דברי מלכיאל ה קכג

נקודה על הגימל ע' ג"פ וס' עז"נ ובט"ג ושאר אחרונים בזה ובנ"ד בכתב פולין כשההברה כמו ב בלשון רוסיא עושים נקודה על זיין וכן המנהג בשם טשיזא לכתוב בזיין אף שההברה היא בזיין דגושה כמו ש בלשון רוסיא ואם נכתב ז"ש או ש"ז יהי שינוי מכפי ההברה וכמש"ל ולזה יותר טוב לכתוב ז' כפי האמת שהוא ז' דגושה הרבה והכל ידעו לקראו כן לפי שהורגלו לקרוא שם זה בהברה זו משא"כ אם נכתוב ז"ש יסברו שצריך לקרוא כן וזה הוי שינוי גמור כמובן. וכ"כ הט"ג בשנ"ד סק"ד בשם דראזנא שצריך לכתוב בזיין ומהר"מ חריף רצה שיכתבו בשי"ן והיינו בז' דגושה וכמ"ש גם מעכ"ת לפרש זה בשם הד"ח ובאמת מפורש כן בט"ג בעצמו ושם קורא ההברה שהזכרנו ז' רפה ע"ש. וביאר שם בזה הא שצריך להתיז ז' דתזכרו דלא לישתמע תשכרו והוא נכון מאוד. ויפה הביא כת"ר מדברי המרדכי פ' המגרש שבאות שיש הברות שונות במקומות שונים אין להקפיד לכתוב כפי ההברה ממש דכיון שידוע שיש לאות זה הברות שונות יקראוהו כפי ההברה שבמקום זה וכמו שפירש דבריו הג"פ ס"ס קכ"ט בשם הראנ"ח ואקצר

וע"ד שחותמת ביוד נלע"ד דכיון שע"י היוד משתנה ההברה בזה כידוע אין לכתוב היו"ד כי חתימתה הוא בטעות כי העיקר כמ"ש כמה אחרונים שאין לכתוב כפי חתימתה רק היכא שאין טעות בחתימתה. אבל כשהטעות שלה מוכח אין להשגיח בחתימתה וכ"כ בחיבורי ח"ג סי' קכ"ז ובנ"ד הרי ידוע שבהברת שמה אין נרגש יוד כלל. ואף דבשמות בעריל וועלוויל כתבו איזה אחרונים לכתוב ביו"ד אם הוא חותם כן י"ל דהיינו רק התם שאין היוד נרגש כ"כ במבטא וכמ"ש הט"ג בשנ"ג סק"ד אבל בנ"ד היוד משנה ההברה וכמ"ש הט"ג בשנ"ג סק"ד ובשנ"ד סק"ט ובשנ"פ סקט"ז ועוד בכ"מ שזה הוי שינוי גמור. ובזה סותר א"ע דהא על מ"ש בגט אלף לבסוף הוא מסכים אף שחותמת בעין לבסוף לפי שחותמת בטעות וע' חיבורי ח"ג סי' קי"ד מ"ש בדין זה ובענין היוד חושש לחתימתה אף שמוכח שחותמת בטעות ויש לחלק קצת. ובחיבורי ח"ג סי' קכ"ז כתבתי לחדש דבאשה אין להשגיח בחתימתה ורק באיש שייך סברא זו שהגט הוא לשון הבעל אנא פב"פ והסופר כותבו בשליחות המגרש ע"ש ולזה אין שום חשש בזה. ואף לכתחילה היה צריך לכתוב בלא יוד אם אין מורגש היוד בהברה. ואם נבוא לחוש לחתימתה היה צריך לכתוב דמתקריא בראנדזא ודמתקריא בראנדזיא ובנ"ד שלא כתבו כן בודאי אין לחוש דהוי רק שם טפל ומיעוטא דמיעוטא כיון שהיא חותמת שמה רק לפרקים רחוקים וכדקיי"ל בסי' קכ"ט ס"ג בהשמיט שם הטפל ע"ש באחרונים ובפרט דהוי מקום עיגון

ומ"ש בראנדזא באלף אחר הריש לכאורה יש לדון דהא בגט כותבין אלף אחר קמץ ולא אחר פתח. אבל כבר כתבו האחרונים בשם חאנוכה ובט"ג שנ"ג סק"ד ובכ"מ דהיכא שבהברתם מאריכים קצת בהפתח כותבים אלף אחריו ובנ"ד כמדומה שבמקומות ההם מאריכין בהברת הפתח בשם בראנא וגם דבלא"ה אין חשש בזה כמ"ש האחרונים שבכמה שמות כותבין אף בפתח אלף אחריו: סימן קנט

ומה שבאלף בתיבת לבריאת נפסק היוד העליון מן גוף האות הנה זה מפורש בסי' קכ"ה סט"ז ובסה"ג אות פ"ד שבטופס אין חשש בזה בשעה"ד ולבריאת עולם הוי טופס כדאיתא בסי' קכ"ז ס"י. וקצת פוסקים כתבו שאחר הנתינה יתקנו ויתנו שנית, וכן היודין שחסר בהם עוקצים התחתונים השמאלים כבר הביא כת"ר דברי הנוב"ת סי' קי"ג שיש להכשיר בדיעבד ושיתקנו אחר הנתינה שנית וכן עשה מעכ"ת וע' בח"ס חאה"ע ח"ב סי' ת' להסביר מה שקשה דכיון שכבר נתנו להאשה איך יוכל לקבל ממנה ולתת שנית וע' חיבורי ח"א סי' פ"ז בזה ובח"ס שם כתב דאין להכשיר זה רק במקום עיגון ע"ש

