דברי מלכיאל ה קב

מפורש בסי' שע"ב ס"ב שאסור לכהן ליטמא רק אם נמצא ראשו ורובו. וכן בסי' שע"ג ס"ח דמלקט עצמות אין כהן מיטמא כשחסר מהשדרה ע"ש. ומכ"ש שאין מיטמא לעצם כשעורה. וא"כ אדרבא מוכח מלה"פ הנ"ל שא"צ לקבור את האפר דהרי כתב שא"צ לקוברו רק בשביל העצם קטן. וכיון שבארנו שאין חיוב בקבורה רק בראשו ורובו ממילא מוכח שא"צ לקבור האפר, ובפרט לפמ"ש מעכ"ת שבדקו ולא מצאו באפר שום עצם. אך יש לדחות דהרי לא הזכיר כלל הסברא שצריך לקברו משום דאסור בהנאה וכהא דע"ז (דס"ב ע"ב) וחזינן שלא הרגיש בזה. אבל עכ"פ אין ראיה מדבריו שצריך לקבור האפר. ואף דאיתא ביו"ד ס"ס ת"ג שאף עצמות אסור לבזות וע' ח"ס סי' שנ"ג. היינו רק עצם שניכר שהוא עצם אדם או עכ"פ מבע"ח. אבל עצם כשעורה שאינו ניכר לפנינו ורק אנו חושבים שאפשר הוא נמצא באפר. ודאי שאין שייך בזה בזיון. וגם דעכ"פ אין בזה בזיון לכל בנ"א כיון שאין ניכר כלל

ואחרי שבארנו שאין באפר מצות קבורה. נראה שאסור לקברם בביה"ק כדקיי"ל בסנהדרין (דף מ"ז) שאין קוברים רשע אצל צדיק ואף רשע חמור אצל רשע קל אין קוברין. ולזה לא היו קוברים הרוגי ב"ד בקברות אבותיו והיו עושים להם שני ביה"ק ופריך הש"ס דא"כ ליתקון ד' קברות להרוגי ב"ד ומשני דגמרא גמירי לה שיהיו רק שתי קברות והובא זה להלכה בטוש"ע יו"ד סי' שס"ב. אבל הרמב"ם לא הביא דין זה להלכה. וכבר נתקשה בזה הח"ס סי' שמ"א ותירוצו שם תמוה דאיך אפשר לומר שהרמב"ם ידחה מסברא סוגיא שלימה בלי חולק (ושם כתב דרש"י פי' (בדף מ"ז) דהא דאין קוברים רשע אצל צדיק הוא הלמ"מ. ותמהני דליתא שם ברש"י. רק אהא דב' בה"ק להרוגי ב"ד פירש"י דהוי הל"מ. והרי י"ל שההל"מ באה להודיענו שיהיו שני בה"ק. אבל בעלמא אפשר שקוברין רשע אצל צדיק. דמהל"מ לא ילפינן לעלמא כדאיתא בנזיר (דף נ"ו). ובש"ס שם יליף זה מקרא דאלישע ע"ש]. ובאמת מפשטות הסוגיא משמע שאסור לקבור רשע וצדיק בביה"ק אחד אף רחוק זה מזה. דאלת"ה מאי משני דעדיין יקשה שהיו יכולים לקברם בקברות אבותיהם רק רחוק זה מזה. וכן היו יכולים לעשות לכל הרוגי ב"ד ביה"ק אחד ולקברם רחוק זה מזה. וגם השתא דקיי"ל שעושים שני בה"ק להרוגי ב"ד. י"ל שבכל אחד הרחיקו את הנהרגין מהנחנקין והנסקלין מהנשרפין. ודיליף מקרא דאלישע שהיה סמוך ממש. י"ל דהוי אסמכתא בעלמא דהא שם נגע בעצמות אלישע וזה אסור אף בצדיק אצל צדיק דקיי"ל שירחיקו זה מזה ששה טפחים ואף להמקילים בזה צריך