דברי מלכיאל ד צח

ואשר הבאתי שם הא דאיתא בסוגיא שם ראיה מהקב"ה שמשיב הרוח ומוריד מטר וכו'. והקשיתי דמה אפשר לעשות וכי יש בכח האדם שלא לקבל טובות הקב"ה. ועכצ"ל שהראיה היא שמותר לרב למחול על כבודו. והקשה כבודו דגם בזה י"ל דלהכי הקב"ה משיב רוחות וכו' משום שא"א לעולם בלא"ה. ולזה פירש כוונת הש"ס ע"פ הא דריש תענית שמפתח גשמים ופרנסה לא נמסר לשליח. והיה אפשר שימסור לשליח. הנה פשוט שזה כוונת הש"ס וכ"כ המקנה שם. עוד הקשה דאי נימא שאסור לקבל שימוש. א"כ נהי שא"א לנו שלא לקבל טובות הקב"ה. מ"מ היכי ספי לן הקב"ה איסורא. לק"מ שהרי האיסור הוא מצד כבוד הרב כדאיתא בש"ס שם. וזה שייך כשתלוי ברצון. אבל אם התלמיד מוכרח לזה. שוב אין איסור בדבר. וה"ה הכא. ולא דמי למי שתחב לפה חבירו דבר איסור. דשם גוף הדבר אסור. משא"כ הכא. וזה פשוט

ומה שהבאתי בחיבורי שם דמלך אסור למחול על כבודו מכתובות (דף י"ז). והקשה כבודו דעדיפא הו"ל לאתויי מיומא (דף כ"א) דאיתא שם שנענש שאול על שמחל על כבודו והקשה מזה ג"כ על מש"ש שאם המלוכה שלו היא מצד מעלותיו הרוחניות מותר לו למחול על כבודו. והקשה כ"ת דהא שאול היה צדיק גדול כדאיתא בש"ס דמו"ק (דף ט"ז) וביומא שם. והיתה מלכותו עצמיית. ובכ"ז נענש על שמחל על כבודו. לדעתי לק"מ דהא אף הרב שמותר לו למחול על כבודו. מ"מ על בזיונו אסור לו למחול כמ"ש הפוסקים ובשו"ע סי' רמ"ב סל"ב. ולזה בשאול דכתיב בקרא ויבזוהו. לא היה לו למחול על כבודו. ולזה הוצרכתי להביא מהא דכתובות

סימן עא כבוד הרה"ג מוהר"פ נ"י רב בק' שעמעזאווא

ע"ד מ"ש הש"ך ביו"ד ס"ס רס"ו שאין למול בן מומר ומומרת ובן קראי הביא משו"ת ר"ב אשכנזי שמותר למול אף בשבת אם יעשו חיתוך ופריעה כדין. והקשה כבודו מ"ש זה מזה. ועוד דהא קיי"ל אע"פ שחטא ישראל הוא ולמה לא נמול אותו עכ"ד. הנה בקראים כתבו הרשב"א והרדב"ז הטעם דילמא נפיק מיניה זרעא מעליא. וקשה דא"כ במומר נמי נימא הכי ונראה דבמומר כיון שהחזיק בדת אחרת. רחוק לתלות שבנו שנולד בגיותו ישוב לדת ישראל. אבל הקראי כיון שמאמינים בתורה שבכתב. אפשר שיתבונן בהמשך הזמן שההכרח להאמין בקבלת חז"ל דבלא"ה אין לנו פירוש ברור בכל מצות התורה ויש מקום לחשוב דנפיק מיניה זרעא מעליא. ואשר הקשה דאע"פ שחטא ישראל הוא. כבר הרגישו בזה האחרונים וכתבו טעמים שונים. ובגו"ו חא"ח כלל ב' סי' ל"א כתב דיליף לה מקרא ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך לדורותם. מקיש זרעו לו שיעשה המילה לשם מצוה כמו אאע"ה. והוא קשה לענ"ד דהיכן מצינו שנדרוש דרשות מדעתינו לחדש דין שלא נזכר בש"ס. עוד כתב שם ונראה שהמשתדל עם רשעים שיעשו מצות ענוש יענש דכוותה אמרינן בפ' הזרוע (דף קל"ג) השונה לתלמיד שאינו הגון כזורק אבן למרקוליס עכ"ל. ובמחכ"ת מהא דחולין אין ראיה דהא ללמוד כדי לקנטר עבירה הוא כדאיתא בברכות (דף י"ז) שנוח לו שלא נברא וע"ש בתוס'. וא"כ אינו עושה מצוה כלל בלימודו. אבל הדבר מפורש בש"ס ב"ב (דף ד' ע"א) דאיתא שם שני תירוצים. לתירוץ ראשון מותר להביא רשעי ישראל לידי עשיית מצוה. ולתירוץ בתרא אסור אם לא שהוא דבר שא"א להעשות ע"י אחר והוא צורך רבים וכמו בנין ביהמ"ק ע"ש

