דברי מלכיאל ה קז

לתרץ דזה אזיל רק למ"ד דהוי מהלכתא מדינה וע"ש במקנה ולפמ"ש א"ש כי אין בזה חידוש דין רק מייתי שאף גדולי הדור נהגו היתר בספק ערלה ואין מקום להחמיר

ומה שהקשה מעכ"ת על הרמ"א שהביא להלכה דברי הכלבו הנ"ל דהא גבי יי"נ כתב הר"ן בשם הרמב"ן הטעם שאסור להשתכר ביי"נ מפני שרוצה בקיומו ולא כתבו שיש בזה איסור הנאה. הנה מפורש בכל הפוסקים וביו"ד סי' קל"ג שאסור בהנאה וביאר הר"ן ר"פ השוכר שהוא מדרבנן ורק הרמב"ן כתב שיש בזה משום רוצה בקיומו ונ"מ שאסור בחנם אף שאינו מחזיק לו טובה כמ"ש הט"ז שם סק"ט. ודברי הט"ז שם צריכים ביאור ואכ"מ: סימן קמד כבוד ידידי הרה"ג וכו' מו"ה יחיאל אהרן נ"י הרב דק' אקנא

ע"ד מ"ש בחיבורי ח"ב סי' ס"ז שלא לסתום הנקב במקוה באניצי פשתן באשר הם מקבלים טומאה כדאיתא בסוכה (דף י"ב ע"ב). והקשה כת"ר דהא כתבו שם התו' וכ"כ הפוסקים באו"ח סי' תרכ"ט שאין מקבל טומאה ורק מדרבנן אסור לסכך בהם. הנה לכאורה יפה הקשה. אבל כ"ז בא באשר אני כותב ע"פ רוב בחפזה ובקוצר וכמ"ש בהקדמתי ולזה לא בארתי הדברים בשרשן. דבאמת אף שהתו' וש"פ כתבו כן. אבל הלא רש"י פירש שם להדיא דמקב"ט בנגעים וכ"כ השלט"ג בסוכה שם וכ"כ הבעל העיטור להדיא שפסול לסכך מדאורייתא וכ"כ התו' ישנים בשבת (דף י"ז ע"ב) שאונין שנותנין לתנור היינו קודם שנטוה אחר ששרו אותו במים וכדאיתא בסוכה (דף י"ב) ששורים הפשתן קודם שנטוה והרי כתב התשב"ץ ח"א סי' י"ז שבהכשר מקוה צריך להחמיר אף כדיעה יחידית ומכ"ש בנ"ד שכן דעת הרבה ראשונים

ובגוף קושיית התו' בסוכה שם ובשבת (דף כ"ז ע"ב) על רש"י בזה דאיך אפשר לומר שיטמא אניצי פשתן דהא בקרא כתיב שתי וערב. נרא' דבאמת חלילה לומר שרש"י ועוד ראשונים יעלימו עין מפסוק מפורש. ועוד דפשטות המשנה בנגעים פי"א מ"ח דאונין של פשתן מטמאים משיתלבנו משמע כפירש"י דקאי בעודו פשתן ולא נטוה עדיין וכידוע שכן הדרך עד היום לתת הפשתן בתנור קודם שנטוה והתו' בשבת הרגישו בזה וכתבו שאולי בזמנם היה דרכם לתתו בתנור כשהוא טווי אבל קשה לומר כן כי הבקיאים אומרים שנותנים בתנור כדי שיתרכך ויהא קל לטוותו והרמב"ם בפיה"מ בפ"ק דשבת כתב שדרכם לתת המטוה לתוך התנור והוא נגד דברי התו' וגם נגד שעושים אצלינו. ואולי במקומו היו עושים כן] וכ"כ הרע"ב בפ"ק דשבת מ"ו שאונין הוא צמר מנופץ ולפלא שבפי"א דנגעים מ"ח פירש שהוא מטוה כדעת התו' וגם מש"ש התו' שבפשתן אין הפרש בין שתי לערב הוא דחוק והבקיאים בדבר אמרו שעכשיו יש חילוק בזה. ולזה נלע"ד דס"ל לרש"י ובעה"ע והריב"א ושלט"ג דבפשתן יש היכר בין שתי לערב גם קודם שנטוה לפי שלטוות את הערב נופצים באופן אחר מכפי שנופצים לעשות שתי וחקרתי אצל אומנים שעוסקים בזה ואמרו לי ג"כ שיש חילוק בין שתי לערב באופני הדקדוק והנפיצה. ולזה הא דכתיב בקרא השתי או הערב לפשתים ולצמר איירי כל אחד כפי דרכו דבפשתן ניכר בעודו מנופץ אם הוא שתי או ערב ובצמר ניכר רק אחר שנטוה. ובזה מיושב לשון המשנה פי"א דנגעים דקתני והאונין של פשתן משיתלבנו דהול"ל ושל פשתן ונדע דקאי אשתי וערב דסליק מינה שם ודוחק לומר דהיה אפשר לטעות דקאי רק על ערב אבל לפירש"י א"ש דנקיט אונין להשמועני דאיירי קודם שנטוה כנ"ל כן נלע"ד בישוב דברי הראשונים ז"ל ועכ"פ דברי מיושבים בע"ה ומ"מ יפה הורה כת"ר לסתום באניצי קנבוס דהא קנבוס אינו מטמא בנגעי' כמפורש בתו"כ ובפי"א דנגעים אך עדיין יש מחלוקת אם הקנבוס שאצלינו הוא הקנבוס שבש"ס וע' תוי"ט פ"ב דכלאים ומעוצם טרדותי כעת ההכרח לקצר ועכ"פ דברי בחיבורי נכונים בע"ה: סימן קמה. כבוד ידידי הרה"ג המפורסם וכו' מוהרא"ש נ"י הרב דק' אונייעוו

