דברי מלכיאל ה קטז

אם תלד בת ואם תלד בן אסור לו להשיא לו בתו וממילא יש לנו להחזיקו בבנו כ"א לא נחזיקנו יש לחוש שעי"ז יבואו לידי איסור כי יאמרו דקמו רבנן במילתא ונתברר שאינו בנו אך זה י"ל להיפוך שאם נתירנו יסברו שהוא ודאי בנו או בתו ואם יקדשנה או הבן יקדש את אחותו יאמרו שאין קדושין תופסין. ועכצ"ל דכיון שכל ההיתר הוא משום שהוא ספק בנו אין לחוש לזה. וא"כ ה"ה כשנאסרה לו אין לחוש לזה. ואף שאב נאמן על בנו. היינו רק כשאומר שיודע בעצמו. אבל לא כשאומר שמאמינה. ועכ"פ כיון שמתחייב בדיבורו ממילא יהא מחוייב לתת צרכי הולד אם תתעבר ומיעכר חלבה דזה טעם איסור מעוברת ומניקה כדאיתא ביבמות (דף מ"ב) והנה יש לדחות דא"כ יועיל אם הנושאה יתחייב באופן המועיל להספיק צרכי הולד ועכצ"ל דכיון שאינו בנו לא יתן מעצמו ותצטרך לתבעו בב"ד והיא בושה לילך לב"ד כדאיתא בסוגיא שם. אבל כשהוא בנו הוא חס עליו ונותן מעצמו, וא"כ אין נ"מ בנ"ד מה שהוא מתחייב במה שמאמינה. אכן מ"מ י"ל דכיון שמאמינה בלבו יחוס עליו כיון שהוא חושבו לבנו. ובפרט לפמש"ל דבספק בנו ג"כ חס עליו

ועוד נראה דאף שהיה זורה מבחוץ. מ"מ אפשר שהיה זורה על גופה מבחוץ ועי"ז אפשר שתתעבר. וכמו שמצינו בש"ס שאפשר שתתעבר באמבטי. והך דיבמות (דף ל"ד ע"ב) איירי שזרה בחוץ לגמרי. ואף דהמ"ל פט"ו מה"א הל"ד ופי"ז מהא"ב כתב דלא תלינן שבאמבטי עיברה. מ"מ י"ל דהיכא שטוענת ברי שלא נבעלה לאחר וגם הוא נראה שמאמינה שפיר מודה שיכולים לתלות בזה. וגם דהא דעת הח"מ והב"ש באה"ע סי' א' שאפשר להתעבר בכה"ג וכ"כ הט"ז ביו"ד סי' קצ"ה ובברכי יוסף אה"ע סי' י"ג וכ"כ התשב"ץ ח"ב סי' רס"ג באורך שדבר זה אפשר והביא שכן הסכימו רופאים מומחים. וא"כ כיון שהוא מאמין לדבריה שלא נבעלה לאחר ממילא הרי הוא כמודה שממנו נתעברה

ועוד נראה דכיון שהוא קצת מסופק שמא הטיל זרעו בה ממילא הוי כודאי שהטיל זרעו. דהא בעלמא קיי"ל דכיון שראו כדרך המנאפים אמרינן דודאי בה עליה ומחייבים מיתה על עדות כזו. ואף בבא על שפחה חרופה דבעינן שכבת זרע היא לוקה אם באו עדים על הביאה. וקשה דאיך אפשר שיראו עדים שהוציא זרע בה. וכן מפורש בכריתות (דף י"ב ע"ב) שאם אמרו עדים שבעל ש"ח יכול לומר לא גמרתי ביאתי ע"ש. וזה שייך רק גבי קרבן שנאמן כי אומר שאינו רוצה להביא חולין בעזרה. אבל כשמודה שגמר ביאתו או שאמר שאינו זוכר ודאי שהוא מביא קרבן והיא לוקה ע"פ העדים מפני שחזקה שגמר ביאתו דאש בנעורת א"א שלא תבער. ואלת"ה לא משכחת לה מלקות בש"ח דהא אין להלקותה על פיו. דאף שהוא כשר להעיד אבל הלא הוא רק ע"א. ואף שכתבו התו' ביבמות (דף נ"ה ע"ב) שא"צ בש"ח הוצאת זרע מ"מ הרי רש"י כתב שם שצריך הזרעה ע"ש וכן מפורש בירושלמי ר"פ הבע"י דבעינן שיפלוט הזרע וע"ש בש"ק ובחידושי הארכתי בזה. ועכ"פ עכצ"ל להירושלמי דגם על הוצאת ש"ז הויא החזקה אם ראוהו כדרך מנאפים אכן בכריתות (דף י"א רע"א) פירש"י דבעינן שראוי להזריע [ובתו' יבמות שם כתבו דהעראה אין ראויה להזריע וכ"נ בפירש"י בכריתות שם. ולפמש"ל שאפשר להתעבר ע"י ש"ז שמוציא מבחוץ על גופה קשה דא"כ גם העראה ראויה להזריע אם יוציא זרע אך י"ל דזה לא מיקרי שהביאה גרמה להזריע דהא באופן כזה אפשר שתתעבר ע"י זרע שיטיל על גופה בלי שום העראה או ע"י אמבטי וסדין וכדומה. ועכצ"ל דבעינן שההזרעה יהא ע"י הביאה ולא שהזרע מונח על גופה וגוף שלה ימשוך לתוכה את הזרע ותתעבר מזה] ועכ"פ יותר קרוב שקרה איזה פעם או פעמים שלא זרע בחוץ כלל או שרק מקצת זרע בחוץ ועתה שכח כיון שהטבע היא לגמור הביאה וכנ"ל וכעין זה איתא בכתובות (דף ט' ע"ב) שביהודה שהיה הארוס מתיחד עם ארוסתו אמרינן שאפשר בא עליה ולא הרגיש מתוך חיבתה או ששכח ע"ש בפירש"י. הרי שאפשר שישכח ענין כזה או שלא ירגיש. וא"כ שפיר יש לאוקמי על החזקה שאירע שגמר ביאתו כטבע בנ"א. וכן האומדנא שבודאי לא נזהר כ"כ בכל פעם שלא יצא מעט זרע כדרך כל הארץ

ומה שמתחילה אמר שבודאי היה זורה בחוץ ואח"כ אמר שהוא מסופק ולזה מאמינה שממנו היא מעוברת. לא הוי זה חזרה מדבריו. באשר מקודם נדמה לו שזרה בחוץ בכל פעם והיה חושב שאפשר נתעברה מהבחור השני שהיה לו ג"כ קרבות עמה. אבל כשאמרה שלא נבעלה להלז היא נאמנת לו בזה ועלה הספק בלבו. ובפרט כי הספק דבר המסתבר וכמש"ל שרחוק הדבר שיהא נזהר בכל פעם וטענתו הראשונה היתה נגד הרוב וחזקה שאין עושין כן רוב הבועלים ודאי שנאמן בדבריו עתה. ומכ"ש כשנתיר לו לישאנה הרי יראה שאנו מחזיקים עיבורה ודאי ממנו ועי"ז יתחזק הדבר בלבו ויחזיקנו כבנו ויחוס עליו

ועוד נראה דהנה כיון שעיקר איסור מעוברת ומניקה הוא משום שמא תתעבר ויעכר חלבה והבעל לא יתן על הוצאות מסמוס ביצים וחלב לצורך הולד. א"כ כשישלישו על צרכי הוצאות ביצים וחלב תהא מותרת להנשא ועכצ"ל דמ"מ אסור משום גזירה וכמו דאסרינן אם שכרו לה מינקת משום שמא תחזור בה או משום דלא פלוג רבנן בתקנתם וכמו גבי הבחנה ע' תו' כתובות (דף ס' ע"ב) ד"ה ואמר וע' ריב"ש סי' תס"ג ובחיבורי ח"ג סי' ק"ד. ובנ"ד שהוא אומר שמאמינה ומחזיק שהיא מעוברת ממנו יש לגזור שמא אח"כ יחזור בו ולא יאמין לה ולא יחזיקנו כבנו. ולפמש"ל יש במעוברת חברו שני פרטים. האחד שמא יוגרם נזק להולד עי"ז והשני משום תקנת חז"ל דאסור משום לא פלוג בכל גוונא אף במקום שאין לחוש לנזק הולד. והנה קיי"ל שהכל ואף נשים נאמנים על האיסורים ובפרט היכא דלא אתחזק איסורא ע' ת' פסחים (דף ד') וגיטין (דף ב' ע"ב) בזה. ולפ"ז בנ"ד נאמנת האשה לומר שהיא מעוברת מהבחור הזה ומותרת לינשא לו דהא לא אתחזק איסורא כי תיכף כשראוה שהיא מעוברת היה אפשר שהרה ממנו. ואף שחשודה על איסור נדה דהא נבעלה לו בנדתה. מ"מ נאמנת ע"ז דבעוה"ר קיל לההמון איסור פנויה ואין יודעים שיש בה איסור נדה וכ"כ בשו"ת בר"א ס"ס י"ד ובחיבורי ח"ד סי' ק"ט. וכיון שהוא מסופק מותר לו להאמינה בזה. ורק שיש חשש שיעכר חלבה והוא לא יתן על צרכי ביצים וחלב כי יחזור בו ממה שהאמינה דכיון דאינו ברור לו שהוא בנו לא יחוס עליו. לזה יש עצה שישלישו כעת בבאנק וכדומה כסף מזומן בערך מה שיצטרכו על ביצים וחלב אם יעכר חלבה באופן שלא יהי חשש שיאבד הכסף ומשום לא פלוג לא שייך הכא כיון שגוף התקנה דמינקת חבירו לא שייך הכא וכמש"ל. וא"ל דכיון דיש חשש שלא יחוס על הולד א"כ היינו איסורא דמינקת חבירו. י"ל דהכא אומר כעת שמאמינה וא"כ מחזיקו לבנו ובודאי יחוס עליו. ורק שיש לחוש שיחזור אח"כ ויחשדנה שזינתה עם אחר ובשביל זה לא יחוס על הולד דא"כ הוי חששות טובא שיחזור מדעתו וגם גזירה שמא לא ישלישו או משום לא פלוג ולא מצינו שיחמירו כ"כ בזה. ואקצר בזה באשר כי עיקר נראה שאין לחוש שמא יחזור מדעתו. וכיון שאומר שמאמינה אמרינן דודאי יחוס על הולד כיון שמחזיקו לבנו

ועפמש"ל יש לישב הא דביבמות (דף ל"ו ע"ב) תלי הש"ס האיסור באיש דקתני לא ישא מעוברת חבירו ומינקת חבירו ואם נשא יוציא ולא הזכירו איסור אירוסין ובכתובות (דף ס' ע"א) קתני מינקת שמת בעלה לא תיארס ולא תנשא עד שיעברו כד"ח ולא הזכירו דין דאם נשא יוצא. וכבר הרגיש בזה בנוב"ק סי' י"ד ובחיבורי ח"ג סי' ק"א וח"ד סי' ק"ה ישבתי בע"ה זה באופנים שונים. ועפמש"ל י"ל דהנה לכאורה אין שייך לאסור על האיש לישא מינקת חבירו