתינו לא נמצא כלל שם זה בבית דגושה ולא יבואו לטעות לקרותו בדגוש. ויותר מזה משמע ברמ"א שם דאף בשם ליב שיש שקורים ליבא בבית דגוש ויש קורים בבית רפוי ויש כותבים ליווא בויו מ"מ כשר אם שינה בזה. ומשמע דאף אם כתב בבית במקום שכותבים בויו כשר ואין חוששים שיטעו לקרות בדגוש דאמרינן דשפיר מסקו אדעתייהו לקרות בבית רפוי כיון שיראו ששם אשתו וכן שמות אבותיהם מתאימים שהגט הוא של האיש הזה ושפיר מיקרי זה מוכח מתוכו. ומכ"ש בנ"ד שאין קורים כלל אצלינו שם וועלוולי בבית דגוש וע' בג"פ ס"ס קכ"ט מש"כ לענין שינוי ההברות

אכן לא נתבאר ברמ"א מה נקרא דיעבד לענין זה. אם כוונתו שכבר נכתב או נכתב ונחתם או שכבר ניתן או שכבר ניסת ע"י גט זה. והנה כבר ניסת ודאי אין שייך לומר דבזה לא שייך לשון כשר שברמ"א שם ומשמעותו שהגט כשר לינשא בו לכתחילה. ואף דאיתא בגיטין (דף ס"ז) כשר ולא תעשה כן בישראל ומבואר בפוסקים שם שאסורה לינשא בו לכתחילה הרי מפורש זה בש"ס. אבל סתם כשר משמע שמותר לינשא בו ובתו' בגיטין שם כתבו דכשר עכ"פ בשעה"ד ע"ש. אכן בדברי כמה אחרונים שהובא דין זה מפורש שהבינו הכוונה שכשר כשניתן הגט אף שעדיין לא נישאת. וכ"נ פשוט מלשון הרמ"א. ועוד נראה דכיון דבנ"ד אנו דנין על האיש אם מותר לישא אחרת והאשה אינה רוצה לקבל גט אחר נראה דודאי אין עליו חרגמ"ה. דהא אף אם לא ישא אחרת לא יוכל לדור עם אשתו בלא קידושין אחרים וגם ז' ברכות כדין כיון שמעיקר הדין הגט כשר. וא"כ אין כאן חרגמ"ה דשתי נשים דהא אין לו אשה כלל כעת. ורק יש לדון שלא ישא אחרת שמא אח"כ לא יתרצה לגרש הראשונה בגט אחר כי עליה יחמירו ב"ד שלא תנשא עד שתקבל גט אחר וכמ"ש הפוסקים בכה"ג בכמה דוכתי. וגם דהא כתבו הפוסקים דהוי כאלו התנתה עמו שלא ישא אחרת כיון שנשאת על דעת תקנת רגמ"ה. ע' אה"ע סי' א' ס"ט וע' חיבורי ח"ג סי' קמ"ד. וא"כ י"ל התנאי שלא ישא אחרת עד שתתגרש ממנו גרושין גמורים שתוכל גם היא לינשא לאחר. מ"מ בנ"ד שרצה לתת לה גט אחר ולא רצתה א"כ פשוט שאין לה עליו כלום. והנה להכשיר בגט זה לבד קשה עלי דעכ"פ הוא טעות גדול. וגם נראה שהמסדר אינו ראוי לסמוך עליו כ"כ. ולזה דעתי מסכמת עם מעכ"ת שישליש גט כשר ביד שליח ויקבל בח' שלא לבטלו וכנהוג ויודיעו זה להאשה ויוכל ליקח אשה אחרת בלי שום פקפוק

ובגוף עובדא זו יש להעיר כי כפי המורגל קוראים וועלוול בסגול על הויו השני ג"כ ובאופן כזה צריך לכתוב עין אחר הויו כמבואר באחרונים וכמו שכותבין עין מתחילה ואחר הלמד השני צריך לכתוב אלף כי גם בלמד זה מורגש ההברה בתנועת סגול. וכבר כתבו הפוסקים דבכה"ג בתנועת סגול בסוף התיבה כותבים אלף או הא וע' חיבורי ח"ג סי' קי"א. אך לא אאריך בזה דכיון שלא העיר מעכ"ת בזה נראה שההברה במקומם הוא באופן כזה אשר צריך לכתוב וועלוולי כמ"ש מעכ"ת: סימן קפז. כבוד הרה"ג וכו' מו"ה יוסף רב דק' באהוסלב

