דברי מלכיאל ד עח

לתלות בחוזק הקליפה ע"ש. והכא יש צד להקל דשמא היתה הסרכא במקום שהאונות מונחות זע"ז וכדברי הבודק. ועוד דהא הרבה ראשונים ס"ל שגם לחוד הוי כסדרן וכמ"ש המשכנות יעקב סי' ט"ז. וכמה אחרונים הסכימו לדבריו. וא"כ מעיקר הדין הוי זה כסדרן. רק שאנו נוהגים להחמיר בלמעלה מחציין ולחוד דהוי שלא כסדרן. א"כ היכא שיש עוד מקום לצדד לקולא יש להכשיר. ועוד דכיון שבמקום ההוא היה קצה האמצעית על האו"ע. א"כ גם התוד שם מיקרי כסדרן. דלא גרע מן הגב כמש"ל כיון דהיינו רביתא. ואדרבא חיתוך האו"ע יש לחוש שאינו כסדרן. ועוד יש לדון לשיטת התו' דטעם סרכא הוא שסופה להתפרק. דסגי שתעבור במיעוך רק מצד אחד כמבואר באחרונים. ועכ"פ איכא בנ"ד ספיקי טובי. ואף שיש סוברים דאף בכסדרן אם הסירו הסרכא ונמצא נקב דטריפה. מ"מ היכא שאין שם נקב ודאי. רק בצבוץ. ודאי שאפשר לתלותו בחוזק הנפיחה וכדומה. ע' חיבורי ח"ג סי' מ"ז לענין משמוש יד הטבח. עכ"פ בנ"ד אם עברה הסרכא כראוי וקרום הריאה שלם ויפה למראית העין. והבודק אומר ברי שנפחו בחוזק יותר מכדי הרגיל. יש להכשיר בהפ"מ. והרבה פעמים ראיתי שניכר במקום הסרכא כאלו נקלף קצת קרום מהריאה. ובאופן כזה אין לתלות הבצבוץ בשום דבר אף בכהא דנ"ד שיש מקום לומר דהוי כסדרן כנ"ל. וצריך להשים לב לזה

סימן מח

ע"ד אונא האמצעית שהיתה מונחת על הארוכה ועבה ודבוקה בקרום על פני כולה לגב הארו"ע בלי חלון וכן דבוקה הארו"ע להאומא בקרום בלי חלון. והארו"ע היתה צמקה רובה. ואחר זמן גדול עלה הקרום שבין האמצעית לארו"ע בנפיחה. ואמר הבודק שזה יש לתלות בחוזק הנפיחה לפי שנפחו הרבה את הריאה בשביל סירכא שהיתה שם. וכשהפרידו הקרום הנ"ל נשארה בכ"ז האמצעית מונחת ע"ג הארו"ע. ולא נמשכה לצדדין. רק היתה מבצבץ בכמה מקומות שהוסר הקרום משם

הנה מה שהאמצעית דבוקה להארו"ע נראה דלא מיקרי שלא כסדרן. כי דרך האמצעית להיות קצתה על הארו"ע ואף דבנ"ד היתה כולה על הארו"ע. וזה אינו מצוי. מ"מ כיון שאנו רואין שאף לאחר שהפרידו הקרום היתה מונחת. נראה דריאה זו הכי רביתא והוי זה כסדרן. וכ"כ הדע"ק סי' ל"ט סקכ"ו דמה שהאמצעית דרכה להיות על הארו"ע מיקרי זה כסדרן ואף דנראה שבשביל שהארו"ע נצמקה ונתכווצה נכנסה, עי"ז תחת האמצעית. וא"כ לאו היינו רביתא. כי כשתשוב הארו"ע לבריאותה ותתרחב כראוי יצא קצת ממנה מתחת האמצעית וא"כ יש לחוש שתתפרק הסרכא. וזהו טריפות סרכא שלכ"ס לשיטת התו'. מ"מ י"ל דהנה טבע הריאה שהצימוק גורם שידבק בו דבר הסמוך לו. וא"כ י"ל שאם היה מתרפא הצימוק. היה עובר הדיבוק הזה ג"כ מעצמו בלא פירוק. דכיון שבטלה הסיבה בטל המסובב. ועוד דאפשר גם עתה היה מתפרד הדיבוק כראוי. ואף שאח"כ עלה הקרום בנפיחה. י"ל שזהו מחוזק הנפיחה כמבואר בשאלה. ועכ"פ יש כאן ס"ס דשמא הלכה כהסוברים דסרכא באה מחמת נקב ובכסדרן אינו מתחת נקב וכבר בארנו בסי' הקודם דבכה"ג דנ"ד אין חילוק בין למטה מחצי בין למעלה וגם הא כתבו הרבה פוסקים בסי' ל"ט ס"ד דבקרום שקוראים טילא מיקרי כסדרן אף למעלה מחציין ע"ש. ואפשר לדון גם בנ"ד כדין הקרום ההוא. אף, שיש לחלק. ותר"ל לא הוי. דכיון שאנו דנין זה לכסדרן. לא הוי ריעותא. ובפרט לפמש"ל שדרך הצימוק להדביק אליו את האונא הקרובה. א"כ אין זה תר"ל כיון שדרך הצימוק הוא כן. ומה שהאונא דבוקה להאומא ג"כ אינה ריעותא דזהו ממש קרום הנקרא טילא שפשוט בסי' ל"ט להיתר. ולזה יש להכשיר בנ"ד

