דברי מלכיאל ה קו

החלב עם הכלי וכמ"ש הנתיבות סי' קפ"ח ועוד פוסקים דמהני קנין ע"י פועלים נכרים

עכ"פ נראה דזה מיקרי חלב של ישראל ואין בזה תקנת חז"ל רק החשש דאיחלופי וכבר בארנו שי"ל שאינו שייך בנ"ד ומ"מ חלילה להקל לכתחילה לגמרי כי עי"ז יבואו להקל לגמרי בשליחות חלב ע"י נכרי בלא חותם אך בדיעבד אין להחמיר וגם אם ידע כת"ר שקשה הדבר לפעול שישמע לקולו יוכל להעלים עין מזה באשר כי מעיקר הדין אין בזה איסור לענ"ד. ובפרט לפמש"ל שאף אם ערבו חלב טמא יש לדון שנתבטל ומכ"ש אח"כ כשנעשה גבינה ע"י בישול דעיקר החלב טמא נשאר במימי החלב ורק אפשר שמעט נשאר ביני אטפי בזה ודאי נתבטל בששים: סימן קמג. כבוד ידידי הרב הגאון וכו' מוהרי"ל נ"י אבד"ק סטאשוב

ע"ד עצי מאלינעס אם נוהג בהם דין ערלה והאריך מעכ"ת בדבר בדברי וחפץ לדעת דעתי בזה. והנה לקוצר הפנאי אשיב בקוצר מה שנלע"ד בזה

