דברי מלכיאל ה יג

שם ד"ה שנים דדוקא פתח מקדש ולא חלון. יקשה כנ"ל. ואף שכל תא היה לו פתח להיכל או לעזרה. אבל הלא היו שם שלשה תאים ברוחב כדאיתא בפ"ד דמדות. והפאים שלצד חוץ לא היה להם פתח רק לתוך התא שאצלו ולא לתוך ההיכל. ודוחק לומר שגם התא האחרון נתקדש ע"י שהיה פתוח לתוך תא השני שפתוח לראשון וראשון פתוח להיכל. ומפורש בתוספתא הובא בר"ש פ"ב דמעשר שני ולפלא שלא הביא הרמב"ם פ"ו מהל' בה"ב תוספתא זו] דבנויות בחול ופתוחות לקודש ולחול דינם כחול. ואם בנויות בקודש ובחול ופתוחות לקודש ולחול מה שבנוי בקודש הוא קודש. ובחול הוא חול ע"ש. וא"כ התא החיצון אם הוא נבנה בחול הרי הוא חול כיון שאינו פתוח רק להתא השני שנבנה ג"כ בחול. ולזה נראה שכנגד החלונות שבביהמ"ק היו ג"כ חלונות בתאים דהא איתא במדות שם ובמפרשים שהתא היה בעובי הכותל שהיה עוביו שש אמות. וא"כ החלונות הוצרכו להיות בכל עובי הכותלים. וממילא היו גם בכותל התא. וכן בכל התאים. והיתה האורה באה דרך החלונות לביהמ"ק. (ואף דאיתא במד"ר פ' בהעלותך שהחלונות בביהמ"ק היו צרים מבפנים ורחבים מבחוץ כדי להורות שביהמ"ק א"צ לאורה. ואדרבא האור יוצא ממנו לעולם הנה זה רק בדרך רמז למה שכל העולם נהנה מאורו בהשפעת הרוחניות. אבל בודאי שהוצרכו לאור השמש. והיה אסור לסתום חלונות ביהמ"ק] וא"כ גם בנ"ד לפמ"ש כת"ר שעושים חלונות בביהמ"ד לתוך העזרת נשים ובעזרת נשים יהיו חלונות לחוץ. הרי יבוא האור עי"ז לביהמ"ד. אבל באמת ז"א דבביהמ"ק שאני שמתחילה נבנה הבהמ"ק כן. וא"כ לא סתמו החלונות שהיו מכבר. רק באופן זה עשו החלונות. וגם דודאי גם זה היה בכלל הא דכתיב מיד ד' עלי השכיל ונעשה ע"פ נביא. אבל בנ"ד שמכבר היו חלונות לחוץ. י"ל דמה שיעשו עתה שיאורו החלונות דרך עז"נ יהי' בגדר נתיצה. דהא בודאי ימעט האור. וגם ודאי יעשו החלונות קטנים מכפי שהיו. וגם לא יהיו מכוונים נגד חלונות שבעז"נ דהא א"א שיעשו חלונות גדולות לעז"נ שעי"ז יבואו לההתכלות בנשים בשעת התפילה

והנה בדבר ההורדה שלא יהיו שם י"ב חלונות. פשוט דסגי בחלונות קטנות. ואף שיהיו לתוך העז"נ אם גם בהעז"נ יהיו חלונות כנגדם. ובגוף דין זה יש לדון. דנהי שבודאי ראוי לעשות כמ"ש בזוהר. אבל בזוהר אין כתוב זה בתורת חיוב. וכן בשו"ע כתב רק שטוב ונכון לעשות כן ולא מצינו שיהא בביהמ"ד שיש בו י"ב חלונות קדושה יותר משארי ביהמ"ד. ואטו אם יעשו ביהמ"ד קרוב לצורת ביהמ"ק יהי בו יותר קדושה. ואדרבא אסור לעשות ממש כצורת ביהמ"ק וכן אסור לעשות כצורת שמשים שברקיע ולמעלה מן הרקיע כדאיתא בר"ה (דף כ"ד). ומ"ש בזוהר פקודי לעשות י"ב חלונות כעין של מעלה הוא רק בדרך רמז ליודעי חן. אבל אין שייך לומר בזה הורדה מקדושה. ורק יש בו מגרעת שלא קיימו עצת הזוה"ק והפוסקים שהביאו דבריו. אכן פשוט שאם עשו חלונות בעז"נ נגד החלונות שבביהמ"ד לתוך עז"נ שפיר מתקיימים בזה דברי זוה"ק וכמש"ל. ורק נשאר בזה חשש נתיצה במה שמתמעט האור. ואם היה אפשר לעשות עוד ארבע חלונות בכתלים האחרים. שוב לא היה שום חשש. כיון שיש גם עתה אורה מי"ב חלונות. אבל לפה"נ יקשה לעשות כן ואולי גם בלתי אפשר. ואף שכבר הסכימו רוב הפוסקים שהשחתה הבאה כדי לעשות תיקון מותר לעשותה. הנה זה שייך רק כשיהא התיקון בביהמ"ד הזה בעצמו. אבל מה שעי"ז יהי מקום לנשים להתפלל. אין זה תיקון לביהמ"ד של אנשים. וזה ודאי שאסור לשנות ביהמ"ד של אנשים לעז"נ וכמבואר באחרונים כי בביהמ"ד של אנשים יש בו קדושה יותר ששם קוראים בתורה ומתפללים בציבור ועוסקים בתורה. ואף שאפשר שאם לא יעשו בו עז"נ יוכרחו לבנות ביהמ"ד אחר. ועי"ז ימעטו המתפללים בביהמ"ד הזה. בכ"ז לא אדון בזה אחרי שלא נזכר זה בדברי מעכ"ת. וזה בודאי מצוה רבה לעשות עז"נ שיהא מקום לנשים להתפלל. והרי גם בביהמ"ק עשו עזרת נשים כדתנן בפ"ב דמדות מ"ה