סימן מט

ע"ד בועא דמתחזיא כתרתי. וכשפתח הבועא ראה שאין לה שני כיסים. רק סימפון מסימפונות הריאה היה מבדיל באמצע. וכתב כבודו לצדד להכשיר דהא כתב הש"ך סי' ל"ז סק"ז שאם יש הפסק בתוך הבועא טריפה אף בשפכי להדדי דחיישינן שהקרום הזה הוא מהריאה. וניקב הקרום ואח"כ נתדבקו הקרומים יחד ונעשה מזה ההבדל הזה. ולזה הכא דחזינן שההבדל הוא הסימפון. תו לא שייך חשש זה עכ"ד. וחפץ לדעת דעתי בזה

הנה מדברי כבודו נראה שלא היו שם שני כיסים. וא"כ אף אם היה קרום חוצץ בינתים דינה כחדא דמתחזיא כתרתי דכשירה אם נוקבים בצידה ושופכין מזו לזו. ולכאורה נראה דאף אם היו שם שני כיסים ג"כ כשירה דהא כתבו התו' וש"פ שהפסק כרוחב שתי שערות סגי. ועובי סימפון אף דק שבדקים הוי כרוחב שתי שערות. דהא כל סימפון יש לו שתי דפנות וחלל בינתים. אכן ז"א דא"כ הרי בקרום המפסיק ג"כ יש יותר מרוחב שערה. ובכ"ז כתב הש"ך בסק"ז דטריפה אם יש קרום מפסיק. משום דהוי קרום מחמת מכה. ונראה דבעי שההפסק יהא מבשר הריאה. ולא קרום בעלמא. וכ"ה לשון הרי"ו ובעל העיטור הובאו בב"י סי' ל"ז שיהא ההפסק מבשר הריאה ע"ש. וממילא מבואר שהסימפון הוי כבשר הריאה וכמ"ש כבודו דלא שייך לומר שהוא קרום מחמת מכה. ובאמת דברי המהרי"ל והר"צ שהובאו בש"ך שם צ"ע שכתבו דמדשפכי אהדדי מוכח שניקב הקרום בין בועא לבועא. והקרום המפסיק הוא רק קרום מחמת מכה. וקשה דהא נקב שבפנים הריאה אינו כלום. דרק נקב בקרום שעל הריאה מטריף. וא"כ מה הוכחה יש מהא דשפכי אהדדי בפנים. וגם מה שייך לומר קרום מחמת מכה על קרום שבפנים הריאה. וצ"ל שקרום המפסיק הולך עד שטח עליון של הריאה. ואמרינן דגם שם הוי רק מחמת מכה. וההוכחה לזה הוי מהא שאין שם בשר. רק קרום. ועוד מדשפכי אהדדי מוכח מזה שהקרום הוא חלוש ומחמת מכה. ועוי"ל דאין מצוי שיהא קרום בפנים הריאה. ולזה אמרינן דהוי קרום מחמת מכה. אך ז"א דשפיר נמצאים קרומים בתוך הריאה במקום שנפרדים חלקי הריאה כידוע וכ"נ מלשון המהרי"ל והר"צ שהוכיחו דהוי קרום מחמת מכה מדשפכי אהדדי. ולא הוכיחו בפשיטות מגוף מציאת הקרום

ובאמת דברי היש"ש סימן כ"ז צ"ע שהביא דברי המהרי"ל דהיכא שיש שני כיסים הם שני בועות וטריפה אף אי שפכי אהדדי. וכתב היש"ש דאף להר"ן שכתב הטעם דטריפה בתרי בועי דסמיכי מפני שדוחקות זו את זו וסופה לינקב. מ"מ הכא אף דלא שייך לומר שדוחקות זא"ז שהרי נשפכים להדדי. מ"מ חיישינן שניקבה הריאה כיון דשפכי להדדי שהרי מן קרום הריאה עלתה הבועא אלא שנתקרב אחר כך להדדי. והוי כקרום שעלה מחמת מכה שאינו קרום עכ"ד. ובלשון הש"ך סק"ז משמע שזה מדברי המהרי"ל. וז"א כי הם דברי היש"ש בעצמו] והוא תמוה דלמה ליה לכתוב זה על דברי המהרי"ל. הא בש"ס מפורש דתרי בועי דסמיכי לית להו בדיקותא וטריפה אף אי שפכי אהדדי. וקשה דאי שפכי תו אין דוחקות זא"ז. אכן באמת גם על הש"ס א"א לומר כן דהא הר"ן כתב הטעם על דברי הש"ס. ושם מפורש דטריפה אף אי שפכי אהדדי מדלית להו בדיקותא. ועכצ"ל דאף אי שפכי. מ"מ דוחקות זא"ז למעלה מן הנקב שביניהם. ובפרט לפי מה שכתבו האחרונים שטעם זה שייך רק במוגלא ולא במים זכים. ועוי"ל שזה ששופכות אהדדי נעשה מדוחק רביצתם וזהו התחלת נקיבת הקרום שסופו ליקרע עד למעלה. וכ"נ עיקר שהסברא שדוחקות