דברי מלכיאל ה קיג

הנה מ"ש כ"ת לדעת הראב"ד יפה כתב וכמ"ש בחיבורי ח"ב סי' ס"ו. אכן נראה דבנ"ד לא שייך זה דזה שייך רק היכא שנטל רובו בודאי. אבל בנ"ד יש ספק בדבר דאפשר לא נתיבש כמו הנהר בשביל שהוא מכוסה. משא"כ הנהר שהוא מגולה לשמש. וגם כי נראה שהבור עמוק יותר מהנהר ולזה רחוק לחוש שנתיבש כולו. ועוד דהיכא שמתיבשים המים נבלעים קצתם בקרקע וקצתם נשאבים. ע"י האויר היבש שלמעלה מהמים. ובנ"ד האויר הוא ע"ג המים שהוסיפו להבאר שהם שאובים. ונמצא שאף אם נתיבש לא נחסר ממי הבור רק מיעוט דגם למטה מתערבים המים זה בזה ולמעלה היו כולם מן השאובים הנוספים. ועוד דהא יש פוסקים דס"ל שאם נחסרו המים ע"י שפיכה שרי והבאתים בחיבורי שם סי' ס"ו. ועוד דהא כתב הרי"ו בטעם הראב"ד שהוא משום מראית העין שרואים שנחסרו המים ע"ש בחיבורי. ובנ"ד ליכא מראית העין כי הלא אין רואים חסרון במים רק שחוששים שנתיבשו המים מלמטה בבור. ועוד דלדעת הרבה פוסקים שאובים רק פסול דרבנן א"כ הוי רק ספק בדרבנן. וגם דהוי ס"ס דשמא אין הלכה כראב"ד ושמא מי הבור נמשכים מהמעיין שבצד צפון וע' שו"ת עין יצחק ח"א סי' כ' שדקדק מע"ז (דף נ') דהא דקתני בתוספתא שבצד הנהר הוי כמו הנהר היינו רק במרחק ד"א ולא יותר. ובנ"ד הבור רחוק הרבה יותר מד"א מהנהר. וע"ש שצידד לומר דנהרות דינם כמעין וע' בשו"ת משיב דבר סי' מ' ומטרדותי ההכרח לקצר

והנה מ"ש דבצד היינו ד"א לענ"ד הוא תמוה מהא דאיתא בסוטה (דף ל"ב) שהר גריזים והר עיבל היו בצד שכם וזה ידוע שרחוקים משכם הרבה יותר מד"א. וזה ודאי דחוק לומר שבזמנם היתה עיר שכם מגעת עד ההרים ההם ואף אי קאי זה שם על שומרון שנזכר שם ג"כ אינו סמוך כ"כ. וכ"נ דהא הר גריזים והר עיבל רחוקים זה מזה קצת. דהא איתא בסוטה שם שעמדו ישראל בין הר גריזים להר עיבל. והוצרכו לזה שטח גדול. ובסוטה שם קאי זה על שני ההרים שהם בצד שכם. וצריך לדחות ששניהם התחילו אצל שכם וזה א"א דכל כה"ג היה נמצא כתוב בספרים המדברים בענינים אלו שעיר שכם היתה מגעת עד ההרים. ועוד כי לשון אצל משמע שהוא מורה על סמיכות יותר מבצד. ושם איתא שהיו אצל אלוני מורה וזה רחוק הרבה משם. וכ"נ בב"ב (דף כ"א ע"ב) שיש גירסא שם שתיקנו שיהו מושיבים סופר בצד סופר והרי ודאי לא הושיבום תוך ד"א. ונראה שהכל לפי הענין כי בדבר קטן אין שייך לציין מקום איזה דבר שהוא בצד הדבר ההוא. רק אם הוא קרוב ממש תוך ד"א כדאיתא בע"ז שם. אבל בדבר גדול שייך לקרוא בצד הדבר ההוא אף שרחוק איזה מרחק כל שאין דבר כזה מפסיק ביניהם. וכן לשון אצל נראה ג"כ שתלוי לפי הענין וכמובן

וכ"נ מדכתיב בפ' ויקרא שישליכו המוראה וניצה אצל המזבח ודינם הוא כ' אמות מהמזבח כדאיתא בפ"ק דתמיד וע' תו' מעילה (דף י"א). וכן כתיב שיאכלו המנחה אצל המזבח וכל העזרה כשרה לזה. ואף דאיתא בזבחים (דף ס' ע"א) וכי אצל המזבח אכלוה אלא בזמן שהוא שלם וכו'. נלע"ד הכוונה שהוקשה להם דכיון שכל העזרה כשרה א"כ למה תלה הכתוב זה במזבח הול"ל שאכלוה בקודש. וכן איתא לא תטע כל עץ אצל המזבח וגו' וזה אסור בכל המקדש. רק הכוונה כמש"ל כיון שעיקר עבודת ביהמ"ק היתה על המזבח לזה תלה הכתוב הכל במזבח שזה העיקר בביהמ"ק. ומיקרי כל המקדש אצל וסמוך למזבח. וכמש"ל שהכל לפי ערך הדבר שבו תולים הסמיכות. וכמאמר חז"ל שקטן נתלה בגדול. וזה כוונת הש"ס בזבחים (ד"ס) שהלא אין אוכלים ממש אצל המזבח ורק מורה שלזה הותר לאכול קדשים במקדש בשביל שעומד שם המזבח וכל המקדש סמוך למזבח. וממילא נלמוד שאם נפגם המזבח ואינו בשלימותו שוב בטלה חשיבות המקדש לענין אכילה. והיינו משום דילפינן שם (בדף נ"ט ע"א) מקרא וזבחת עליו שאסור להקריב על מזבח פגום וא"כ אין לו קדושת מזבח רק כשהוא שלם. כי הלא לזה נקרא מזבח לפי שמקריבים עליו את הזבחים. ויש להאריך בסוגיא שם ואכ"מ. ויש להקשות לפ"ז דא"כ נימא שבזמן שהמזבח פגום יהא מותר ליטע עץ בביהמ"ק מדכתיב אצל מזבח וקיי"ל דבזבחים (ד"ס) הדרש הוא מדכתיב אצל המזבח המזבח הידוע וכדאיתא כה"ג בש"ס כמה פעמים וההכרח לקצר. וע' בהתורה והמצוה פ' ויקרא סי' פ"ז מש"כ בענין לשון אצל. ולענ"ד העיקר כמש"ל

