דברי מלכיאל ה קט

ובפרט בנ"ד שטעם הפינוי הוא מפני שחושבים לבזיון מה שקבור אצל מתים הללו דודאי הוי בזיון למתים שקבורים כעת אצלו. אך י"ל דהא בושת צריך שיכוין וכיון דבנ"ד אין מכוונין לבייש לא מיקרי בושת וע' חיבורי שם. וגם י"ל דכיון שמוגבל שורה זו לאנשים כאלה לא הוי בושת ואטו אם יבוא אורח נכבד ויעמוד בביהכ"נ בספסל האחרון יהא אסור לכבדו ולהושיבו בין הנכבדים. וכת"ר הביא במכתבו דברי התפא"י בפ"ק דמ"ק שכתב דמלקט עצמות איירי כשקברו ע"מ לפנותו וגם חרדת הדין ליכא כגון שהוא אחר יב"ח. והבין כת"ר שהוא תירוץ שני ואף שלא התנו תחילה לפנותו מ"מ שרי כיון דליכא חרדת הדין ודקדק דעצמות איירי לאחר יב"ח וז"א דהא מפורש בפי"ג דשמחות ובירושלמי בפ"ב דמ"ק ה"ד ובטוש"ע ר"ס שס"ג דאף עצמות אסור לפנות וכ"כ האו"ז. הל' אבילות סי' תי"ח להדיא. ונראה דמלקטין עצמות שכתב התפא"י דאיירי שנקבר ע"מ לפנות היינו לפי שכן היה דרכם כמפורש בפי"ב דשמחות ובירושלמי פ"ק דמ"ק ע"ש ורק דאכתי קשה דהא יש לחוש לחרדת הדין לזה כתב התפא"י דאיירי לאחר יב"ח ומוכח מדבריו דאף אם קברוהו ע"מ לפנותו איכא חרדת הדין והוא תמוה דהא מקור סברא דחרדת הוא מהכלבו כמ"ש בב"י סי' שס"ג ושם סי' קי"ד מפורש דהיכא שצריכים לפנותו או שצוה לפנותו לא חיישינן לחרדת הדין. וע' שו"ת שבו"י ח"ב סי' ק"ג שכתב לפקפק בעיקר סברא דחרדת הדין ודבריו נכונים שם ואכמ"ל בזה. ומ"ש הפוסקים שיש בזיון וצער למת אם מטלטלים אותו זה שייך אף בעצמות ולא שייך זה להא דב"ב (דף קנ"ד) גבי בדיקת סימנים דשם הוי ניוול אף אם אין מטלטלין אותו כלל רק שרואים בניוולו כי המת משתנה גופו באיזה עת אחר קבורתו ומתבזה אם ימשמשו בו ולזה אף במקום שקוברים בארון שייך חשש ביזוי למת בטלטולו. וכ"נ בח"ס ח"ו סי' ל"ז דמשמע שם שמנהגם היה לקבור בארון. ובכ"ז דן שם מהא דאסור לפנותו. ומ"ש רש"י במ"ק שם כדי לקברו במקום הגון היינו במקום המשתמר כמ"ש האו"ז סי' ת"כ ע"ש

ומ"ש מעכ"ת דכיון שצוה שיקנו לו קבר משלו ומתחילה לא קנו לו קבר רק עכשיו רוצים לקנות הוי כאלו קבור בשאינו שלו ומותר לפנותו וגם דהוי כאלו קברוהו ע"מ לפנותו כיון שנקבר בטעות. לדעתי ז"א דודאי קנה מקומו כיון שהוא ביה"ק של העיר ההיא ונקבר ברשות הגבאים רק שהוא חפץ להדר שישלמו יורשיו עבור הקבר וזה יכולים לשלם עכשיו עבור קברו לקיים דברי המת וגם דהא אחר מיתה אין הנכסים שלו רק של יורשיו ואף כשישלמו הוי הקבר של יורשיו והם נותנים את הקבר למורישם. והא דאיתא בכתובות (דף מ"ח ע"א) שהאומר אל תקברוהו מנכסיו אין שומעין לו לאו כל הימנו להעשיר את בניו ולהפיל א"ע על הציבור אין זה מצד שהם נכסיו גם לאח"מ רק דלא נימא דהא באמת הנכסים הם תיכף של יורשיו רק שמוטל עליהם לקברו כיון שהם יורשים נכסיו וכמו שתקנו שמוטל על הבעל לקבור אשתו תחת כתובתה כדאיתא בכתובות (דף מ"ז ע"ב) אבל אם פטר בפירוש את יורשיו י"ל שפטורים מזה ומוטל על הציבור לקברו. לזה קמ"ל דלא כל כמיניה לעשות כן ואדרבא מוכח משם שהנכסים של היורשים וע' יו"ד סי' שמ"ח ואה"ע סי' קי"ח ובבה"ט סקי"ג ואכמ"ל בזה. והא דב"ב (דף קי"ב) נמצא צדיק קבור בקבר שאינו שלו היינו כשיוצא השדה ביובל הוא גנאי שיהא קבור בשדה של אחר אף אי נימא שגוף הקבר קנוי לו ואף שאסור להקנות לצמיתות מ"מ קנוי עכ"פ מתקנת יהושע. אך נראה דכיון שהיה אפשר לקברו במקום אחר לא הוי מת מצוה ולא קנה מקומו וע' ח"ס שם בזה ועכ"פ לא שייך לומר דמיקרי אינו שלו נגד צואתו. וגם מה שנקבר בטעות לא שייך לקרוא ע"מ לפנותו וגם הלא כבר עברו שלש שנים והכל ידעו מזה ולא התעוררו לפנותו עד עתה. ולזה אין מקום להתיר לפנותו ע"פ סברות הנ"ל

