דברי מלכיאל ה קמג

השני כ' כזה עם הסימנים והכ' ההוא נאבד והשליח השני אומר שכת"ר בדק הסימנים כולם ומצא כראוי אבל כת"ר אינו זוכר זה וחפץ כת"ר לדעת דעתי בזה באשר יש בזה חשש עיגון

הנה לכאורה אין מקום להתיר כיון שאין כל הסימנים מכוונים ואף ששמות האיש והאשה מכוונים וכן העדים מ"מ יש לחוש בזה לשני יוסף בן שמעון ונכתב אז עוד גט כזה והוחלף הגט ונשלח לעירו גט השני וגט של האשה שבעירו נשלח למקום אחר ומצינו בכמה דוכתי דחיישינן לאיחלופי ובפרט בנ"ד שיש הוכחה לזה. וגם יש לחוש כי אולי כתבו איזה גט לאחד והרגישו אחר החתימה שיש בו איזה פסול וכגון שהיה חק תוכות באיזה אות או ששכח לומר שכותבו לשמה וכתבו גט אחר וטעו ושלחו את הגט שנפסל ואף שהם חששות רחוקות ואין לנו לחוש לב"ד טועין מ"מ בנ"ד שעכ"פ עלינו לומר שיש בזה איזה טעות יש לחוש לטעות כזה כי זה יותר רחוק לומר שטעו לכתוב שנים במקום שלשה. ואף שכתבו הפוסקים באה"ע סי' קכ"ח וש"ד דהיכא שכתבו דבר שאינו צריך אין לחוש אם נמצא בזה איזה טעות נראה דלא דמי כלל דשם הדבר ידוע שזהו המגרש והמתגרשת ורק שרוצים לפסול הגט בשביל ששינו מקום עמידת הסופר וכדומה ולזה כתבו דכיון שאף אם דילגו זה בגט אינו פוסל גם השינוי אינו פוסל. אבל בנ"ד בלעדי הסימנים אין אנו יודעים אם הוא גט זה שנכתב עבור אשה זו ורק דסגי במקצת סימנים בלא סימן זה שנמצא בו הטעות וא"כ מנ"ל שסימן זה הוא המיותר נימא להיפוך שזה העיקר ושארם הם טפלים ואף שזה נכתב לבסוף מ"מ אין שייך לומר בשביל זה שסימן זה אינו צריך. ועוד מי שיאמר סימנים הרבה באבידה ויהיו הסימנים מכוונים רק אחד לא יהי מכוון נימא שנחזירה לו ע"י מיגו שלא היה אומר הסימן ההוא כלל וע"כ אנו אומרים שמזה מוכח שאינו שלו ומ"ש הפוסקים בטעה בדבר שאינו צריך היינו רק לומר שאין השטר נפסל עי"ז שהוסיף דבר שאינו צריך וטעה בו כיון שהטעות אינו מוכיח לפסול עי"ז את השטר אבל בנ"ד שיש מזה הוכחה שאינו גט זה יש לחוש לטעות. ונראה דהא דאיתא בב"מ (דף כ"ח) שנותנין למי שאמר משקלו היינו רק כשאומר שאינו יודע מדת ארכו אבל אם אמר מדת ארכו ונמצא שאינו מכוון נראה ברור שאין נותנים לו דהא מוכח שאינה שלו ויותר מזה כתב הראב"ד הובא בשטמ"ק שם שאם יש באבידה סימן שלא ידע בו זה שאומר סימנים אין מחזירים לו וי"ל דהראב"ד איירי בסימן כזה שאם החפץ הוא שלו א"א שלא ידע בו. שוב ראיתי בדברי האחרונים שכ"כ בדעת הראב"ד. ועדיין אינני מחליט זה ורק יכתוב מעכ"ת להרב המסדר לברר הדבר אם היה אז אצלם עוד גט בשמות הללו או שנפסל גט אחד כזה אחר החתימה ואין בזה משום חוזר ומגיד רק שעי"ז נתברר שהוא טעות ועביד למיטעי בכגון זה ועל מכתבו יחתמו השלשה החתומים על מכתב הקודם אכן לפי ההשערה נכתב בשורה חמישית שם העיר, סאנט לואיז. ולפ"ז מוכח הטעות מתוכו שיש שם שלשה למדים א' בשם העיר ושנים בכתיבת על נהר וכו' ועל מי מעינות וע' חיבורי ח"ג סי' קל"ג בזה שצריך לכתוב בשש שורות ראשונות השמות והמקום. ולזה אם כנים הדברים שבשיטה חמישית כתוב שם העיר והנהר יש מקום להכשיר דהא הוי טעות דמוכח ובכ"ז יכתוב כת"ר להמסדר כיון שאפשר לברר ויש לדון מזה מצד שהגט נתקיים ע"י דימוי חתימת העדים ונמצא שהגט כשר ואף דמה שהב"ד כותבים במכתב את סימני הגט י"ל דהוי כאלו מעידים שאינו גט זה כיון שהסימנים אינם מכוונים מ מ"מ המכתב אין לו דין שטר והוי רק כעדות בכתב דלאו כלום הוא ואין בכח מכתב הב"ד לפסול הגט דהוי שטרא מעליא ורק הוי ריעותא וצריך לחקור ע"ז וסגי כשישיבו הב"ד שטעו בזה וכדומה וגם שיש כאן צד להקל ע"פ דברי שליח השני אשר הרב קרא הסימנים שבפתקא ששלחו אליו ומצאם מכוונים וא"כ הוי טעות דמוכח בפתקא שלפנינו ואף דהוי רק עד אחד מ"מ י"ל דנאמן דהוי רק גילוי מילתא בעלמא דהא עכ"פ יש כאן איזה טעות וגם דמוכח שהאמת אתו מדלא הרגיש הרב תיכף בקריאת הפתקא שאצל השליח השני ואם לא ישיג כת"ר תשובה משם אזי יודיעני ונחכם לה אי"ה באשר יש מקום לדון להקל בזה ומטרדותי ההכרח לקצר: סימן קפה