וכ"נ בב"מ (דף כ"ה ע"א) דאיתא שם מצא דבר שאין בו סימן בצד דבר שיש בו סימן נוטל ומכריז. ולא נתבאר שם כמה מיקרי בצד. ובטוש"ע ח"מ סי' רס"ב לא הזכירו לשון בצד. רק כתבו שאם מוכח מאופן הנחתם שנפלו מאיש אחד נוטל ומכריז. והיינו משום דכוונת בצד הוא כמש"ל שהוא באופן שמוכח לפי הענין שנפלו ביחד. ולפ"ז י"ל דרק במרקוליס איתא בע"ז (דף נ') דבצד הוי בד"א לפי שאינו דבר חשוב כ"כ. ובאמת גם שם יש לפרש כוונת הש"ס דמקורבות מיקרי תוך ד"א ע"ש ברש"י ותו' ומרוחקות מיקרי בד"א. ולזה קאמר דבצד י"ל דהוי בד"א. אבל באמת י"ל דגם יותר מד"א מיקרי בצד. רק לא נחית שם לבאר השיעור בפרטות לפי שזה תלוי באופן עמידתו ולפי ערך וגודל המרקוליס. וכעין דאיתא שם שמחלק בין תפיסה אחת לב' תפיסות ע"ש. עכ"פ בנ"ד נראה דבנהר גדול מיקרי בצד אף ברחוק יותר מד"א. אך לפ"ז יקשה דא"כ איך נדע השיעור מה נקרא בצד הנהר וכל כה"ג הו"ל לפרושי

והנראה בזה דהנה לכאורה קשה על התוספתא דהא רוב בורות המקור הוא ממקומו ככל המעינות ולמה נתלה כאן שנובעים מהנהר. ואף שהנהר קרוב. מ"מ הא קיי"ל דרוב וקרוב הולכים אחר הרוב ואף בקורבא דמוכח כדאיתא בב"ב (דף כ"ד). ועוד דהכא אפשר שמקור המים מלמטה הוא ג"כ קרוב ואולי עוד קרוב יותר מהנהר. ועוד דנימא כאן נמצא כאן היה דזה עדיף מרוב. ואף דהכא א"א שבאו המים ממקום זה לגמרי דהא ע"כ נימא שנמשכים מלמטה. מ"מ כבר בארנו בחיבורי ח"ג סי' פ"ז דדעת הרמב"ם דאף בכה"ג אמרינן כ"נ כאן היה. ועוד דהכא י"ל שגידי הקרקע מגיעים עד קרקע הבור והמים נמצאים ממש בקרקע הבור ונימא לכ"ע כנכ"ה. ונראה דמשמע להו דכיון שחופר בצד הנהר א"א שלא יבואו לשם מי הנהר וא"כ הוי זה ודאי. ועוד כי עכ"פ מי הנהר באים הרבה תיכף. והנה בתוספתא פ"א דמקואות איתא החופר בצד הנהר במקום הביצים הרי הוא כמי חמצית שלא פסקו. החופר בצד המעין כל זמן שהם באים מחמת המעין הרי הן כמעין פסקו מלהיות מושכין הרי הן כמי גבאים. ולכאורה קשה למה גבי נהר לא הוזכר שידעו שנמשך מהנהר. וגבי מעין הוזכר זה. שוב ראיתי שהכ"מ בפ"ט מה' מקואות ה"ג הרגיש בזה ונדחק מאוד ע"ש. וגם במשכנות יעקב שם נדחק בזה ולא הביא דברי הכ"מ. והנראה בזה דבצד הנהר בעינן שיהא במקום הביצים דהיינו מקום שהעפר מעורב במים כידוע פירוש ביצים ונראה לעין שמי הנהר מתפשטים שם. ולזה לא הוצרכו לפרש שיראו שבא מהנהר שהרי רואים שבהביצים מתפשטים מי הנהר. אבל במעין שאין דרך שיהיו ביצים סמוך לו כי מי המעין הם בעומק קצת ואינם שוים לקרקע. לזה קאמר שצריך שיהא ידוע שבאים מחמת המעין. וגם כי מעין דרכו שיהיו שם גידים באדמה המושכים מים. משא"כ בנהר

ועפ"ז מיושב מה שלא נתפרש שיעור כמה נקרא בצד הנהר כי הלא פירש שתלוי אם הוא מקום ביצים אבל כשאין שם ביצים אין לו דין בצד הנהר וכנ"ל. עכ"פ נתבאר דאיירי שניכר שהמים באים מהנהר. אבל בלא"ה אין תולים שבא מהנהר והיינו משום דאמרינן כנכ"ה רק כיון דחזינן שאינם מים חיים לזה קתני דהוי כמי גבאים. והנה המשכנות יעקב סי' מ"ג פסק להלכה שמקואות הנעשות במקום שיש נהר אין להם דין