דברי מלכיאל ה קיד

מעין ויסודו על, תוספתא הנ"ל ובעין יצחק שם פלפל בדבריו ונפלאתי על שלא הרגישו דהא מפורש בתוספתא ורמב"ם שם דזה הוי דווקא כשחופר במקום ביצים שרואים שהמים באים מהנהר וכמש"ל. ונראה שהם פירשו שהכוונה או במקום ביצים אבל לענ"ד העיקר כמש"ל. שוב ראיתי בביאורי הגר"א על התוספתא בפ"ק דמקואות שכתב במקום הביצים פירוש במקום הביצין של הים ושל הנהר. עוד יש לפרש במקום הביצים כמו או במקום הביצין פי' מקום שיש בו אגמים עכ"ל וב"ה שהנחני בדרך אמת שגם הגר"א פירש כן דמקום ביצים קאי ארישא שהביצים הם בצד הנהר. ונראה שתפס פירוש זה לעיקר. רק כתב שיש לפרש ג"כ דאו או קתני והיינו כמש"ל שהמשכנות יעקב והנמשכים אחריו פירשו כן. ולשון הביצים בה"א הידועה משמע ג"כ דקאי ארישא לפרש דבצד הנהר היינו רק במקום הביצין ולא במקום יבש והיינו משום שאצל הנהר והים מצוי שיהיו ביצין ע"י מי הנהר המתפשטים שם. אבל אי נימא דאו קתני הול"ל במקום ביצין בלא ה"א וכמובן

עכ"פ בנ"ד שיש ספק אם המים באים מהמעין של צפון או מהנהר של דרום וגם אפשר נובעים המים ממקומם פשוט שאין לחוש שנבלעו המים כשנתיבש הנהר דהא המעין וגם שמא ממקומו באו המים הוי רובא לגבי הנהר וגם דהמעין סמוך יותר וגם די"ל כנכ"ה כמש"ל ואף שבנהר יש מים יותר מבמעין לא שייך לומר בזה רוב כי לענין טבע ההמשכה אין נ"מ אם יש שם הרבה מים או מעט וגם כי כנגד מקום הבור אפשר שאין בנהר מים יותר מבמעין. ובפרט הספק שמא ממקומו הוא ושם ודאי יש הרבה מים מתחת לארץ וכזרוע שיש בארץ הרבה מים וההכרח לקצר עכ"פ לדינא אין שום חשש על המקוה שבעירם: סימן קנב כבוד הרה"ג וכו' מו"ה שלום נ"י הרב דק' פליאריא

ע"ד שחפץ לדעת דעתי מה נקרא עד שאינו בדוק. וע"ד חלוק שלבשתו בעש"ק אם למחרתו מיקרי אינו בדוק,. וע"ד שיש נשים נוהגות לבדוק בחלוקם בימי ספירתן אף שלא בדקו את החלוק קודם בדיקתן אם צריך למחות בהם בזה

הנה ביו"ד סי' ק"צ סל"ח איתא איזהו עד בדוק כל שבדקתו ולא נודע שנכנס בו כתם ולא העבירתו בשוק של טבחים ולא בצד המתעסקים בכתמים ה"ז בחזקת בדוק ומקורו בטור בשם הרשב"א ועדיין לא נתברר אם חלוק שלובשת על גופה הוי כהעבירתו במקום שמצוי דם או לא. והנה בסי' ק"צ ס"ו הובא מחלוקת הרמב"מ והראב"ד ורשב"א בכתם שנמצא על בשרה אי בעינן שיהא בו כגריס ועוד דהרמב"ם ס"ל דעל בשרה טמאה אף במשהו הרי שאין מצוי שיהא על בשרה דם מאכולת וממילא י"ל דגם על החלוק שלבשתו אין לתלות במאכולת כיון שאינה מצוי בבשרה. ובאמת היא פלוגתא בירושלמי פ"ב דנדה ה"א אם הגוף בחזקת בדוק ע"ש ולפלא שלא הביאוהו הפוסקים. אבל באמת ז"א דפשטות הש"ס בנדה (דף י"ד) מבואר דכל כמה שלא הניחתו בקופסא להיות נשמר ממאכולת וכדומה מיקרי עד שאינו בדוק ואף שכתבו התו' שם דאף שהיה מונח במקום מוצנע מיקרי אינו בדוק צ"ל שלא היה מוצנע לגבי מאכולת דהא כשבדקה בו אינה טהורה רק בעגול שיש מקום לתלות במאכולת כדתנן (בדף נ"ח ע"ב) וכן קיי"ל בסי' ק"צ סל"ד ובהניחתו בקופסא קיי"ל שם בסל"ג שטמאה אף בעגול בכל שהוא ופשטות הסוגיא בנדה (דף נ"ח) מבואר שחלוק הוי כעד שאינו בדוק ועכ"פ בעינן בו כגריס ועוד ואף אם בדקה החלוק קודם שלבשתו מ"מ אחר איזה שעה קלה תולה במאכולת וכ"כ בפ"ת בסי' ק"צ סקל"ז בשם ס' מאיר נתיבים דלמחר לאו דווקא ע"ש. ואין הספר ת"י ולא מיקרי בדוק רק כשבדקתו קודם שבדקה עצמה בו או בדבר שהחזיקתו בקופסא לשמרו שיהא נקי וע' סי' ק"צ סל"ח שנקרא עד בדוק שלא נודע שנכנס בו כתם וזה צ"ע דהא לא בעינן נודע רק כיון שהיה מונח במקום מגולה יש לתלות שנתלכלך באיזה דבר. אכן זה מחלוקת בין הראשונים מה נקרא עד שאינו בדוק. ובאשר שדרוש אריכות לבאר זה וגם כי כבר האריך הסד"ט בזה בסי' ק"צ סקנ"ח וס"א וס"ה וס"ו ע"ש לזה אקצר ולענין דינא יש לנהוג להקל בחלוק אף כשבדקתו קודם לבישתה מ"מ אם שהתה קצת ומצאה כתם יש להקל אף בפחות מכגריס ועוד אף במשוך ואם בדקה א"ע בו יש להחמיר במשוך ותוך ג"י הראשונים יש להחמיר בזה ע' ס"ט סקס"א. ולכתחילה יש להזהיר את הנשים שלא לבדוק בחלוקה רק כשתראה מקודם אם החלוק נקי במקום שרוצה לבדוק בו ויתר טוב שתזמין מטליות נקיות ולהניחם במקום נקי כדי שלא תבוא לידי ספק וביחוד בימי ספירתה ודאי שצריכה לעשות כן וכדאיתא בנדה (דף י"ז) ובסי' קצ"ו ס"ז: סימן קנג