הנה הסימנים הנמצאים בש"ס ופוסקים מה שנקרא אילן ושיתחייבו פירותיו בערלה הם שבעה. א') שהעץ יהא קיים משנה לשנה ולא יתקלקלו בחורף וכמ"ש הפוסקים הובאו ברדב"ז סי' תקל"ה. ב) שכשנוטלים הפרי יצמח פרי אחרת לשנה השנית כדאיתא בברכות (דף מ'). ג) שהענפים ישארו ג"כ משנה לשנה כמ"ש הרדב"ז שם בשם רב האי גאון וכתב שם שכ"ה דעת רש"י וע' טא"ח סי' ר"ג בשם הגאונים בזה. ד) שהעץ יהא גבוה ג' טפחים כדאיתא בעירובין (דף ק') וכ"כ קצת אחרונים וקצת משמע בסוטה (דף מ"ג) דסגי בטפח וכ"כ בח"א כלל נ"א אך י"ל דשאני התם שסופו ליגדל יותר ובאמת אין ראי' מעירובין דשם הטעם דפחות מג' הוי כקרקע ומ"מ יש שם אילן עליו וכן בעירובין (דף צ"ט ע"ב) איירי באילן ממש וקיי"ל שם שעד פחות מג' יש לו דין קרקע לענין שבת ואף דודאי הפירות שיצמחו למטה מג' יש בהם דין ערלה ואכמ"ל בזה]. ד) שיעמוד העץ ויעשה פרי ד' שנים כן רצה הרדב"ז לדון משום דאיתא בירושלמי כל שיש לו ערלה יש לו רבעי וי"ל דה"ה להיפוך כל שאין לו רבעי אין לו ערלה. ובאמת דבריו צ"ע דהא ברבעי איכא מ"ד בברכות (דף ל"ה) דבכרם נוהג רבעי ולא בשאר אילנות ומ"מ נוהג ערלה בכל האילנות לכ"ע. ואף דהרדב"ז מסיק כן להלכה מ"מ נדחק שם להביא ראיה לזה והו"ל לאתויי מהכא דמפורש כן ה) שיהיו הפירות עיקר הפרי של אילן זה משום דבקפריסין יש פלוגתא אי יש בהם ערלה ובחו"ל קיי"ל בברכות (דף ל"ו) ובטוש"ע בסי' רצ"ד שאין בהם ערלה לפי שאינם עיקר הפרי ו) שהעלים לא יצמחו מן השורש רק מן הגזע מלמעלה כ"ה בתוספתא פ"ג דכלאים ובירושלמי שם ספ"ה וברמב"ם ובש"ע סי' רצ"ו סט"ו וצריך להבין למה לא כתבו זה בדיני ערלה וצ"ל דכיון שהוזכר זה בתוספתא וירושלמי לענין כלאים הביאוהו הפוסקים ג"כ לענין זה. ז) שיהא העץ קשה ככל עץ ולא רך כירק כ"ה בעירובין (דף ל"ד ע"ב) שקנים הרכים דינם כירק והקשים דינם כאילן ומלשון רש"י ועוד ראשונים משמע שאף הקנים הקשים הם רכים מתחילת גידולם ואז דינם כירק עד שיתקשו ע"ש]. והנה המאלינעס העץ גבוה יותר מג"ט והעץ הוא קשה רק הענף הוא רך והעלים אין יוצאים מן השורש רק מן הקנה והמאלינעס הם עיקר פרי בעץ זה אך הקנים שלהם אין מוציאים פרי בשנה השנית רק בקיץ שגדלים המאלינעס מהקנים שלהם יוצא מהשרשים של הקנים הללו עוד קנה רך ועלים עליו ובשנה השנית גדל הקנה הזה ומתקשה וגדלים עליו מאלינעס והקנה הראשון קוצצים אותו כי לא יגדל עליו עוד שום דבר וכן בכל שנה ונמצא דכי שקיל פירא לא הדר גווזא ומפיק פירא והעץ והענפים אינם מתקיימים משנה לשנה ובנ"א כלל נ"א ס"ז כתב שמתקיים משנה לשנה. אבל לפי שדרשתי אצל הבקיאים בזה אין הדבר כן וכנ"ל. ובנ"א שם כ' שדעת התו' בברכות (ד"מ) דסגי כשנשא' רק שורש בארץ ולדעתי אין שום חילוק בין תו' לרש"י שם רק אולי הפירות שחשבו שם התו' טבעם רך וע' ברדב"ז שם וע' בשל"ה שער האותיות כלל ה' אות ח' שכתב בשם הרמ"א דכל היכא שכלה כל הגזע ועולה משרשיו עוד הפעם לא הוי אילן לענין ברכה והוא כדעת הגאונים הנ"ל ובש"ע סי' ר"ג הוא בקיצור לשון ונראה שכן היו מפרשים מ"ש בתוספתא שהעלין יוצאים מן השורש. אבל הרמב"מ נראה שפירש זה לסימן בפ"ע שאם העלים יוצאים מן השורש אזי אף שמתקיימים כמה שנים לא הוי אילן והנ"א כתב שם בשם השל"ה לפרש התוספתא ולא נמצא שם זה כלל רק כוונתו שם להא דאיתא בברכות (דף מ') איתא לגווזא וכו'. והנה דעת רוב הפוסקים שם לברך על כגון זה בפה"א יעו"ש וממילא דה"ה לענין ערלה. ואף דאיתא בירושלמי פ"ה דכלאים דאטד אף דהוי אילן לענין כלאים מ"מ לענין ברכה לא הוי אילן. שם הטעם לפי שאינן פירות חשיבים וכן קיי"ל בסי' ר"ג ס"ד ובט"ז שם וכ"כ הש"ך סי' רצ"ד סק"ה (ושם כתב דנובלות אין להם ערלה ויש להם רבעי ותמהני דהא מפורש בירושלמי פ"ק דערלה דכל שאין לו ערלה אין לו רבעי ואכמ"ל בזה] אבל לענין מה שנקרא אילן בודאי שאין חילוק בין ערלה לברכה. ולזה נראה עיקר שעל מאלינעס צריך לברך בפה"א כמ"ש הט"ז סי' ר"ד ושאין נוהג בו דין ערלה. ועוי"ל דאף הסוברים שאם בשנה האחרת חוזר וצומח הקנה מן השורש מיקרי אילן היינו רק כשכלה בחורף כל הקנה ובאותו מקום עצמו חוזר וצומח לז"א דהוי אילן משום דהוי כאלו אותו הקנה קיים כמה שנים. אבל בנ"ד שהקנה צומח מן השורש במקום אחר הרי אין זה אותו הקנה כלל וזה הוי כספיחים שאף בזרעים חוזרים וצומחים בשנה השנית [ואפשר שהצמיחה אינו מכח השורש רק ע"י שנופלים בקיץ איזה פירות וזהו הוי כזריעה שממנו צומח הקנה וצריך לחקור ע"ז אצל הבקיאים בדבר]. וגם דאי נימא דלהוי ערלה א"כ יהא אסור לאכלם לעולם דהא קיי"ל בסוטה (דף מ"ג) דנטיעה פחותה מטפח אסורה לעולם משום מראית העין ובנ"ד שצומח בכל שנה מחדש ודאי איכא מה"ע ונראה ברור שאין בהם דין ערלה ומברכי' עליהם בפה"א. ובפירוש דברי הגאונים ובדברי רב האי גאון שהובא ברדב"ז יש להאריך אך באשר לדינא נראה פשוט כמש"ל לזה אקצר. וע"ד שכתב הרדב"ז שם דאף דספק ערלה בחו"ל מותר מ"מ ספיקא דדינא אסור. כ"כ גם השעה"מ בפ"א מה' יו"ט. אבל בספר עמק יהושע סי' ט"ו האריך להקשות על זה. ובימי חרפי הארכתי בזה ואין לי פנאי כעת לחפש בכתבי. וע"ד הא דאיתא בקדושין (דף ל"ט) דר"א ורבר"ח מספקי להדדי והקשה בש"ש שמעתא א' הא ערלה אסור בהנאה ואיך נתן לחבירו ערלה והרי נהנה מזה שנותן מתנה לאוהבו ופלפל מעכ"ת בזה. ולדעתי אין כוונת הש"ס שהיה נותן לו משלו רק שהיה מלקט משל חבירו ונותן לו באופן שלחבירו יהי זה בגדר ספק ורק דא"כ הרי הוא נהנה מערלה כמ"ש הכלבו והובא להלכה בסי' רצ"ד ס"ח דזה מיקרי הנאה כשעושה דבר בערלה ובעל האילן מחזיק לו טובה בעד זה. ונראה דבש"ס איירי שרק לבעל האילנות היה ידוע איזה מהם ערלה ולא להשני ולזה היה השני מלקט מן האילנות ונותן לחבירו וזה מותר לשניהם כי המלקט מותר כי הוא אינו יודע אם הוא ערלה ובעל הפירות מותר לאכלם כי עתה יש לו ג"כ ספק ואינו מחויב לברר זה כיון שההל"מ היתה שספק מותר בכל גוונא כמ"ש המפרשים. ובכה"ג איירי ג"כ הא דאיתא שם דאמר שמואל אריוך ספק לי ואנא איכול שגם לאריוך היה ספק ומיושב בזה מה שהקשו המפרשים למה לא הביאו הרמב"מ ובש"ע להלכה הא דמספקו להדדי ונדחקו