דברי מלכיאל ה קלב

שאם אמר שאינו רוצה לגרשה בטל הגט. והסברא נראה דהא בעינן שיהא הגט עומד לגרש בו וזהו ענין לשמה. אבל כיון שאינו רוצה לגרשה א"כ אינו עומד לגרש בו והוי כאלו נכתב שלא לשמה אכן בנ"ד יש לדון שלא ביטל הגט שהרי לא אמר שרוצה לדור עמה וקאמר שאם לא תקבל עתה גט ממנו יעגנה ויסע לאמעריקא והיש"ש ועוד מפרשים הוכיחו דלא שייך ביטול בגט מהא שאין מועיל ביטול לס"ת שנכתבה לשמה ולפמש"ל א"ש דס"ת עומדת לקרות בה לכל ישראל ולזה אף אם בעל הס"ת מבטל אותה מלקרות בה מ"מ הרי ראויה שיקראו בה אחרים. אבל גט אם הבעל אינו רוצה לגרש אשתו הרי אינו ראוי כלל לגירושין והוי כאלו נכתב שלא לשמה, ועוד דבנ"ד משמע מלשון השאלה שאמר זה קודם החתומה ואז יכול לבטל הגט לכ"ע ויש לדון בזה הרבה ולא אאריך בזה באשר בנ"ד י"ל שלא ביטל הגט שהרי אמר שאם לא תקבל כעת ממנו גט יסע לאמעריקא הרי רצה להכריחה שתקבל הגט ולא גרע מביטול על תנאי שאם לא תקבלנו כעת יסע לאמעריקא אבל עכ"פ יש בזה חשש

ולדעתי אם רק אפשר להשיג גט אחר צריך לכתוב גט אחר וגרם זה מה שהמורה נתן הגט ביחידי בלי צירוף שארי מורים. ואף כי אין דרכי להיות הוגה דעות חוץ למקומי, בכ"ז אחרי שנשאלתי ע"ז מוצא אני לנכון לגלות דעתי אשר ראוי למנהיגי עירם לתקן שלא יסדרו גט רק כשיהיו ביחד שלשת המורים שבעירם וכולם יחד ישגיחו ע"ז ויעזרם ד' שלא יצא מכשול מתחת ידם: סימן קעא

ע"ד שכתבו בגט יהודה המכונה יודל כי כן נקרא במקום כתיבה אבל במקום נתינה הוא נקרא אידל. והאריך בדברים ישרים וחפץ לדעת דעתי בזה

לכאורה יש להחמיר דהא העיקר הוא שם של מקום הנתינה כדקיי"ל באה"ע סי' קכ"ט ס"ד ואם כתב שם הכתיבה לעיקר כתב הרמ"א שם שפסול והרבה אחרונים מכשירים בדיעבד ע"ש. אבל אם לא כתב כלל שם שבמקום נתינה מודו כ"ע שפסול. ומ"ש כת"ר שזה מיקרי רק שינוי במבטא המדינות וכהא דקיי"ל בס"ס קכ"ט דאף שצריך לכתוב כפי המבטא שבמקום נתינה מ"מ בדיעבד אם כתב כפי מקום כתיבה כשר וכ"כ כמה אחרונים. לדעתי זה שייך רק בדבר שדרכו להתחלף כגון אלף על הא פא רפה על בית רפה או ויו שין על סמך ששניהם ממוצא אחד. אבל יוד על אלף שאינו מוצא אחד כלל כי אחה"ע הוא מהגרון וגיכ"ק הם מהחיך וגם בהברה יש חילוק כי בשם יודל היוד הוא במלאפום והוא שם געגוע וקיצור משם יהודה ואידל האלף הוא בחירק ואף דבס"ס קכ"ט איתא דגם מענדיל ומנדל גומפרעכט וגומפרחט מיקרי רק שינוי במבטא המדינות. היינו דשם אין השינוי רק בהנקודה אבל לא בגוף האות. ומה ששינה בגומפרעכט מכף לחית. נראה לפי שאין אנו רגילים לשנות בהברה בין כף לחית (אף שבאמת יש חילוק דחית נוטה להא וע' חיבורי ח"ג סי' קכ"ד) ורק נראה דבכתיבה הורגלו שבמקום שקוראים בפתח תחת הריש כותבים חית אחריו אבל בנ"ד שיש חילוק גדול הן בנקודה הן במוצא האות והוא ממש שם אחר אין זה שייך להא דהרמ"א ס"ס קכ"ט ואף שבמרדכי ס"פ המגרש הביא בשם הריצב"א שאם כתב קייר במקום ייר כשר אם הוא מחמת שינוי המבטא במקום ההוא. כבר כתב הג"פ ס"ס קכ"ט בשם הראנ"ח ח"א סי' פ"ז לבאר שזה הוי ג"כ כמוצא אחד לפי הברתם ע"ש. ועוד נראה דהכא שם אידל הוא שם בפ"ע ואינו תלוי בהברת המקומות ואקצר בזה באשר בודאי יודע מעכ"ת כי הוא תלוי בהברת המקומות בסביבותם: והנראה בזה דרק בגוף השם אם כתב שמו של מקום הכתיבה החמירו הפוסקים לפסול הגט. אבל בשם הכינוי או געגועים וכדומה אין להחמיר בזה דהא מפורש בסי' קכ"ט ס"א שאם לא כתבו כלל שם הטפל כשר ואף שיש מחמירים בזה ע"ש בג"פ מ"מ היכא שבמקום כתיבה אין לו שם טפל רק במקום נתינה נראה דכשר לכ"ע. וגם דהא יש פוסקים דס"ל מקום כתיבה עיקר ויש לעשות בזה ס"ס. וממילא בנ"ד שעיקר שמו יהודה נכתב בגט ורק הכינוי שבמקום נתינה הושמט י"ל דכשר לכ"ע וע' חיבורי ח"ג סי' ק"י וסי' קכ"ז ועדיין י"ל דכיון שכתבו כינוי שבמקום הכתיבה ולא שבמקום הנתינה מוכח מזה שאין לו כינוי אחר במ"נ והוי כשינוי השם ואם לא היו כותבים שום כינוי הוי עדיף טפי אבל ז"א דאטו אי יש לו שני כינויים והשמיטו אחד נימא שיופסל הגט משום דגרע טפי מאילו השמיט כל הכינויים שלו. וזה לא שמענו ולזה נראה דכיון שנכתב שם העיקר אף שנכתב גם כינויו שבמקום כתיבה ולא שבמקום נתינה, מ"מ כשר בדיעבד