ע"ד איש שעזבתו אשתו והיא באמעריקא זה יותר מעשר שנים וזה כששה שנים אשר שלח לה ג"פ ליד הרב הכולל מנויארק והשיב הרב הנ"ל שדחתה אותו מיום ליום אך השערתו שתקבל הג"פ ברבות הימים. ועתה הרב הנ"ל שחל"ח וא"א לברר הדבר אם קיבלה הג"פ או לא. ומהאשה אין שום ידיעה אם היא חיה עודנה ואיפוא היא. והבעל מבקש שיתירו לו לישא אחרת כדי להנצל מהרהורי עבירה. וגם כי עדיין לא קיים פ"ו והאריך מעכ"ת בדברי חכמה וחפץ לדעת דעתי בזה ומרוב טרדותי קודם חה"פ אשיב בקיצור מופלג

הנה הפוסקים נחלקו אם גזר רגמ"ה במקום מצוה ובחיבורי ח"א סי' ע"ב בארתי בע"ה יסוד מחלוקתם בזה. והנה במורדת כתבו הח"מ והב"ש בסי' ע"ז שמותר לגרשה בע"כ וא"צ היתר ממאה רבנים וכ"כ במהרי"ק שרש ס"ג. אכן הח"ס כתב להחמיר אף כשפשעה שיצטרכו היתר מק' רבנים ודבריו אינם מבוררים שם ע"ש. ובחיבורי ח"ג ס"ס ק"ב כתבתי ג"כ להחמיר בזה. אבל עכ"פ מידי ספק לא יצא. וא"כ בנ"ד יש ס"ס שמא הלכה כהסוברים דבמקום מצוה לא גזר רגמ"ה והכא הוי מקום מצוה שלא קיים פו"ר. ואף אם גזר במקום מצוה שמא הלכה דבמורדת א"צ ק"ר ובנ"ד הויא מורדת שנסעה למרחקים ואף שמורדת צריכה הכרזה מ"מ כבר כתבו האחרונים שלענין חרגמ"ה א"צ הכרזה והבאתי בחיבורי שם. ובנ"ד יש עוד ספק שמא קיבלה הג"פ רק כנגד זה יש חזקת א"א ושמא מתה ג"כ אין שייך דהא איכא חזקת חי. אכן יש לדון עפמ"ש קצת פוסקים שיש לדון בס"ס היכא שהחזקה הוי רק נגד ספק אחד ובחיבורי ח"ג סי"ק כתבתי לדון להקל בחרגמ"ה בס"ס. ואף דהכא יש חזקה שחלה עליו חזקת רגמ"ה. מ"מ כיון שמרדה עליו אתרעא לפנינו החזקה הזאת וגם דבספיקא דדינא כתבו קצת פוסקים דלא שייכא חזקה ונהי דודאי אין להקל בחד ספק בספיקא דדינא בזה. מ"מ בנ"ד שיש עוד ספיקות וגם כי הרבה פוסקים הקילו במורדת בלא ק"ר נראה שיש להקל בנ"ד. וחזקה דשליח עושה שליחותו לא שייך בזה דהא זה שייך רק כשאינו נוגע לאחר. אבל הכא תלוי ברצונה ורק י"ל שיש לה חזקת כשרות ובוודאי קיבלה הג"פ אך בנ"ד איתרע חזקתה שהרי לא רצתה לקבל הג"פ. ואקצר כי לענ"ד יש להקל בנ"ד כי הא שצריכים ק"ר במורדת הוי וודאי רק חומרא בעלמא ובנ"ד שיש עוד ספיקות יש להקל. אכן בגוף הדבר נראה שצריך לברר אם כנים דבריו שהיא באמעריקא שלא בהסכמתו והוא אינו נאמן ע"ז. ואף שכתבו משם שישלח גט בזה לא הוי מורדת ובפרט שהקרובים כתבו זה ולא היא ועוד דהא במקום שאפשר לברר אין סומכים על ספיקות ובנ"ד אפשר לברר לכתוב לנויארק לקרובי האשה אם ידוע אדרעם שלהם או לכתוב במכתב עתי לדרוש על האשה וכעין זה כתב הח"ס סי'. שצריך לברר כמה שאפשר עכ"פ לענ"ד אם נתברר שהיא באמעריקא שלא ברצון בעלה יוכלו להתיר לו ע"י ב"ד של שלשה שישבו יחד ויתירו לו ורק באופן שישליש קודם שישא