וע"ד הגט שהגיע מאמעריקא והיתה ההרשאה הראשונה כתובה ג"כ שנעשה לפני ב"ד כמו הרשאה השנית ולא היה קיום על חתימת ב"ד. לדעתי אין קפידא בזה וכדקיי"ל בסי' קמ"א סכ"ד וכן הקיום אינו מעכב וכמ"ש הב"ש סי' קמ"ב סקמ"ו ורק החשש בזה שמא המסדר אינו בקי בדיני גיטין כיון ששינה מכפי הנהוג ובזה כתב כת"ר שניכר שהוא בקי שהרי בהרשאה השנית לא כתב שהרשאה ראשונה נעשתה בעדים כפי הנוסח הקבוע רק כתב שנעשה לפני ב"ד. וכן מה שחתמו הדיינים בלא תיבת דיין אין קפידא בזה. וכן מצינו בפרוזבול בדברי האחרונים שאין קפידא בזה וע' ח"ס חח"מ סי' קי"ג ובכ"ז לכתחילה טוב שלא לשנות מכפי המבואר באחרונים וכנהוג

וע"ד אות סמך בתיבת ספר תירוכין שיש להסתפק במם סתומה והראו לתינוקות ואמרו קצתם שהוא ס' וקצתם שהוא מם. הנה בכגון זה כתבו האחרונים דניזל בתר דעת רוב תינוקות. אבל לענ"ד הוא תמוה דמה שייך בזה רוב דעות דא"כ נצטרך לקרוא כל התינוקות שבעיר עכ"פ. וגם דכבר בארנו בחיבורי ח"א סי' ל"ו דרוב דעות שייך רק בדבר התלוי בשיקול הדעת ובתינוקות לא שייך שיקול הדעת כי אין להם דעת. אך י"ל דכיון שתלוי זה בקריאת תינוק הרי חזינן שסמכו על דעת קטנים בזה ולדעתי נראה אשר אם הסמך עגול בקרנותיו כצורתו ע"פ דין רק שהעיגול לא נעשה כראוי ולזה יש מקום לטעות במם אזי סגי אם תינוק אחד קוראו סמך ואין להשגיח על מה שתינוקות אחרים טועים לקראו מם וגם דהא מוכח ממה שכתוב בראש השיטה שאינו מם סתומה אכן אם קרנו מרובע כמם סתומה אזי בודאי פסול שהרי נשתנה צורת האות אכן כשיש ספק באורך ויו וכדומה כדאיתא בש"ס מנחות (דף כ"ט) שמראים לתינוק בזה יש לומר שנלך אחר רוב תינוקות והיינו רק בדיעבד כשהראו לכמה תינוקות אבל לכתחילה צריך לסמוך על תינוק הראשון ואין צריך לקרוא כל תינוקות שבעיר כי כן מוכיח לשון ש"ס ופוסקים שכתבו שיראו לתינוק ולא כתבו שיקראו כל התינוקות שבעיר אך בלא"ה אין חשש כ"כ בזה בשעה"ד כיון שהוא רק טופס הגט כמ"ש בחיבורי ח"ג סי' קמ"ז. וגם אין לחוש למ"ש כ"ת שידמו שהוא מפר לשון הפרה כי הכל יבינו שהוא ס' כי אין כותבים מם סתומה בראש התיבה: סימן קפו. כבוד ידידי הרה"ג המפורסם וכו' מו"ה אברהם חיים נ"י הרב דק' טשעחוב

ע"ד אחד ששמו מעריסה זאב וכן עולה לתורה וחותם ובפי כל נקרא וועלוילי וגירש אשתו ונכתב בגט זאב המכונה וועלבלי בבית בין הלמדן והאשה אינה חפצה לקבל גט אחר עד שיתנו לה מאה רו"כ וחפץ לדעת דעתי אם יכולים לסמוך על גט ראשון או שישליש עכ"פ עוד גט שתקבלנו לכשתרצה והאריך קצת בדברי חכמה ואשיבנו בקוצר באשר נושא הענין איננו דורש אריכות

הנה בס"ס קכ"ט מפורש ברמ"א שבשם וואלף אם לכתוב בפא או בבית כגון וואלבלין ובכל השמות שהלשונות מתחלפות במדינות שונות בקריאת ב' או פ' או ו' כגון זנביל