דברי מלכיאל ה קטו

עמה. אבל בעוסק בקבורת אשה ודאי שיש לחוש להרהור בשאר נשים חיות וכדאיתא בקדושין (דף פ' ע"ב) שגם בשעת שעוסקים בקבורה שולט היצה"ר ע"ש בתו'. והנה ידוע שבזמנם היה הביה"ק רחוק מן העיר כדתנן בב"ב (דף כ"ה) ואיתא בקדושין (דף פ' ע"ב) שתינוק עד ל' יום יוצא בחיק באיש אחד וב' נשים או ב' אנשים ואשה אחת וכפירש"י לפי שביה"ק שלהם היו רחוקים מן העיר לזה הוי יחוד ע"ש. ולכאורה קשה דלמה נקט איש ואשה הול"ל אנשים לחוד או נשים לחוד. ונראה הטעם כי רחוק מן העיר היו נשים יראות ללכת בלי שמירת אחד עמהם. וכולם אנשים א"א אם התינוק המת היא נקבה שכיון שניטל בחיק אין ראוי שיתעסקו בה אנשים לבדם. ולזה הולכת אשה שהיא תשא המתה בחיקה וכן איתא בכתובות (דף כ' ע"ב) שאם הביה"ק רחוק חמשים אמה מן העיר אזי יראה אשה ללכת לבדה ולוקחת עמה איש אחד. ובפשוטו י"ל דנקיט אשה לפי שע"פ רוב חפיצה אמו ללוותו. אבל הוא דוחק דמ"מ לא הו"ל לש"ס וכל הפוסקים למינקט האי לישנא בדווקא והנה רש"י פירש בקדושין (דף פ') שא"צ שילווהו רבים וסגי בשלשה משמע מזה דמ"מ שלשה בעינן ואפשר הטעם משום דגם ג' נקראים רבים כדאיתא בגיטין (דף מ"ו). ומצאתי שהבית מאיר תמה למה אין המנהג אצלינו כן. ובאמת מנהגינו מפורש בכתובות (דף כ' ע"ב) שקברו נפלים באחד או בשנים. ואף דעכצ"ל שלקחה עמה ב' אנשים כי אחד אסור משום יחוד. מ"מ דמשמע דמעיקר הדין סגי באשה לחודא ודוחק לחלק בין נפל גמור לתינוק תוך ל' ואקצר. והנה לפמש"ל שלזה נקיט שילך איש עם האשה לפי שנשים יראות ללכת חוץ לעיר. א"כ י"ל דלהכי נקיט הש"ס שילכו שלשה וכדאיתא בברכות (דף ג') שבמקום שיש איזה חשש ילכו שלשה ע"ש. אבל מצד כבוד המת סגי באחד ולהכי אצלינו במקום שהביה"ק קרוב ואין שום חשש אין מצריכים ג']

ועכ"פ י"ל דלזה לא נקיט שנשים יעסקו בקבורת אשה. לפי שאצלם היו ביה"ק רחוקים מן העיר והנשים היו מתפחדות ללכת לבדן שם והוכרחו לשלוח עמהם אנשים. והנה לילך אנשים ונשים יחד ודאי דאסור. וגם שילכו הנשים לפניהם י"ל שאסור לילך אחורי אשה. וגם דהא על הביה"ק יפגשו יחד. וגם דהא איתא בזוהר ויקהל (דף קצ"ו) והובא ביו"ד ס' ש"נ שיש להזהר מללכת בין הנשים ההולכות מביה"ק ובש"ע שם לא הועתק כראוי וצ"ל כוונתו דכיון שצריך להזהר בזה לזה יותר טוב שלא ילכו כלל כדי שיוכלו האנשים לעסוק בהלוית המת וקבורתו שכבודו באנשים יותר מבנשים, וע"ש בב"י] ומה שלא הקפידו בזה בש"ס גבי קטן היינו משום דאיתא בזוהר שם דבפחות משבע נשים אין חשש כלל ובשבע נשים אזי מתעורר דין על האיש שפוגע בהן ובעשר נשים אפשר שיוגרם נזק להפוגע בהן בהליכתן מביה"ק וממילא נלמוד שאצלינו שהביה"ק אינו כ"כ רחוק מהעיר ועכ"פ מצויים שם עוברים ושבים וגם ע"פ רוב דר שם שומר ביה"ק יותר טוב שנשים יעסקו בקבורת אשה ולא אנשים ובלא"ה אין נזהרים אצלינו בדין הזוהר שהזכרנו ובכל הלוית הולכים נשים ג"כ עד הביה"ק ואף שבהליכה הולכות נשים אחורי האנשים אבל בחזרה ע"פ רוב נפגשים כי כ"א ממהר לביתו וגם כי הנשים הולכות על הביה"ק וראוי להזהר בזה מאוד כמפורש בזוה"ק וגם כי יצא שכר מצות הלוית המת בהפסד הסתכלות בנשים וכשחוטאים אז העון יותר חמור אחרי כי גם פחד יום המיתה לא יעצרנו מלחטוא ועכ"פ נתברר שמנהגינו נכון מאוד שלא יתעסקו אנשים בקבורת נשים