ועוד נראה דהנה בשינוי השם או השמטתו יש שני טעמים הטעם האחד דבעינן שיהא הגט נכתב לשם איש זה וכיון שנכתב בגט שם אחר א"כ לא נכתב לשם איש זה והוא פסול מה"ת. וכן קיי"ל בסי' קכ"ט ס"ג וע"ש באחרונים וע' סי' ק"נ בזה. ונראה שאם יש שני עדים שהסופר כתב הגט לשם זה האיש רק שטעה וכתב שם של אחר או שהיה סבור שהאיש הזה נקרא כן. מ"מ הא בעינן עכ"פ שיוכלו לפרשו כן אבל הכא הרי הוא מזוייף מתוכו. והתו' כ' בגיטין (דף כ') דשינה שמו ושמה הוא דרבנן וי"ל כוונתם כמש"ל ולזה כתבו שם שאם לא כתבו כלל שמו ושמה כשר דסגי כשיש עדים שכיוונו לשם האיש והאשה הללו. ויש עוד טעם בשינוי השם משום חשש לעז כמבואר בש"ס ופוסקים. והנה בנ"ד שנכתב שם אחד ודאי דלא שייך לומר שיופסל מדאורייתא כיון שעכ"פ כתוב שמו של האיש הזה וע' בפוסקים ורק שיש לחוש ללעז שבמקום נתינה יאמרו שזה איש אחר כיון שאין בגט כינויו שבמקום נתינה ולזה נראה דכיון שכתוב בו שם העיקר לא שייך לעז כי הרי יראו שהוא איש זה שכתוב בגט שמו העיקרי. ומה שנכתב כינויו באופן אחר. יבינו הכל שהוא מצד שכן כינויו במקום כתיבה. ובפרט שהברת הכינויים קרובים זה לזה. אבל אם יש חילוק בשמו העיקרי בין מ"כ למ"נ בזה שפיר שייך לעז דכיון שבמ"נ אין יודעים כלל משמו השני לא יעלה על דעתם כלל שבמ"כ יש לו שם אחר וכעין זה כתב המהרי"ק בשורש פ"ו בשם אליהו ובלי שאם נקרא בפי כל בלי וכתב אליהו כשר לפי שהכל יודעים ששם בלי אינו שם בפ"ע ומקורו משם אליהו ואין כאן מקום לחשש לעז. וגם בהא דס"ס קכ"ט בהברות שבשתי מדינות נראה עיקר שזה שייך אף שהאותיות שנחלפו אינם ממוצא אחד דעיקר הטעם היא לפי שידוע לכל שהכוונה על איש זה לפי שידוע שיש מקומות שקוראים כינויו בהברה אחרת

ובגוף ענין זה הוגד לי שגם במקום שקורין בשם אידל ישנם אנשים שנקראים יודל. וא"כ בנ"ד אין שינוי כ"כ כיון שגם במקום נתינה ידוע שיש שקוראים ליהודה יודל וא"כ הוי כאלו היו לו שני כינויים במקום נתינה וכתבו רק אחד דודאי כשר. וזה יש לדחות ואקצר באשר כי בלא"ה בארנו שיש להקל בנ"ד ואני מסכים עם מעכ"ת להכשיר הגט בשעה"ד אם א"א להשיג גט אחר בנקל: סימן קעב. כבוד ידידי הרב הגאון וכו' מו"ה משה נחום נ"י הגאבד"ק קעלץ

ע"ד שבעירו לא נתנו עד כה גיטין בשביל שנסתפקו בכתיבת שם העיר. ועתה מוכרחים לסדר גיטין עבור האנשים שהלכו לחיל המילואים. ודעת מעכ"ת לכתוב שם העיר קיעלץ