דברי מלכיאל ד פב

אותו לארו"ע. מ"מ הרי בודאי יש בהאומא כמה סמפונות ונוכל לחשוב את הסמפון הראשון שלצד האומא שהוא ג"כ מהארו"ע רק בנ"ד מוכח גבול הארו"ע לצד האומא ע"י מקום עמידת הורדא שלא יהא שינתה מקומה. שטריפה. ועכ"פ בלא"ה לא הוי רק חליף שכשר בהפ"מ לכו"ע. וגם שינתה מקומה בורדא כשר לדעת המכשירים בחסרה הורדא ע' בפוסקים. וא"כ בנ"ד יש להכשיר אף שלא בהפ"מ. דהא לדעת המכשירים בשינתה מקומה אין כאן חליף כלל. ואף שאנו נוהגים להטריף בשינתה מקומה. מ"מ יש לצרף זה להכשיר בחליף כנ"ד שאין נזכר בש"ס אף שלא בהפ"מ

ומה שיש אונא אחת שלא בדרי. ה"ז יתרת מקמא שאנו נוהגין להכשיר כיון שמושרשת יפה. וליתרת ורדא אין לחוש כיון שאין לה תואר ורדא. וגם אינה עומדת במקום הורדא דהרי הורדא עומדת במקומה הראוי לה. ולא מיקרי בנ"ד שורש אחד עם הורדא כיון שאין כאצבע בגובה וע' חיבורי ח"ג סי' מ"ז שזה מברר שזה אחת ונחלקה לשנים. רק אם היה במשך אצבע ולא בגובה אמרינן שנתעקמה ע"ש. ואף שהבאתי שם דעת האחרונים שבהפ"מ כשר אף במשך אצבע. היינו רק לענין להקל אבל לא להחמיר לחשוב לורדא עי"ז שהיא בשורש אחד במשך. וכמ"ש הש"ך סי' ל"ה סקל"ד. והרבה פעמים שהארו"ע נראה כאלו היא בשורש אחד במשך עם הורדא. ולזה בנ"ד כיון שאינה עומדת במקום הורדא. וגם אין לה צורת ורדא. אין זה יתיר ורדא. וגם לא מיקרי שינוי צורה. ויותר יש לדון דהארו"ע נחלקה בעוביה וזהו ההר מהארו"ע. ואף שהשורש בולט לצד קמא יותר מכפי הרגיל בארו"ע. מ"מ אין לחוש. דהא ודאי אם היתה הארו"ע בולטת כ"כ לא היינו מטריפים בשביל זה. והכא י"ל סברא דכיון דאשתני אשתני וכדאיתא בבכורות (דף מ"ב) וע' חיבורי שם דכיון דחזי' שינוי שהארו"ע דבוקה להאומא ולהאמצעית ה"ה דאשתני בזה שבולטת הרבה לצד קמא ונחלקה לשנים בעוביה. ונחלק כשר כמ"ש הב"א בשם המאיר נתיבים כשהוא מושרש יפה על האונא. ומכ"ש הכא שמושרש בגוף הריאה. וע' בב"א סי' ל"ה סקפ"ו שאף אם יש הפסק מעט יש לחשבו ג"כ לנחלק גבי ארו"ע ע"ש. וה"ה בנ"ד. ובלא"ה כ' הש"ך סקי"ז והט"ז שם להקל אם יש יתר ורדא ואינה עומדת במקום הורדא וגם אין לה תואר ורדא ע"ש

והנה היכא שיש להם שורש אחד כתב התב"ש סקמ"ו שיש להחמיר בשינתה מקומה אחת מהן לפי שטריפותה הוזכר בתו' (דף מ"ז) ע"ש. ולעד"נ להיפוך דזה קיל טפי דכיון ששינתה מקומה הרי מוכח שאין זה מן הורדא. ומה שדנו דבשורש אחד היא ורדא אחת. היינו להקל ולא להחמיר כמ"ש הש"ך ס"ק ל"ד וע' ב"א סעיף ע"ב. ורק כשהיא במקום הורדא ואחת הפוכה או אין לה תואר ורד. מוכח שהיא ורדא. והויא עכ"פ או יתר ורדא. או שהוא מגוף הורדא והויא ורדא הפוכה או שינתה תוארה. ונראה שהתב"ש כתב זה לטעמיה דס"ל שם בסכ"ט דיתר ורדא מיקרי כשיש לה תואר ורד אף כשאינה ממש במקום הורדא. ולזה טריפה ממ"נ אי נימא שהיא יתרת בפ"ע, הוי יתר ורדא. ואם היא מהורדא הרי שינתה מקומה. אבל להמקילים כשאינה עומדת במקום הורדא, כשירה גם בזה וא"כ בנ"ד שאינה במקום הורדא וגם אין לה תואר ורדא כלל דרוב האחרונים מתירים בזה. בודאי יש להקל גם אם היא בשורש אחד עם הורדא. ובפרט דבנ"ד אין בשורשה אצבע בגובה רק במשך. וכתבו כמה אחרונים דזה לא מיקרי שורש אחד. ובלא"ה הרי כתב הלבש"ר סימן ל"ה סקנ"ד אות י' י"א באורך להקל בב' ורדות בשורש אחד ואחת שינתה מקומה. ולא אאריך בדבריו שם באשר בנ"ד יש כמה סברות להקל בלא"ה כמש"ל. ובנ"ד גם אם היה במקום הורדא נראה דכשירה דהא כתב הש"ך שאם יש לה צורת אונא גמורה ואין לה כיס כשירה אף כשהיא במקום הורדא. דהויא רק יתרת מקמא שמנהגינו להכשיר. ובנ"ד אין לה כיס ויש לה תואר ארו"ע. ובכה"ג הסכימו כמעט כל האחרונים דכשירה. עכ"פ בנידון דידן נראה שיש להכשיר: סימן נג