וע"ד שכתבתי בח"ד סי' קי"ט בשו"ב שסידר קידושין שהקדושין קיימים והביא כת"ר דברי איזה אחרונים שבטלי הקדושין חלילה לומר כן ועי"ז יתנו יד לפושעים להתיר א"א לעלמא ולדבריהם בחנם נתחבטו הראשונים והאחרונים בכמה תשובות בעסקי קדושין דהול"ל שבטלו מפני שלא היה מורה הוראה בשעת הקידושין ואין להאריך בזה כדי שלא יחשבו שהקדושין מתקיימים ע"י פלפולים: סימן קנו. כבוד ידידי הרב הגאון וכו' מו"ה חיים משולם קופמאן נ"י אבד"ק גאסטאנין

ע"ד בתולה שהרתה ואומרת שהיא מבחור פלוני משרת בכפר הסמוך והבחור מתחילה כיחש ואח"כ הודה שזינה עמה איזה פעמים. ושבפעם ראשון מצאה בתולה. ורק אומר שבכל עת היה זורה מבחוץ כדי שלא תתעבר. ותולה הריונה בבחור אחר קרובה שהיתה מתיחדת עמו ג"כ ועתה הוא באמעריקא. והיא אומרת שלא זינתה עם הבחור הלז. והמשרת הנ"ל אומר שכיון שאומרת ברי שהוא ממנו נכנס ספק בלבו כי אפשר הטיל בה זרעו ולא הרגיש. ורוצה לקחתה לאשה אם יתירו לו. ופלפל בחכמה וחפץ לדעת דעתי בזה

הנה אף שהבחור כיחש מתחילה. מ"מ נאמן בהודאתו אח"כ כי יש לו אמתלא טובה שבוש להודות ורק צריך לשאלו למען יגיד האמתלא בפיו וכמבואר בפוסקים שכל אמתלא צריך שיגידנה הבע"ד. ואף כי בנ"ד האמתלא גלויה לכל כמובן ובדבר הגלוי לכל כתבו התו' בגיטין (דף ל"ב) ובכ"מ דדברים שבלב הוי דברים וע' מהרי"ט חח"מ סי' מ"ה. מ"מ יותר טוב שנשמענה מפיו. ואף לפמ"ש הצ"צ סי' נ"ה שיש לחוש שאח"כ למדו אותו לשקר. מ"מ בנ"ד לא שייך זה. דא"כ הו"ל להודות שהיא מעוברת ממנו ולמה לו להגיד שהיה זורה בחוץ ושהיה לה קרבות עם אחר. ומוכח מזה שהודה על האמת כמו שהוא. ובלא"ה כבר כתב הצ"צ בעצמו שם דרק משום שנתנו לו ממון ושהושיבוהו בתפיסה חיישינן למשקר אבל בעלמא נאמן ע"ש. ומה שאמר שהיה זורה מבחוץ. הנה כיון שאמר אח"כ שנכנס ספק בלבו בזה הרי כתב הנו"ב הביאו גם כת"ר דחייס אף על ספק בנו. ולענ"ד יש קצת ראיה מפסחים (ד' פ"ז ע"ב) דאיתא שם שהושע חס על בניו שהוליד וא"ל הקב"ה שאין אתה יודע אם הם בניך או לא ע"ש וכן פירש"י שם שהוא ספק אם הם בניו. הרי דחייס אף על ספק בנו. ואף דשם רוב בעולות אחר הבעל. מ"מ הא בפרוצה ביותר חיישינן וכדקיי"ל באה"ע סי' ד' סט"ו וע' סוטה (דף כ"ז ע"א). ובמהרש"א שם נדחק בזה. ופשטות לשון הש"ס ורש"י משמע שהוא ספק גמור. ובמהרש"ל שם כתב הטעם בשביל שהיה זקן. וזה ג"כ דבר חדש. וגם דכל כה"ג הו"ל להש"ס לפרושי בהדיא והעיקר לענ"ד כמש"ל. ומה שאומר אח"כ שהוא ספק אצלו אינו חזרה מדבריו הראשונים רק שהוא כמפרש דבריו דאף שהיה זורה מבחוץ מ"מ אפשר שהטיל זרעו. ועוד נראה דכיון שאומר הטעם לפי שהיא אומרת ברי שהיא מעוברת ממנו נראה שמאמינה בזה וא"כ קבוע בלבו שהוא בנו ובודאי יחוס עליו וגם דהא מחויב ע"פ דין להספיק צרכי הולד כיון שהגיד שמאמינה. ואף כי באומר נאמן עלי אבא קיי"ל בח"מ סי' כ"ב דבתרתי לריעותא בעי קנין שלא יוכל לחזור בו. נראה דהכא לא מיקרי תר"ל דהא האב נאמן לומר שהוא בנו. וא"כ שפיר יכול לומר שמאמין אותה כאלו היתה אבי הולד. וכעין מ"ש הקצה"ח שם שאם קיבל הדיוט במקום מומחה הויא חד ריעותא. ועוד דהכא סגי בעד אחד דהא הוא אומר שאינו יודע והו"ל מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם וא"כ הוי רק חדא ריעותא לפמ"ש הרעק"א בתשובה סי' קע"ו דשני פסולים באחד לא הוי תר"ל. וה"נ אף דהויא אשה וקרובה. מ"מ לא הוי תר"ל. ואף דבנ"ד לא הוי ליה למידע. מ"מ הלא יש מחלוקת הפוסקים בזה ע' בח"מ סי' ע"ב. ועוד דהא כיון שאומר שמאמין לה א"כ הוא אסור בבתה