דברי מלכיאל ה קה

בעצה אחת לא מירתתי מהדדי. אבל כשאינם בעצה אחת מירתתי ע"ש בב"ח וש"ך

והנה בע"ז (דף ס"א ע"ב) איתא שאם נתן היין בבית אריס של העכו"ם לא מירתת מליגע כי האריס ירא ממנו ולא יגלה ומחפה עליה זכותא. ואף דשם איירי בפרזק רופילא שהיה משנה למלך וכפירש"י שם. מ"מ משמע דה"ה בכל אריס כפירש"י שם דאריס מירתת ממריה. ודקדק רש"י זה מדנקיט גבי אריסיה. ולא אמרינן שכל העכו"ם יראים ממנו לפי שהוא משנה למלך. וכ"נ בחי' הריטב"א שם שכתב סתם דאריס מירתת ולא הזכיר כלל דאיירי בפרזק רופילא ע"ש. ומ"ש רש"י שם דמסהיד שלא נגע. קשה דהא סגי אם הוא שותק וכדאיתא בכתובות (דף כ"ו ע"ב) שיש חילוק בזה דתרתי לא עבדי. ונראה דרש"י דקדק זה מלשון הש"ס מחפי עליה זכותא. משמע דאף אם אומר בפירוש שלא נגע לא מהני דאמרינן שמחפה עליו. עכ"פ מוכח דאף באריס שהוא רק שכירו אמרינן שאינו ירא ממנו. אכן ברא"ש וטוש"ע סי' קל"א איתא שהעכו"ם ירא ממנו וכפוף תחתיו. משמע דבשכיר בעלמא לא שייך זה דהא אינו כפוף תחתיו וגם אינו ירא מן השוכר אותו. וצ"ל דס"ל דרק גבי פרזק רופילא שהיה משנה למלך אמרינן הכי שאריס שלהם ירא מהם. וה"ה אחר שירא ממנו ג"כ אסור ודנקיט אריס היינו משום דכך היה מעשה. ורש"י וריטב"א כתבו דאריס מירתת ממריה. צ"ל שפירשו דרבא דבע"ז (דף ס"א) ס"ל בכתובות (דף כ"ז) דשפחתה מירתתא מינה ותעיד אף בשקר. וס"ל שאין חילוק בין אריס לשפחה. והרמב"ם לא הביא דין זה כלל משום דס"ל שם דאף בעכו"ם אחר חיישינן לגומלין. ולטעמיה אזיל שפסק בפי"ב מה' מעשרות ה"י דאף בחמרין ע"ה חיישינן לגומלין לענין מעשר ובכ"מ שם הקשה ממה שפסק בפ"ב מהא"ב הי"א דל"ח לגומלין ובכתובות (דף כ"ד) מדמינן להו להדדי. ותירץ דס"ל דלשינויא דואבע"א שם דפליגי במעלין מתרומה ליוחסין לא פליגי כלל בגומלין. והוא תמוה דהא דפליגי במעלין זה מהני לשנויי דר"י אדר"י שם אבל רבנן ארבנן לא משני בהכי ע"ש

ונראה בדעת הרמב"ם דבאמת לק"מ אהדדי. דבע"ה שהם חשודים על המעשרות חיישינן ג"כ לגומלין דכיון שחשוד על של עצמו הוא חשוד גם על של חבירו כשי"ל שיש לו בזה נגיעה לעצמו. אבל גבי האומר אני כהן וכן גבי שבויה נהי שאין אדם נאמן על עצמו. מ"מ אין זה משום חשד שמשקר רק מצד שאין לו דין עד כשמעיד על עצמו. וע' תשב"ץ ח"א סי' פ"א הטעם דע"א לא מהימן משום דחיישינן דקאמר בדדמי אבל ל"ח שישקר דקיי"ל שאין אדם חוטא ולא לו. ובתרומה ושבויה הקילו להאמין ע"א אבל עכ"פ צריך שיהא עד אחד בזה ולזה ל"ח בזה לגומלין כי אין לנו לחשדו בזה. ובזה מיושב הא דאביי משני שם דר"י אדר"י ולא חש לישב דרבנן אדרבנן. והיינו משום דזה פשוט לחלק דחשוד שאני ורבא דמקשה שם דרבנן אדרבנן לטעמיה אזיל דס"ל בע"ז (דס"א) דאף בעכו"ם ל"ח לגומלין ומכ"ש בישראל חשוד. ואף דר"ת ס"ל דחשוד גרע מנכרי ע' תו' ע"ז (דל"א) והובא להלכה בסי' קי"ח סס"א. מ"מ לענין יי"נ ודאי דעכו"ם הוי חשוד וכמפורש בש"ס בכ"מ ולזה הוכרח לישב דאיירי כשכלי אומנתם בידו ומוכח מתוך מעשיו שרצונו למכור תבואתו ומשקר במה שאומר שאינו מעושר

עכ"פ בנ"ד נראה שאין לחוש בזה לזיוף ע"י שכיריו ופועליו דהא לא מירתתי מיניה ורוב פעמים צריך השוכר להפועלים יותר ממה שהם צריכים אליו. וגם כי בודאי אין באותו הדיר בהמה טמאה רק בדיר אחר וכידוע שכן הוא בחצרות השרים ובפרט בנ"ד שיש שם הרבה בהמות לחליבה בודאי רחוק לחוש לזה. וגם כבר כ' התשב"ץ בחוט המשולש ח"א סי' ל"ב שאין לחוש לחלב סוסיא. רק לחלב גמל ואצלינו אין מצוי זה כלל וכ"ה דעת הרדב"ז והפר"ח שאין לחוש. ואף אי נימא כדעת המחמירים בזה. מ"מ הכא שיש הרבה בהמות לחליבה. י"ל שיש ששים נגד החלב טמא שיוכלו להשים שם מסוסיא אחת או שתים הנמצאות שם. וגם הלא כתב הש"ך סי' קי"ח שבטל ברוב. וע' נוב"ת חא"ח סי' ס"ו וע' באר יצחק חיו"ד סי' י"ג בזה

והנה חלילה להקל בזה כשאין הישראל רואהו כלל. דכבר כתבו כמה אחרונים דחלב עכו"ם נאסר במנין כמו שנאסר בישוליהם ופתם. אבל בנ"ד שהישראל הולך להשגיח ורק שאינו יכול לכוין את השעה ובא לפעמים אחר החליבה יש להקל ע"פ טעמים הנ"ל דהוי כיוצא ונכנס וכבא בדרך עקלתון דמירתתי ובצירוף סברא דל"ח לזיוף. ועכ"פ פעם בשבוע יבוא קודם החליבה כדי שיירא מלפניו דלמא השתא אתי. וגם דבנ"ד י"ל דמיקרי חלב של ישראל וכמו שיבואר להלן ולא שייכא בזה גזירה דחלב נכרי רק משום חשש חלב טמא כנ"ל

ולענין החלב שנותר אחר שלקחו השומן מלמעלה ומובילים אותו לבית הישראל בלא חותם ובלא שומר והוא עושה מזה גבינות ע"י בישול. הנה הוא ש"ס מפורש ובש"ע סי' קי"ח שחלב צריך חותם אחד עכ"פ לכ"ע. ומה שנעשה גבינה אח"כ מפורש בש"ס ופוסקים שאינו בירור דחיישינן להא דביני אטפי. אך נראה לדון דהכא אין לחוש לחלב טמא כי למה יחליף חלב טמא על חלב זה שהוא בלי שום שומן הראוי רק לגבינה וכמבואר בפוסקים דלחלופי ל"ח רק היכא שיש לו הנאה בזה וכמש"ל. ולמי חלב של חלב טמא אין לחוש דהא חלב טמא אינו עומד. ואף לפמש"ל דגם בחלב טמא אפשר שיש איזה שומן למעלה וא"כ י"ל שיקחו חלב טמא ויסורו השומן מעליו ואח"כ יחליפו בחלב זה. הנה לבד שצריך לזה טורח גדול וזמן מרובה אין לחוש שיעשו זה משום דמרתתי כי הלא יהא נתפס כגנב. הנה החולבים הפרות ועוסקים בענין זה אין להם שם בהמות טמאות משלהם וצריכים לקחת חלב טמא מהבהמות של בעל הבהמות ומפניו ודאי מרתתי לגנוב החלב כי הלא הוא דר שם. וגם ודאי יש שם עוד משרתיו אשר אינם עוסקים בעסק החלב ומירתתי מינייהו. וזה בודאי אין לחוש שכולם יעשו קנוניא ביניהם בזה כי הלא עכ"פ דבר מועט הוא ולא יהי' זה ביניהם כדי חלוקה

ועוד נראה שכשמסירים השומן ע"י המכונה נשאר כמעט מי חלב ממש. משא"כ כשיסירו בכף לזה בודאי יהי' ניכר וגם כי אין כדאי הדבר לפניו ובמעט חלב נראה שלא יוכלו להשתמש ע"י המכונה כי זה נעשה רק כשיש חלב הרבה. וגם נראה דאף שיש קצת שומן על חלב טמא בכ"ז הנשאר מזה הוא ג"כ חלב גמור. אבל חלב טהור כשמסירים השומן נשאר כמעט רק מי חלב שלא נתחמץ עדיין ולזה אין כדאי לו החליפין ומצורף לזה דעת התשב"ץ ורדב"ז ופר"ח שאין לחוש לחלב טמא כמש"ל. לזה אין לחוש בנ"ד לאחלופי רק שיש לדון דמ"מ הרי גזרו על חלב עכו"ם וכמ"ש כמה אחרונים. אבל בנ"ד הרי כבר הוא חלב של ישראל דאף שמתחילת הקנין שקנה מהנכרי מה שיחלבו פרותיו י"ל דהוי דשלב"ל. מ"מ אח"כ כשכבר בא לעולם הרי הוא שלו דהא נתנו החלב לתוך כליו של הישראל ואף אם הכלים של המוכר מ"מ בודאי השכיר לו המוכר כליו לתשמיש החלב והרי הם כליו של הקונה בשעה זו וקונה אף ברשות מוכר שהרי נתן לו רשות להניחם שם וכמ"ש הש"ך סי' ר' סק"ז וע' נתיבות שם. וגם דהא קיי"ל שם סעיף ה' דמסתמא נתן לו רשות בכה"ג ע"ש. ונוסף לזה דהא ניחא לו דליקו בהימנותיה כדאיתא בב"מ (דף ט"ז) ובח"מ סי' ר"ט. ועוד נראה דבב"נ קונה אף בכה"ג וכמ"ש הריב"ש סי' שכ"ח שקודם מ"ת היו קונים אף דשלב"ל והובא בקצה"ח סי' רע"ח וכתוב שם סי' שכ"א והוא ט"ס וכ"כ האחרונים וראיה מצאן לבן ובפרט שכ"ה בדיניהם שהוא קנין גמור לזה נראה מיקרי חלב של ישראל ואם הנכרים החולבים הם שכירים של הישראל י"ל שקונים החלב במשיכה או הגבהה כשמגביהים