ע"ד מ"ש בחיבורי ח"ג סימן מ"ט להקשות על מ"ש הב"י ויש"ש גבי צה"ג משמע שאם נתרפא יפה כשר. דהא טריפה אין חוזרת להכשירה. והקשו לי דהא דעת המהרש"ל הובא בסי' מ"ד בט"ז סקי"ז דרק בידי אדם ל"א שתחזור להכשיר'. אבל ע"י חולי אפשר שתחזור להכשירה וכמו ריאה שניקבה וסביך בבישרא. וא"כ היש"ש אזיל לטעמו. הנה באמת גם שם דבריו תמוהים וכבר חלקו עליו שם הט"ז והש"ך. ומה שהביא היש"ש ראיה מריאה. לא נתישב כראוי בט"ז וש"ך. אבל כבר כתב הר"ן פא"ט בשם הרא"ה שנקב שסופו ליסתם ע"י הדופן או סרכא כסדרן. אינו מטריף כלל. רק אנו מטריפין מספק כל נקב. כי אין אנו בקיאים איזה סופו ליסתם. אכן בגוף הדבר לא דמי. דהנה לכאורה דברי היש"ש שם תמוהים דהא קיי"ל קרום שעלה מחמת מכה אינו קרום. ותירץ הפמ"ג שם דשם הטעם משום שסופו ליסתר. והכוונה שגוף הטריפות א"א שיחזור לבריאותו. וכעין דאיתא בחולין (דף נ"ז) דבמידי דמיטרפא לא משבחא. ורק מצד אחר אפשר שיבוא תועלת לה שתחיה. וכמו ניקבה הריאה שאפשר שיסתם הנקב על ידי הדופן. וכן בכליות דהקטינה טריפה. מ"מ אפשר שתינטל אח"כ כולה ויהי כשר אבל זה א"א שגוף הנקב יתרפא מעצמו ע"י סירכא וקרום או שהכוליא שהקטינה תשוב לקדמותה. והוקשה להיש"ש ע"ז מהא דאיתא בחולין (דף ע"ז) שאם יחתוך למעלה מצוה"ג לא מהני להכשירה. אף שזה נעשה במקום אחר ולא בגוף צוה"ג שהטריפות הוא בשבילם. ועיזתירץ דבידי אדם לא מצינו שתחזור להכשירה אף במקום אחר. וא"כ יפה הקשיתי בחיבורי שם על היש"ש. דהא שם איירי בגוף צוה"ג שנתרפאו יפה. ובזה ע"כ צ"ל גם להמהרש"ל דלא מהני דהוי קרום שעלה מחמת מכה וכמ"ש. ויש עוד לדון בדברי הרא"ש פא"ט סימן י"ד שכתב דבמקום שרגיל להעלות ארוכה שאני וע' במי"ט שם ובפמ"ג בפתיחה לסימן ל"ט ואקצר

וע"ד מ"ש בחיבורי ח"ג סימן ס' דאי פמש"פ דריבית קאי על הקרן לא שייך חצי שיעור. וכהא דחמשה צאן חייבים בראשית הגז דודאי אין לומר ששלש יהו חייבות מדין ח"ש כוונתי דבכל מצוה שיש בה שיעור הן בקום ועשה הן בל"ת. י"ל דבח"ש נהי שלא קיים כל המצוה. מ"מ יש בה מקצת מן המצוה לדעת הפוסקים הסוברים דבמ"ע יש ג"כ דין ח"ש וע' מל"מ פ"ה מה' יסה"ת. אבל בשיעור הדבר שמביא לידי חיוב המצוה לא שייך זה. כיון דבזה לא נאמרה מצוה זו כלל. אכן בהריבית שייך לומר רפמש"פ הוי ח"ש כיון שזהו גוף האיסור

סימן נד

ע"ד שכתבתי בחיבורי ח"ב סימן מ"ו ליישב הא דאיתא בחולין (דף י"א) מנה"מ הא דאמור רבנן זיל בתר רובא. והקשה כבודו דלפ"ז תקשה הא דאיתא שם (דף י' ע"ב) מנה"מ דאמור רבנן אוקי מילתא אחזקיה. דהא חזקה הוי דאורייתא. הנה רש"י פירש שם במקומות הרבה סמכו על החזקה לאסור ולהתיר כי ההיא דלעיל. וכבר נתקשה בזה הראש יוסף אהיכא קאי שהוזכר לעיל. וכתב שם דא"ל דקאי אהא דבהמה בחזקת איסור עומדת. דאכתי ליכא חזקה להתיר. ותירץ דקאי על שוחט בסכין ונאבד בלא בדיקה שסומכים על חזקת הסכין שהי' בדוק. וכן בשיבר עצמות ונמצאת פגומה. והוא דוחק. דבאמת א"צ שם לחזקה כיון שלא נמצא ריעותא לפנינו. ורק כשישנו לפנינו צריך לבדקו. ונראה דקאי אהא דאיתא שם לר"ח דתלינן במפרקת ולא בעור. והיינו משום חזקת הסכין. ומכ"ש ללישנא דהתם דמטריף