דברי מלכיאל ה יב

שם כשהיתה התערובת בעודו ת"י הנכרי. אבל בנ"ד נתערב אצל ישראל. ועכ"פ קשה להקל ע"פ סברא הנ"ל

ובכ"ז נראה שיפה הורה כת"ר להקל בזה. דהא כתב הפמ"א ח"ג סי' ע"ה שיי"ש ביין הוי נטל"פ ע"ש. ובסי' תמ"ז ס"י קיי"ל דנטל"פ מותר בפסח. ואף שברמ"א שם מחמיר במשהו ונטל"פ. מ"מ הרי כתבו שם המג"א ושאר אחרונים דהיכא דאיכא עוד צד להקל כגון ריחא ומשהו ונטל"פ מותר אף לדידן. ובנ"ד י"ל שכשהוציא בפעם הראשון היין של פסח בליוואר זה. כבר הודח ע"י היין. כי זה ודאי שלא היה בו כ"כ לחלוחית שירד לתוך החביות מהליוואר. וכשהוציא פעם שנית ועוד כמה פעמים. הוי זה כתרי משהו שיש מקילים בזה. ועכ"פ הכא דהוי רק נטל"פ. הרי יש שלשה צדדים להקל. ועוד דבנ"ד הוי ספק דשמא נתיבש היי"ש בתוך הליוואר. ואף שבארנו דלא דמי להא דמכשירין. מ"מ אין זה ודאי שלא נתיבש. וזה תלוי לפי מצב האויר והמקום שהכלי נמצא בו. ואף שכתבו הפוסקים דבספק משהו יש להחמיר. מ"מ בנ"ד דהוי נטל"פ וגם תרי משהו. בודאי יש להקל. ואף שיש לדון דלא הוי נטל"פ. כי יש יינות שמערבים בהם יי"ש להשביחם. בכ"ז יש להקל עפמש"ל דהוי ספק ותרי משהו. ומטרדותי ההכרח לקצר: סימן י

ע"ד אם מותר ללמוד ולהתפלל בחדר שבעליתו דר עכו"ם ונמצאים שם צלמים. הנה מ"ש כת"ר מהא דאו"ח ס"ס קנ"א שיש קצת קדושה בעליית ביהכ"נ ובכ"ז התירו לעשות שם כל צרכיו רק שלא יהא נגד הארון. נראה שאינו ענין לנ"ד דהא לא מצינו שיהא אסור לעשות ביהכ"נ תחת בית שדרים שם בנ"א. רק אנו דנים על הדרים שם אם הם רשאים לעשות שם צרכיהם. וזה נכנס בגדר אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. וגם גבי הנאת ע"ז יש נ"מ אם היא באה בגבולינו כדאיתא בע"ז (ד' מ"ד) וע' חיבורי ח"ב סי' נ"א. ובסי' קנ"א איירי בביהכ"נ שנבנתה לכך עם העליה שע"ג. ולזה כתבו קצת פוסקים שגם בעלי' יש קצת קדושה ודימו זה לביהמ"ק יעו"ש. אבל בבתים של בעלים שונים ולא נתיחדו לכך. ודאי דשרי. ומ"ש כת"ר לחוש לפי שהתפלות עולות למעלה. הנה לפ"ז יש לאסור לישראל לדור תחת בית שדר בו עכו"מ. כי הלא א"א לישראל שלא יברך בביתו כמה ברכות ותפלות שונות. וגם כשישראל דר מלמעלה אפשר שיזדמן שלמעלה יהי' החדר המיוחד לעשיית צרכיהם נגד המקום שלמטה אוכלים ומברכים שם או שלפעמים מתפללים שם. אבל העיקר בזה דאף שבזוהר איתא דצלותא סלקא לעילא. מ"מ אין זה באופן גשמיי. אבל הוא ענין רוחניי אין פה המקום להאריך בענינים כאלה. וגם הלא כבר קיי"ל בברכות (דף ל"ד) שצריך להתפלל בבית שיש בו חלונות ואיתא בזוהר שמות (דף נ"ט ע"ב ורנ"א ע"א) שדרך החלונות מתאחדות התפלות לעלות למעלה. ולזה כתבו הפוסקים ברמב"ם ובטוש"ע סי' צ' שהחלונות יהיו נגד ירושלים כמו בדניאל כי מבואר במקובלים שכל התפלות מתאחדות בביהמ"ק ומשם מתקבלות לפני הקב"ה. וכ"ה בברכות (דף ל' ע"א) תלפיות שכל פיות פונים אליו ואקצר: סימן יא כבוד הרה"ג המפורסם וכו' מו"ה משה נ"י הרב דק' סמאטריטש

ע"ד אשר כותל דרומי מבית המדרש נוטה ליפול וההכרח לעשות כותל חדש. ובכותל זה יש ד' חלונות. כי יש בביהמ"ד שם י"ב חלונות כנהוג. ורוצים עתה בני העיר לעשות לצד דרום שם עזרת נשים. ובכותל דרומי החדש שיבנו יעשו חלונות עם גראטעם לע"נ כדי שישמעו בע"נ את קול התפלה. ונסתפק מעכ"ת אם מותר לעשות כן באשר כתבו האחרונים שהסותם חלון בביהמ"ד הוי כנותץ דבר מביהמ"ד. ואסור משום לא תעשון כן וגו' והאריך בדברי חכמה וחפץ לדעת דעתי בזה

הנה בגוף הריסת הכותל ולבנותו מחדש פשוט שמותר. דכיון שעומד ליפול הרי אין זה נתיצה רק בנין ומה שלא יעשו שם חלונות כמו שהיה בכותל הישן נראה שאין לחוש. דאף שאסור לבנות נגד חלונות ביהכ"נ. זה רק בלא הסכמת בני העיר שהחזיקו בחלונות. אבל אם הם מסכימים אין בזה איסור. ורק שיש לחוש דהוי כנתיצה מה שפוחת האור בביהמ"ד וכמ"ש כת"ר בשם אחרונים. אבל בנ"ד שבהכרח נסתר הכותל ובטלו החלונות. אם כן כיון שבונים הכותל בלי חלונות בהסכם בני העיר אין כאן איסור. ורק יש לדון דאפשר הוי נתיצה לכל הביהמ"ד שמקודם היו בו י"ב חלונות ועתה יהי' ח' חלונות ונתמעט האור בו. וגם כיון שמבואר בזוהר פקודי (דף רנ"א ע"א) שיהי' י"ב חלונות. א"כ הויא הורדת קדושה כשיהי' בו עתה רק ח' חלונות דהא מבואר שם שי"ב חלונות הוא שיהא כעין מקדש של מעלה ועי"ז מתוספת בו קדושה. ונהי דכיון שנסתר הכותל שוב אין בו קדושה זו דהא אין בו י"ב חלונות. מ"מ הכתלים שנשארו י"ל שעדיין לא ירדו מקדושתם כיון שעומד לתקן ולבנות כותל הרביעי ויעשו בו עוד הפעם ד' חלונות. ובכה"ג שבודאי סופו לתקן כדקיי"ל בסי' קנ"ב שימהר לבנותו כפי האפשר אמרינן לכ"ע כל העומד לתקן כמתוקן דמי. וע' שער אפרים סי' א' וח"ס חא"ח סי' מ"ו בזה. וכן אי נימא דמיעוט אור הוי כנתיצה. א"כ הרי מחוייבים לבנותו שיהא בו אור כבתחילה. ואף שמצינו בבנין ביהמ"ק שבנו הבית השני שלא כבית ראשון וכדאיתא בעזרא ו' שהזקנים שראו הבית הראשון היו בוכים כשראו בנין השני ע"ש. י"ל דשם לא היה אפשר להם לבנותו כבנין שלמה כי היו עניים. וגם י"ל שנבנה ע"פ הנביאים חגי זכרי' ומלאכי. וע' זבחים (דף ס"א ע"ב) שהגדילו את הבית ואכמ"ל בזה

ולכאורה יש להביא ראי' דמיעוט אור לא מיקרי נתיצה מדברי הנוב"ת סי' ט"ז שכתב שיכולים לבנות נגד חלונות ביהכ"נ במקום שאין לו חזקה. וקשה דנהי דאין להם חזקה. מ"מ אסור מטעם נתיצה. אך י"ל דכיון שבשעת עשיית החלונות היו יכולים לסתמם. דמי כבונה ביהכ"נ על מקום שכור מאחר דודאי מותר לסתרו כשכלה זמן השכירות ובזה יש ליישב מה שיש להקשות למה מותר לבנות נגד כותל ביהמ"ד אף ברחוק ח' אמות. הא מ"מ הוא ממעט באורו. ולפמש"ל א"ש דכיון דמדת האור בביהכ"נ הוא ח' אמות. ממילא הוי כהתנה מתחילה שיוכלו לבנות כותל שם

ולכאורה יש להעיר בזה מהא דתנן בפ"ד דמדות שסביבות כותלי ההיכל היו תאים. וידוע שהיו חלונות בביהמ"ק כדכתיב שהיו שקופים אטומים וע' פסחים (דף פ"ו ע"א). וקשה דכיון שהיו תאים מסביב א"כ היכן היו החלונות והתיו"ט בפ"ד דמדות נדחק בזה שהחלונות היו למעלה מכותלי התאים. והוא דוחק גדול. וגם דמשמע שהתאים היו עד למעלה דהא התא היה בעובי כותל ההיכל ע"ש. ועוד דהא בפסחים (דף פ"ו ע"א) בעי הש"ס למימר שהחלונות היו עד הארץ. וא"כ לא היו למעלה. והנה פשטות הענין משמע שלא כל התאים היו קדושים רק אותם שהיו פתוחים לקודש ע' זבחים (דף נ"ה ע"ב) ורש"י שם וע' בסוגיא פסחים (דף פ"ה ע"ב). וא"כ קשה האיך סתמו בכותלי התא את חלונות ביהמ"ק. בשלמא למ"ש רש"י בזבחים שם דאף בחלון פתוח לביהמ"ק הוי ג"כ תוכו קדוש. י"ל דע"י החלונות נתקדשו התאים. וא"כ לא מיקרי זה נתיצה וסתימת אור כיון שהוסיף בנין בקדושת ביהמ"ק. אבל לפמ"ש התו'