דברי מלכיאל ה קכב

צבעונים ולשכב פרקדן וכדומה והיינו משום שזה מטמא את הנפש וממה שאנו רואים כמה החמירו חז"ל בנדה (דף י"ג) וכן בזוהר ובספרי המקובלים בזה נוכל להבין כי יש בזה טומאה גדולה לנפש. וחלילה להקל לעשות כן בשביל ציוי הרופאים. ובפרט כי הוא טובא. מי יימר כי אפשר יתברר שהמניעה אינה מסיבתו. ואף אם יתברר שהיא מסיבתו אפשר שלא יוכלו לרפאותו ובכ"ז יש איסור בהוז"ל וכמש"ל. וגם דאפשר באשה אחרת תסור הסיבה. וגם אפשר שאינם מבינים כראוי ובאמת הוא ראוי להוליד. ויש כאן ס"ס לחומרא ובפרט שכבר ראינו שאירע כזאת ולא עלתה בידם

אכן מרחם האשה יש מקום להקל לקחת בעת הצורך וכמ"ש בחיבורי ח"ג סי' צ"א. ומ"ש כ"ת להקשות מהא דקיי"ל ביו"ד סי' רל"ה ס"ד שאם נדרה להתהפך אחר תשמיש יוציא ויתן כתובה כבר כתב השטמ"ק בכתובות (דף ע"ב) דהוא משום שאומרת דבעיא חוטרא לידה ומרא לקבורה. ומה שהקשה ההפלאה שם דזה שייך רק על זמן גדול ולא על פעם אחד או איזה פעמים. טפי הו"ל להקשות דא"כ יהא נ"מ אם יש לה כבר בנים. אבל באמת השטמ"ק נקיט לאו דווקא הא דבעיא חוטרא וכו' רק שיכולה לומר שאינה רוצה להשחית זרעה לריק ואף שיש לה בנים אינה יודעת איזה יכשר לה זה או זה וכמו שאיש מצווה על פו"ר אף שיש לו בנים משום ולערב אל תנח ידך. ואם עדיין לא ילדה יכולה לומר שחוששת שמא אח"כ יזדמן לה חולי וכדומה מן הסיבות שלא תוליד עוד ואינה חפיצה להשחית זרעה אף פעם אחד. ורק לענין לכפות את בעלה שיוציאה כשאינו מוליד אינה יכולה רק כשאין לה בנים כלל משום שהוא אינו אשם בזה. וגם דהא היא אינה צריכה לעשות מעשה להשחית הזרע. ואם הבעל רוצה לעשות איזה השתדלות שלא יוליד עוד. יש לדון שאשתו תוכל למחות בידו ואף שיש לה כמה בנים והיינו לבד שאסור לו בשביל ביטול מצות ולערב אל תנח ידך ואכמ"ל בזה. ואדרבא מהא דכתובות (דף ע"ב) מוכח שאין איסור להתהפך דבאיסור הו"ל למינקט איסור אחר שבתורה דהא ע"כ איירי שתלתה נדרה בתשמיש וע"ש בהפלאה והוי דומיא דאינך דנקיט בסוגיא שם דהוי שינוי מכפי מנהג העולם וכ"נ עיקר דאי משום לידה הו"ל לחלק דבימי עיבור אין קפידא שהרי א"א שתתעבר. ולזה נלע"ד עיקר כמש"ל דהכוונה בשביל שהוא שינוי מדרך העולם ובהא דסי' קצ"ו נראה שצריכה רשות הבעל כי בלי רשותו אסור לה להשחית זרעו ואכמ"ל] ועכ"פ בנ"ד לענ"ד אסור לעשות כן. וד' יזכה את הצריך לכך בזרע של קיימא יראה זרע ויאריך ימים ובאמת יש לזה רפואות הרבה אשר הועילו לכמה אנשים בלי צורך הוז"ל: סימן קנח

ע"ד האשה ששמה מעריסה בריינא וכן כתוב במעטריקא שלה ובפי כל נקראת בראנדזא בז' דגוש שהברתו כזשע בלשון רוסיא ושום איש אין קוראה בריינא והברת בריינא בסביבותם הוא בראנא ואין נרגש היוד במבטא והאשה חותמת בראנדזיע ביוד ועיין אחר הזיין. אך אינה רגילה לכתוב רק פעם אחת בשתי שנים והנה בעלה הרחיק נדוד ואחר עמל גדול ובמשך כמה שנים עלה בידה לדעת מקום מגורו באמעריקא ולהשיג ממנו ג"פ והנה נכתב שמה בגט בריינא דמתקריא בראנדזא ויש בזה ד' פקפוקים. א) ששם בריינא הוי נשתקע כיון שאין קוראים אותה כלל בשם זה ב) כי לפי הברתם צריך לכתוב אלף אחר הר' וכמו שכתבו כן בשם בראנדזא (ולא ביאר מעכ"ת אם במעטריקא נכתב באלף או ביודין]. ג) שהזיין צריך לכתבו זיין שין והביא מעכ"ת בשם ספר דברי חיים שבזיין שנקרא כמו ברוסיא צריך לכתוב ז"ש ד) שהיה צריך לכתוב יוד אחר הזיין כפי חתימתה ונהי שלבסוף יפה נכתב אלף אף שחותמת עין לבסוף כמ"ש באחרונים דכל כה"ג בשם לע"ז צריך לכתוב אלף לבסוף רק היא טעתה לכתוב עין לפי שההברה היא כמו סגול. אבל היוד היה צריך לכתוב וכתב שהגאבד"ק לאדז תפס זה לדבר חמור. ה) כי מצאו שהיוד העליון שבאלף בתיבת לבריאת אינו נוגע בגוף האלף ורק אין ניכר ההפסק להדיא ותינוק קוראו אלף ו) כמה יודין היו בגט שאין להם עוקץ התחתון השמאלי. ז) בההרשאה השנית נמצא תיבת מבעלה ואותיות ומו מתיבת ומותרת שנכתבו בטשטוש ונראה שהיו שם אותיות אחרות ותיקנו וכתבו במקומם כנ"ל והאומדנא שהסופר טעה וכתב מגורשת ממני ותיקן לכתוב מבעלה ומותרת ח) בההרשאה השנית כ' שהשליח ביטל כל המודעות אם מסר על גט זה. ובאמת צ"ל אם מסר על שליחות גט זה והנה נתנו לה גט זה ואח"כ תקנו את האלף מתיבת לבריאת ואת היודין וחזרו ונתנוהו לה. וא"א להשיג גט אחר ובאשר האשה צעירה לימים ויושבת עגונה זה כמה שנים פתח כת"ר בהצלה להכשיר הגט הזה והאריך בדברים ישרים מאוד. וחפץ לדעת דעתי בזה והנה מרוב טרדותי לא אוכל להאריך וגם כי עניני השמות אין להם יסוד כ"כ בש"ס. לזאת אשיבנו בקוצר