והרמב"ם ספי"ב מה' רוצח כתב שאסור להשיא עצה לעכו"ם או לעבד רשע שיעשה מצוה כשהוא עומד ברשעו. וכתב הכ"מ שם שפסק כלישנא בתרא שבש"ס שם וקשה טובא דא"כ למה כתב דוקא עכו"ם ועבד. דהא בישראל נמי כן. ואיזה סברא יש לחלק בין עבד לישראל ונראה בדעתו דלישראל מצוה לזכות בדבר מצוה. אולי מצוה זו תגרור מצוה אחרת וישוב בתשובה. ורק גבי הורדס שהיה עבד קאמר הש"ס בתירוצא בתרא דרק משום דביהמ"ק א"א בלא מלך הותר ליעצו שיבנהו. ואף דעבד חייב במצות. מ"מ נראה שאינו בכלל ערבות וכמ"ש התוס' בקידושין (דף ע') שאף גרים אינם בכלל ערבות. ומכ"ש לדעת הרא"ש פ"ב דברכות דאף נשים אינם בכלל ערבות. ואף לדעת התוס' שם ובדף מ"ח שנשים בכלל ערבות. מ"מ עבדים אינם בכלל ערבות. ואף לדעת התוס' בנדה (דף י"ג ע"ב) דגרים הוו בכלל ערבות. מ"מ עבד גרע. וגם דבתוכחה כתיב הוכח תוכיח את עמיתך. עם שאתך בתורה ובמצות. וי"ל שעבד אינו בכלל זה שאינו בתורה. ובזה יש להאריך מדין ריבית ועוד מקומות וע' רש"י סנהדרין (דף ע"ה ע"א) דממעט מעמיתך גר תושב וההכרח לקצר. ועכ"פ בדברי הרמב"ם נראה כמש"ל דכיון שאינו בערבות ובתוכחה. אסור ליעצו לדבר מצוה אם עודנו עומד ברשעו. אבל ישראל גמור מצוה ליעצו לדבר מצוה. ויש לדון שזה תלוי בפלוגתא דצנועים ורשב"ג בב"ק (דף ס"ט) דרשב"ג ס"ל שם שא"צ להציל רשעים מעבירה. והלעיטהו לרשע וימות. והרמב"ם פסק שם כרשב"ג. ואף שיש לחלק. מ"מ נראה כן ובחיבורי ח"א סי' ע"ד בארנו בזה בס"ד. ולפמש"ל מטעם ערבות קשה דהא מ"מ מחויב להצילו מאיסור מטעם ערבות. וצ"ל דכיון שע"פ דין א"צ להצילו מאיסור שוב אין חלה הערבות בזה עליו. אך לפ"ז הדרא קושיתינו מ"ש עבד מישראל. ונראה דרשב"ג לא קאמר שם רק שא"צ לעשות תקנה להציל רשעים מאיסור זה. אבל ודאי דשרי ליעצו לעשות מצוה דעי"ז יתעוררו מעט מעט לעשות תשובה. והוי זה בגדר תוכחה. ובכלל מצות והשבותו לרבות השבת גופו וקו"ח נשמתו אבל כשמצילו מן האיסור והוא אינו יודע מזה כמו הא דצנועים אין תועלת בזה. ויש להקשות ע"ז מהא דמדמה הש"ס בב"ק שם להא דצנועים. וגם לדון במ"ש האחרונים די"ל שהחיוב להציל חבירו מאיסור הוי ג"כ משום לפ"ע ואכמ"ל בזה. ובהא דב"ב יש לדון עוד דעבד אינו מחויב במצות בנין ביהמ"ק דהא הוי מ"ע שהז"ג דהא קיי"ל בשבועות (דף ט"ו) דאין בנין ביהמ"ק בלילה. אבל הרמב"ם כתב בפ"א מה' בה"ב דנשים חייבות בבנין ביהמ"ק. ונראה דיליף לה מקראי דמשכן שמפורש שם שהנשים הביאו נדבות למשכן. וגם אח"כ כתיב כל איש ואשה אל יביאו עוד וגו'. הרי שעשו זה ברשות. וא"כ י"ל דכיון דחידוש הוא שם שנתחייבו הנשים. י"ל שעבדים לא נתחייבו. דגבי משכן כתיב דבר אל בני ישראל ומזה מימעטו עבדים כדאיתא בסנהדרין (דף פ"ו). ונהי דנשים כתיב מפורש שנצטוו. אבל עבדים נתמעטו מבנ"י. ולא גמרינן לחייבם מג"ש דלה לה. וכן בסנהדרין שם נתמעט עבד. ואשה נתרבתה שם ע"ש. ואף שיש לחלק יעו"ש. אבל מ"מ י"ל כן. ויש לדחות שהנשים הביאו מעצמן וכעין הא דקיי"ל בפ"ק דשקלים שאם שקלו הנשים מקבלים מהן אף שפטורות מלשקול ע"ש. ובפשוטו י"ל דכל ההכנות לבנין ביהמ"ק הם בכלל מצות בנינו וזה שייך אף בלילה. ואף שבנינו אינו דוחה שבת ויו"ט. זה הוי רק מצד איסור שבת. ולא מצד שאז אין נוהגת מצוה זו ואקצר] ואפשר דכיון דכתיב במשכן כל נדיב לב יביאה הוי הכל בכלל ואף עבדים ישנם בכלל נדר ונדבה. ומשכחת לה שיהי לו נכסים שנתן לו ע"מ שאין לרבו רשות בו. ועכ"פ מהני נדרו להתחייב כשיצא לחפשי ויקנה נכסים וע' נזיר (דף ס"א). אך י"ל דזה קאי על עדת בנ"י דאיירי בהו דמימעטו עבדים כמש"ל וההכרח לקצר

ועוד נראה דאף לתירוץ בתרא היינו רק במצוה רצונית כמו התם שהיה כבר בהמ"ק בנוי. רק שיעץ להירדוס שיבנה ביהמ"ק יותר מהודר. אבל בנ"ד שהיא מצוה חיובית למול. אפשר דהכל מודים דשרי. דאטו מי שאכל שום יחזור ויאכל שום וכדאיתא בשבת (דף ל"א) אקרא דלא תרשע הרבה וראיתי בידות נדרים סי' רס"ו שהקשה דהא עכ"פ עכשיו לא חטא התינוק עדיין ולמה לא נמול אותו. ומנ"ל לדונו על שם