דברי מלכיאל ה קיז

דהא י"ל שהוא גומר בדעתו ומתחייב לתת צרכי הולד בביצים וחלב אם יצטרך. ונראה דביבמות (דף ל"ו) ר"מ קאמר לה ור"מ לטעמיה דס"ל ביבמות (דף י"ב ע"ב) דמעוברת ומניקה משמשות במוך הרי דס"ל דלא מהני מסמוס בביצים וחלב ובארתי בחיבורי ח"א ס"ע דלשי' אזיל דס"ל חיישי' למיעוטא וא"כ ודאי שאסור לישא לכתחילה אשה שיצטרך לשמש במוך ולז"ק שם שאם נשא יוציא לפי דחיישינן שישמש במוך. וזה הותר רק במינקת שלו כדי שלא יצטרך להפרישה וגדול השלום בין איש לאשתו שהותר אף למחוק ש"ש. אבל הכא שנשאה באיסור לא הותר לו זה. אבל יקשה מ"ט דרבנן שם. ונראה שעליו האיסור כדאיתא בירושלמי משום אל תבוא בשדי יתומים והוי כמזיק שעבודו של התינוק. ואף שיספיק לו אח"כ ביצים וחלב מ"מ טפי ניחא לתינוק בחלב אמו ואטו מותר להזיק את חבירו ע"מ לשלם וכדאמרינן בב"מ (דף ס"א) לא תגנוב ע"מ לשלם כפל ומכ"ש הכא שמשלם לו דבר גרוע. ולזה לכ"ע אין לו היתר לישא אותה. וזה שייך רק בנשואין ולא באירוסין שבזה עדיין אינו מזיק להתינוק. אבל על האשה אין איסור מצד מזיק שעבודו דהא היא הויא קרקע עולם ולא עבדא מעשה וכשאינו עושה מעשה הוי רק גרמא בעלמא. ואף דאיתא בב"ק (דף ל"ב) דתרוויהו עבדו מעשה היינו על גוף הביאה אבל לא על ההזרעה שתתעבר ובש"ח י"ל שלוקה על גוף הביאה רק שהוא מביא קרבן על ההזרעה וגזה"כ הוא שכשהוא אינו מביא קרבן היא אינה לוקה כדאיתא בכריתות (דף י"א) ולזה אם היה אפשר לה למסמס בביצים וחלב היתה מותרת לינשא ורק דחיישינן שלא יהי לה ולתבוע בב"ד תתבייש. והנה כשהיא אלמנה ג"כ צריכה לתבוע מזונותיה מיורשי בעלה וכן, צרכי התינוק וא"כ למה תיאסר לינשא. וצ"ל שבעודה אלמנה אינה בושה לתבוע היורשים לב"ד על מזונותיה וממילא תתבעם על צרכי התינוק. אבל כשתנשא לאחר אין לה שוב עסק עם היורשים ובושה לתבעם עבור התינוק. ואפשר לפרש שבושה בזה שמיהרה לינשא אחר מיתת בעלה ולזה אסורה ליארס ג"כ כי תיכף כשתיארס אין לה מזונות מיורשי בעלה וגורמת בזה רעה להתינוק כי מינקת צריכה מזונות יתירות כדאיתא בכתובות (דף ס"ה ע"ב) ולהכי לא קתני הכא שאם נשאת תצא ממנו כי אין בזה תועלת כי גם אז לא יהי לה מזונות מיורשי בעלה הראשון ואז ג"כ היא בושה לתבעם לב"ד לפמש"ל שהבושה היא לפי שנשאת לאחר. אבל ביבמות (דף ל"ו) גבי איסור האיש קתני שיוציא לפי שזה הוי תיקון לגביה שלא תתעבר ולא יעכר חלבה. ואף דסגי בהפרשה בעלמא מ"מ החמירו שיוציא בגט כדי שלא יבוא לידי מכשול בזה. ולזה בכתובות (ד' ס') נקיט רק אלמנה לפי שגרושה אין לה מזונות ומ"מ אסור לישא גרושה מניקה משום בשדי יתומים אל תבוא כמש"ל ולפ"ז י"ל שאם הגרושה גמלה בנה מותר לישאנה דהא ליכא הכא משום בשדי יתומים וגם משום בושה ליכא דהא גם קודם שנישאת אין לה מזונות מבעלה הראשון ובושה לתבעו בב"ד אך י"ל דאסור אטו לא גמלתו וגם דשמא תגמלנו כדי לינשא וכמ"ש הפוסקים

ובזה יש לישב מה שקשה לי בסוגיא שם דבעי למימר דגמלתו מותר ואסור רק משום גזירה ע"ש. וקשה דתיפוק ליה דהא צריך לזון את התינוק וכשתינשא לא יתן לה בעלה והיא בושה לתבוע מיורשי בעלה הראשון וא"כ גם בגמלתו יש תקנת מינקת. וזה יש להקשות גם על אחר כ"ד חודש שצריך עכ"פ לזונו וצ"ל כי אז ניזון ממאכלים גסים ויוכל לאכול מה שאמו אוכלת אבל תוך כד"ח צריך מאכלים קלים כמו ביצים וחלב וזה דורש הוצאה מרובה וא"כ ה"ה בגמלתו תוך כד"ח. ולפמש"ל א"ש דזה אצטריך בגרושה שגמלה בנה שהאיסור בזה הוי רק משום בשדי יתומים כמש"ל וכיון שגמלתו לא שייך זה לזה הוצרכו לגזירה שמא תגמלנו. והרמב"ם כתב בפ' שיתן לה דברים מועילים לרפאות חלבה נראה שמפרש בש"ס דהביצים וחלב צריכים להאשה כדי לרפאותה שלא יתקלקל חלבה ולא כפירש"י שיצטרך להאכיל להתינוק ביצים וחלב ובחידושי ח"ס בכתובות (ד' ס') כתב דביצים וחלב מועילים רק כשיונק ג"כ אבל לא בזה לבד ע"ש, ולפ"ז י"ל דרק כשהיא מניקה ג"כ יש לחוש שבשביל שבושה לבוא לב"ד תניק אותו רק חלבה כי תחשוב שיספיק לו ובאמת לא יספיק לו כשתתעבר וימות ברעב. אבל בגמלתו אין חשש דזה א"א שלא תתן לו מאומה לאכול דזה יהי כאלו הורגתו בידים ולהכי לא חיישינן כדאיתא בכתובות שם