ולכאורה יש לדון דכיון שהביה"ק קנוי משל ציבור הרי קנוהו מתחילה כדי לקבור שם את כל המתים מהעיר ההיא כפי המנהג שהנכבדים יקברו בשורה אחרת והוי כאלו נשתתפו בו ע"מ כן. וא"כ עכשיו כשנתנו לו קבר שלא לפי כבודו ה"ז כגזל והוי ממש קבר שאינו שלו. ואף שאם היה מאריך ימים אפשר שהיו השורות המכובדות כבר מליאות במתים אחרים. מ"מ ודאי היו מגבילים באיזה שורה אחרת מקום עבור הנכבדים וגם כי עכ"פ ע"ד כן נשתתפו שמי שימות קודם יותן לו קבר לפי כבודו ואף אם בא הש"צ לעירם אחרי שכבר קנו את הביה"ק בכ"ז יש לו זכות בו ובכל צרכי רבים כמו לכל בני העיר וכן קיי"ל גבי ביהכ"נ דכרכים באו"ח סי' קנ"ג שיש בו זכות לכל האורחים הבאים שם ובשעה שקנו הוי כאלו קנו בפירוש עבור כל מי שיבוא ואף אם עדיין לא נולד צ"ל דמ"מ כשבא להעיר ההיא והשתמש באיזה דבר הוא זוכה בכל הדברים שיש שם לצרכי רבים וכדין קונה עשר שדות שאם החזיק באחת קנה כולן. ואף דקיי"ל שצריך שיתן דמי כולם. הנה בזה א"צ ליתן כסף כעת. ומה שהמנהג שהיורשים משלמים בעד הקבר נראה דאדעתא דהכי נשתתפו שכ"א יתן כפי ראות עיני הגבאים והם יתנו לו קבר לפי כבודו והרי חזינן שאם היורשים יחפצו להרבות כסף בכדי שיתנו לו מקום היותר מכובד ודאי לא יתנו לו וכנהוג בכל המקומות שידעתי וכן הדין נותן דאטו בעד כסף ימכרו כבוד המתים לקבור אצלם איש שאינו ראוי להקבר אצלם ולא שמעתי שינהגו להעלות בדמים באיזה מקום לקבור המת וגם דודאי אסור לעשות כן דהא אסור לקבור אפילו צדיק אצל חסיד מופלג כדקיי"ל בסי' שס"ב. וא"כ בנ"ד יש להתיר לפנותו דדמי לקבר הנמצא דקיי"ל בסימן שס"ב שמותר לפנותו וכ"כ הברכי יוסף סי' שס"ג שאם נקבר בטעות מותר לפנותו כיון שקנה קבר אחר וה"ה בנ"ד הוי כאלו קנה קבר אחר כמש"ל

אכן באמת צריך להבין מה נקרא בזוי או מכובד כי בעת הזאת חושבים את העשירים למכובדים ונקברים במעלה הקברים אף כי בחייהם לא היו שומרי תורה ומצות כראוי. והעניים נקברים בשורות האחרונות אף שאפשר היו יראי ד' באמת ועניותם כפרה על המעט אשר פגמו בחייהם ועל כגון זה אחז"ל בב"ב (דף ח' ע"ב) שראה בעוה"ב עולם הפוך מכפי עוה"ז שמי שהוא מכובד בעוה"ז הוא בזוי לעוה"ב ומי שהוא בזוי בעוה"ז הוא מכובד בעוה"ב וכפירש"י שם דקאי על עניים ועשירים ע"ש ואמר ריב"ל שעולם ברור ראה. ולזה אם גם אצלם הדבר כן שהש"צ נקבר אצל העניים אשר בודאי היו שומרי תורה כראוי. הנה זה לו לכבוד ולנחת רוח בעולם האמת וחלילה להוציאו ולקברו אצל העשירים כי הנפש בעולם האמת רואה עולם ברור ואמתי שעיקר הכבוד הוא קיום תורה ומצות ואין כבוד אלא תורה. ואף אם נאמר לקברו אצל עשירים שומרי תורה נראה ג"כ שאין לפנותו כי העניים נפשם מטוהרה יותר מתאות עוה"ז וענים כפרה על חטאתיהם ויותר נוח לו להיות קבור אצלם כי נפש הנפטר רחוקה מכבוד המדומה וכענין שאמר דהמע"ה ועם האמהות אשר אמרת אתם אכבדה והיא מדת הקב"ה להיות את דכא ושפל רוח. ומ"ש במעלה הקברים דרשו בב"ק (דף ט"ז) שקברוהו אצל דוד ושלמה שהם צדיקים וצ"ע מזה על הא דאיתא בסנהדרין (דף צ') ששלמה חטא וצ"ל שעשה תשובה ומ"ש במס' שמחות קבר בזוי ומכובד הכוונה שהקבר בעצמו נבנה באופן נאה ומכובד או באופן בזוי או שהמקום בזוי שעושים לפעמים קרוב לי דברים בזוים וכן הלשון במסכת שמחות פי"ג מקום ביזוי ע"ש ובירושלמי בפ' ב' דמ"ק ה"ד מדמה לה לדירה נאה וכעורה ע"ש וכן מסתבר דהא בימיהם היו קוברים כל המשפחה בביה"ק מיוחד כדאיתא בבכורות