דברי מלכיאל ה קיט

לא מצאו בכיס זהב ואם הנכרים הוציאו הכיס כמש"ל י"ל שהם לקחו הזהב אך גם בלא"ה אפשר לתלות בזה. אחד עשר הנה מתחילה וכן בדברי האשה נאמר שהיו לו כיס גדול וגם קטן ובדברי העדים לא נזכר כלל שנמצא כיס גדול ואדרבא משמע שהכיס קטן מצאו הא"י בצלחתו. ואם כוונת מעכ"ת מתחילה רק שדרכו היה כן תדיר ולא בשעה שהלך בחוהח"ס וזהו כוונת אשתו ג"כ ואזי אין קפידא בזה. אבל א"כ למה הוזכר כלל הכיס גדול. וגם היה צריך לדעת אם נשאר הכיס הגדול בביתו או לא ובדברי האשה לישראל מאיר משמע שגם בפעם הזאת הי' הכיס הגדול עמו. השנים עשר מה שהגיד יש"מ שהכיר הבגדים בשעת הטהרה ביום א' ויצא קשה דהא ודאי אז הפשיטו כבר את בגדיו וצ"ל שהיו הבגדים מונחים שם והכירום ולפ"ז צריך לצרף לזה הגדת שאר העדים שהמת היה לבוש בבגדים אלו כשראוהו אצל המים. הי"ג בהכרת המכנסים והוועסטיל נראה שלא היתה להאשה בהם טב"ע גמורה רק באשר הכירה שהם מהמינים שעשתה לו שתי זוגות כ"כ בלשונה וכן בכתונת לא היה לה ולראובן טב"ע רק הכירו ע"י האותיות שהיו על הכתונת וכן המנעלים נראה שהכירה רק בשביל שהיו עליהם פאדאשוועס חדשות ולא בטב"ע ורק הסנדלר נראה שהכיר בטב"ע את מלאכתו וגם לא אמרה שהכירה את בעלה בטב"ע רק ע"י האצבע הזקוף והגבשושית שעל ערפו ומלבושיו. והט"ק לא נתבאר בלשונו אם הכירתו בטב"ע ואגב הגידה סימנים שהיה עם פאטשעווקא וקרוע או שע"י סימנים אלו הכירתו. הי"ד מה שאמרו הבע"ג מיעדלינסק שהכירו את הנטבע שהוא אשר לא נתבאר מתי ראוהו אם תיכף כשהוציאוהו מהמים או אח"כ ובמכתב הרב דיעדלינסק נתבאר שלא הכירוהו תיכף ובגוף הכרתם שדא נרגא שאמרו שאילו לא ידעו שנאבד איש זה לא היו מכירים אותו. וגם נתבאר בדבריו שהכירוהו רק בגדלו ובזקנו ורק אחד הכירו ע"י האצבע זקוף והגבשושית שבראשו וחסרון השינים וא"ל שנתפוס כפשטות דברי האנשים שהכירוהו בטב"ע ולא נאמין לד' הרב שה"ה רק ע"א ולא קיבל עדותן במושב ב"ד ואף הם בעצמם א"נ לחזור בהם דז"א דהכא הוי רק ביאור דבריהם ושפיר אפשר לברר הדבר שישאלום שנית

ועתה נבאר מה שיש להעיר בסימני האיש ובהכרתו בטב"ע ראשית ע"ד הטב"ע הנה לא הגיד זה רק ראובן וישראל מאיר וי"ל שהגידו זה בשביל שכבר ידעו שנאבד איש זה וכמו שאמרו אנשי יעדלינסק וגם ראובן בעצמו אמר שהוצרך להסתכל היטב וכמו שאמרו אנשי יעדלינסק שנשתנו פניו מאוד וא"כ יש לחוש שאמרו בדדמי וכמ"ש הפוסקים. וגם הלא קיי"ל באה"ע סי' י"ז סכ"ד שצריך שיהא פרצוף פנים עם החוטם והכא נשתנה החוטם וגם גוף הפרצוף נשתנה כנ"ל. ועוד דהא בנטבע קיי"ל שם סכ"ו שאם לא הכירוהו מיד כשהוציאוהו מן המים תו לא מהני טב"ע וגם דהכא י"ל דמיקרי חבול בפניו שהרי החוטם נתפשט ובודאי נעשה ע"י מכה רק שי"ל שנעשה אחר מיתה והיה צריך לשים לב לזה כי אם נעשה מחיים היה ניכר שם חבלה. ועוד דהא משמע בסכ"ד שם שאם שהה במים זמן מרובה עד שרואים שנשתנה צורתו אין מועיל טב"ע וכ"כ הב"ח ועוד אחרונים דאם נתפח אין מועיל טב"ע אף אם ראוהו מיד כשהוציאוהו מהמים וכ"כ המה"צ ס"ק ס"ג וא"כ ה"ה בנ"ד הרי נשתנה צורתו ונתפח כמו שאמרו ראובן ואנשי יעדלינסק ומה שהכירוהו ע"י גודל הגוף ודאי לאו כלום הוא כמפורש ביבמות (דף ק"כ) ורק אולי הכוונה שהיה לו טב"ע בתואר הגוף ואין הלשון משמע כן ומה שחסרו השינים ג"כ י"ל דלא הוי סימן כי זה מצוי בכמה אנשים ואף שאמרו ששני שינים האמצעים היו לו מ"מ אינו סימן מובהק כי הפוסקים כתבו דסימן מובהק מיקרי מה שאינו נמצא רק באחד מאלף ע' באחרונים בסכ"ד וזה מצוי שיהיו רק השינים האמצעים וע"ש סכ"ד ואחרונים שם לענין שינים גדולים ולא דמי לנ"ד דזה יותר מצוי כידוע ומה שזקנו מראה געהל ודאי לא הוי סימן כדאיתא ביבמות (דף ק"כ) דחיורי וסומקי לא הוי סימן. ובהכרת בגדיו הנה הכרת המכנסים והוועסטיל לא הוי הכרה כמש"ל כי נראה שלא הכירום בטב"ע רק ע"י מיני הסחורה והוי זה כמו חיור ואוכם דלא הוי סימן וכן המטפחת של משי משמע שהכירו רק ע"י מראה שלה וכן המנעלים הכירו רק ע"י הפאדאשוועס החדשים וזה לא הוי טב"ע ורק הסנדלר משמע שהכיר בטב"ע את מלאכתו וכגון שאומר שלא תיקן בעת ההוא מנעלים אחרים כאלה ועכ"פ הרי לא הוכרו כל מלבושיו רק מקצתם ובזה הרבה פוסקים ס"ל דחיישינן לשאלה רק בכל מלבושיו יש דס"ל דל"ח לשאלה וגם בזה יש חולקין כמבואר בפוסקים ובפרט בנ"ד שהיה לו מרה שחורה שדרכו לפשוט בגדיו לפעמים ודאי יש לחוש לזה ואף לדעת הנוב"י סי' נ"א דל"ח לזה מ"מ במקצת בגדים י"ל שמודה שיש לחוש ובפרט דבנ"ד יש פקפוק בענין כיס הגדול שהגידה האשה שהיה אצלו ועתה לא נמצא רק שיש לתלות שהא"י לקחוהו וגם הכתונת י"ל דלא הוי הכרה ע"י האותיות וכהא דיבמות (דף קט"ו) דחיישינן שמא פינן וה"ה הכא שמצוי אשר אחד נותן כתונת לעני או שמוכרים אף שיש שם אותיות וכ"כ הח"ס סי' צ"ב. ורק כתב שם לצרף לזה סימנים דחיורי וסומקי דשאר בגדיו והוא דחוק יעו"ש שהעיקר סמך אהא דאיירי שם במשאל"ס דהוי רק דרבנן משא"כ בנ"ד שלא ראו הטביעה והוי איסור דאורייתא ולענ"ד שאין לצרף הא דחיורי וסומקי לשום דבר כי זה דבר מצוי מאוד ואין שייך כלל לעשות מזה סימן דהא אין מראות רק איזה מינים ומזה לובשים כל האנשים שבעולם ואיך שייך לעשות מזה לסימן. ואולי בעובדא דהח"ס היה המראה קצת משונה מכפי רוב הבגדים

וע"ד הגבשושית שעל העורף אף שמבואר בסי' י"ז סכ"ד באחרוני' שאם צמצום את המקום הוי סימן מובהק מ"מ י"ל דזה לא מיקרי צמצום מקום כי הרי לא הגידו כמה רחק הוא מן הגומא וצמצום מקום בעינן צמצום גמור כמו נקב בצד אות פלונית דמשמע שיהא ממש בצדו ואף דבע"ז (דף מ"א) איתא דאף בד' אמות מיקרי בצד מרקוליס מ"מ הכא ודאי שצריך שיהא סמוך ואף דודאי צריך שיהא הפסק קצת דהא בגיטין (דף כ"ז) איירי בגט וא"כ יקשה מזה על הפוסקים הסוברים דבעינן בגט מוקף גויל מ"מ צריך שיהא סמוך ממש וכ"כ הבעה"ע הובא בב"ש סי' קל"ב סק"ו דנקב בצד תיבה פלונית לא הוי סימן מובהק ומכ"ש הכא שאמרו רק למעלה מהגומא ולא נתנו שיעור כמה ורק האצבע הזקוף נראה שהוא סימן מובהק כיון שהגידו איזה אצבע ושהיה מראהו לבן וזה דמי לרושם על אצבע עקום שכתבו הפוסקים בסי' י"ז סכ"ד דהוי סימן מובהק. אבל יש לדחות דהא מראהו היה אדום ורק שאחד אמר הטעם מפני שנקלף העור וזהו רק אומדנא אבל עכ"פ אין כאן הסימן בשלימות וגם מי יימר שע"י קליפת העור נעשה אדום וא"כ יש כאן הוכחה שאין זה האיש וגם דהא אצבע עקומה לחוד לא הוי ס"מ ונימא דה"ה אצבע זקוף דמאי שנא כיון שהמראה אין ניכר כעת וע' ט"ז ובה"ט סקע"ג וע"ו וגם דהא סימנים עשויים להשתנות לאח"מ ובפרט בנטבע כתבו הפוסקי' ע' ב"ש סקפ"ג דאפשר שישתנו הסימני' ע"י המים וה"ה הכא אפשר נתקשה האצבע ונזקף ע"י המים רק שקשה לומר כן דא"כ למה נתקשה רק אצבע אחד וי"ל שבשביל שנקלף העור שלטו המים והקור באצבע זה יותר משאר אצבעות ולכן נתקשה זה לבדו וצריך לשאול בזה רופא מומחה אם אפשר להזדמן ע"י מים וקור

וע"ד הטלית קטן שהכירה אשתו וכתבו בזה האחרונים דבציצית ל"ח לשאלה. הנה כבר העירותי כי לא נתבאר בגב"ע שהכירתו בטב"ע. וגם דבשוטה יש לחוש אף בציצית והלא חזינן שעשה מעשה שטות להטביע א"ע. וא"כ אפשר הפשיט בגדיו קודם שירד לנהר ומצאם איש אחר ולבשם ונטבע בהם. והפאס אף שכתבו קצת אחרונים דל"ח בו לשאלה