דברי מלכיאל ה קלו

געגועים מאיצא. ומובא שם זה גם בב"ש בסדר שמות ובאמת גם זה נקרא בסי' קכ"ט שס"ש הוא נטפל שם וכמו שעשה הט"ז שם ורק נראה כי כוונתי אז לדברי הט"ז. ויתר דברי מעכ"ת שהביא חבל אחרונים הנה אינם ת"י ולא אוכל לפלפל בהם: סימן קעז. כבוד הרה"ג המפורסם וכו' מו"ה ארי' יהודה הכהן נ"י אבד"ק דאשעוו

ע"ד האיש ליב בן יוסף הכהן מכפר פרענטיווקא שמתקוטט עם אשתו תדיר ובשנה עברה בא לביתו עם איש אחד שמו ירחמיאל ואח"כ בא עוד אחד שמו ברוך בתורת עני מחזיר על הפתחים. ויתן ליב הנ"ל לאשתו מטפחת ואמר לה שיש בזה מעות תני נדבה. והנה נפל עליה איזה פחד ולא הספיקה ליקח קצה המטפחת עד שנפלה לארץ. והבעל הגביה מהארץ נייר כתוב בכתב אשורית וצעק יודען עס איז אגט וקרעו תיכף לגזרים כך סיפרה האשה. והוא אמר שלקחתו בידה ואח"כ נפל הימנה וקרעו בשביל פחד מהמשלה ואח"כ הודה שלא הגיע לידה כלל ואומר שלא רצה כלל לגרשה רק להפחידה כדי שתיטיב דרכה ועשו גב"ע והגיד אשר בן משה שהבעל בקשו שישיג לו איש שיכתוב לו גט והשיג את מרדכי בן שמעון וא"ל שבבוקר יתן לו כתב מוכן ושילם לו ולמחר בוקר נתן לו איזה כתב ומסר את הכתב לירחמיאל הנ"ל שהוא יתננו לליב הנ"ל ויותר אינו יודע והבעל מודה לדבריו ומרדכי הגיד שאת ליב הנ"ל אינו מכיר כלל ורק אשר הנ"ל א"ל שיתן לו איזה כתב אשורית שיוכל הבעל להטעות את אשתו שתדמה שהוא גט וכתב באותיות גדולות בלשון זה ליב בן יוסף אמר לאשתו פב"פ מאי דכתיב ע"כ יעזב וגומר הה"ד ושמחת בחגך אתה ואשתך כמ"ד אין שמחה אלא בבשר וכדומה מלשונות כאלה ולא כתב שום לשון של ריחוק רק של קירוב והאיש ירחמיאל אינו רוצה לבוא לב"ד בשום אופן והוא ריק ופוחז וחשיד על כמה דברים והאיש ברוך אמר שהוא לא ידע מאומה רק ירחמיאל שכרו בעד חצי רו"כ שילך לכפר הנ"ל בשביל איזה עסק. וכשבא לשם ראה שנתן הבעל לאשתו איזה כתב וקיבלתו ומרוב הבהלה נפל תיכף מידה ואמר להם יודען עם איז אגט. ויותר מזה אינו יודע וכששאלוהו אם קיבלתו ונפל מידה או שנפל מידו קודם שקיבלתו לידה וכאשר אומרים כעת הבעל והאשה. הוא משיב פעם כך ופעם כך וא"א להציל מפיו דבר ברור. והבעל אומר שאם יתירו לו לדור עמה רוצה להשלים עמה. והוא מצוה רבה באשר יש להם בנים. וגם כי האשה אין לה עוזר ותומך. והאריך מעכ"ת בדברי חכמה להתירה לבעלה הכהן וחפץ לדעת דעתי בזה ומרוב טרדותי אשיב בקוצר. וגם כי הענין איננו דורש אריכות

הנה לכאורה יש לאסרה כיון שאמר הבעל מתחילה שקבלה הגט ואח"כ נפל מידה וגם אמר שהיה זה לפני עדים הרי שויא אנפשיה חתיכא דאיסורא. וע' אה"ע ס' קט"ו ס"ז לענין אומר שראה שזינתה אשתו אם יכול לחזור בו בלא אמתלא ובנ"ד לא הוזכרה אמתלא נכונה. ונהי שאם היו העדים מכחישים אותו י"ל שהיתה מותרת דכל עיקר טעם שצריך האמתלא הוא כדי להאמינו שעכשיו אומר אמת. אבל כשבאו עדים והוא אומר כעת ג"כ כמו העדים אזי בודאי שמותר ואף להפוסקים דס"ל טעם סברא דשויא חד"א הוא משום נדר מ"מ היכא שנתברר להיפוך לא שייך זה דהוי כנדר בטעות. ועפ"ז יש לישב מה שקשה על סברא זו דמה מהני אמתלא וכבר נתקשו בזה האחרונים וע' שו"ת ברית אברהם חאה"ע סי' פ"ו ומהרי"ט סי' א'. ולפמ"ש א"ש דהוי כנדר ופתחו עמו אבל הלא בנ"ד אין עדים להכחישו. והנה י"ל דגם הכא אומר אמתלא שאמר זה מחמת כעס. ולדעת הרא"ש הוי זה גופא אמתלא ע' שו"ת גבעת שאול סי' מ"ב ובפרט בנ"ד שידוע שהיה מתקוטטים תדיר ואף לפמ"ש הח"ס סי' קס"א דלדעת טוש"ע צריך אמתלא אחרת. נראה דהיינו רק באומר שנתברר לו שזינתה שהוא דבר חמור ועון גדול להוציא ש"ר בשקר. אבל בנ"ד הוא דבר קל לאיש המוני לומר שזרק לה גט. ובפרט שאומר עתה שלא ידע שיהא אסור לו להחזירה. אכן במכתב כת"ר לא הוזכרה האמתלא שאמר זה מחמת כעס. אחרי כותבי זה מצאתי בגט מקושר אות קצ"ה שכתב ג"כ דבשני עדים א"צ אמתלא כשחוזר בו

