דברי מלכיאל ד פד

זה. אבל בנ"ד הרי יש חילוק גדול בין בר אווז הבר לבר אווז הבייתי. והללו שנמצאים אצלינו דומים להבייתי בכל דבר זולת החרטום שחור במקצת כמו בר אווז הבר. ולזה אנו רוצים לדונו שבא מביצי בר אווז הבר או שהזכר הוא בר אווז הבר והנה ידוע שאפשר שיולד עוף או בהמה בשינוי קצת וכן איתא דנדמה פסול לקרבן וכן מצינו בש"ס בכ"מ שאפשר שבהמה טהורה תוליד ולד קלוט כמו טמאה. ואף שזה הוי רק מיעוט. הרי גם הא שעוף טהור תעבר מן הטמא אף אי נימא שהוא באפשרות מ"מ ודאי דהוי רק מיעוט. וא"כ מנ"ל להחזיק איסור. ואף שכתב הריב"ש בסי' קצ"ב דלענין טומאה וטהרה בבע"ח לא אזלינן בתר רובא. היינו רק היכא שיש ספק אם הוא טמא ודאי או טהור ודאי. אבל בנ"ד שזה ודאי שאינו בר אווז הבר גמור. רק שאפשר שנתעבר מזכר ממין ההוא. ודאי שאין לנו להחזיק ריעותא. וגם דהא מצינו גבי צאן לבן שנתעברו כפי מראה המקלות שהראו להם בשעה שנתעברו. וע"ש במדרש בלבנה שילדה כושי. וא"כ גם בנ"ד י"ל שהבר אווזא נסתכלה בשעת עיבורה באיזה עוף שחרטומו שחור או בר אווז הבר. ועי"ז ילדה עם חרטום שחור. ולזה נלע"ד דאף להצ"ל סי' כ"ט שאוסר את אווז הבר. מ"מ מודה בנ"ד שאין להחזיק ריעותא. כיון שאין מצוי בינינו בר אווז הבר. וגם דהא איכא סברא דזוז"ג וכמ"ש הח"ס סי' ע"ד ועוד אחרונים. ובפרט שהכרו"פ מתיר את אווז הבר. וכן ראיתי בס' דלתי תשובה סי' פ"ב שהביא בשם כמה אחרונים להתיר בר אווזות שחרטומם שחור. ואינם ת"י [ובח"ס שם כתב שהצ"צ מתיר אווז הבר. וז"א דהא הצ"צ אוסרם. ורק הכרו"פ מתיר וכת"ר נמשך בדבריו אחר הח"ס בזה]

ומ"ש הח"ס שם דתליא בפלוגתא אי חוששין לזרע האב והקשה כת"ר דהא כתבו התו' בחולין (דף נ"ח ע"א) דהיכא שאחד איסור ואחד היתר כ"ע מודו שחוששין לזרע האב לא ראה כת"ר שבסנהדרין (דף פ' ע"ב) דחו התו' סברא זו מהא דחולין (דף ס"ט) ע"ש. וע' במהרש"א בחולין (דף ס"ט) שנראה שלא ראה דברי התו' דסנהדרין. ולבד זה הנה צריך להבין סברת התו' בחולין שם. ונראה כוונתם דהיכא ששניהם היתר ורק תלוי איזה מין הוא אם הוא סוס או חמור או שכלול משניהם. וכן אם הוא צבי או תיש או כלול משניהם בזה פליגי דחנניא ס"ל שחוששין לזרע האב. הכוונה דאמרינן שיש בולד תערובות ממין האב וממין האם. ורבנן ס"ל דנהי שהאב גרם ליצירת הולד ובלעדו לא היה נוצר. אבל מגוף האב אין בולד שנאמר שהולד מורכב משני מינים. ועיקר גוף הולד הוא רק ממין האם. וכמו דאמרין בע"ז (דף מ"ד) שהזבל גורם שיצמחו הזרעים. ומ"מ אין שייך לומר שבזרעים יש חלק מן הזבל. וכן בפת אמרינן שהעצים גרמו לאפייתו ומ"מ אין מגוף העצים בפת. וע' תו' ע"ז (דף ס"ו ע"ב) וע' שו"ת הר"ן סי' ע' דאי יש שבח עצים בפת הוי כנתערב גוף האיסור וע"ל סי' קכ"ב מ"ש בזה. אכן כשאחד מהם טריפה ואחד היתר אנו דנין רק אם יש איזה כח מהאיסור בהולד. ואז הוא אסור אף שאין בולד מעצמות האיסור. וכמו שבליעת איסור אוסר את ההיתר אף שאין על ההיתר שם האיסור כלל ולזה אנו דנין בזה מצד זוז"ג וזה דומה להא דבהמה שנתפטמה מאיסור דקיי"ל בסי' ס' שאם נתפטמה גם מהיתר מותרת, והיינו משום שאין בשר הבהמה נעשה מגוף האיסור. רק שהוא סיבה ונותן כח להבהמה להרבות בשר ולהתפטם. וה"ה הכא דאף האם אין הולד מגופה ממש. רק שנותנת בולד כח הגידול והצמיחה יותר מכח האב