הנה מ"ש שם בריינא בגט. נראה שיפה עשו דלא מיקרי נשתקע כיון שכ"כ במעטריקא ומסתמא נכתב כן בפאס שלה וכבר בארתי בס"ד בחיבורי ח"ג סי' קי"ח ששם כזה לא מיקרי נשתקע ובנ"ד עדיף טפי כי שם בראנדזא ידוע שאינו רק שם געגועים משם בריינא ולא שייך לקראו נשתקע כיון שניכר לכל שעיקר שמה היה בריינא וכ"כ הרמ"א סי' קכ"ט סל"א והב"ש בשנ"ב שאם נקראת רעכליין או שערליין יכתבו רחל או שרה לפי שידוע לכל שזהו עיקר שמה וע' תה"ד בכתבים סי' י"ב ובג"פ סי' קל"ב בזה. מ"ש בריינא בשני יודין ולא בא' כפי ההברה אצלם צריך לראות איך כתוב בהמעטריקא ופאס ואם כתוב שם ביוד יפה עשו לכתוב גם בגט ביוד. ואף שלכאורה היה צריך לכתוב בראנדזא דמתקריא בריינא כיון דמ"מ שם בראנדזא הוא שם שהכל קורין אותה בו וכ"כ בחיבורי שם אם כתוב בפאס בשם אברהם ליב ובפי כל נקרא אברהם מ"מ בנ"ד י"ל דכיון דשם בריינא הוא שם העריסה וידוע שהוא עיקרו ושורשו של שם בראנדזא שפיר יש להקדימו. משא"כ בחיבורי שם ששם אברהם אינו מוכיח שיהי לו גם שם ליב לזה כתבתי שצריך להקדים שם אברהם. אבל בנ"ד צריך להקדים שם בריינא כיון שהיא עיקר שמה. אכן אם נכתב בהמעטריקא ופאס בראנא באלף כפי ההברה אצלם אזי הוא לכאורה שינוי גמור כמבואר בפוסקי' בכגון זה וכאשר יודיעני כת"ר מזה אזי אודיענו דעתי. ובלא"ה יש לדון דכיון שהברתם הוא בראנא באלף. א"כ כך היה שמה מעריסה ובטעות נכתב במעטריקא ביוד. אך י"ל כיון שעתה אין נקראת כלל בשם זה רק שאנו דנין לכותבו בשביל המעטריקא ופאס מטעמים שבארתי בחיבורי שם. וא"כ צריך לכתוב כפי שכתוב במעטריקא בלי שום שינוי. אבל לפ"ז אינו שם העיקר משם בראנדזא והיה צריך להקדים שם בראנדזא. אכן אין לפסול הגט בשביל זה דהא עכשיו אין קוראים אותה בראנא כלל. וא"כ הרואה בגט שנכתב בריינא לשם העיקר יחשוב שנולדה במקום שהברתם היתה ביוד ובלא"ה אין לפסול הגט בשביל זה ואקצר

ומ"ש בגט בראנדזא בזיין ולא בז"ש. הנה אף שדעת הד"ח לכתוב בכגון זה ז"ש וכן נמשכו איזה אחרונים אחריו בכ"ז לענ"ד העיקר לכתוב רק ז' וכמו שנהגו רבנן קשישאי והכותב ז"ש אני חושש לשינוי השם דבהברת זיין דגושה אין ניכר הברת שין והברת זיין שין היא הברה אחרת לגמרי והרי הביא כת"ר שהד"ח בעצמו כתב במקום אחר שיכתבו שין זיין לפי שבעצמו נסתפק בדבר באשר אין בירור בהברת הז' דגושה איך לכותבו ולא דמי לצדי שבורה שנהגו לכתוב טית שין דהתם ההברה מפורשת טית שין משא"כ הכא. ויש כמה הברות שאינם נמצאים בכתב אשורית ובכ"ז אין משנים הכתיבה בשביל זה ובשם גאמילה במדינת ישמעאל נחלקו האחרונים אם לעשות