דברי מלכיאל ה קלא

הנה האחרונים כתבו והביאו ג"כ בשם שו"ת ר"ח כהן סי' ס' דרשאה ושלטאה בנפשיכי הוי טופס. ואין הספר הלז ת"י. ולפ"ז צ"ל דגם דיתיהוויין הוי טופס כי אם יכתבו ושבקית ופטרית ותרוכית יתיכי ליכי למהך להתנסבא הלשון מבואר היטב. אבל אם יכתוב דיתיהוייין למהך אין לו ביאור. אבל עכ"פ לפ"ז תיבת בנפשיכי ודאי הוי מהטופס. ואף דלשון ושלטאה הכוונה שיש להשליטה על איזה דבר ומפרש דבריו שיש לה שליטה על נפשה כי עד הגירושין היה הבעל שליט עליה בכ"ז אין לפסול הגט בשביל זה. כי עכ"פ אין כוונת הענין משתנה עי"ז. ובטופס קיי"ל בס"ס קכ"ו ובסי' קכ"ה סי"ט שכשר אף אם חסר תיבה או אות ע"ש בח"מ וב"ש וע' חיבורי ח"א סי' פ"ז בזה באורך ובח"ג סי' קמ"ז. ומכ"ש דבנ"ד אין התיבה חסירה רק שיש נפסק בנון ונראה כנון ותינוק יקראנו נון. וע' סי' קכ"ה סט"ז דכשר אף בלא עיגון. ובסי' קכ"ו סמ"ז פסק דבמקום עיגון כשר אף בתורף והראש השמאלי שחסר מן השי"ן אין זה שינוי כ"כ בצורת האות. כי פרטי צורת האותיות אין מעכב כ"כ וכמ"ש בחיבורי ח"ב ס"ס פ' ומה שנקלף יוד הראשון ג"כ אין חשש דאף אם כתב בנפשכי כשר כדאיתא בסי' קכ"ו סל"ז. ומה שנעקר דופן הכף אף שעי"ז נתבטלה צורת האות כי לא נשאר רק שני הקוים העליון והתחתון. מ"מ הרי ניכר שנקלף משם הדיו וניכר לכל שהוא תיבת בנפשכי וכמ"ש בחיבורי ח"א סי' פ"ז אות ז' דהיכא שיש הוכחה על צורת האות ממה שנשאר יש לחשבו כאלו הוא לפנינו ואף דבתורף י"ל דלא שייך זה כיון דמ"מ לא נכתב ואטו אם יכתוב רמזים על הנייר שהרחזים מוכיחים על גירושין יהא זה כגט כשר הרי לא נכתב בפירוש שמגרשה. ורק בזמן קיי"ל דסגי בנוטריקון ע' סי' קכ"ו ס"ד ובאחרונים שם ובס"ס קכ"ט ואף דנוטריקון עדיפא כי כן דרך כותבי שטרות לכתוב בנוטריקון והאותיות הם שלימות כראוי אבל כהא בנ"ד שגוף האות איננו לפנינו רק מקצתו י"ל דבתורף לא מהני. אבל בטופס שאף אם חסר לגמרי כשר. ורק היכי שחסר אות או מקצת יש לחוש שכתבו איזה תיבה שאינה שייכת לגט כדי לקלקל כוונת הגט ולפסלו. אבל היכא שניכר איזה אות היה כתוב ע"י מה שניכר מקום שנקלף אין חשש ואף בתורף קיי"ל בסי' קכ"ו ס"כ שאם ניכר מסגנון הלשון כשר אם חסר אות אחת וע"ש בב"ש ואחרונים שיש לדון בזה. ועכ"פ בנ"ד דהוי טופס כשר לכ"ע ואף דבטופס הקילו רק בדיעבד מ"מ ידוע מ"ש בתה"ד דכל שעה"ד כדיעבד דמי. והב"ש כתב בסי' קכ"ה סקכ"ו דבתורף בעינן מקום עיגון ודיעבד. וקשה דהא עיגון הוי כדיעבד וצ"ל דדיעבד דגט עדיף משאר דיעבד דאי נימא שאינו גט יאמרו שאין תופסין בה קדושין ויבוא מכשול מזה. כיון דמדאורייתא היא גרושה ורק אם אינו מקום עיגון אפשר שיגרשה שנית ושוב לא יהא מכשול אבל במקום עיגון הקילו ולזה בטופס שהקילו דיעבד אף שאפשר ליתן גט אחר ואין לחוש למכשול ממילא דה"ה בשעה"ד כגון מקום עיגון הוי כדיעבד ושרי

