דברי מלכיאל ד צ

וזה אין נלמד מוהייתם נקיים או מוהסר ממך וגו'. כי שם יש ע"פ מעשיו מקום לחשדו. משא"כ הכא. ונראה שא"צ להביא הוכחות ובירורים לדבריו. רק צריך להודיע ששקר הדבר. וכמו חנה שלא הביאה ראיות לדבריה. וזה נלמד ג"כ מקרא דיהושע שאמרו וגם ישראל הוא ידע שצריך להודיע להחושדים בהם. רק משם יש לדחות כי שם יצאו עליהם בנ"י למלחמה והוכרחו להשיב להם האמת. לזה מייתי בברכות מקרא דחנה. ולהכי קאמר בירושלמי דשקלים המחוור שבכולם הוא קרא דוהייתם נקיים. ועוד נראה דרק כשחבירו מוכיחו על הדבר שחושדו צריך להודיעו. וכהא דחנה שעלי הוכיחה וע' בברכות שם אבל כשאחד שומע שיש אנשים שחושדים אותו בדבר שאין בו איננו מחויב לילך לכל אחד להודיעו שאין בו. כי אין לדבר סוף. ואדרבא הלה עושה שלא כדין שנושא עליו חטא ואינו שואלו אם אמת הדבר. וכ"מ לשון הש"ס שם דקאמר שצריך להודיעו ולא קאמר להודיע. ומה שאמרו בחולין (דף מ"ד) הרחק מן הכיעור נראה ג"כ דאיירי כשהוא עושה כהוגן ואינו נותן מקום כלל לחשדו רק הנקדנין יוכלו למצוא מקום לחשדו. ובזה אין דין גמור להמנע מזה רק מדת חסידות להמנע מדבר שדומה למכוער בעיני ההמון וכמו עדים שהעידו על אש' או שד' שבודאי אין לחשוד ששניה' העידו שקר כדי שאחד מהם יקחנה. ובכ"ז צריך להתרחק מזה וזה בכלל לך לך אמרינן לנזירא וכו'. וביומא (דף ל"ח) קמ"ל שצריך לשמור גם את ב"ב והקרובים אליו כדי שלא יבוא הוא לידי חשד וכמו שבית אבטינס היו מתנין אף עם כלותיהם שלא יתבשמו. והנה מקרא דומצא חן ושכל טוב יש ללמוד שצריך להשתדל למצוא חן בעיני בנ"ח. וזה א"א דא"כ יבוא לעשות שלא לשמה. לז"א בעיני אלקים ואדם. לבאר שאם יעשה שלא לשמה א"כ לא ימצא חן בעיני ד' וע"כ יעשה כל דבר לש"ש. וכן ישתדל שלא ימצאו בנ"א מקום לחשדו. וזה דומה להא דב"ג וב"ר וכמש"ל שאף שילכו למלחמה ככל ישראל בכ"ז צריכים לעבור חלוצים לפניהם כדי שלא יהא שום מקום לחשדם. אכן עדיין לא נתבאר בפסוק זה איך להתנהג. דאפשר לומר שאם יראה שיש מקום לחשדו ימנע לגמרי מהדבר ההוא. וגם דהו"א שאף שהוא עושה כהוגן יש לו לחוש שיחשדוהו. ועי"ז יתבטל הרבה ממעשה המצות כי תמיד יהי' מחשבתו איך דנין אותו בנ"א וכמ"ש החובת הלבבות בפ"ד משער יחוד המעשה שזה מפיתוי היצר. לזה מייתי מקודם קרא דוהייתם נקיים שזה שייך רק היכא שנתן בעצמו מקום לחשדו וכמו בב"ג וב"ר שע"י שלקחו נחלתם בעבר הירדן נתנו מקום שיביטו על הנהגתם בעת המלחמ' ויחשדום שמתרשלים בדבר. והיינו דקאמר הירושלמי שהמחוור שבכולם הוא קרא דוהייתם נקיים. והא דבית גרמו ובית אבטינס הוצרכו להזהר מפני והייתם נקיים אף שלא שינו מכפי הרגיל. י"ל דלהכי מייתי לה שם בתר הא שלא רצו לבוא עד שכפלו להם שכרם. כי עי"ז היה נראה שהם נבהלים להון והיה מקום לחשדם ע"י מעשיהם. וכמ"ש הרמב"ם ספ"ב מה' שקלים שהנבהל להון יש מקום לחשדו. ולכן הוצרכו להזהר מחשד משום והייתם נקיים שהרי גרמו שיחשדום

עכ"פ שמענו דוהייתם נקיים שייך רק היכא שעושה דבר שע"י מעשיו גורם שיחשדוהו. אבל בנ"ד הרי קבלום לשו"ב זה כמה שנים. ואינם עושים שום שינוי בסדר מעשיהם והחושד עושה שלא כדין. אין מחויבים להוציא הוצאות לעמוד לנסיון. ובעתים הללו רבו מוציאי לעז על המשרתים בקודש וכי נאמר שבכל עת יצטרכו לעמוד שנית לנסיון. והא דמהרי"ט סי' קי"ב שהזכרנו. שם איירי שהיה מקום לחשדו לפי הענין יעו"ש לזה היה צריך לפרסם את הפרעון ודמי לאומר אל תפרעני אלא בעדים ע"ש באורך. ול"ד לנ"ד כלל