וע"ד מ"ש בחיבורי ח"ד סי' ע"ב שאם ירש כלי בשר לא יגעילם להשתמש חלב והעיר כת"ר ממ"ש הלה"פ בשם קיצור של"ה שאם מכר או נתן כלי בשר מותר הקונה להגעילו להשתמש בו חלב וכן להיפוך. הנה זה מכבר רשמתי בגליון חיבורי שם ע' בלה"פ סי' קכ"א סק"ד ומש"ש בשם קיצור של"ה עכ"ל בגליון חיבורי. ועדיין יש לחלק דהקיצור של"ה כתב שם הטעם מפני שאינו רגיל בכלי זה ע"ש. אבל בירושה ידוע שדרך הבנים להיות רגילים בבית אביהם ומשתמשים בכלי אביהם. ומכירים את הכלים וכן קיי"ל בכתובות (דף ע"א ע"ב) ובאה"ע סי' ע"ד ס"ד שאם הדירה מלילך לבית אביה יוצא ויתן כתובה ע"ש וכן איתא ביבמות (דף כ"א) שרגיל אדם ללכת לבית משפחת אביו ע"ש. ואף דקיי"ל בב"ב (דף מ"ב) ובח"מ סי' קמ"ט שאם אין הבן סמוך על שלחן אביו יש לו חזקה בנכסי אביו. היינו רק בחזקת ג"ש אכל בבית אביו ודאי רגיל הוא וע"ש סעיף ו'. ויש לדון בזה לענין חזקה במטלטלין ע' ח"מ סי' קל"ג קל"ד ואכמ"ל בזה. ולזה י"ל שמודה הקיצור של"ה שאסור להגעיל. ואף שלפעמים אינו רגיל בבית אביו. וגם כי יש ירושה מקרובים שאינו רגיל אצלם. אכן א"כ נתת הדבר לשיעורין ולא פלוג רבנן. אבל בקונה ע"פ רוב אינו רגיל בכלים של המוכר: סימן קנד

וע"ד שכתבתי שם בסי' ע"ב שבקבורת אשה עוסקים נשים וכתב כת"ר שזה נאמר רק לענין הטהרה וההלבשה אבל לא לענין הקבורה. הנה אצלינו המנהג שנשים עוסקים בקבורת אשה. וכן ראוי לנהוג דכיון שמצינו שחששו להרהור בהלבשה ה"ה יש לחוש בעסק קבורה. ומ"ש הפוסקים בסי' שנ"ב רק בהלבשה אסור. נראה דלכאורה קשה דהא איתא בסוטה (דף ח') וסנהדרין (דף מ"ה) דבמתה ליכא חשש הרהר ואיכא דס"ל שם דגם בעומדת למות ל"ח להרהור וא"כ למה אסרינן הכא להלביש אשה מתה וצ"ל דנהי דלא שייך שיהרהר באשה זו שכבר מתה אבל אפשר שעי"ז יבוא לידי הרהור בשאר נשים. אכן בכהן המשקה את הסוטה או עדים שסוקלים את שעבר עבירה שחייב סקילה שרואים את עונש עוברי עבירה אין חוששין שיחטא בשעת מעשה וכעין הא דאיתא בפסחים (דף י"א) דכיון שהוא עצמו מחזר עליו לשורפו אין לחוש שיאכלנו ורק באותה אשה עצמה יש לחוש שאח"כ יבוא לחטוא