דברי מלכיאל ד צט

סופו. ונשאר בקושיא. ולא ראה דברי הגו"ו הנ"ל. ולפמש"ל להקשות על הגו"ו. הרי הקושיא נצבת כחומה. ונראה דהנה בעודו קטן אינו מוזהר על המילה. רק האב מוזהר על המילה. והאב כשהוא מומר לא עדיף ממנודה דקיי"ל בסי' של"ד שאין מלין את בניו. וכן ראיתי באחרונים לדמות מומר למנודה בענין זה. וצ"ל שאולי ע"י שיראה שאין מלים בניו ומרחיקים אותו לגמרי מישראל. והרהר בתשובה. ולכאורה קשה דא"כ אף כשילדה ישראלית ממומר לא ימולו הבן. והרי קיי"ל שמלים אותו. וצ"ל דשם איירי שהישראלית דורשת שימולו אותו. ולא המומר. וא"כ לא יהא זה רדיפה להמומר כלל. אבל במנודה שהוא ישראל גמור יהא זה לרדיפה גם לו. ואי נימא שאין לסייע לרשע לעשות מצוה אף חיובית. א"ש שאין לעשות מצות מילה עבור המומר. והתינוק אינו מחויב עדיין. וצ"ל שב"ד ג"כ אינם מחויבים כיון שזה שאין מלים אותו הוא ע"י פשיעת האב. ובב"ק (דף צ"ב ע"ב) איתא קרית לחברך ולא ענך שדי גודא אבתריה. ופירש"י שאם חבירך לא קיבל תוכחה דחפהו בידים ויפול ברשעו. משמע מזה שמותר להכשילו ומכ"ש שאין לסייעו לעסוק במצוה. אבל ז"א דשם הכוונה רק לדחותו בדברים. אבל ודאי שאסור להכשילו וע' חיבורי ח"א סי' ע"ד בזה. וכ"כ התוס' בע"ז (דף ו' ע"ב) וכל הפוסקים שאסור ליתן איסור למומר ועובר על לפ"ע ל"ת מכשול ע"ש ומטרדותי ההכרח לקצר

סימן עב

ע"ד שאיזה אנשים בעירו רוצים להנהיג שיקברו איש אצל אשתו. וחפץ כבודו לדעת דעתי בזה. ומטרדותי אשיבו בקוצר. הנה מנהג ישראל במדינותינו לעשות שורות מיוחדות לאנשים ושורות לנשים. ולכאורה קשה למה לא נהגו לקבור אשה אצל בעלה. דהא בזמן הש"ס היה המנהג לקבור כל בני המשפחה במקום אחד כדאיתא בבכורות (דף נ"ב) וכתובות (דף פ"ד) וכדקיי"ל בפי"ד דמסכת שמחות ובטוש"ע ס"ס שס"ו שאשה תקבר אצל בעלה ולא אצל אביה. אבל ז"א דשם הכוונה כי בזמן הש"ס נהגו שהיה לכל משפתה מקום מיוחד לקבורה כדאיתא בכתובות (דף פ"ד) ובכורות (דף נ"ב). להכי קאמר שיקברו את האשה בקבר משפחת בעלה ולא של אביה. והא דאיתא בבכורות שם שקברו את האשה בקבר משפחת אביה. צ"ל דאיירי שעדיין לא היה לבעלה קבר משפחה מיוחד במקום ההוא. ולזה כשירש מאשתו קבר משפחתה רצה לקבוע שם מקום לקברות משפחתו ג"כ ולזה קבר שם אשתו. וקאמר שם דמ"מ חוזר הביה"ק ההוא למשפחת אשתו משום פגם משפחה עי"ש וע' חיבורי ח"א סי' צ"ו. אבל אצלינו שקוברים כל המתים בביה"ק אחד ואין קובעים מקום לכל משפחה לבדה. לזה עושים שורות לאנשים לבד ולנשים לבד. ובזה נדחה ג"כ מה שיש להעיר בזה מהא שנקברו אדה"ר והאבות הקדושים איש אצל אשתו כדאיתא בעירובין (דף נ"ג) וב"ב (דף נ"ח) ע"ש. אבל הענין כמש"ל כי היה המקום מיוחד להם לבדם. משא"כ אצלינו כנ"ל. וע' זוהר ח"ג קס"ד ע"א סדר קבורת האבות ע"ה

אכן הנה כתב המעבר יבוק במאמר שפת אמת פ"ט שיש נ"ר לאשה אם יקברוה אצל בעלה ע"ש בהסבר הענין. וא"כ יקשה למה אין נוהגין כן אצלינו. וגם דהכי מסתבר דהא קיי"ל בסי' שס"ב שראוי לקבור כל אדם אצל אוהבו. ומי יותר קרוב לו מהאשה אשר היתה קשורה עמו רוב ימי חייו וזהו מעין מ"ש (בשמואל ב' א') הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו ונראה דהנה איתא בסוכה (דף נ"ב) על פסוק וספדה הארץ משפחות משפחות משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד. שאף בשעת הספד צריכים להיות אנשים לבד ונשים לבד שלא יבואו לידי קלות ראש ע"ש בפירש"י. והנה בקבורת איש עוסקים אנשים. ובאשה עוסקות נשים כדקיי"ל בסי' שנ"ב ס"ג. ולזה יש לחוש שיזדמן שיהיו בעיר שני מתים איש ואשה. ובעוד שהנשים יעסקו בביה"ק בקבורת אשה יביאו אנשים את האיש לקברו. ואם יקברו אנשים ונשים בשורה אחת. יזדמן לפעמים שיעמדו סמוכים האנשים והנשים באשר קבר האיש יהי' אצל קבר אשה שנקברה כבר או להיפוך. ויבואו לידי קלות ראש. ועוד דהא בזוהר ויקהל החמיר מאוד שלא יפגשו אנשים בנשים בעת קבורת מת וביותר בביה"ק ע"ש והובא להלכה בשו"ע סי' שנ"ג וע' מעבר יבוק מאמר שפתי רננות פ"י. ואם יקברו אנשים ונשים בשורה אחת יוכל להזדמן שיפגעו אלו באלו בעודם בביה"ק יכנ"ל. ולזה הנהיגו שיעשו שורות מיוחדות לנשים. וא"כ אף אם יזדמן שימותו איש ואשה ביום אחד. מ"מ יהיו הנשים העוסקות בקבורה בביה"ק במקום המיוחד לנשים. והאנשים יהיו במקום המיוחד לאנשים. אבל כשהיו קוברים בביה"ק רק משפחה אחת אין לחוש לזה. כי לא שכיח שבמשפחה אחת ימותו איש ואשה בעת אחת. וע' פ"ק דיומא וביבמות (דף כ"ו ע"ב) בתוס' דלא חיישינן למיתה דתרי בבית אחד בזמן מועט