ועפ"ז יש לישב הא דאיתא בכתובות (דף ס' ע"ב) ת"ר נתנה בנה למינקת או גמלתו או מת מותרת לינשא מיד ומייתי עלה דר"נ אסר בנתנה למינקת דילמא הדרא בה ומסיק והלכתא מת מותר גמלתו אסור. וקשה למה לא נקיט הא דנתנה למינקת מותר וא"ל משום דכבר הוזכר דר"נ ס"ל דלית הלכתא כהך ברייתא בנתנה למינקת דא"כ ה"ה בגמלתו דהא מייתי עלה מברייתא דרדופה דלא פלוג רבנן בתקנתם ע"ש והחידוש הוי רק דבמת הלכה כברייתא דמותר. ועפמש"ל א"ש דבנתנה למינקת יש סברא לאסור דאי הדרה בה המינקת או שלא יהא לה לשלם להמינקת ולא תחפוץ להניקו עוד אזי ישאר התינוק בלא חלב ולאכול מאכלים אחרים עדיין אינו ראוי ולא הורגל והוי חשש סכנה ואמו לא תוכל להצילו ואף. אם תוכל לשכור אחרת יש לחוש שיהי הדבר קל בעיניה כי תחשוב שתאכילנו מאכלים אחרים. אבל בגמלתו הרי יודעת שאין לה על מה לסמוך ויש רק לחוש שלא תאכילנו במזיד בשביל שתהא בושה לתבוע בעלה או יורשיו לב"ד. ויש מקום לומר שאין לחוש לזה דזה הוי כאלו הורגתו במזיד והרי קיי"ל דמת מותר ולא חיישינן שתהרגנו. ולזה קמ"ל דאף דמת מותר מ"מ גמלתו אסור והטעם משום שיש לחוש שתגמלנו כדי לינשא אף שאפשר שיזיק לו זה וגם שיש לחוש שלא יהא לה במה להספיק צרכיו בביצים וחלב וכדי שלא תצטרך לתבוע יורשי בעלה לב"ד תאכילנו מזונות גרועים שאין ראויים לו וזה יזיק לו. אבל במת מותר דלהרגו במזיד לא חיישינן וממילא לא הוצרך להזכיר נתנה למינקת דאסור דזה הוי קו"ח מגמלתו וכנ"ל

והנה כת"ר כתב שלא תתחיל להניק ולשכור מינקת ושתשבע המינקת ושישלישו שכר המינקת. והנה לדעתי אין זה נכון דהא עיקר התקנה היתה כדי שהאם תניק את בנה ואנחנו נעשה להיפוך שכדי לקיים תקחז"ל בזה נגזר על האם שלא תניקנו כלל ובפרט בנ"ד שקרוב לודאי שהיא מעוברת ממנו וגם היא מאמינה איך נאמר שלא תניקנו נגד עיקר כוונת חז"ל בזה וגם דודאי האנשים האלה הם דלי המצב ואם נעמיס עליהם הכבדות כאלה לא יוכלו שאת ולא ישגיחו על הילד כראוי ותחת אשר חז"ל רצו בתקנתם להיטיב להולד נרע לו אנחנו בעצתינו זאת. ובדרך כלל מה שנמצא בכמה אחרונים עצה שלא להתחיל להניק אין זה נראה כלל כי הוא משפט מעוקל אשר תקחז"ל לטובת הילד תסבב לו רעה ח"ו. והא שנזכר בראשונים דין שלא התחילה להניק היינו שנזדמן כן אבל לא שאנחנו נצוה לעשות כן וכעין זה כתב הריב"ש סי' תס"ג ע"ש ואכמ"ל בזה דבנ"ד פשוט דלא שייך זה כיון שלדברי שניהם היא מעוברת ממנו וכמש"ל. ולזה לדעתי מותרת לינשא להבחור הזה רק ליתר שאת ישלישו בבאנק כסף מזומן בערך שיהא די למסמוס ביצים וחלב אם יצטרכו עבור הילד כשיעכר חלבה וכמש"ל ואם הם עניים וא"א להם להשליש אין זה מעכב ותוכל להנשא להבחור אם גם מעכ"ת יסכים לזה: סימן קנו כבוד הרה"ג המפורסם וכו' מו"ה חיים מנחם מענדיל נ"י מו"צ בראדום

ע"ד איש אחד שמו אשר חיים ליבוש שהיה בע"ג ונחלה בחולי מרה שחורה מחמת עג"נ וביום א' דחוהמ"ס הלך מביתו