דברי מלכיאל ה קכח

סימן קסו

וע"ד אם קנה כלי בית אם לחשבם ע"ח שלו או ע"ח שניהם לפי ערך המעות, הנה א"א לברר דין גמור בזה באשר אין מקור לזה. ונראה לדון בזה כפי ערך המעות דהא הכלי בית היו לצורך שניהם. ויש להסביר זה כי תקנת שו"מ היתה לעשות נישואיהם כאלו עשו עסק משותף וכשמת אחד בטלה שותפותם כדקיי"ל בח"מ סי' קע"ו ס' י"ט וכ"א נוטל שלו וה"ה הכא. ומה שהוציאו לצורך העסק הוא ג"כ משל שניהם ועפ"ז יש לישב מה שפסק הגאון בעל או"ת שצריך לנכות הוצאות הנישואין ושדכנות הובא בשאילת יעב"ץ ח"ב סי' קצ"ה והסכים לדבריו. ותמה הח"ס סי' ק"כ ע"ז. ולפמ"ש י"ל הטעם דכיון שנתבטל העסק בסיבתה יכול לנכות הוצאותיו כי הלא הוא מוכן לקיים העסק המשותף. ואף דעכ"פ נהנה מעסק זה איזה זמן. בכ"ז לא דקדקו כ"כ בזה כיון דבלא"ה הוי רק תקנה בעלמא. וגם נראה שכוונתו שם לנכות מחצה. ומיושב בזה מש"ש בשאילת יעב"ץ על שפסק סך קטן. ולפמ"ש א"ש דהיינו רק מחצה ואקצר. ואף שיש קצת לפלפל בזה אבל אין להחמיר בספק תקנה וכמ"ש הח"ס סי' ק"כ. והנה כת"ר הזכיר במכתבו תקנת שו"מ ובאמת כשהניחה זרע של קיימא אין שייך תקנת שו"מ רק תקנת סלוצק שהוזכר בפ"ת סי' נ"ג וכתב שם שנהגו כן באיזה פרטים. ושם מבואר שהנדוניא שייכת לזרעה

וע"ד שנוהגים לתת ספר רזיאל תחת הכר של יולדת שחושבים זה לתועלת וחפץ לדעת דעתי אם מותר לעשות כן. הנה מפורש בש"ס ברכות (דף כ"ד) שמותר להניח תפילין שלא כנגד הראש. ומשום ריפוי בד"ת אין חשש שי"ל שזה בא רק לאגוני ולשמירה וכדאיתא בשבועות (דף ט"ו). וגם בנ"ד הוא להגין שתלד כראוי בלי פגע. ולזה נראה שאין למחות בידי העושים כן. ורק יזהירום שלא יניחום כנגד הראש: סימן קסז

ע"ד הגט שהגיע מלאנדאן ע"י פאסט ונמצא שביוד השמאלי בשין שבתיבת שבוקין נקלף היוד ונדבק לתיבה אחרת ונראה שזה נעשה ע"י שכפלו הנייר והדיו היה שם עב והקו השלישי בשין זה ישנו כראוי ותינוק דל"ח ול"ט קורא שבוקין וכתב ללאנדאן והשיבו לו שהבעל הלך משם וא"א להשיג גט אחר והוא מקום עיגון וצידד כת"ר בדברים ישרים להקל וחפץ לדעת דעתי בזה

הנה לכאורה אין תועלת במה שתינוק קורא שין כיון שאין בו צורת האות וכמ"ש הפוסקים באו"ח סי' ל"ב סי"ז ובאה"ע סי' קכ"ח בח"מ סקכ"ב וב"ש שם דקריאת תינוק מהני רק היכא שיש בו צורת האות ונשתנה קצת וכמו ויו קצר שיש ספק אם הוא נראה כיוד או לא וכהא דמנחות (דף כ"ט) וצורת השין הוא בג' ראשים וכן שין של תפילין שהוא הל"מ וכיון שחסר ראש אחד אין בו צורת שין, והנה דעת קצת פוסקים דאגרת שבוקים הוי מן התורה וע' ב"ש סי' קכ"ו סקכ"ז ולתקנו כעת אין מועיל דהא אין לפנינו הסופר שצוהו הבעל לכתוב. אכן באמת נראה שיש להקל בזה דנהי שצורת האותיות הוי הל"מ. מ"מ נראה שאין הראשים מעכבים רק שצריך שיהא שין ג' קוים ע' חיבורי ח"ב ס"ס פ' שפרטי צורת האותיות אין מעכב וכן מוכח ממה שנחלקו האחרוני' בצורת הראשים של שין אם קצתם כיוד או כזיין ע' ב"י א"ח סי' ל"ו ועוד אחרונים ואי הוי הל"מ חלילה לומר שישתכח זה. אבל ההל"מ הוי רק שיהיו שלשה ראשים וצורת הראשים אין מעכב. וכת"ר כתב שמעיקר הדין כשר בגט כל כתב וא"צ דווקא אשורית וא"כ גם שין כזה ניכר שהוא שין. ולכאורה דבר נכונה ואף דבנ"ד י"ל דהוי כשני מיני כתבים כתב אשורית וכתב אחר והלבוש מחמיר בזה. מ"מ הרי כתב הח"מ ר"ס קכ"ו דכשר בשני כתבים וע' חיבורי ח"ג סי' קכ"ב בזה. אבל באמת ז"א דבנ"ד אי נימא שאין זה צורת שין א"כ אין כתב כזה בשום מקום דכתב משיטא אין עושים שין כזה. ונראה דאף להסוברים דזה הוי תורף מ"מ אצלינו שכותבים שפ"ת ופש"ת אין לחוש דבא זה ולימד ע"ז וידעו הכל דזה הוי תיבת שבוקין ואין בזה מקום לטעות וגם די"ל דהוי טופס וכ"כ בכנה"ג בשער השמות אות קפ"א שאף אם השמיט תיבת שיבוקין כשר וע' חיבורי ח"ג סי' קמ"ז בזה. ועוד די"ל שמה שנשאר מן השין מוכח שהוא שין וכמ"ש בע"ה בחיבורי ח"א ס' פ"ז אות ז' כמה ראיות לזה. עכ"פ נלע"ד שיש להכשיר גט זה וכדי לצאת ידי כל פקפוק יתקנוהו אחר הנתינה ויתנוהו לה שנית וכמ"ש בחיבורי ח"א ס"ס פ"ז ע"ש פרטי הדבר: סימן קסח. כבוד הרבנים הג' המפורסמים וכו' רבני המו"צ דעיר קעשינאוו יע"א ה"ה מו"ה שלמה נ"י ומו"ה ברוך נ"י ומו"ה משה נ"י יהי שלום בחילם

