דברי מלכיאל ה קיב

משא"כ בנ"ד וכנ"ל ויש עוד להעיר מכמה מקומות אך טרדותי רבו כעת ולדינא נראה שצריך להישיר כעת את רגלו ואח"כ ימולו בעת שיגיד הרופא שלא תזיק לו המילה: סימן קמט

ע"ד האשה שיש לה שן כואב וצוה הרופא שתתן לתוכו מוך עם איזה סמים שיהא מונח שם איזה משך ותסיר אח"כ את המוך וחפץ לדעת דעתי אם מותרת לטבול בעוד המוך בשינה ומטרדותי אשיבנו בקוצר

הנה בסתימת שינים בעופרת כבר נהגו המורים להקל וכ"כ בשו"ת שו"מ מהדו"ת ח"ג סי' קי"ח ושו"ת חסל"א מהדו"ת סי' מ"ז וכן עיקר דודאי אינה מקפדת וגם כי הסתימה בטילה להשן כי אין דעתה להסירה. אכן בנ"ד שמסירה המוך כשמתרפא השן הו"ל כרטיה על מכה דקיי"ל בסי' ר"א ס"י דהוי חציצה וכן מסתבר דהא אינו רוצה בכך ורק ההכרח הוא לעשות זה לרפואה ולא דמי לההיא דמארלאקין שהובא בפוסקים דשם אינו לזמן מוגבל כי א"א להפרידם לעולם משא"כ בנ"ד דהוי רק לרפואה לשעה וכשיתרפא השן תוציא המוך ונמצא שנתינת המוך לשם הוא כדי שלא תצטרך לו עוד. ועפ"ז היה אפשר לישב מ"ש באו"ח ס"ס קס"ב שרטיה אין חוצצת לנט"י והקשה המג"א שם דהא בר"ס קס"א קיי"ל שחוצצת ותירץ דמיירי כשאינו מקפיד. והוא תמוה וכן הקשה הרעק"א שם בחידושיו דמה צריך כאן קפידא ולפמש"ל י"ל שכוונתו שהמכה אין עומדת להתרפא ולזה אין בדעתו להתיר את הרטיה לעולם ובטלה לידו. אבל באמת ז"א כי שם הטעם דהוי כמכה כי לא יסיר הרטיה מחמת הכאב וע"ש במג"א ובהגר"א ואכמ"ל בזה. ועכ"פ לגבי טבילה לכ"ע הוי חציצה ונ"ד הוי ממש כרטיה כי כל הסרת רטיה קודם שנתרפא גורם כאב במקום המכה ואף דנ"ד דהוי בית הסתרים מ"מ הא בעינן ראוי לביאת מים וע' חיבורי ח"ב סי' ס"א ואקצר כי העיקר שצריכה להסיר המוך בשעת טבילה: סימן קנ

ע"ד שחפץ לדעת דעתי אם יכולים לנקות מקוה ע"י פלומפ והפלומפ נעשה באופן שהמים נמשכים דרך צינור הנה חקרתי על מעשה הפלומפ והוגד לי אשר במקום עמידתו במים הוא סתום רק שיש שם נקבים שדרך שם נמשכים המים לתוכו כאשר דוחקים מלמעלה על האויר והאויר יוצא ממילא נכנסים המים לתוכו כידוע טבע המים ובאמצע יש כמו פתח אשר הוא פתוח וכשהמים נמשכים למעלה הוא נסגר מעצמו ע"י דחיפת האויר את המים והמים הנשארים למטה שבים לתוך המקוה דרך הנקבים

לדעתי אין בזה חשש כי המים הנשארים למטה אינם שאובים כיון שמחוברים למי המקוה ע"י הנקבים ואף דבסי' ר"א סנ"ב קיי"ל דבעינן, חיבור כשפופרת הנוד כבר כתב שם הש"ך דהיינו רק בדאורייתא אבל לא לענין שאובים דהוי דרבנן וכדקיי"ל שם סנ"ג. וגם דהא קיי"ל בסעיף מ"ו שם דסגי בנקב כל שהוא דלא ליהוי שאובים. וע"ש באחרונים שהקשו מסעיף ז' דאיתא שם שצריך כשיעור המטהר את הכלי או כשפוה"נ ע"ש. ונראה בזה דהא דנ"ד הפלומפ עשוי למים ונעשו בו הנקבים מתחילה ואינו כלי קיבול, כלל ונהי דמטמא דלא גרע מכל פשוטי כלי מתכות לא הוי כלי קיבול לענין שיהיו המים שאובים אבל בס"ז וסנ"ב איירי לענין לטבול בתוך הכלי בזה בעינן כשפוה"נ. ועכ"פ כדי טהרתו כדי שלא יהא עליו שם כלי כלל דהא אין מטבילים בכלי ובסנ"ב דאיירי לענין הכשר מקוה פסולה בעינן ג"כ שיהא החיבור כשפוה"נ. ובנ"ד בלא"ה שרי דהא כתב הרמב"מ ר"פ ו' מה' מקוואות שכל כלי שלא נעשה לקבלה אף שיש בו בית קיבול אינו פוסל את המקוה בשאובין. ובנ"ד ג"כ לא נעשה לקבלה רק להוציא המים לחוץ. ועוד דבנ"ד שהמים מחוברים למקוה אף בהיותם בתוך הפלומפ וא"א להוציא הפלומפ עם המים מהמקוה. כי כשיוציאוהו יצאו המים למקוה דרך הנקבים ובזה ודאי לא הוי שאובים כדתנן בפ"ו דמקואות מ"ה דבשק וקופה לא הוי שאובים לפי שהמים מעורבים. וקיי"ל בסי' ר"א ס"ט שמטבילין כלים בשק מטעם זה ע"ש. וע"ש בט"ז סקמ"ז שכתב שכשהמים מחוברים לא מיקרי שאובין ויש להאריך בזה. ועוד יש לדון בזה מצד שהנקבים מצטרפין לכשפוה"נ כדקיי"ל בסעיף נ"ב ואקצר כי בנ"ד א"צ לזה וכמש"ל. ומה שהפלומפ מחובר לקרקע אין לצרף לנ"ד. דבמחובר לקרקע בעינן שיהא בטל לקרקע. והרבה פוסקים כתבו דבעינן שיהא נעשה מתחילה לכך וע' דגמ"ר בסעיף ז' והפלומפ לא נעשה לכך וגם אינו מבטלו לקרקע. ועפמש"ל מיושב קושיית האחרונים שהזכרנו. ועכ"פ בנ"ד פשוט דלא הוי שאובים וכמש"ל

וע' ס' נחל אשכול מ"ש בהלכות מקואות ע"ד אם מותר לעשות מקוה ע"י פלומפ ואין זה שייך לנ"ד. רק מש"ש שהמים שבתוך הכלי קיבול שבתוך הפלומפ לא מיקרי שאובים כי הכלי לא נעשה לקבל רק לדחוק את האויר. לענ"ד ז"א דהא מ"מ הוא כלי וגם כי כשהמים נכנסים לתוך הכלי נסתם הפתח מתחתיו ואם לא היה נסתם היו נופלים קצת המים בחזרה כשהיה נכנס כבר האויר וא"כ נעשה לקבל. ואף שיש פתח בהכלי מ"מ מיקרי כלי קיבול כיון שאפשר לסגרו כראוי ועכ"פ אין זה שייך לנ"ד דהכא אין חשש רק שהמים התחתונים ירדו למטה. וכבר בארנו שאין לחוש בזה. ובכ"ז אם יש בתוך הפלומפ כלי קיבול עם פתח מתחתיו אין לנקות בו המקוה. כי אולי יזדמן שיתקלקל הפלומ' קצת מלמעלה וירדו המים מתוך הכלי למטה לתוך המקוה ויפסלוה. אכן נראה שהדלת שבכלי ההיא אינו נסגר רק ע"י שהמים והאויר דוחקו למעלה. אבל בלעדי זאת א"א לסגרו כי אין במה לסגרו, וא"כ אין זה כלי קיבול כלל כיון שפתוח למטה לגמרי. ונראה דבזה איירי גם הנח"א שהזכרנו והנה לענין קבלת טומאה יש לדון בזה ע' פט"ז דכלים. אבל כלי קיבול ודאי לא מיקרי: סימן קנא. כבוד הרה"ג וכו' מו"ה משה זעליג נ"י הרב דק' פילשטין

ע"ד אשר המקוה בעירם נעשתה באופן שעל בור עמוק שיש בו מים נובעים מהקרקע העמידו תיבה נקובה ונתנו בה מים שאובין והם מחוברים תדיר עם המים שבתוך הבור. ולצפון הבור הנ"ל באיזה מרחק קצר יש באר עמוק מאוד שיש בו מעין מים. ולדרום המקוה באיזה מרחק קצר יש נהר. ובקיץ העבר נעצרו הגשמים ונתיבש הנהר הנ"ל. אבל הבאר של צד צפון לא נתיבש. וחושש כ"ת שמא נתיבש הבור שתחת המקוה. באשר אין יודעים אם המים שבבור ההוא נובעים מהנהר או מהמעין הנ"ל. ואף שיורדים לתוכו המים שאובים שבתיבה שע"ג. הרי יש לחוש לשיטת הראב"ד דבנטל סאה ונתן סאה עד רובו פסולה וכמ"ש התשב"ץ סי' י"ז. ואף שאפשר שהמים נובעים שם מהמעין. מ"מ הרי כתב המשכנות יעקב סי' מ"ג שאם המקוה בצד הנהר אף שיש ספק שמא יש למקוה מעין בפ"ע. בכ"ז תולים שהמים באים מהנהר ושכ"כ המהרי"ט. ורק שיש לצדד עפמ"ש האחרונים בסי' ר"א סמ"ז וחפץ לדעת דעתי בזה. ומטרדותי אשיבנו בקוצר: