דברי מלכיאל ה קג

אך כבר כתבתי בחיבורי ח"א סי' ס"ט דקיי"ל כמ"ד דרשינן טד"ק וע' תוי"ט פ"ב דיבמות. ועוד נראה דבאמת קשה לומר דכולה סוגיא אזלא למ"ד דרשינן טד"ק. רק דהכא דכתיב הטעם בפסוק כי קללת אלקים תלוי הרי מפורש הטעם. וכעין הא דסנהדרין (דף כ"א) וב"מ (דף קט"ו) דהיכא שמפורש הטעם כ"ע מודו. ורק שמסופק הש"ס אם הטעם משום בזיון והיינו קללת לשון בזיון כמו לא תקלל. או ריייצח משום כפרה כדאיתא בסנהדרין (דף מ"ו) שהשכינה אומרת קלני מראשי קלני מזרועי כשאדם חוטא ונענש על חטאו ע"ש. וע' חיבורי שם וע' לח"מ רפי"ב מה' אבל מ"ש בזה ואקצר ולזה כשנשאר עצם כשעורה מחוייבים לקברם ומותר ליטמא להם כדין אם נשאר מקצת ממת מצוה שקברוהו וכדקיי"ל בסי' שע"ד ס"ב וכמש"ל. וס"ל דלאו דווקא אם נטמא לראשו ורובו אלא אף שלא נטמא רק שראה את ראשו ורובו ולפנינו נקבר ונגנז כן נלע"ד לדחוק לישב דברי הלה"פ. ועכ"פ בנ"ד שהרשעים האלה צוו לשרוף גופם כדי לשנות מדיני התורה ותהי עונותם על עצמותם ואפרם הנשאר מגופם. ודאי דלא מיקרי קבורה. ואף דאיתא שילהי תמורה שמותר לשרוף את הנקברים היינו שאר איסורים אבל לא מת שיש בו מצות קבורה מדאורייתא. ולהכי לא חשיב מת במשנה דתמורה שם משום שיש מ"ע לקברו וכמ"ש הרמב"ם רפי"ב מה"א. וכיון שלא נקברו בהיות גופם שלם ממילא אין מצות קבורה על עצם כשעורה שנשאר מהם ואפרם. וממילא אסור לקברם בביה"ק של ישראל וגם אסור להתעסק בקבורתם. דעיקר הטעם שקוברים רשעים משום שעכ"פ יש בהם מצות קבורה. אבל כשאין בהם מצות קבורה אסור לעסוק בכבודם. וגם יפה כתב מעכ"ת שאם יקברום יהא חילול השם כי הנכרים אין מניחים לקבור אפר הנשרפים בביה"ק שלהם. ולזה אף דקיי"ל בע"ז (ד' ס"ב ע"ב) שאה"נ צריך לקבור אפרם בביה"ק כדי שלא יהנו מהם. נראה דהיינו רק אפר של דבר דומם שאין בזה קפידא להמתים הקבורים שם כיון שנשתנה לאפר וכמש"ל. אכן בנ"ד שאסור לקבור רשע אצל צדיק אסור להציל א"ע מתקלה ע"י צער ובזיון המתים הקבורים שם. וש"ס מפורש בסנהדרין (דף ע"ה) שאף במקום פקוח נפש אסור להציל א"ע ע"י בזיון חבירו וע' שו"ת בנין ציון סי' קע"ב בזה. ואם הבנים רוצים לשמוע לדיני התורה ולחוש שלא יבואו לידי תקלה ליהנות מהאפר יוכלו לפזר האפר על קרקע עולם דהא כתבו התו' בע"ז שם דהוי זוז"ג. רק דלכתחילה חששו לדעת רבנן דס"ל זוז"ג אסור. והכא דהוי שעת הדחק דא"א בענין אחר כיון שאסור לתת האפר בביה"ק. וכל שעה"ד כדיעבד דמי כמ"ש הפוסקים. וגם אפשר לפזר האפר במקום שאינו מגדל צמחים כדאיתא בע"ז (דף מ"ד ע"א) וכ"כ התו' שם (ד' מ"ג ע"ב) ופסחים (דף כ"ח ע"א) לרבנן דס"ל דזוז"ג אסור. והא דלא קאמר הכי בע"ז (דף ס"ב ע"ב) גבי שכר יי"נ. י"ל דכיון דהתם שרי לתת האפר בביה"ק וכמש"ל. לא הטריחו לבקש מקום שאין מגדל צמחים. אבל בנ"ד שאסור לתת אפר הרשעים האלה בביה"ק של ישראל. צריכים לפזר אפרם במקום שאין מגדל צמחים

העולה מדברינו שיפה פסק מעכ"ת שאסור לקבור בביה"ק של ישראל את אפר הרשעים שע"פ צוויים שרפו את גופם ואסור ג"כ להחזיקם בבית בניהם שמא יבואו לידי תקלה כדאיתא בע"ז (דף ס"ב ע"ב) ורק צריך לפזר האפר במקום שאין מגדל צמחים

וע"ד שרוצים לעשות דרך המלך על ביה"ק ונסתפק מעכ"ת אם צריך לפנות את כל העצמות לביה"ק החדש. או לפנות רק ממקום שיעשו שם היסודות והעמודים לדרך זה ועל שאר ביה"ק יעשו כיפה ועל הכיפה תהי דרך המלך. אין מה להאריך בזה כי יפה כתב מעכ"ת שצריך לפנות כל העצמות לביה"ק חדש כי הוא בזיון גדול שיסעו על קבריהם עגלות וילכו בהמות וכדומה וגם כי כתב כת"ר אשר בשעת החפירה בודאי יגעו בהרבה עצמות משארי קברים ויתבזו העצמות ולזה נכון לפנות את כל העצמות לביה"ק. ודין פינוי עצמות כבר נתבאר ביו"ד סי' ת"ג ושצריך לפנות גם עפר תיחוח שבהקברים וע' חיבורי ח"ד סי' צ"ה בזה: סימן קמא

ע"ד מ"ש האחרונים גבי דין כבוש שאם החליפו המים בתוך מעל"ע לא מיקרי כבוש ונסתפק כבודו אם החליפו מקצת מהמים או שהוסיפו מיהם בתוך מעל"ע אי מיקרי כבוש הנה האחרונים כתבו דבמים מחולפים לא מיקרי כבוש. והטעם הוא דהא דכבוש כמבושל הוא בשביל שהמשקה נכנס בהמשך מעל"ע לתוך נקבי הפארוס שיש בדבר הגוש ונבלע בו. וגורם שהגוש מתרכך ומתעורר להפליט ג"כ וזה נעשה מעט מעט בכל רגע עד שנבלע ונפלט ברגע האחרון מהמעל"ע. וע' פמ"ג סי' ק"ה ועוד אחרונים מסברת דין כבוש. ולזה כשהחליף המים בתוך מעל"ע נפסקה הפעולה שהחלו המים לפעול בגוש שיוכלו להכניס לתוכו. והמים החדשים צריכים שנית לפעול מעל"ע שלם על הגוש ליכנס לתוכו. ולזה כתבו כמה אחרונים אשר מעל"ע בסירוגין לא הוי כבוש אף שלא החליפו המים והיינו משום שבמשך שלא היה הגוש במים נתקשה שנית ונתבטל מה שנתרכך מקודם ע"י המים ולפ"ז היה נראה שאם הוסיף מיקרי שפיר כבוש כי הלא המים לא הפסיקו פעולתם כשהוסיפו עליהם

אכן עדיין י"ל דכיון שנתערבו המים החדשים הרי הם חוצצים בין המים הקודמים להגוש המונח שם ואין פועלים פעולתם כראוי. ואף דאיתא בר"ה (דף י"ג) וזבחים (דף פ') דיש בילה מ"מ כיון שיש בכל טיפה תערובות המים הנוספים אין כח במים הללו לפעול פעולתם. ולשיטת האחרונים שכתבו שבכל המעל"ע הוא בולע מעט מעט רק שאין בו כדי לאסור רק בסוף המעל"ע וע' בפמ"ג ואחרונים סי' ק"ה בזה. מ"מ י"ל שאם החליפו המים נחלש כח הפעולה של המים הקודמים ובאמת גוף סברתם צ"ע דהא קיי"ל דצונן אינו מפליט ומבליע ואיך נאמר שפולט ובולע מעט מעט. ולזה יותר נכון כמש"ל שהמים פועלים על דבר הגוש בהמשך המעל"ע שיתרכך ויפלוט טעמו לתוך המים. וכן שיבלע לתוכו מן המים. ולזה כשמערבים בהם קצת מים אחרים תוך המעל"ע נחלש כח פעולתם וצריך מעל"ע מחדש

שוב ראיתי בשו"ת טוטו"ד מהדו"ג סי' רי"ד שכתב להדיא שאם הוסיף מים תוך המעל"ע תו לא הוי כבוש והוא כדברי. אך שם כתב הטעם לפי שהמים הנוספים מקררים רתיחת המים ע"י הכבישה. ולכאורה הוא תמוה דאטו המים מתחממים ע"י כבישה והלא החוש מעיד שהם צוננים כבתחילה וצ"ל דלאו דווקא נקיט לשון זה רק כוונתו שמבטלים כח הפעולה שהחלו המים לפעול בדבר הגוש כעין בישול. ולזה נראה להקל בזה אף כשהוסיפו מעט מים דהא בלא"ה הרבה פוסקים ס"ל דלא שייך דין כבוש במים רק בחומץ וכדומה. אכן בחומץ לא שייך זה. דשם הטעם הוא בשביל חריפות החומץ וא"כ אף אם החליפו החומץ בתוך המעל"ע ג"כ הוי כבוש כיון שעכ"פ נכבש מעל"ע בחומץ. דכיון דאמרינן שחריפות החומץ פועל במשך מעל"ע על דבר הגוש המונח בתוכו א"כ שייך זה אף אם החליפו החומץ בתוך המעל"ע. ואף שי"ל דגם בחומץ אמרינן הסברא שפועל מעט מעט בהמשך המעל"ע על הדבר הגוש. מ"מ הרי גם במים יש הרבה אחרונים דס"ל דאף במים מחולפים יש דין כבוש. ורק שם מקילים כמש"ל דבלא"ה ס"ל להרבה פוסקים דבמים ליכא דין כבוש. אבל בחומץ דכ"ע מודו שיש דין כבוש ויש סוברים שהשיעור בכדי שירתיח על האש. נראה דאסור אף אם החליפו החומץ אכן