ועוי' בטעם הדבר דהנה בזוהר פ' משפטים נתבאר שלפעמים יזדמן שאדם נושא אשה שאינה זיווגו ממש שהוכרז עליו בת פלוני לפלוני ומכ"ש בזיווג שני יעו"ש באורך. והמעבר יבוק פ"ט מאמר שפ"א כתב שאין לקבור אשה אצל בעלה רק כשהיא זיווג ראשון שע"פ רוב היא זיווגו האמיתי. ולזה באשר הרבה אנשים יש להם זיווג שני. ואם יקברום אצל זיווגם הראשון יהי צער לאלמנתו זיווג השני. וגם דהא זיווג ראשון אפשר שאינה זיווגו האמיתי. ובפרט בעתים הללו אשר רבו הנושאים אשה שלא לשם שמים רק לשם נוי או לשם ממון וכדומה ע"י סיבות שונות אשר יסודם ביצה"ר. ודאי שיש לשפוט שאינם מכוונים לזיווג האמיתי. ולזה הפליגו חז"ל בקדושין (דף ע') שהנושא אשה לשם ממון מוליד בנים שאינם מהוגנים. והיינו לפי שודאי אינה זיווגו האמיתי. ובאשר שנפשותם אין מתאימים בעיקר יצירתם. לזה מולידים בנים שאינם מהוגנים. ובדרושי הארכתי לבאר בזה פ' אהובה ושנואה. ועכ"פ י"ל שזהו הטעם שנמנעו מלקבור איש אצל אשתו. וע' רמב"ן פ' ויחי מ"ש על שלא קבר יעקב את רחל במערת המכפלה ואכמ"ל בזה. ובזמן שנהגו לקבור כל משפחה בביה"ק שלה. ודאי שקברו אף זיווג שני באותו ביה"ק כדקיי"ל שקוברין אשה אצל בעלה. וצ"ל שלא קברוה ממש סמוך לבעלה רק בזויות אחר. ועכ"פ היה קבר אחד מפסיק ביניהם ועוד נראה דרק כשקוברים אותה אצלו בשביל שהיא אשתו. יש קפידא שלא לקבור אצלו זיווג שני. אבל בשקוברים אותה אצלו בשביל שהמקום ההוא מיוחד לביה"ק למשפחתו. אין קפידא בזה דהא עכ"פ היא עתה ממשפחתו

ונראה שאם יקנה איש בביה"ק מקום מיוחד עבורו ועבור אשתו ויקיף את המקום ההוא במחיצה קבועה. אזי הרשות בידו לעשות כן. דבזה ליכא כל הני חששי שהזכרנו. ואין לחוש שביום שתמות אשה זו ימות איש אחר ויפגשו האנשים והנשים בביה"ק. דזה הוי דבר רחוק. ואף דמצוי שימותו בעיר איש ואשה ביום אחד. מ"מ רחוק לחוש שיארע זה ביום שתמות אשה זו. ודמי להא דאיתא בב"ב (דף קע"ג) דחיישינן לנפילה דרבים ולא לנפילה דיחיד וע' יבמות (דף קט"ו) ובתוס' שם. ועוד דאף אם יארע שימות ביום זה אשה אחרת. בכ"ז הרי העוסקים בקבורת איש זה יהיו בתוך המחיצה שסביב קברו. ויוכלו לשהות שם עד שיצאו הנשים מביה"ק לגמרי ואין לחוש שמא ימותו האיש הזה ואשתו ביום אחד. דזה ודאי לא שכיח. וגם כי אז ודאי לא יקברום ביחד בשעה אחת. ובאמת בכל מתים מבואר בסי' שנ"ד שמוציאים אחד ואח"כ השני. ורק יש לחוש שיתחילו לעסוק בקבורת השני כשידעו שכבר הגיע הראשון לביה"ק. ועי"ז יפגשו העוסקים בשני עם העוסקים בראשון בעת יציאתם מביה"ק. וגם דהא אם כבודם שוה מוציאים שני מתים כאחד יעו"ש בטור סי' שנ"ד. ועכ"פ בעשיית מחיצה סביב מקום שני הקברים ש"ד. ורק שיעשו הפסק בין שני הקברים כנהוג. ויעשו זה לש"ש ולא בשביל כבוד וכדומה ועכ"פ בשעה שעוסקים בצרכי מתים ראוי שיעזבו הבלי עוה"ז. וזכירת יום המיתה הוא