ולכאורה י"ל דכיון שהכותל הזה עומד ליפול וההכרח לסתרו. א"כ אין כאן נתיצה במה שיבנו הכותל ולא יעשו בו חלונות כמקודם. אבל באמת ז"א דהא מוכרחים לחזור ולבנות הכותל שלא יחרב הביהמ"ד וממילא מחוייבים לעשות שיהא בו אורה כמו שהיה. וגם יש לדון שכשיבנו הכותל ויעשו בו חלונות הצריכים להעשות לתוך העז"נ ואח"כ יבנו העז"נ הרי יסתמו בזה את החלונות של ביהמ"ד והוי נתיצה. אך ז"א דכיון שעשו החלונות מתחילה על דעת שיבנו שם עז"נ אין זה נתיצה וכעין מש"ל בזה. וגם דהא אפשר לעשות מקודם הכותל החיצוני של העז"נ ואח"כ לבנות כותל הפנימי. ועדיין יש לדון דמיעוט אורה לא מיקרי נתיצה ודלא כדעת קצת אחרונים בזה. אך מטרדותי לא אוכל להאריך

ואשר לזה נלע"ד לצאת ידי כל הדיעות שיעשו זה ע"פ הסכם זט"ה במעמד רוב אנשי העיר שבאופן כזה מותר למכור אף כל הביהמ"ד כדאיתא בש"ס ופוסקים בסי' קנ"ג. ומכ"ש בדבר קטן כזה. וזה מיקרי מכירה. דהא יש להם הנאה שעי"ז יהי מקום לנשים להתפלל וכדקיי"ל בסי' קנ"ג ס"א שכל שיש להם הנאה מזה מיקרי מכירה. ואם יש עוד בתי מדרשים בעיר. סגי שיעשו זה ע"י הנכבדים וגבאים שבביהמ"ד זה במעמד האנשים המתפללים בביהמ"ד זה. ונראה דבנ"ד לא מיקרי ביהמ"ד של כרכים וגם נראה דרק במכירת כל הביהמ"ד אמרינן שאסור בשל כרכים. אבל בכה"ג דהוי רק לענין מיעוט אורה נראה דשרי אף בשל כרכים. דלענין זה אין נ"מ כ"כ לאורחים הבאים שם. ואף שכתב המג"א דמ"ש בסעיף י"א שם שמותר למכור לבנים מביהכ"נ היינו רק של כפרים ולא של כרכים. כבר כתבו הדגמ"ר ושאר אחרונים שם דהיינו רק כשיש מקום שיבנו מהלבנים הללו עוד הפעם את הביהכ"נ ואם ימכרום לא יבנוה עוד ע"ש. אבל בנ"ד שמתפללים בלא"ה בביהמ"ד י"ל דאין קפידא. ועוד נראה דשרי עפמ"ש המשאת בנימין סי' ל"ג שהמנהיגים יכולים למכור אף של כרכים. ואף שקצת אחרונים נחלקו עליו וגם יש שכתבו דבזמנינו אין כח כ"כ למנהיגי העיר. מ"מ נלע"ד שיש לסמוך עליו בזה. ואכמ"ל בזה באשר דבלא"ה נראה דבנ"ד אין לו דין של כרכים. ומכ"ש אם יש שם עוד ביהכ"נ או ביהמ"ד דודאי לא שייך לקרוא זה של כרכים וכ"כ האחרונים ועוי"ל דגם לאורחים ניחא שיהא עז"נ כדי שתוכלנה להתפלל שם נשים הבאות לעיר הזאת. ומש"ל במעמד אנשי העיר עי' בסי' קנ"ג ס"ז דסגי כשנתפרסם הדבר שזט"ה מוכרים. ונראה דאף דבכל דבר המשותף לא שייך לומר שילכו אחר דעת הרוב. כי ממונא לא בטיל. מ"מ בעסקי ביהמ"ד וכדומה נשתתפו ע"ד כן שילכו אחר דעת הרוב וכמ"ש בחיבורי ח"א סי' ל"ה ל"ו

אכן נראה שצריך לשאול את דעת האנשים שיש להם מקומות בכותל דרומי. כי אצלינו שהמנהג שמוכרים מקומות בביהמ"ד ליחידים. אין יכולים לעשות שינוי בכותל אחד בלא דעתם. כי בזה דינם כיחידים לגבי כל בני הביהמ"ד כיון שאינו נוגע כ"כ לשאר בני ביהמ"ד. וכל בני ביהמ"ד הוי כנוגעים לענין זה. כי להם אינו נוגע כ"כ מה שיסתמו שם האורה. ויותר טוב להם מה שיעשו שם עז"נ. משא"כ להמקומות שבכותל ההוא שידוע שיוזלו הרבה ע"י סתימת האורה ועי"ז שיעמדו שם הנשים מאחורי הכותל וישמעו תדיר קול אשה. וגם יבואו להסתכלות בחלונות שיהיו שם. ויסוד דין זה נתבאר בע"ה בחיבורי שם. והיינו רק אם יש מקומות שנמכרו ליחידים. אבל אם עומדים שם רק מי שהחזיק או ע"י שכירות מהגבאים. אינם יכולים למחות. והולכים