דברי מלכיאל ה קכד

יוציאו מת"י דבר שאינו מתוקן וע"כ צריכים אנו לומר שב"ד שלחו הגט. וגם כי בודאי היה מכתב מהב"ד מסדרי הגט ששולחים את הגט וההרשאה וכנהוג. וא"כ הרי ראו את ההרשאה שיש בה תיבה כתובה בטשטוש על מחק וא"כ הרי כתב זה מקוים ע"י ב"ד וכמש"ל. ולזיוף בדרך ליכא למיחש כי אין אדם חוטא ולא לו. וגם דערכאות איכא חזקה דלא מרעי נפשייהו וכמבואר בפוסקים וע' ח"מ סי' ס"ח והרבה פוסקים התירו עגונות ע"פ סברא זו וע' חיבורי ח"א סי' פ"ח לבאר דמדאורייתא יש להאמין מצד חזקה דא"א חוטא ולא לו. ועוד דודאי ניכר שתיבת לבעלה הוא אותו הכתב שנכתבה כל ההרשאה. וא"כ מוכח שזה היה לפני ב"ד שסדרו את הגט. כי זה דבר רחוק לחוש שאותו האיש שכתב ההרשאה ילך על פאסט לעשות זיוף בההרשאה ופקידי הפאסט יניחו לו והרי כבר כתב הח"צ סי' קל"ד דל"ח לנפילה דיחיד. ומכ"ש בזה. וכעין זה כתבו התו' בב"מ (דף קט"ז) ושבועות (דף מ"ו) דעל איש פרטי אמרינן דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזיקינן אבל בדרך כלל חיישינן לגניבה כי ודאי יש גנבים בעולם. וה"ה הכא נהי שיש בעולם אנשים שאפשר לחשדם בזיוף. אבל לחשוד בפירוש את האיש שכתב ההרשאה אין לחוש. וגם כי לדבר כזה דרוש הוצאה על הפאסט ולא שדי זוזי בכדי וגם ב"ד לא יקחו להם לכותב את איש החשוד לעשות כזאת. ומ"ש בהרשאה השנית שמבטל מודעות אם מסר על גט זה. הנה אף שלא נכתב על שליחות זו מ"מ אין כאן פסול דמ"ש על גט זה אין חשש דאפשר טעה וסבר שיוכל למסור מודעא על הגט. או דאפשר לשון קצר הוא. והכוונה על נתינת הגט דממילא כיון שתיבטל השליחות לא יוכל השליח השני למסור את הגט. וגם דהא באמת א"צ כלל לבטל מודעות על השליחות והראשונים לא היו כותבים זה כלל בההרשאות כי למה לנו לחוש שעשה מודעא ע"ז. ובפרט בשליחות השנית שנעשית בב"ד בודאי לא היו ב"ד עושים זה אם היו מרגישים שיש איזה אונס בדבר ובלא אונס אין לנו לחשוד את השליח שיעשה דבר להכשיל האשה. וגם דבלא אונס לא מהני מודעא דזה לא הוי כמתנה. ובפרט לפמש"ל שמחוייב ע"פ דין לקיים את השליחות שקיבל על עצמו ולעשות שליח שני במקום שהאשה נמצאת. ואף במגרש עצמו קיי"ל בסי' קל"ד ס"ג שאם לא ביטל המודעות כשר בדיעבד. וע' חיבורי ח"ג סי' קמ"ב אות י"ד. רק המהרמר"י כתב בסה"ג שנכון לכתוב גם בהרשאה ביטול מודעות אבל ודאי שאינו מעכב. וגם יפה כתב כת"ר שהטעות הוא לפי שהעתיקו הנוסח שבס' קב ונקי כי שם נדפס בטעות כן בההרשאה

ואף שמבואר בסי' קמ"א ס"ל שאם יש פקפוקים בהרשאה יש לחוש שהדיינים אינם בקיאים בדיני גט ויש לחוש שעשו כמה פסולים בהגט שאין ניכרים לנו. הנה שאני התם שהיה שינוי גדול שהיה כתוב שנעשה שליח לקבלה ובאמת לא נעשה ע"ש. אבל בנ"ד אין לחוש דהא באמת ההרשאה כשרה ואפשר גם הם ידעו שכשר ע"פ ד"ת. וכבר הביא הפ"ת שם כמה אחרונים שהכשירו בכה"ג אף אם היה טעות גמור בההרשאה. ועוד דאצלינו נראה שאין שייך זה כי ידוע שאין מסדרין גט רק אצל דיין הקבוע לזה. וגם, הא חזינן שגוף הגט נכתב כהוגן. כי מה שיש לדון בשם האשה אין זה מסיבתם כי הלא כן כתבו להם ממקום הנתינה וכמ"ש כת"ר והנפסק בהאלף מצוי שלא ירגישו בזה חלושי הראות וכמ"ש כת"ר שגם ב"ד חשוב סמוך לעירו לא הרגיש בזה וכזה מעשים בכל יום. ומכ"ש אם מסדר הגט ידוע שהוא דיין קבוע שם ודאי שאין חשש. וע' בשו"ת ראש משביר חאה"ע סי' ל"ד שכתב דהיכא שמסדרים הגט ע"פ סה"ג אין לחוש אף אם נמצאו טעיות בהרשאה והביא כן גם משו"ת דבר משה ע"ש ואצלינו ידוע שמסדרין מסה"ג וניכר שסדרו מסה"ג שבספר קו"נ כמש"ל