ומה שניטל קצת הדיו מגג ההא דלמהך אין לחוש כיון שרישומו ניכר וכדקיי"ל בסי' קכ"ה ס"כ וכן גבי סת"מ באו"ח סי' ל"ב סכ"ז ובפרט דלמהך כתב הג"פ סקנ"א הובא בפ"ת דהוי טופס. ומה שנעקר קצת מהלמד בתיבת להתנסבא הנה בסי' קכ"ו סט"ו הובא בשם הרשב"א שאם דילג ההא בלהתנסבא כשר. ובגוף שו"ת רשב"א שם סי' אלף ק"ס כתב שאף אם דילג לגמרי תיבות למהך להתנסבא כשר דהוי טופס כיון שכותבין וה"א מותרת לכל אדם. ואף להר"ן שכתב בפ' המגרש שפסול. מ"מ הכא שנעקר רק מקצת הלמד ותינוק הכירו שהוא למד אין חשש בזה וכמש"ל מהא דסי' קכ"ו ס"כ שכיון שניכר הטעות מסגנון הלשון כשר. וכ"ש הכא שניכר לכל שנכתב כאן למד כראוי רק שנעקר מקצתו וגם דהמקצת שנשאר מוכיח וכמש"ל. ואף להר"ן שמחמיר בזה מודה דבנ"ד כשר ולזה לענ"ד בנ"ד דהוי מקום עיגון יכולים ליתן הגט ורק ליתר שאת יתקנו הגט אחר הנתינה ויחזור השליח ויתננו להאשה ואיך להתנהג בזה בארתי בע"ה בחיבורי ח"א ס"ס פ"ז. והנה בנ"ד כתב מעכ"ת שהשליח השני אינו נותן הגט להאשה רק עושה שליח שלישי. ונסתפק מעכ"ת אם אחר התיקון צריך השליח השני לתת הגט עוד הפעם לשליח השלישי לדעתי פשוט שא"צ לתתו עוד הפעם לשליח שלישי דהא השליח השני מסר כל כחו להשלישי ואם נתפוס שהשליח השני יכול לגרש אחר שיתקנו ה"ה השלישי שהוא בא כחו. ואף שבשעה שעשו את השליח שני במקום כתיבת הגט היה הגט כתוב כראוי והריעותות נעשו בדרך. בכ"ז אין נ"מ בזה לענין התיקון כעת וכיון דהוא קאי במקום בעל ה"ה השלישי הוי במקום הבעל וכדאיתא בגיטין (דף כ"ט ע"ב) דכולהו במקום בעל קאי: סימן קע

ע"ד אשר מורה אחד סידר גט סמוך לערב ולא הספיקו למסרו ביום ובין כה הלכה האשה. והבעל הפחיד את אבי האשה אשר יסע לאמעריקא ויעגן את בתו. והלך האב והביא את בתו וצוה המורה למסרו בלילה. ומעכ"ת מפקפקים בזה דהא קיי"ל באה"ע סי' קכ"ז ס"ה שאין לכתוב ביום ולמסור בלילה רק כשהוא ע"י שליח. וכתבו עוד כי העדים אמרו לו שלא יספיקו לתתו בעוד יום והשיב להם דנחתם בלילה אסור אבל ליתן בלילה מותר הרי שעשה כן לכתחילה ובקשו לדעת דעתי בזה. והמורה אומר כי באשר זה היה אור ליום ו' וביום א' היה אדר"ח שנמנעים מלכתוב גט לזה צוה למסרו בלילה

הנה בגוף הדין אין מה להאריך כי מפורש בש"ע סי' קכ"ז באחרונים שם שלכתחילה אסור לעשות כן ובדיעבד יש מקילים. אכן לדעתי כיון שמוכח שלא ידע כלל הדין שזה אסור לכתחילה וכמו שאמר להעדים. א"כ יש לחוש שאינו בקי בדיני גיטין ואולי טעה בעוד פרטים. וכמו דקיי"ל בסי' קמ"א ס"ל שאם מצאו פקפוקים בההרשאה וכן בכל כיוצא בזה יש לחוש שהמסדר אינו בקי בטיב גטין. שוב ראיתי שכ"כ בשו"ת ברית אברהם סי' ק"ז בשם גדול אחד והובא בפ"ת שם שיש לחוש לזה. והב"א שחלק שם עליו נראה עיקר טעמו מפני שהנתינה היתה בעיר אחרת ע"ש ס"ס ק"ז. ועוד נראה דשם ידעו המסדרים את דין זה רק דנו דכיון שהנתינה בעיר אחרת א"ש וכדעת הב"א שם והביא כן בשם הרדב"ז וא"כ אין לחוש שאינם בקיאים בט"ג. משא"כ בנ"ד שלא היה שום שעה"ד ורק אח"כ אמר הבעל שיסע לאמעריקא. ובאמת אף אז היה אפשר לכתוב גט אחר בלילה וליתנו ומה שאמר המורה שהיה שעה"ד שלא היה יכול לעשות הגט עד יום ב' לדעתי היה יותר נכון לעשות גט בע"ש וביום אדר"ח שהוא רק חומרא בעלמא מלתת בלילה גט שנכתב ביום

ועוד יש חשש בגט זה דכיון שאמר הבעל שיסע לאמעריקא הרי שחזר בו לגמרי מלגרשה בגט זה ויש בזה חשש ביטול הגט וכדאיתא בגיטין (דף ל"ב) ובטש"ע סי' קמ"א שאם אמר לשליח או להאשה שאין ברצונו לגרשה הוי ביטול הגט. ואף דקיי"ל בגיטין שם שחוזר ומגרש בו. כבר כתב הריטב"א (בדף י"ח) שם שזה רק אם מגרש באותו יום אבל לא ביום אחר ע"ש. ועוד נראה שאם אומר בפירוש שאינו רוצה לגרש הוי כמבטל גוף הגט ולדעת הרמב"ם ובש"ע סי' קמ"א סס"ב אינו חוזר ומגרש בו וכ"נ בגיטין (דף ל"ד) דאיתא שם שאם גילה דעתו שאינו חפץ לגרשה הוי גט משום דגילוי דעתא לאו מילתא היא משמע שאם אמר כן בפירוש הוי ביטול וכאלו ביטל גם את הגט ולא רק את השליחות ויש לדחות וע' גיטין (דף י"ח ע"ב) דחיישינן שמא פייס וכתבו התו' דחיישינן שמא אמר בפירוש שמבטל הגט ע"ש. משמע שאם אמר סתם שאינו רוצה לגרשה לא נתבטל הגט. אבל נראה דלאו דווקא נקטו זה התו' וע"ש ביש"ש בזה וכ"נ בשו"ת גליא מסכת סי' ד' שכתב