דברי מלכיאל ה קמ

רק נגיעה ועל הכיעור אין כאן רק ע"א וגם כי בעדי כיעור אין מוציאין אשה מבעלה כמבואר בסי' י"א ומכ"ש בע"א וכמבואר בתשובת מיימוני הובא בפוסקים וע' סי' קט"ו ס"ז והנה לא ביאר כת"ר אם אומר הבעל שמאמין להבחור או לא ולזה לא אדון בזה. ולפום ריהטא נראה שלא יוכל לומר שמאמין לו ובפרט שהבחור אמר אח"כ שספק לו אם הערה בה ואף שמתחילה אמר שבא עליה נראה שיכול לחזור כיון דאין עליו דין עד וממילא אין שייך לומר שהבעל יאמר שמאמין לדבריו הראשונים כי מזה מוכח שרוצה למצוא עילה לגרשה דמהיכא תיתי שיאמין לדבריו הראשונים ולא להאחרונים ובפרט שאמר שלא היו שוכבים זע"ז ובאופן כזה יותר קרוב שהיה רק נגיעה. אך נראה דכיון שכתבו הפוסקים בסי' י"א וסי' קי"ז ס"ד שבעדי כיעור יכול הבעל להוציאה ואין עליו חדר"ג ע"ש. וא"כ הכא שהודית בעצמה על כיעור גדול כזה יכול להוציאה ואף שיש לחלק דהכא שאין עדים רק שהודית בעצמה יש הוכחה שהאמת כדבריה שלא זינתה דאם רצתה לשקר היתה מכחשת הכל משא"כ בעדי כיעור יכול הבעל לומר דכיון שעשתה כזאת קרוב בעיניו שזינתה והרי אף בעדי כיעור ס"ל להרמב"ם שאם באותו פעם ודאי לא זינתה אין לחוש לה וכמ"ש הב"ש בסי' י"א סק"ד הרי שעיקר חשש כיעור הוא שרגלים לדבר שזינתה. אבל באמת ז"א דמ"ש הפוסקים שע"י כיעור יכול לגרשה ואין בה חרגמ"ה הוא מטעם כיון שעברה על דת יהודית לא תקנו חז"ל תקנה לפרוצות וי"א שמצוה לגרשה כדאיתא סוף גיטין משום גרש לץ וגו' עי' בהג"מ פ"ב דיבמות ובאה"ע סי' קט"ו ס"ד ואחרונים שם. ולפ"ז ה"ה אם הודית בעצמה על דבר מכוער ג"כ מותר להוציאה ולדעת קצת פוסקים מצוה להוציאה כנ"ל וע' בסי' קט"ו שי"ל שאם רוצה לגרשה הוא פטור מכתובה

היוצא מזה דבנ"ד צריכים ב"ד להודיע להבעל את כל אשר הודית האשה ולהגיד לו אשר הוא מותר לדור עמה אך אם חפץ לגרשה הרשות בידו. ואף דלא מצינו בפוסקים שצריך להודיעו זאת. מ"מ נלע"ד כן למעשה דכיון שלדעת קצת פוסקים מצוה לגרשה ולכ"ע מותר לגרשה צריך להודיעו כי אולי חפץ הוא להחמיר על עצמו וכשלא יודיעוהו יחשוב שאסור לגרשה בע"כ כמו כל אשה וכ"נ דבבשר וכן כל דבר שהיה עליו שאלת חכם צריך להודיע להקונה שהיה ע"ז שאלת חכם כי אולי רוצה להחמיר על עצמו וע' חולין (ד' פ"ג) שצריך להודיע בג"פ אמה מכרתי לשחוט ויש לחלק כמובן. אך בזה י"ל שדרך הקונים לשאול על הבשר אם היתה ע"ז שאלת חכם ואם היתה סירכא בריאה ומדלא שאלו מוכח שנתרצה בכל אופן. אבל בשארי דברים דלא מסיק איניש אדעתיה שתהיה בזה שאלת חכם נראה ברור שצריך להודיע אם לא שהשאלה היתה פשוטה כביעתא בכותחא ואין מקום להחמיר כלל וכן אני נוהג כשאני נשאל על עופות והשאלה אינה פשוטה אני מזהיר שכשימכרו הבשר יודיעו להקונים שהיתה ע"ז שאלת חכם והרי הוזכר זה בכתוב שראוי להמנע מלאכול מבהמה שהורה בה חכם כדאיתא בחולין (דף מ"ד) וע' נדה (דף י"א ע"ב) ובתוס' שם ובדף ט"ו שם וביו"ד סי' קפ"ד שא"צ לשאול לאשתו אם היא טהורה משום שהיא בחזקת טהורה ע"ש הרי שא"צ להעלות על הדעת שיש איזה חשש ועי' יבמות (דף צ"א ע"ב) דאמרינן דהו"ל לאקרויי גיטא או לאמתונוי ונראה שזה רק במקום שבאין להוציאה מחזקתה הקודמת כגון שבאו עדים שמת בעלה או שהביאו לה גט יעו"ש, אבל היכא שהיא בחזקתה אין לחוש לזה ולזה הקונה דבר אין לו לחוש שיש בזה חשש שאלת חכם וע' פסחים (דף ע"ב ע"ב) דהו"ל לשיולי וע' חיבורי ח"א סי' ע"ו וח"ג ס"ס צ' בזה וע' ח"ס סי' ס"ה וגבי אלמנה לכה"ג איתא בר"ן כתובות (דף ק') דלא הוי מום לפי שסבורה שיערב עליו המקח משמע מזה שעליו היה מוטל ומ"מ נראה ברור שגם על השני מוטל להודיע מזה כמש"ל וע' חיבורי ח"א סי' כ"ב אות ל' וסי' פ"ו אות ז' ח' ומטרדותי ההכרח לקצר ועכ"פ בנ"ד נראה שצריך להודיעו כנ"ל וגם כי יותר קרוב שזינתה כמ"ש היחתה איש גחלים וגו' ובפרט שלן בחדרה כמה שבועות וחלילה לחפות על מרשעת כזאת והבעל יעשה כרצונו וע"ד הכתובה אין להגיד לו כי בזה יש עוד לדון ויכולים להגיד לו שע"ז יהי ד"ת ביניהם: סימן קפא. כבוד ידידי הרב הגאון וכו' מו"ה אפרים שלמה זלמן נ"י הרב דק"ק ליפנא

ע"ד יתומה שהתקשרו אחיה עבורה בשידוכין ופסקו לה נדוניא כפי שרצה אביה לתת לה בחייו ולבד זה תטול חלק בעזבון אביה כשתבוא לכלל שנים שתוכל לפטור את אחיה מחלקה בנחלה כי בלעדי פטור שלה לא יוכלו לעשות דבר בנחלתם וכחוק הממשלה יר"ה ובירושה יש בית וחובות ומטלטלים ועתה תובעים השדכנים שיתנו להם שכר שדכנות גם מחלקה בירושה וחפץ מעכ"ת לדעת דעתי בזה ומטרדותי אשיב בקוצר

הנה יפה כתב מעכ"ת דכיון שבדינינו אין לה בירושה אין מקום לומר שיתנו שכר שדכנות מזה כיון שלע"ע אינה מכנסת לו כלום ורק אח"כ תוכל לקחת עבור הפטור שתתן להם. ועוד נראה דשכר שדכנית מגיע רק מנדוניא שהיא נכסי צאן ברזל ונותן לה ע"ז תוספת כתובה כדין. אבל אם מכנסת לו נכסים שיהי להם דין נכסי מלוג בודאי אין מגיע מזה שדכנות ובנ"ד כיון שלא זכתה בחלקה כעת רק תקחם בעת שתתן הפטור יהי אז להם דין נ"מ. ועוד נראה לדון שיהי להם דין מעשי ידיה כיון שנותנים לה זה עבור חתימתה על הפטור והרי אם אשתו רופאת או נוקבת מרגלית ויכולה להרויח סך גדול בשעה אחת בודאי מיקרי זה מעשה ידיה ואין שייך לנדוניא מה שיש בכחה להרויח אח"כ והרי אם תמות קודם הפטור לא יהי לבעלה שום זכות בזה. ויש דחות כי עבור טרחתה לפטור סגי באמת סך מועט ורק האחים נותנים לה בתורת מתנה חלק גמור בירושה ואכמ"ל בזה דעכ"פ לא הוי נדוניא ואין מגיע מזה שדכנות ורק אם התחייבו האחים בקשר התנאים לתת לה חלק בעזבון אביהם לבד הנדוניא אזי הוי גם זה כנדוניא ויתנו מזה רק המחצה וכמבואר באחרונים מתקנת ד' ארצות שממטלטלין וקרקעות נותנים רק מחצה וכמ"ש ג"כ מעכ"ת: סימן קפב: כבוד ידידי הרה"ג המפורסם וכו' מו"ה אפרים נ"י הרב דק"ק הארחוב

ע"ד האשה בריינא בת יצחק מעיר סוויניק שהלך בעלה למלחמה והגיע מכתב לדוד של האשה איך שיאחינאווסקי פאלק היה ביום כ"ט סענטיאב' במלחמה ונפצע אז אברך מסוויניק שמו יעקב אריה מאזליש ויש לו בן ע"כ הוא מודיע זה כדי שיודיע לסוויניק שיאמר בנו קדיש והוא מת ביום ל' סענטיאב' במוקדן שם אביו יצחק ושם אמו מלכה ושם אשתו בריינא ועי"ז תוכלו לברר מי הוא האיש מסוויניק שמת וחתום עליו יונה פאליאק וחשש מעכ"ת משום שהעדות הוא בכתב ואין קיום על הכתב וגם דהא מת במלחמה ולא אמר קברתיו וגם לא הזכיר שהכירו בשעת מיתתו והאריך בדברי חכמה וחפץ לדעת דעתי בזה ובאשר כתב מעכ"ת שכתב להאיש יונה פאליאק שיברר דבריו כראוי ונראה שהאיש יונה פאליאק ידוע להם לזאת אקצר כי אולי ע"י תשובתו ישונה הענין: