דברי מלכיאל ה קלח

שם שחוששין שזייף בעצמו ע"ש בפירש"י וכן קיי"ל בח"מ סי' ס"ג. מ"מ בנ"ד אין שייך זה כיון שידוע שהוא איש המוני ולא למד לכתוב גט כדין ורק בחתימת עדים חיישינן שמצא חתימת עדים הללו והשתדל ללמוד לעשות כעין חתימתם אבל לא לחוש שלמד איך לכתוב גט מדעתו שצריך לזה לדעת פי' המלות והדינים בזה איך לכתוב הזמן והמקום ושמות האיש והאשה ובאמת גם בשט"ח יש לדון אם כל השטר הוא כתב יד אחד מהעדים שאין שייך בזה זיוף וכמש"ל. אך שם י"ל דהעד כתב השטר ואח"כ לא חתמו עליו כי נתבטל הדבר וכעין שמצינו שכותבים טופסי שטרות והוא זייף החתימות עליו וזה מצוי שכותבים איזה שטר וכשמתבטל הדבר נשאר השטר כתוב בלא שום חתימה ואין מקפידין עליו. אבל בגט אין שייך זה דהא ודאי לא יכתבו גט לשמה בלא ידיעת רב ומורה. ולזה בנ"ד אין לחוש שכתבו בעצמו וכיון שאומר שפלוני כתבו והלה אומר שלא כתב נוסח גט שפיר נאמן וזה לא מיקרי שהבעל חוזר מדבריו דזה הוי רק כמברר דבריו ומפרשם דהא גם בשעה שאמר שהוא גט אנו יודעים שבעצמו לא כתבו וצריך עדיין בירור אם נכתב כדין וכיון שמפרש עתה דבריו שהיה סבור שהוא גט ע"י שהלה הגיד לו שמרדכי כתבו. ומרדכי אומר שלא כתב נוסח גט וא"כ נתברר שאינו גט כלל בזה ודאי שאין בו אף ריח הגט. ובפרט דבלא"ה באומר אמרו ס"ל להרבה פוסקים שאינו גט ומכ"ש ע"פ אחד

ויש עדיין לדון בזה ומטרדותי ההכרח לקצר. וגם כי בנ"ד א"צ לזה דסגי בזה שהעד אומר שלא ידע שהוא גט וגם האשה לא ידעה שהוא גט עד אחר שנפל לארץ הגיד הבעל שהוא גט וכמש"ל. ובפרט דלא נתברר אם קבלתו כיון שהעד אינו אומר דבר ברור ואף דבשביל זה לא מיקרי גט בלא עדים כיון דבשעת נתינה בודאי ראה איך היה רק עכשיו שכח מ"מ הוי ספיקי טובא דאפשר ל"ה זה גט כלל וכמ"ש האיש שכתבו ואף אם היה גט אפשר לא נכתב לשמה ואף א"נ לשמה אפשר לא קבלתו רק נפל תיכף לארץ וכמו שאמרה האשה ואף אם קבלתו הרי לא ידעו שהוא גט וכמש"ל ולזה נלע"ד שהאיש ליב בן יוסף הכהן מכפר פרענטיווקא מותר באשתו בלי שום פקפוק והיה ראוי להשתדל בכל האפשר שיבוא גם העד ירחמיאל להעיד כדי לברר הדבר על בוריו. ויש לדון דהא אף כשיטול שכר אין פסולו רק מדרבנן כמ"ש הפוסקים. אך ז"א דהא מ"מ אסור ליתן לו שכר משום לפני עור לת"מ דהא אסור ליטל שכר ואקצר בזה. ובפרט לפמ"ש מעכ"ת שהוא איש חשוד ורע מעללים ונראה דעכ"פ לא עדיף מהנהו דחשיב בש"ע סי' ל"ד סי"ז וי"ח שפסולים לעדות וגם כי נראה שהאמת כדברי מרדכי שלא היה גט כלל ולזה לדעתי יוכל מעכ"ת להתיר להם לדור יחד וע"ל סרפ"א: סימן קעח. כבוד הרה"ג וכו' מו"ה דובער נ"י הרב דק"ק רענדזין

ע"ד שהוצרכו לסדר הרבה גיטין עבור ההולכים לחיל המלואים ועשה כ"א מהם שלוחים לכתיבה ולחתימה ולנתינה כדין וכת"ר כתב לזכרון שמות האנשים ונשותיהם ואבותיהם ומקום מגורם בפרטות כדי שידעו אח"כ להיכן ולמי לשלוח את הגיטין ואח"כ כבואם לכתוב הגיטין אמרו הסופר והעדים ששכחו את שמות האנשים והנשים ואין שום עצה רק שיסמכו על הרשימה שכתב כת"ר וחשש למ"ש התו"ג סי' ק"כ שהובא שם בפ"ת סקי"א שאם שכחו הסופר והעדים שמות המתגרשים רק הסופר מצא כתוב אצלו, שמם ושם מקומם דלא מהני וחפץ לדעת דעתי אם יש למצא בזה פתח הצלה כי יש בזה חשש עיגון

הנה התו"ג כתב שם בסקי"ג הטעם דהיכא שהבעל אומר שמו ושם אשתו נאמן מה"ת משום אין אדם חוטא ולא לו וגם הוי עבידא לאיגלויי ע"י שהוחזקו ל' יום בשמותיהם ורק מדרבנן צריך עדות לזה נאמנים אף אשה וקרוב. אבל הכא שאין ידוע כלל צריך עדות גמורה מדאורייתא. והנה כבר כתבתי בחיבורי ח"א סי' פ"ח להוכיח שא"צ החזקת ל' יום וכן שאף על גוף האיש נאמנים ג"כ אשה וקרוב וכמו ביבמות (דף ל"ט) גבי הכרת היבם ובארתי שם בע"ה שכל שעומד להתברר בשעת גמר המעשה או ע"י שיצווח האיש שנוגע לו דבר זה הוי מילתא דעבידא לאגלויי ונאמנים אשה וקרוב. וא"כ בנ"ד כשישלחו את הגט להרב שבמקום הרשום בכתב כת"ר עבור האשה הרשומה בשמה בכתב כת"ר ויכתבו לשם שבעלה עבד בצבא במקום פלוני ובמחנה פלונית הרי יתברר הדבר כי אם אין זו אשתו. לא ימסרו הב"ד דשם את הגט ויודיעו לפה שיש איזה טעות בדבר וגם כי בודאי יכתוב הבעל לביתו שצוה לכתוב גט עבור אשתו ואם ישלחו הגט בטעות למקום אחר הלא תדרוש האשה הלזו את גיטה מכת"ר ועי"ז יתברר הדבר ואין לך מילתא דעבידא לאיגלויי יותר מזה וכעין שכתב התשב"ץ ח"א סי' פ"ג פ"ד והובא בחיבורי שם. ולזה נלע"ד ברור שיכולים לסמוך על הכתב בנ"ד שהוא מקום סכנה דקיי"ל שכותבים אף שאין מכירים וכמ"ש בחיבורי שם בארוכה ואף כשנמצא כתוב שמותיהם אצל הסופר או העדים ג"כ סגי ואף שאין נזכרים עי"ז כשרואים מתוך הכתב דבכה"ג לא מצו מסהדי כדקיי"ל בכתובות (דף כ') ובח"מ סי' כ"ח סי"ב מ"מ בנ"ד יכולים לכתוב הגט ע"פ כתב זה וע' ח"מ סי' מ"ו ס"י ובאחרונים שם

ועוד נראה שאם העדים כתבו אצלם שמות האיש והאשה או שני אנשים אחרים יכולים לכתוב הגט בלי שום פקפוק דמה נ"מ אם העדים מעידים שהאיש פב"פ צוה לכתוב גט לאשתו להיכא שמעידים שהאיש ששמו כפי הכתוב בכתב זה צוה לכתוב גט לאשתו ששמה כפי הכתוב בכתב זה כי הלא הם מעידים שכתב זה נכתב בשעה שהגיד הבעל שמו ושם אשתו. ועפ"ז ממילא מוכח שגם בנמצא אצל הסופר או השליח או הרב שמותיהם כתובים שמעיד שכתבו בשעת מעשה יכולים לסמוך עליו דהרי הוא מעיד בעדות גמורה שהאיש ששמו רשום בכתב זה צוה לגרש אשתו ששמה כתוב בכתב זה כי הלא כולם זוכרים שבא איש לפניהם וצוה לכתוב גט לאשתו ובזה נאמן אף אחד על שמותיהם דזה הוי עבידא לאיגלויי וכמש"ל ולא דמי להא דכתובות (דף כ') כי שם איירי שאינו זוכר כלל את המעשה הכתובה אצלו בכתב ידו ואם זוכר את המעשה רק ששכח שמות האנשים ויודע שכתב אז אצלו שמות האנשים וזהו הכתב שכתב אז בודאי שיכול להעיד שהאיש ששמו כפי שכתב בכתב. זה לוה מאיש ששמו כפי שכתוב בכתב זה וגם כי בנ"ד משמע שלא היו מכירים אח המגרש רק האמינו לו כפי שהגיד וכדין בשעת הסכנה וא"כ סגי ג"כ כשזוכרים שהשמות שהגיד כתבום בכתב זה

ועוד נראה לפמ"ש בחיבורי שם להקשות למה אין נאמן ע"א דהא קיי"ל אין אדם חוטא ולא לו וכדקי"ל דלהכי נאמן אדם לגרש אשה ולומר שהיא אשתו ותרצתי שם דהטעם משום דחיישינן דאמר בדדמי וכדאיתא ביבמות (דף קט"ו ע"א) וכ"כ התשב"ץ ח"א סי' פ"ה. והנה בדדמי שייך רק בהכרת איש או באיזה פעולה שאפשר שנדמה לו שנעשה כן ובאמת נעשה קצת באופן אחר. אבל בנ"ד שעל גוף הצווי לכתוב גט יש שני עדים ורק על שמו אומר אחד שכתב בשעת צוויו את שמותיהם ומקומם וזהו הכתב הלז. בזה לא שייך בדדמי דהא כתב ידו מכיר היטב ונאמן עליו וגם בודאי יש אחרים המכירים כתב ידו וג"ז ידוע לו ולהעד השני והסופר והשליח ולהרב שלא צוה לכתוב גט רק איש אחד או אנשים מספר שידועים להם כמה היו וא"כ לא שייך לחוש שאומר בדדמי רק אם אומר שכתב כתב זה אח"כ ולא בשעת צווי הבעל יש לחוש