בבואי ממרחץ צעחעצינעק לביתי מצאתי מכתבם הנכבד ע"ד אחד שהוציא קול שקידש בתולה בת דודו לפני שתי שנים לפני עדים ודרש אבי הבתולה שיבררו הדבר באשר נתקשרה בשידוכין וע"י הקול אפשר שיתבטלו השידוכים ואמר אביה שלא יוכל לחפש אחרי הבחור למצאו להביא לב"ד. ובאשר חששו שלא יבא הדבר לידי מריבה סמכו על דברי הח"ס סי' פ"ד וקבלו העדות בפני הבתולה שלא בפני הבחור שהוציא הקול והגיד שמואל ליב חייט בתו"ע אשר בקיץ תרס"ב אחר שבועות שמנה ימים ואח"כ אמר שהיה זה בשבוע שחל בו שבועות ובאיזה יום אינו זוכר הלך עם יוסף רימער וראה שעומד בצד הרחוב הבחור הלז עם בתולה אחת ויקרא הבחור אותו שיגש אליו וכאשר התחיל ללכת ביקשו שיבקש גם את השני שיגש אליו ויגשו שניהם ויקח הבחור הלז מטבע של עשרים קאפ' ואמר להבתולה הרי את מקודשת לי בכסף זה ונתן המטבע בידה והיא קיבלתה ממנו ואת הבתולה לא הכיר מי היא וגם עתה אינו מכירה אם זו היא רק הבחור הגיד לו אז שהיא בת דודו ואח"כ ראה שבתולה זו ישבה על פתח בית דודו ורק עתה שכבר עברו שתי שנים אינו מכירה ורק זוכר שצפרני הבתולה בידה אחת היו מקולקלים וכן נמצא אצל הבתולה הזאת בת דודו. והשני יוסף רימער הגיד בתו"ע ג"כ שנגשו שניהם אחר שבועות והיום בצמצום אינו זוכר וראה את הבחור הלז עומד עם נקבה אחת ולא ידע מי היא וגם לא ידע אם היא בתולה או נשואה וגם עתה אינו מכיר את הבתולה הזאת שעומדת בב"ד וראה שלקח הבחור הלז מטבע עשרים קאפ' והגיד להבתולה הרי את מקיים ויותר אינו זוכר ואח"כ אמר שהגיד גם כדת משה בכסף זו והבתולה מכחשת ואומרת שלהד"מ ובחכמתם האריכו להתיר הבתולה הנ"ל ובענות צדקם יחפצו לדעת דעתי בזה. והנה באשר עודני חלוש קצת גם כי עלי להשיב כעת איזה תשובות לזאת אשיב בקוצר

הנה מ"ש הח"ס סי' פ"ד שמותר לכתחילה לקבל עדי קדושין שלא בפני המקדש. לענ"ד צ"ע טובא דאף דקדושין הוי דבר איסור מ"מ הוא נוגע לממון ג"כ כי ע"י הקדושין חל השעבוד עליו ועליה לישא זא"ז והוא מחוייב להתחייב במזונותיה ובכל החיובים מבעל לאשה וגם אסור לו לישא אחרת משום חרגמ"ה ומה שהביא הח"ס שם משו"ת מהר"מ אלשיך סי' ק"ד שכ"כ י"ל דשאני התם שהיה במדינת טורקיא שנושאים כמה נשים וגם מגרשים בע"כ ולזה אין בקדושין הללו עליו שום חיוב ומ"מ עדיין צ"ע דהא אם נתקדש' יש לו על האשה שעבוד שתנשא לו ועי"ז יזכה במעשה ידיה ונכסי מלוג שלה וכדומה וחודים