ע"ד שאחד החל לחפור בחצרו ליסודות לבנין בית י"ט אמות על ט"ז ומצא ברוחבו לצד דרום חמשה גולגלות אדם ועצמות הגוף. ובצפון לא נמצא כלל. ולמערב נמצא עשרה גולגלות ועצמות הרבה. ולמזרח מצאו רק מעט ובאמצע מקום הבית חפרו ליסודות ומצאו י"ח גולגלות והרבה עצמות ובחפירת בור להניח שם סיד מצאו כעשרה. וכל אלה לא היו מונחים כסדר רק זה לצד מזרח וזה לצד מערב. וקצתם היו מונחים זה על זה. וקצתם היו מונחים פניהם לצד קרקע. וההשערה בזה שהיה שם קרקע א"י. כי מקדם לא היה רשות להישראל לדור בעיר ההיא. וכשניתן להם רשות לדור שם היו קוברים מתיהם בעיר אחרת. ורק בשנת תקצ"א עשו שם ביה"ק וכן אומרים הא"י הזקנים אשר במקום ההוא היה ביה"ק שלהם ורגלים לדבר שלא נמצא שם חרסים ועצים. ובמקום אחד נמצא רקבון של עצים ורצועה של אריגת כסף ואמרו הא"י שמנהגם לקבור כומריהם ברצועה כזו והנה את מקום הבית פינו כראוי אך החצר הוא גדול כמאה אמה ודרוש הוצאה עצומה לבדקו כולו ובעליו הוא כהן. וצידד מעכ"ת להקל וחפץ לדעת דעתי בזה והנה באשר עלי להשיב כעת כמה תשובות לזאת אשיבנו בקוצר: הנה למתי ישראל אין לחוש בנ"ד כיון שידענו שלא דרו שם ישראל ומעת שבאו לשם ישראל ידוע שלא קברו מתיהם במקום זה. ויש כאן רובא דנכרים דעלמא וגם קורבא דמוכח שדרו שם נכרים בשכבר הימים ואין לנו לחוש שדרו שם בדורות הקודמים ישראלים ונקברו שם. ואף דאיתא בב"מ (דף כ"ו) דהיכא שאין עשוי להתכבד לא אזלינן בתר בתרא. היינו רק כשודאי היו שם מקודם גם אחרים. אבל כאן אפשר שלא דרו שם ישראל מעולם. וגם דהא בלא"ה הוי ספק טומאה בר"ה וכמ"ש הרמ"א סי' י"ד וסי' קנ"ב דבכה"ג הוי ר"ה. וגם הרי לא מצאו שם שום חרס. וכבר כתב בתשובה שבסוף החו"י שזה הוי הוכחה שהם קברי עכו"ם אך בנ"ד שנקברו במקרה י"ל דלהכי לא הספיקו לתת חרסים על עיניהם. ועוד דהא עכו"ם זקנים אומרים שהיה שם ביה"ק שלהם. ואף דעכו"ם אינו נאמן ע"ז דהא אף בבית הפרס דרבנן קיי"ל בכתובות (דף כ"ח ע"ב) שכשנתגייר אינו נאמן מכ"ש בעודנו עכו"ם. היינו כדאיתא שם בש"ס הטעם משום דלא דייק במה שנוגע לדיני ישראל. אבל להעיד על דבר כזה שקבורים שם עכו"ם י"ל שנאמן. וגם הוי מילתא דעבידא לאגלויי שיחקרו אם הכומרים נקברים באריגת כסף ומירתת ולא משקר וכמ"ש הנו"ב מ"ת סי' כ"ז דבמילתא דעבידא לאגלויי נאמן אף עכו"ם. ואף לפמ"ש בחיבורי ח"א סי' פ"ח אות ט"ו דעכו"ם אינו נאמן. הא בלא"ה כתב בתשובה שבסוף החו"י שבכה"ג נאמן עכו"ם במסל"ת. ועוד דהכא שאני כי ידוע שאין קוברים ישראל באריגת כסף ואין מניחים זה אצלו וידוע שהנכרים משמשים באריגות כסף כאלה בחייהם בעבודתם בבתי תפלתם. ודמי להא דמצא כלי ולפניו פירות בב"מ (דף כ"ה) שמחזירין הפירות למי שיתן סימנים בהכלי אם מוכח הדבר שהפירות באו מהכלי. והכא ודאי מוכח דמהיכן בא לכאן אריגת כסף זה אם לא שהמתים היו קבורים בזה וכדברי העכו"ם. ובאמת אפשר לברר זה ע"י ספרי חוקיהם אם ימצאו