ומה שהעיר כת"ר דכיון שהשליח ידע שאחר נתינת הגט ישתדלו להשיג גט אחר מהבעל א"כ הוי כנותן על תנאי ויש בזה חשש ברירה. הנה כעין זה כתב הנוב"ק סי' צ' ועוד אחרונים כשצריך לתת ב' גיטין שלא יודיעו מזה להבעל והסופר והעדים עד שיתן הגט הראשון. אבל נראה דשאני התם דכיון דבעינן בכתיבת הגט שיכתבוהו לשמה בלי שום ספק וכמ"ש התו' בגיטין (דף כ"ד ע"ב) דאף למ"ד יש ברירה מ"מ פסול בגט באומר לאיזה שארצה אגרש לזה יש לחוש שהבעל יהא מסופק בשעה שמצוה לכתוב הגט לשמה וכן הסופר והעדים ואף הנתינה מסופקת אצלו כיון שחושב שאפשר שהוא חספא בעלמא. אבל בנ"ד שהשליח השני נעשה שליח על נתינת גט זה ואין לו שום נ"מ בזה אם הוא כשר או לא דעכ"פ צריך לקיים שליחותו למסרו לה כי הלא עכ"פ נותן לה הנייר שיהא שלה ואף שיש לדון שאם הגט אינו כשר תיבטל השליחות בכ"ז כיון דחזינן שכתבו לשם והבעל לא רצה ליתן אחר א"כ הוא מסכים שתשאר השליחות על הגט הזה בכל אופן. וגם דכיון שאינו פסול בהחלט לא נתבטלה השליחות. וע' נוב"ת סי' קי"ג בזה. וא"כ אין שייך בזה שיחשוב השליח שיש תנאי בשליחותו. ואף שכתב כת"ר שהב"ד דלאדז הזהירוהו שיביא הגט בחזרה ללאדז והם ישתדלו עוד אולי ישיגו גט אחר. הנה אין זה מצד ביטול הנתינה כי בודאי הנייר נקנה להאשה. רק אולי חששו שאם יהי הגט במקום האשה תחשיב שהיא מגורשת כראוי ותנשא או אולי רצו לעיין עוד הפעם בגט זה לעת הפנאי. וזה דומה כאלו אמרו לו שיבקש את האשה שתשלח להם על ידו אחר הנתינה את גיטה זה ואף בדבר החוזר לעצמו איתא בגיטין (דף כ"א) דגברא ידע לאקנויי. ומכ"ש הכא שאינו חוזר לו וגם עכשיו אינו שלו דבודאי עושה שליחותו בלי תנאי [ובפרט אם ב"ד אומרים להשליח קודם נתינה שיכוין שנותן לה במתנה את גוף הגט בשליחות בעלה. כי כן נלע"ד שצריך לעשות בבעל וכן בשליח וכמ"ש בחיבורי ח"ג סי' קמ"ב אות כ"ח כי אנשים פשוטים אינם יודעים שצריך להקנות לה את הגט. וגם להאשה צריך להגיד שתכוין לקנות גוף הגט. וכן אני נוהג]. ועוד דאף אם חושב השליח שנותן לה על תנאי אם לא ישיגו גט אחר מהבעל אין שייך בזה ברירה דהוי כתנאי גמור דאטו גט על תנאי תלוי בברירה וגם על הנו"ב הנ"ל כבר כתב הח"ס ח"ב סי' כ"ו שאין לחוש לזה. וע' נוב"ת סי' ק"כ קכ"א בזה

עכ"פ הנני מסכים עם מעכ"ת שהגט כשר והאשה בריינא דמתקריא בראנדזא הנ"ל מותרת לינשא: סימן קס. כבוד הרה"ג וכו' מו"ה דוב מנחם נ"י הרב דק' זעמבראווא

ע"ד שנשלח גט ממרחק. ושם המגרש במקום הנתינה ידוע שהוא אהרן מיכאל. ובמקום כתיבה אמר ששם נקרא אהרן וכתב הרב המסדר בגט אהרן מיכאל דמתקרי אהרן והוא מקום עיגון. ונתקשה כת"ר דהא הבעל אינו נאמן על שמו וחפץ לדעת דעתי בזה ובאשר השליח עומד עלי להשיב תיכף אשיב בקוצר

הנה לכאורה י"ל מהא דקיי"ל דבשעת הסכנה כותבים אע"פ שאין מכירים וכתבו כמה אחרונים דה"ה אם הוא מקום עיגון גדול וע' פ"ת סי' ק"כ וע' חיבורי ח"א סי' פ"ח וא"כ בגוונא בנ"ד נאמן הבעל על שמו. אך י"ל דזה הוי רק היכא שאין יודעים שמו אז ההכרח לסמוך עליו דאי לא נאמינו תשאר האשה עגונה. אבל בנ"ד שעיקר שמו ידוע לנו אין לנו להאמינו במה שאומר שיש לו שם במקום הכתיבה דהא קיי"ל שאם כתבו שם העיקר ולא את הטפל כשר הגט ע' סי' קכ"ט ס"א ובאחרונים שם. וא"כ אין כאן מקום עיגון אם לא