דברי מלכיאל ה קלד

יוד אחר המם או אחר הטית צריך לכתוב מאיניקא עטיקא ואף שיש לטעות ולקרותו בחיריק בכ"ז אין חוששין לזה וע' בשא"ז סק"כ ועוד בכ"מ דכל היכא שמורגש יוד יש לכתבו והאחרונים כתבו דלהכי כותבים פוזנא דמתקריא פוזנני מפני שבהברת הנון האחרון נשמע כמו יו"ד אבל אינו בחיריק כמ"ש קצת, אחרונים וא"כ ה"ה בנ"ד לפי הברתינו שם קעלץ נשמע יוד אחר הלמד וכן בכתב רוסיא כותבים אות המורה שיקראו הלמד כמו עם יוד וא"כ יש לכתוב בגט קעליץ או קיעליץ לפי הברת קצתם כמ"ש מעכ"ת כי הוגד לי אשר גם בלשון פולין נכתב הלמד באופן שהברתו כמו עם יוד אחריו. ונראה שמטעם זה לא כתבו שם גיטין עד היום לפי שהוקשה להם לכתוב בגט כן כי יקראו הלמד בחיריק. וכן נלע"ד שהוא דבר קשה ואף דבשם עטיקא כתב הט"ג שאין לחוש לזה היינו משום דלא סגי בלא"ה כיון שהיא צריכה להתגרש אבל בשם עיר הרי אפשר שלא לסדר גט שם ואף שכתב הר"ח כהן דבפוזנא שכותבים דמתקריא פוזנני הוא בשביל שהנכרים מבטאים הנון האחרון כאלו יש יוד אחריו י"ל דהיינו רק בשם הטפל של הנכרים דאין חשש כיון שבעיקר שם העיר אין מקום לטעות אבל בנ"ד שבגוף שם העיר יצטרכו לכתוב קעליץ ויהא מקום לטעות י"ל שנכון למנוע מלסדר גט שם. ולכתוב בלא יוד הרי כתב בט"ג בשא"ש סקט"ו ושנ"ג סק"ד שאם חיסר היוד שמורגש במבטא פסול הגט וכ"כ הט"ג בשמות עיירות סקט"ו שבמקום שרוצים להתחיל לכתוב גיטין צריך לכתוב ביוד אם מורגש היוד בהברה ומשמע שם דאיירי אף אם בשטרות כותבים בלא יוד ע"ש דמקודם כתב גבי טרעבוולא שהיו כותבים כן מכבר בגיטין ושטרות ואח"כ כתב שרוצים להתחיל לכתוב גיטין ולא הזכיר שרוצים להתחיל לכתוב שטרות וא"כ ה"ה בנ"ד

ונראה לצדד בזה דהנה בט"ג שא"ז סק"כ כתב שאם נקרא זעילקא בהרגש יוד וחותם זעלקא יכתבו בגט זעלקא והרואה בגט יבין שזהו עיקר שמו ומה שבקריאתו מרגישים יוד הוא רק שיגרא דלישנא לגעגוע וכיוצא בו וגם בשמות נשים כתב שם שאין מדקדקין בזה ומ"ש בשא"ס סקט"ו ושנ"ג סק"ב ובשעו"נ גבי טרעבוועלא להחמיר אם לא כתבו היוד המורגש במבטא נראה דהיינו דווקא כשהיוד בסוף התיבה ואין אחריו רק אלף או הא כי אז היוד הוא נע כתנועה מיוחדת עליו וכמורגש במבטא לזה הוא מעכב וכ"כ שם בשנ"ג מפורש שהיוד מתנועעת ע"ש אבל כשהיוד באמצע התיבה ובא רק כדי שירגישו בהברת האות הקודם כאלו הוא עם יוד שזה הוי רק להורות שהברת האות היא רכה בזה אין מדקדקין כ"כ ואם חותם בלא יוד אזי כותבים בגט ג"כ בלא יוד ובט"ג שם צ"ל לפ"ז דקאי רק על שם עילקא דסליק מינה שם ולא על שם וועליא שהזכיר מקודם כי בכגון זה י"ל שהיוד מעכב וכנ"ל. וכן היכא שהיוד מורה על חיריק י"ל ג"כ שיופסל אם השמיטוהו כי עי"ז יטעו לקרות בנקודה אחרת וע' ב"ש בשא"א שכתב דבשמות שדומין זה לזה כותבין רק השם שחותם בו וע"ש באחרונים שהאריכו בזה וא"כ יש לדון דהכא כיון שבכל השטרות ואגרות כותבים קיעלץ או קעלץ בלא יוד אחר הלמד הרי הוחזק כן בשטרות ולזה אין לכתוב יוד אחר הלמד משום דאיכא למיטעי לקרותו בחיריק אבל כשלא יכתבו היוד יבינו שאין זה שינוי השם ורק שממשיכים היוד בשביל געגוע כמש"ל בשם הט"ג ולכן אם הדבר נחוץ לכתוב שם גיטין נכון שלא לכתוב יוד אחר הלמד כי אם יכתבו ביוד יהי הדבר זר מאוד באשר לא יעלה על דעת הקורא שהיוד בא להורות על הברת הלמד לבטא כמו עם יוד ואף שם עטיקא שכתב הט"ג לכתבו ביוד אם היה בא לפני למעשה לא הייתי ממהר לכתוב כן באשר לכל קורא יתראה זה כשינוי השם וכעין זה כתבו כמה אחרונים בשם טויבא שאם כתבו בלא יוד כשר: סימן קעג כבוד הרה"ג וכו' מו"ה משה זעליג נ"י הרב דק' פילשטיין

