דברי מלכיאל ה קכו

בודאי צוהו לשלחו ונתן לו האדרעס למי לשלוח ואף שהוא עד אחד מ"מ יש חזקה דאין אדם חוטא ולא לו וכמ"ש בחיבורי ח"א סי' פ"ח דבכה"ג סגי בע"א ואף בקרוב דהוי מילתא דעל"ג. וגם נראה שיש לדון דהא דנ"ד הוי כמעשה ב"ד שכתבו הפוסקים בח"מ סי' ס"ה סי"ב דל"ח לנמלך ע"ש בסמ"ע. ולפ"ז לא שייך גם החשש שמא כיון לאנשים שבעיר אחרת ששמם כן דהא אנו מאמינים להרב דחרבין שהמגרש צוהו לשלוח זה לעיר כת"ר. ומוכח שכוונתו היתה להאנשים שבעיר הזאת. ועוד דכיון שאשתו נמצאת בעיר הזאת מהיכי תיתי לחוש שימנה סופר ועדים בעיר אחרת ולא יפרוט שם העיר והרי הוא בא לתקנה ולא לקלקלה. ועוד דהא ידוע שהאיש הזה אינו יודע כלל איך לעשות דבר כזה ורק הרב דשם לימדו איך לעשות ובודאי לא יצוהו הרב דשם למנות שלוחים בעיר אחרת ולא יודיע זה למעכ"ת כששלח הכתב. ועוד נראה דאף שיש לחוש לשני יוב"ש בכל העולם. אבל שיהיו ארבעה שוים בשמותם ושמות אבותיהם בשני מקומות וששנים מהם יוכלו לכתוב כתב אשורית נראה שאין לחוש. וכעין זה כתבו הפוסקים דאף למ"ד סימנים דרבנן מ"מ סימנים טובא הוי דאורייתא דהוי כסימנים מובהקים וע' אה"ע סי' י"ז סכ"ג וגם לא גרע ממצאו קשור בכיס שכתבו התו' ביבמות (דף ק"כ) דהוי סימן מובהק וגם מ"ש זלמן ליב שו"ב הוא ג"כ סימן שיש שם שו"ב ששמו כן. ומה שנזכר שם האשה רק ביני שיטי הנה מעיקר הדין כשר אף באומר לאשתי סתם דל"ח שעבר על חדר"ג וכמ"ש השלט"ג והיש"ש ר"פ בתרא דיבמות והבית מאיר סי' קל"ו וכ"כ האחרונים ס"ס קנ"ו ורק לכתחילה צריך לפרש שמה וכמ"ש הב"ש סי' קל"ו ס"ק ה' ובפרט דהכא כתוב שמה ביני שיטי. ואם ניכר שהכתב הוא כתב יד הרב שכתב כל הכתב ואפשר להכיר זה ממכתבו שכתב לכת"ר אזי יש לסמוך ודאי ע"ז דלזיופא ל"ח בזה וכמש"ל

ומה שלא הוזכר בקיום שאמר זה בפירוש. הנה בזה יש חשש גדול וכמ"ש בחיבורי ח"א סי' פ"ח. אכן באשר יש בזה חשש עיגון נראה לדון דבנ"ד שהרב כתב את הכתב ודאי לא כתב שקר ובודאי אמר כן בפירוש וכמבואר בהכתב שאמר כן לפני הרב ועדים ובחיבורי שם חששתי שלא אמר כן לפי שהיה בביה"א שלא יכלו לבוא אליו. אבל בנ"ד שנעשה זה בבית הרב ודאי שנעשה כדין ולא כתבו שקר וכמ"ש בחיבורי שם דל"ח לזיוף בענין זה וגם אחד נאמן בזה ע"ש. ובפרט דבנ"ד כתב המגרש לביתו ששלח מכתב לעשות גט הרי לפנינו שידע מה שכתוב בהכתב שחתם עליו. ובודאי לכתחילה צריך לפרש בקיום שאמר כן בפירוש לפניהם אבל במקום עיגון יש להקל כנ"ל

ומה שאין מכירים חתימת הדיינין וגם חתימת המגרש א"א לקיים בעירו. נראה שיש לסמוך על מ"ש האחרונים בגט הנשלח למרחוק ע"י פאסט שישלחו הב"ד שני כתבים עם חתימותיהם ועי"ז יקיימו חתימותיהם משני שטרות וה"ה בנ"ד יש לקיים חתימת הרב דחרבין ממכתבו ששלח למעכ"ת ומחתימתו בקיום חתימת השני שנשלח ג"כ לכת"ר כמ"ש ממכתבו ואף שיש לדחות סברא זו אבל כבר נהגו בהיתר זה וגם כבר בארתי בחיבורי שם שמעיקר הדין א"צ שיכירו כלל חתימת הדיינים ע"ש

וע"ד שכתב שממנה לסופר את פב"פ או את פב"פ. הנה אם היה אומר שממנה את פב"פ ופב"פ שיכתבו גט לאשתו היה מקום לטעות שכוונתו ששניהם יכתבוהו והמנהג הוא שאין שנים כותבים גט אחד כדאיתא באה"ע סימן ק"כ ס"ז וגם שיש לדון מה נקרא תורף הגט שנאמר שכל אחד יכתוב קצת ממנו וכן קיי"ל ביו"ד סי' רט"ז ס"ז ורכ"ח ס"י דבלשון בנ"א כשאומר זה וזה אין כוונתו או זה או זה רק כוונתו לשניהם ואף שיש חולקים שם בזה מ"מ מידי ספיקא לא נפקא וכמ"ש בשו"ת רעק"א סי' מ"ו וי"ל שלזה דקדק לומר בלשון או אבל באמת כוונתו היתה שממנה את שניהם שכל אחד מהם יוכל לכתוב הגט. ואף דאיתא בגיטין (דס"ז) דאף באומר כולכם כתובו סגי שיכתוב אחד במעמד כולם ול"א שכוונתו שכ"א יכתוב מקצת הגט. מ"מ י"ל שזה הי' חושש שלא יטעו בדבריו לומר כן ולא כ"ע דינא גמירי. ואף דבנ"ד כתב הרב את הכתב ומוכח שלימד את המגרש איך להגיד וא"כ הרי המגרש חושב שכן צריך להגיד וא"כ יש חשש שכוונתו לעשות שליח לכתוב רק את זה שיכתבנו אח"כ. מ"מ נראה דבלשון בנ"א בכה"ג כוונתו ג"כ לשניהם ולשון או הוי כאומר כל אחד מהם. וכ"נ בגיטין (דף ס"ז ע"ב) דאיתא שם שתיקן ר"י בגיטין שיאמר כתבו או כולכן או כל חד מנכון וחתמו או כולכם או כל תרי מנכון אובילו כולכון או כל חד מנכון וקשה דהא ר"י ס"ל בגיטין (דף כ"ה ע"א) דאין ברירה והיכי הכשיר כשאומר בלשון או דמשמע שבשעת כתיבת וחתימת הגט יתברר אופן שליחותו ועכצ"ל בלשון או שכוונתו שעושה אותם שלוחים בכל גוונא בין כ"א לבדו בין כולם ביחד ואף דשם בין כך ובין כך עושה כולם שלוחים מ"מ הרי יש חילוק באופן השליחות ואי נימא דכדקאמר או מתברר הדבר בשעת עשיית השליחות ה"ז תלוי בברירה וקשה דהא בדאורייתא אין ברירה ולא הוברר הדבר איך נעשתה שליחותו ונהי אם כתב במעמד כולם הוי גט דממ"נ עשה שליחותו מ"מ אם כתב לבדו נימא דלא יהא גט כיון שלא נתברר הדבר ועכצ"ל כמש"ל דאו בלשון בנ"א הוי כמו בין. ואף דהתם איתא בש"ס תרי זימני או. או כולכם או חד מנכון. מ"מ נראה שאין לחלק בזה וה"ה כשאמר רק חד זימנא או כוונתו למנות שניהם לשלוחים ואף בלשון הכתוב מצינו או כמו אם וכפירש"י ע"פ או נודע כי שור נגח הוא וכן בפ' נשא ע"פ או איש אשר תעבור וגו': סימן קסד

ע"ד מי שנקרא מעריסה צבי יצחק ותיכף קראוהו אלטער מפני איזה סגולה. וכן נקרא בפי כל עד היום וכן קראוהו לס"ת וכן נכתב בפאס שלו. ורק מיום שנשא אשה התחילו לקראו לס"ת בשם צבי יצחק. ולא נתפרסם עדיין זה לרוב אנשי העיר רק המיעוט ממשפחתו יודעים זה. ועתה בא לגרש אשתו ע"י שליח ונסתפק מעכ"ת איך לכתוב שמו בגט והאריך בדברים נכונים וחפץ לדעת דעתי בזה. ובאשר המוכ"ז מאיץ בי להשיב תיכף אשיבנו בקוצר

לכאורה י"ל שיכתבו שם אלטער קודם שם צבי יצחק. כיון שהכל קוראים בו ונקרא כן לס"ת. ושם צבי יצחק נשתקע לגמרי. ואף שאחר נישואיו קראוהו לס"ת בשם זה הוי כשם חדש. ועדיין לא הורגלו בו כ"כ כמ"ש כת"ר. וגם הא לדעת הסוברים דהמכונה קאי על השם ולא על האדם אין שייך בנ"ד לכתוב המכונה אלטער. כי אינו כינוי לצבי יצחק כי כשקראוהו אלטער רצו להשקיע לגמרי שם צבי יצחק וא"כ יהי ספק אם לכתוב המכונה או דמתקרי לזה היה יותר נכון להקדים שם אלטער

אבל באמת ז"א דנהי שמקודם היה שם הנשתקע מ"מ עתה שהתחילו לקראו לס"ת בשם צבי יצחק הרי הוא חוזר וניעור דהא זה עיקר שמו מעריסה. ועוד הא כשנקרא רק בשם אלטער הבינו הכל שיש לו שם קודש שניתן לו מעריסה כי אין המנהג לקרוא מעריסה בשם אלטער ורק לא ידעו איזה שם נקרא לו. ולזה כשהתחילו לקרותו "ת בשם זה ה"ז חוזר וניעור וזהו עיקר שמו. ומה שעדיין אין רוב בני העיר יודעים שם זה אין נ"מ כיון שהוחזק לקרותו לס"ת בשם זה ורוב בנ"א אף בני עירם יודעים איך נקראים לס"ת. וא"ל דשאני בנ"ד שרוב בני עירו יודעים מכבר שנקרא גם לס"ת בשם אלטער. דהא קודם נישואין אינו רגיל כ"כ לעלות לס"ת עד שידעו רוב העיר איך נקרא לס"ת. ועוד נראה דאף בשינוי השם מחמת חולי א"צ שידעו בו רוב העיר וסגי רק שהוא ובני