ולכאורה אין מקום להקל בשביל חזרתו. כיון שהיו עדים בשעת הנתינה ואף שלא קראו את הגט. הא קיי"ל בגיטין (דף י"ט) ובאה"ע סי' קל"ה שאף שלא קראו העדים את הגט בכ"ז היא ספק מגורשת ועכ"פ פסולה לכהונה והטעם הוא מפני שאמר להם שהוא גט ע"ש. והנה צריך להבין טעם דין זה דהא יש לה חזקת א"א ואיש לא ראה את הגט ואיך נאמין את הבעל לומר שזה היה גט ולהוציאה ע"י דיבורו מחזקת א"א

ונראה טעם הדבר משום דאיתא בב"ב (דף קל"ד ע"ב) דבעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן וא"כ ה"ה הכא נאמן לומר שהוא גט. וכ"כ התוס' בגיטין (דף י"ט ע"ב) בד"ה טעמא לחד תירוצא דלהכי נאמן לומר שהוא גט אף שהיה נייר חלק. ואף דשם תירצו גם תירוץ אחר. היינו משום דבנייר חלק שרואים שאין כתוב בו כלום קשה לומר שנאמינו נגד החוש. אבל היכא שלא ראו מה הוא שפיר נאמן לומר שהוא גט. ואף דאיתא בב"ב שם דהוי ספק גט וכן קיי"ל באה"ע סי' קנ"ב. וזה קשה גם על התו' דגיטין שהזכרנו ונראה דהנה כתב הרשב"ם שם ועוד פוסקים הטעם משום דאם איתא דגירשה קלא הוי לה למילתא. וא"כ י"ל דזה שייך רק כשאומר שכבר גירשה אמרינן דודאי הו"ל קלא למילתא אבל הכא שגירשה כעת ע"י הנייר שנותן לא שייכא סברא זו ולזה נאמן וא"ל דעדי חתימה הוו מפקי קלא דכיון שאפשר שלא ימסרנו לה לא מפקי קלא שגרושה היא. וע' בתו' גיטין (דף י"ז ע"ב) ד"ה עד שכתבו שבשעת מסירה מתפרסם שלא ניתן ביום הכתיבה וע' ב"מ (דף י"ז) ותו' שם. ועכ"פ נראה שעיקר הקול יוצא בשעת מסירה וגם דהא אפשר שכתב בכתב ידו בלא עדים דבדיעבד הוי גט כדאיתא בגיטין (דף פ"ו) וי"ל שלזה הוצרכו התו' בגיטין שם לתירוץ אחר כי הרמב"מ בפ"ב מה"ג מפרש דלהכי הוי גט ספק משום שמא נתן לה גט פסול או שמא כיון לתת לה גט פסול כדי לקלקלה ע"ש וזה שייך גם כשנותן לה כעת לפני עדים ואומר שהוא גט. דכיון דחזינן שהוא נייר חלק הרי מוכח שרוצה רק לקלקלה או שעושה זה לשחוק בעלמא

והנה הב"ש סי' קנ"ב כתב שהאומר גרשתי את אשתי שחוששין לדבריו הוא רק לענין אם מת שאסורה להתיבם ואם זינתה הולד ספק ממזר אבל אם הבעל כהן מותרת לו. ותמהו הב"מ ותו"ג שם דהא שויא חד"א. והב"א חיו"ד סי' ס"ו כתב שכוונתו לשיטת הסוברים בסי' קע"ח ס"ט שא"נ לומר שזינתה משום חרגמ"ה וע' פ"ת סי' קנ"ב. והוא דחוק שיכתב הב"ש בפשיטות מה שרוב פוסקים חולקים ע"ז

ונראה דס"ל דכיון דאמרינן דאם איתא דגירשה הו"ל קלא א"כ כשחוזר בו ואומר שלא גירשה הוי כאלו עדים מסייעים לדבריו שנאמן וא"צ אמתלא כמש"ל. וכ"כ הרשב"מ בב"ב שם דהא שאין לו קול הוו כעדים שלא גירשה ע"ש. ולכאורה קשה טובא דהא איתא בכתובות (דף כ"ג ע"א) דעבידי אינשי דמגרשי בצינעא ולית לה קלא ע"ש. ונראה לישב דהתם איתא שעדים אומרים נתגרשה ושנים אחרים הדרים באותו חצר אומרים שלא ראו שנתגרשה וקאמר שם דהו"א דהוי הכחשה משום דאם איתא דגירשה קלא הו"ל למילתא קמ"ל דעבידי דמגרשי בצינעא וקשה דאף דגירושין אית לה קלא מ"מ י"ל שאנשים אלו לא ראו הגירושין דהא הקול יוצא