ע"ד מי שנקרא לס"ת אליהו ובפי כל נקרא עלי אם לכתוב בגט בעין שכן הדרך לכתוב בהברת סגול או לכתוב באלף כיון שמקורו משם אליהו ושפיר חזי כת"ר בט"ג שא"נ סק"ה שכתב דאף שאצלינו נקרא בסגול עליא בכ"ז כותבים אליה כיון שזהו עיקר שמו ובחיבורי ח"ג סי' ק"נ בארתי זה באורך קצת. לענ"ד פשוט לכתוב באלף כיון שהוא שם געגועים משם אליה והרי באמת יש חילוק בין הברת אלף להברת עין כי העין צריך לבטאו כאילו הוא משותף קצת עם הברת נון כידוע וזהו החילוק בין אלף לעין. והמדקדקים בלשונם נזהרים בזה בתפלה וק"ש ובקה"ת ונהי שאצלינו רוב העולם אין נזהרים לדקדק בזה מ"מ למי שמבטא הברת העין כראוי יהי זה שינוי השם גמור. ועוד דהא שעין מורה על סגול בשפה המדוברת הוא רק אחר אות המנוקד בסגול. אבל לא כשהעין עצמו מנוקד בסגול ושפיר אפשר לכתוב אלף ובסוף התיבה כבר האריכו הנו"ב ועוד פוסקים בשם טאלצא וכדומה אם לכתוב עין או אלף לבסוף וע' חיבורי ח"ג סי' קי"א. וראיתי בספר דברי חיים על שמות גיטין שכתב בשאנ"ע בשם עלטשא בעין וכתב שם שמקורו משם אליהו ותמהני דא"כ למה כתבו בעין ובפרט שבעצמו הביא שם דברי הב"ש שאיליש צריך לכתוב באלף ומשמעות לשונו שם נראה שדעתו שיכתבו באלף ומש"ש לבסוף בעין אפשר הוא טעות הדפוס ע"ש וכ"נ בנ"ד שיכתבו אליהו המכונה אלי

וע"ד מי שנקרא אילי בחיריק האלף ושמו הקודש אין ידוע נראה לכתוב באלף כי יותר קרוב שמקורו מאליהו וכ"כ הב"ש בשא"א בשם איליש שהוא מאליהו וגם מדוע נכתבנו בעין ועוד דאם יכתבו בעין יסברו שהוא שם עלי רק בטעות כתבו יוד אחר העין להוראות הצירה ולא יכתבו שם הקודש כלל כיון שאין ידוע בבירור ששמו אליהו. וגם הרי יש בש"ס שם אילא אך שם זה אינו מצוי בינינו ובנ"ד אין לכתוב בגט רק שם אילי לבד: סימן קעד. כבוד ידידי הרב הגאון וכו' מו"ה ישראל אברהם נ"י אבד"ק טיראספאל

ע"ד מ"ש מעכ"ת כי כשב"ד רואים שכותב הגט לשמה א"צ שיהיו העדים והשליח בעת כתיבת שיטה ראשונה ושישמעו שאמר שכותב לשמה ודמי למ"ש הרא"ש בתשובה הובא בטור סי' קמ"א וש"פ שאם עמדו עדי חתימה בשעת מסירת הגט אצ"ל בפ"נ ובפ"נ וממילא ה"ה כשעושה שליח שני בפני ב"ד אצ"ל בפ"נ ובפ"נ כיון שב"ד בעצמם יודעים שנכתב ונחתם כדין עכ"ד. הנה בדבר השליח לא חידש מאומה כי ודאי במקום שב"ד ראו בעצמם שנכתב ונחתם לשמה אצ"ל בפ"נ ובפ"נ. רק כתבתי דמ"מ במקום שאינו שעה"ד אין לשנות מתיקון חכמים לומר בפ"נ ובפ"נ כדי שלא יבואו לטעות לעשות כן אף כשב"ד לא ראו הכו"ח וכדאיתא בגיטין (דף ה' ע"א) שלא תחלוק בשליחות ובפה נוהגים שכותבין וחותמין הגט בבית הסופר ואח"כ מביאים אותו לב"ד. אכן מ"ש שהעדים א"צ לשמוע מפי הסופר שכותבו לשמה הוא תמוה כי איך יוכלו לחתום על הגט כיון שאין יודעים שנכתב לשמה וכ"כ הטוש"ע סי' קנ"ד בסה"ג שהעדים צריכים להיות בשעה שהסופר אומר שכותב לשמה ובכתיבת שיטה ראשונה והאחרונים בארו שם דמדינא סגי בשמיעת קן קולמוס כמו בשליח וא"ל שהעדים