ונראה דלהכי לא הקשו התו' בחולין (דף נ"ח) מהא דבן פקועה. דהנה בב"ק (דף מ"ז) איתא דולד הוי גופא דבהמה וביצה לא הוי גוף התרנגולת רק פירשא בעלמא וע"ש בתו' מה שתרצו מהא דביצת טריפה. ואף דהתו' בתמורה (דף ל"א ע"א) ד"ה דמאוירא הסבירו שהביצה הוי מגוף העוף אבל ולד בהמה אינו כ"כ מגופה ע"ש. צ"ל דהיינו רק לס"ד דש"ס שם. אבל כדמסיק שם דביצת טריפה מותר לא ס"ל האי סברא וכדאיתא בב"ק (דף מ"ז) ואקצר. ולזה בחולין דאיירי לענין ביצים דגם האם אינה אלא גרם ולאו גופה הוא שפיר י"ל דלא תליא בהא דחוששין לזרע האב. דהא עכ"פ הוי כח האב גרם להוית הביצה. ולזה לא קשה מהא דבן פקועה דאיירי בבהמה שהולד הוא כגוף האם. ולזה קאמר דרק למ"ד חוששין לזרע האב דהוי כאלו יש בולד מעצם גוף האב כמש"ל י"ל דאין לו תקנה בשחיטה. אבל אי אין חוששין לזרע האב. אין נ"מ במה שהאב גורם להוית הולד. דהא מ"מ הולד הוא מגוף האם וטעון שחיטה כמו האם. וכמו שהולד גדל ממה שהאם אוכלת ושותה. ובכ"ז טעון שחיטה. אבל בסנהדרין (דף פ') דאיירי ג"כ בבהמה. ובכ"ז כתבו התו' דהיכא שאחד מהם איסור לא תליא בהא דחוששין לזרע האב שפיר הקשו מהא דבן פקועה דאיירי ג"כ בבהמה. ויש להאריך בזה בדברי הפר"ח וכרו"פ ושאר אחרונים ביו"ד סי' י"ג וי"ד ועכ"מ. (ע' בהשמטות)

עכ"פ מיושב דברי הח"ס. דהא בנ"ד אין אנו דנין מי היה הגורם ללידת הבר אווזא. רק אם יש בה מגוף הטמא כדי שיהא לה דין עוף טמא. וגם דהא מצד הסיבה מדבר האסור קיי"ל בתמורה (דף ל"א) שהאפרוח נעשה מהביצה אחר שנסרחה ונעשתה כעפרא בעלמא. דלהכי מותר אפרוח מביצת טריפה. ורק אנו דנין מצד שעיקרו עוף טמא. ובזה יש לדון מצד אי חוששין לזרע האב וכמש"ל. ונראה ליישב בזה קושית התו' מחולין (דף ס"ט). די"ל דהא דבהמה טעונה שחיטה ובן פקועה אינו טעון שחיטה. אין זה מדין איסור והיתר. רק הוי כמין אחר כמו דגים וחגבים שאינן טעונין שחיטה. דהרי הוא בהמה גמורה ובכ"ז גזה"כ הוא שאין טעון שחיטה. וא"כ אנו דנין על הולד ג"כ אם יש בו עצמיות האב או לא. ולא מצד הגרם והסיבה. ולזה שפיר תלי לה הש"ס שם בהא דאי חוששין לזרע האב. ולפמש"ל יש להקשות על הח"ס דנקיט שם הא דזוז"ג. דלפמש"ל אין שייך בזה סברא זו. אך באמת הזכיר זה הח"ס שם רק לפום רהיטא שיש לדון בזה ולא בהחלט יעו"ש שכן הוא. ובלא"ה אין דבריו שייכים לנ"ד. דשם איירי שהיה ידוע שהזכר שביניהם היה אווז הבר ע"ש. משא"כ בנ"ד שאין ידוע זה. בודאי אין לנו לחוש לזה וכמש"ל

ובמ"ש הח"ס ושאר אחרונים בענין זה להתיר משום זוז"ג יש לדון דהא כתבו הפוסקים בסי' קמ"ב ס"ד שזוז"ג אסור לכתחילה וכ"כ האחרונים בסי' ס' ס"ב ע"ש בפמ"ג לענין בהמה שנתפטמה באיסורים שיהא אסור לקנותה. וא"כ גם בנ"ד נימא הכי. וצ"ל דכיון דהכא הענין נוגע למין עופות שחרטומיהן שחורים. הוי זה כדיעבד. כי זה יהא כחוכא ואיטלולא להורות במין אחד שזה אסור וזה מותר. וע' עירובין (דף ע"ו ע"א) ובחיבורי ח"א סי' כ"ג. ורק בדבר שבא במקרה כגון בהמה שנתפטמה או באפה פת בגחלים של איסור שייך לחלק בזה. ויותר נראה דלהכי לא דברו בזה משום דהרבה פוסקים ס"ל דמותר אף לכתחילה. ובפרט דהכא יש כמה סברות להתיר גם בלא סברא דזוז"ג הלא בספרתם. ולא אאריך בזה באשר כי לענ"ד פשוט שמותרים וכמש"ל

סימן נז כבוד הרה"ג וכו' מו"ה אליעזר ג"י הרב דק' אקינאוו

ע"ד שהעיר בחיבורי ח"ב סי' ל"ז. לא אאריך אחרי שמפורש בנו"ב הובא בחיבורי שם דסגי בהדחה מצד אחד. ומ"ש