עכ"פ איזה הפסק ע' יו"ד סי' שס"ב בזה. ואפשר י"ל דכיון דשל אלישע היו רק עצמות שוב אין קפידא כ"כ שיקברו עצמות משני מתים יחד ע' יו"ד סי' ת"ג ס"ח בזה אבל ז"א דהא מת זה דאיירי ביה קרא נקבר עתה שלם. ועכצ"ל דהוי רק אסמכתא וחז"ל למדו מזה שצריך לקברו לגמרי במקום אחר. ולזה יקשה על מנהגינו שנוהגים לקבור רשע בשורה אחרת או בקצה ביה"ק והכל בבי"ק אחד. ובאמת הוא מוכרח דכיון שאין קוברים רשע חמור אצל רשע קל. א"כ נצטרך בתי קברות אין מספר. ונראה כי אצלינו שעושים ביה"ק אחד בכל העיר הרי נתרצו מתחילה שיקברו כולם בביה"ק אחד. כי נראה דבכה"ג יוכל למחול על כבודו ולהתרצות שיקברו בביה"ק אחד. וסומכים על מה שירחיקו את הרשע לקצה הביה"ק ועכ"פ יהי רחוק ד' אמות ביניהם. שזהו שיעור תפיסת קבר כדאיתא בסוטה (דף מ"ד) ובב"ב (ד' י"ב). וכן בזמן הש"ס שהיה מנהגם לעשות לכל משפחה ביה"ק מיוחד לא היו קוברים את הרשע בקברות אבותיו כי לא מחלו מתחילה ע"ז באשר לא חשבו שיהי במשפחתם רשע. וגם סמכו על הדין שלא יקברו הרשע אצלם. משא"כ בזה"ז שהכל יודעים שלא יעשו בתי קברות מיוחדים עבור הרשעים. וגם כי אם נבוא לקבור את הרשעים בביה"ק מיוחד. מי מפיס מי היא הנקרא רשע וכ"א יאמר אני צדיק ממך. וגם בזמן הש"ס משמע שעשו כן רק בהרוגי ב"ד שהיה ידוע לכל שנהרגו בשביל פשעיהם אבל לא בשארי חוטאים כי מי יודע אולי עשה תשובה קודם מותו וכדאיתא בקדושין (דף מ"ט) שע"י הרהור תשובה מיקרי צדיק או אפשר עשה מע"ט השקולים נגד פשעיו ורק המומרים והפורשים מדרכי ציבור דחשיב להו בפ"ב דשמחות וביו"ד סי' שמ"ה ס"ה שאין מתאבלים עליהם ודאי שצריך לקברם לבדם לפי שהללו עברו על התורה ביד רמה ואף על פתחה של גיהנם אינם חוזרים וגם בחייהם מפרסמין שאינם נחשבים על דגל הישראלי ומבזים מנהגי ישראל. וכלשון הרמב"ם פ"א מה"א וטוש"ע סי' רמ"ה שהם בני חורין משעבוד התורה. וגם כי צוו בפירוש שלא יקברום ככל ישראל. רק ישרפו גופם. בזה ודאי אסור לקברם בביה"ק של ישראל משום שאין קוברים רשע אצל צדיק. וצריך ביה"ק מיוחד כמש"ל ואין הציבור מחוייבים לקנות עבורם ביה"ק מיוחד דאינהו אפסידו אנפשייהו. וע"י מה שנשרפו אין להם כפרה. כי אדרבא זה מזכיר רשעתם שבטלו מצות קבורה לשנות מדיני ישראל ומנהגיהם

והרמב"ם נראה שהוקשה לו דכיון דהל"מ הוא שיהיו להרוגי ב"ד שני בתי קברות. א"כ ל"ל טעם דאין קוברין רשע אצל צדיק. וגם מנ"ל שאין קוברין רשע חמור אצל רשע קל. כיון דהל"מ הוא שיהיו רק שני ביה"ק להרוגי ב"ד. לזה ס"ל להרמב"ם דהא דקאמר הש"ס הטעם שלא היו קוברים אותם בקברות אבותם משום שאין קוברים רשע אצל צדיק הוא רק קודם דמשני דגמרא גמירי לה. אבל כדמסיק דגמרא גמירי לה שוב א"צ לטעם זה ואדרבא מוכח דלא קיי"ל הכי מדלא היו ד' בתי קברות. ומקרא דאלישע אין ראי' כי שם נגע בעצמותו וזה אסור בכל המתים וכמש"ל ובחולין (דף ז' ע"ב) יליף מינה רק שנעשה נס שחיה בשביל שלא היה ראוי להיות אצלו. וזה שייך רק באלישע. אבל לא בשארי צדיקים ומכ"ש באנשים בינונים ולזה לא הביא דין זה. אבל כל הפוסקים הביאו דין זה להלכה וכן עיקר. וי"ל שזה תלוי בשינוי הגירסא בש"ס. כי לפנינו הגירסא וכל כך למה לפי שאין קוברים רשע אצל צדיק דאמר ר"ח בר חנינא וכו' נמצא דמייתי הא דרחב"ח לפרש המשנה. וי"ל דרחב"ח אמר לה ג"כ כדי לפרש המשנה ואיהו קאמר ג"כ הלשון וכל כך למה וכו' וכעין מ"ש התו' בב"מ (דף כ"א ע"א) דר' ירמיה קאמר להקושיא וכמה ע"ש וכה"ג כתבו התו' בכ"מ. ולזה כדמסיק דגמרא גמירי לה חוזר בו הש"ס מכל הנאמר מקודם ולזה לא הביא הרמב"ם דין זה. אכן באו"ז סי' תכ"ב הביא גירסא אמר רחב"ח וכו' והויא מימרא בפ"ע ולא לפרש את המשנה וא"כ מוכח דהויא הלכה פסוקה בלי חולק. ולזה פסקו הפוסקים כן להלכה עכ"פ אנו קיי"ל כרוב הפוסקים שפסקו להלכה כן ולפ"ז אסור לקבור אפר הרשעים האלה בביה"ק של ישראל

וכדי שלא יהיו דברי הלה"פ תמוהים כ"כ נראה שהחמיר לקבור את האפר בשביל עצם לוז משום דס"ל כהגרי"צ שהובא באשכול הלכות טומאת כהנים סי' נ"ב דס"ל שכהן מטמא אף לעצם כשעורה מקרוביו. וס"ל דמכ"ש שטעון קבורה. ואפשר לומר שסמך על דיעה יחידית בשביל כבוד הקדושים שנשרפו על קדה"ש. ועוי"ל דכיון שראו בשעה שנשרפו ויצאה נשמתם היה עדיין ראשם ורוב גופם קיים והיה מוטל על כל ישראל לקוברם רק לא יכלו לקוברם בשביל שהרשעים לא הניחום ושרפו גופם. א"כ י"ל שזה קבורתם. דהא טעם קבורה הוא משום כפרה או בזיון. והכא אין לך כפרה וכבוד יותר מזה שנשרפו על קדה"ש. והא בלא"ה קיי"ל שילהי תמורה שמותר לשרוף את הנקברים. רק במת אסור משום דהוי בזיון וגם כי היכי דליהוי ליה כפרה בעיכול הבשר אבל הכא זהו כבודם וכפרתם וזוהי גניזתם. ולכאורה י"ל דז"א דהא עכצ"ל דסוגיא דסנהדרין (דף מ"ו) דמפרש טעמא דקבורה משום בזיונא וכפרה אזלא אליבא מאן דדריש טעמא דקרא אבל למ"ד לא דרשינן ד"ק הויא גזה"כ לקבור ואסור לשנות