הנה צדדנו בזכותם של השו"ב שע"פ דין אינם צריכים לעמוד לנסיון בכל עת שיוציא מי שיהיה רינון עליהם ורק בנ"ד צריך לברר עדיין ע"ד שהעידו עליו שאינו רואה כראוי וע"ד הריאה שנמצא בה מחט וכמש"ל אכן עדיין יש לדון דהנה השו"ב הם כבר כמה שנים בעירם. ובלי ספק כבר כלה הזמן שהוקצב להם בכתב שנתנו להם. רק שנשארו על חזקתם כנהוג שאין מעבירין שו"ב מחזקתו משום שאין מורידין בקודש. ואם בא לשם ממקום אחר י"ל שע"ד כן הניח מקומו הקודם וכמ"ש הח"ס ח"ד סימן ר"ל ועוד אחרונים. אבל כ"ז כל שלא נמצא מקום חשש בשחיטתו. אכן כשכמה רבנים ראו סכיניהם ולא הוטבו בעיניהם יוכלו בני העיר לומר שאינם רוצים לאכול רק משחיטת אומן על צד ההידור. ואף שרוב ההמון אין מקפידים ע"ז. מ"מ בעיר כבודה כזאת נמצאים אנשים נקיי הדעת המהדרים שלא לאכול מבהמה שהורה בה חכם או גם מסירכא. ונהי שבתוך הזמן שנתקבלו השו"ב לא יכלו לדחותם כיון ששכרום בשכירות גמורה. ובשעה שנתקבלו עמדו למבחן לפני הרב דמחנם שסמכו עליו שוב לא יוכלו לבטל השכירות באמצע הזמן עד שיבררו בבירור גמור שנתקלקלו בתוך הזמן. אבל היכא שבאים רק מצד דמעלין בקודש ולא מורידין יכולים אנשי העיר לדרוש שלא יהי' עליהם שום חשש. וכמ"ש הר"ן בריב"ש סימן ש"צ שצריך אדם להשתדל בדברים הנוגעים לנפשו לקחת מן המובחר כמו שמשתדל בדברים הנוגעים לגופו. ואף דקיי"ל באו"ח סימן נ"ג שאין להעביר ש"צ בשביל רינון בעלמא. מ"מ הא כתב המג"א שם בשם הכנה"ג שיש להושיב ב"ד ע"ז. וא"כ גם בנ"ד צריך לברר את זה. אבל אין לחייב את השו"ב להביא ב"ד על הוצאותיהם. כי הם טוענים דקים להו שהם אומנים כראוי. ורק בני העיר צריכים לעשות זה

אכן להביא ב"ד ממקום אחר הוא פרסום גדול והוא בזיון להשו"ב וגם לבני העיר שיהא נראה כאלו מצאו שאכלו עד עתה ח"ו טריפות. וגם תהי' מחלוקת איזה רבנים יביאו וגם ההוצאה מרובה, ואין לך מדה יפה מן הצניעות. לזה אם לעצתי ישמעון מוטל על מנהיגי העיר לצוות בצנעא על השו"ב לנסוע לאיזה רב מסביבותם המפורסם לירא שמים ומבין באומנות השו"ב. ויכתבו לו המנהיגים שעליו סומכים ושישיבם בלי שום משא פנים. וראוי שיכתבו לו אשר אם ימצא שאחד מהם אינו הגון אזי יפייסו אותו בממון סכום הגון או שיקבעו לו פרס תמידי לכל ימי חייו וזה יועיל שלא יצרף הרב הלז את הרחמנות על השו"ב שלא לפסוק חיותו וגם ראוי לעיר כבודה כזו ולמנהיגיה הנכבדים לחוס על עובד העיר שלא יהיה נודד ללחם כאשר כילה מבחר כחותיו בעבודתו בעירם. וגם יתנו המנהיגים להשו"ב על הוצאות הדרך לנסיעה הזאת. ובאופן כזה יבוא כ"א על מקומו בשלום ועל להבא יתקנו שב"ד שבעיר ישגיחו על השו"ב ושיבואו בכל חודש לפניהם להראות סכיניהם. אם רק הב"ד מבינים בטיב העמדת הסכין. ושלא ישחוט ושלא יבדוק שו"ב אחד בלי שו"ב עומד ע"ג. וע"ד השו"ב שהועד שאינו רואה כראוי וכן במה שנמצא מחט בריאה כבר כתבתי שזה יתברר הדבר ע"פ ד"ת ובאופן כזה יהיו בטוחים ממכשול ויאכלו ענוים וישבעו יחי לבבם לעד: סימן סב כבוד הרב הגאבד"ק קאססוקאוויץ מהר"ט נ"י

ע"ד טבח שקנה מאשה אחת עגל עם עורו ולמחר מכר הבשר והאשה באה ממרחק. ושאל אחד כי הלא עברו ג"י בלא הדחה והשיב שא"ל האשה שהפשיטתו והדיחתו תוך ג"י. ושאלו הלא עכ"פ עברו ג"י בלי ניקור כי נקרו למחר. והשיבו שהוא יודע יותר ממנו. וכת"ר חקר ע"ז ונודע לו שאינו ברור שהאשה הדיחתו. ולזה אסר את הבשר. וכשהשיבו לו הקונים את הבשר השליכו הקצב לכלבים ולא מכר לעכו"ם. ונודע הדבר שהבשר היה מוסרח ומלא תולעים. ורק הקצב רחץ את התולעים. ויש אומרים שהאשה אמרה שהעגל נשחט ד' ימים קודם שנמכר לו ונסתפק מעכ"ת אם צריך להעבירו או לקנסו בשביל שמכר בשר ששהא עכ"פ בלי ניקור ג"י. וגם מכר בשר שיש בו חשש סכנה לאוכליו וחמירא סכנתא מאיסורא. וגם הבשר היה מאוס ואסור