וע"ד מה שבהרשאה השנית תיבת מבעלה ואותיות ומו מתבת ומותרת מטושטשים וניכר שתיקנו איזה אותיות שם והוי כנכתב על המחק. הנה אינני רואה בזה חשש דהא ידוע לכל נוסח ההרשאה ובפרט הרשאה השנית שאין רשות להשליח להוסיף דבר על מה שיש לו כח בהרשאתו מהבעל וההרשאה השנית היא מעשה ב"ד ובודאי לא יעשו ב"ד שלא כדין לכתוב דבר שאין ביד השליח לעשות ואין לחוש שהיה כתוב שם איזה תנאי ומחקו וכתבו שם תיבות הללו וכפירש"י בגיטין (דף כ"א ע"ב) שלזה אין כותבין על דבר שיכול להזדייף וכ"כ הפוסקים דז"א דאם הב"ד עשו זאת או שנעשה לפניהם. א"כ הוי זה כאילו נתקיים המחק מב"ד החתומים שם. ואם נעשה אח"כ ע"י אחר והיה כתוב מקודם איזה תנאי בשליחות. הנה ג"כ יש חזקה על ב"ד שלא הניחו לעשות תנאי בהשליחות כיון שאפשר לבוא מכשול עי"ז בשליחות גט למרחוק כי לפעמים ע"י שלא יקויים התנאי תשאר האשה עגונה וגם דא"כ צ"ל שהיה כתוב שם מקודם תהא מגורשת בו ואח"כ איזה תנאי ואח"כ היה כתוב תרת וזה בודאי אינו דהא בודאי לא שינו ב"ד את לשון ההרשאה המבואר בפוסקים. וגם תרת לכל אדם אין לו ביאור כלל ועכצ"ל שמ"ש ומותרת אינו זיוף ובמקום תיבת מבעלה א"א לכתוב שם תנאי וכהא דאיתא בב"ב (דף קס"א ע"א) דבעינן שיהא המחק כשיעור שריר וקיים וע"ש בתו' וכיון שא"א שיהא כאן זיוף א"כ אין חשש וגם דהא כתבו הפוסקים והובא להלכה ברמ"א בח"מ סי' מ"ד ס"ה דהיכא שמוכח מתוך השטר מה שהיה כתוב במקום המחק כשר השטר וע"ש בש"ך סקי"ד ובנ"ד כיון שא"א לומר שהיה כתוב שם תנאי ושהיה כתוב תרת לכל אדם שאין בו שום משמעות א"כ ע"כ מוכח שהיה כתוב שם איזה דבר בטעות וכגון תיבת ממני כפי השערת מעכ"ת. ובאמת אין שייך כלל לומר שהיה שם תנאי כי הלא ב"ד עשו את השליח השני ולמה יניחו ב"ד להטיל תנאי בשליחותו וא"ל שהשליח ראשון רצה דווקא להטיל תנאי בשליחותו דנראה שלא היה לו רשות לזה והוי כמשנה בשליחותו דהא ודאי שהבעל רצה שתתגרש באופן היותר נאות ע"פ ד"ת וכשעשה את השליח ידעו שניהם שהוא לא ימסרנו לידה רק יעשה שליח אחר בב"ד במקום האשה ולשלחו ע"י פאסט. וגם דודאי קיבל השליח הראשון שכר עבור טרחתו כנהוג וכיון שהוא אומדנא דמוכח שכוונת המגרש היתה שיעשה שליח שני כפי המנהג הקבוע ולא לעשות תנאים בהשליחות דהא הב"ד דלאדז כתבו לשם את מי לעשות לשליח שני במקום האשה א"כ הוי שינוי בשליחותו וחזקה על ב"ד שיעשו כד"ת ולא היו מניחים אותו לשנות דבר מ"מ מיקרי שליח ראשון שליח שניתן לגירושין דהא אם היה רוצה הראשון ליסע בעצמו ליתן הגט ליד האשה היה הרשות בידו רק האומדנא היתה שלא יעשה כן. ואף דפועל יכול לחזור בו. וא"כ י"ל דה"ה השליח רשאי לחזור בו ולהטיל תנאי בשליחותו דז"א דהכא הוי דבר האבד ואסור לו לחזור בו וגם כבר בארתי בחיבורי ח"ד סי' קמ"ה שקבלן אסור לו לכתחילה לחזור בו ודלא כהנ"ב והטלת תנאי הויא כחזרה ואקצר באשר פשוט שכשירה ההרשאה כיון שא"א לכתוב תנאי במקום תיבה אחת וגם כי מוכח הטעות וכמש"ל. וכ"כ המהרשד"ם חאה"ע סי' פ"ב וסי' רמ"ד שאם יש טעות בהרשאה והטעות מוכח הרי היא כשרה וע' חיבורי ח"ג סי' קט"ז להכשיר בכגון זה

ועוד דהרי מנהגינו להכשיר גט הנשלח ע"י פאסט ולא חיישינן לזיוף או שמא נמלך שלא ליתנו ומצאו אחר ושלחו וכבר האריכו האחרונים בזה וע' חיבורי ח"א סי' פ"ח והעיקר נראה דכיון שכששולחים על פאסט ע"כ נעשה ע"י ב"ד שעושים שליח שני במקום הנתינה שהוא שליח ב"ד וא"כ ב"ד הם השולחים את הגט וההרשאה. ואמרינן דודאי אילו היה איזה שינוי דעת להמגרש או השליח ראשון לא היו מוסרים הגט וההרשאה לאחר כדי שלא יצא מכשול ע"י שהלה ישלחנו למקום הנתינה וכגון זה אמרינן חזקה על ב"ד שלא