דברי מלכיאל ד עז

טריפה גם לשיטת רש"י דהא צריך שיתברר שסירכא זו לא נעשתה ע"י נקב. והוי כקרום דריינוס. ובנ"ד לא נתברר זה. וכ"כ הב"ח סי' ל"ז שאין תולין במשמוש יד הטבח בהעברת סירכא. וע' חיבורי ח"ג סי' מ"ז שבארתי בס"ד מה שקשה ממ"ש הב"ח בסי' ל"ט סט"ו

וידעתי מה שגרם לאיזו רבנים לטעות בזה. כי ראו בספר עין יצחק סי' ח'. ודנו כן לכל מקום שהקרום רך. והוא טעות גדול. וכבר בארתי בס"ד בחיבורי ח"ב סי' כ"ד ובח"ג סי' מ"ח שאין ללמוד מדבריו רק בהתפשטות הסירכא ולא בגוף מקום הסירכא. וכ"כ בשו"ת משיב דבר סי' ט"ז שאין להקל בזה. ודברי העין יצחק בזה גרמו להקל יותר מדאי. ובפרט כעת שכל אחד מתנשא לחפש קולות ולהראות לעיני הקצבים שהוא גדול הדור ומיקל הרבה

ולזאת יישר כחו של מעכ"ת אשר לא שמע לקול הטבח הזה. ולדעתי ראוי שיזהיר מעכ"ת את השו"ב שלא יזכיר עוד את טעותו זה. ושאם יעמוד במרדו ויהי' ניכר שמצדד להקל בכגון זה יהא אסור לסמוך עליו בבדיקת הריאה כי כיון שנשרש זה בלבו יקל בבדיקת הבצבוץ. כי יחשוב שאף אם יבצבץ יתלה במשמוש ידו. ורוב פעמים נראה המקום רך מרוב עבודה שעמל שם הבודק לקלוף הסירכא. והרי כמה צווחו הפוסקים על קליפות הסירכות שהוא טריפה גמורה. ורק האחרונים חידשו שכיון שהסירכא נקלפת ונשאר המקום שלם ויפה. הרי מוכח דהוי רק כקרום שעל הריאה וכקרום דריינוס וא"כ איך נוסיף להקל כשמבצבץ ולתלות שבא ע"י שמשמש הטבח בקליפת הסירכא. דעכ"פ הרי לא נתברר דהוי כקרום דריינוס. והדרן לדינא שסירכא שלא כסדרן הוא טריפה. וצריך השו"ב הלז לקבל על עצמו בפני מעכ"ת שלא יצרף כלל בלבו סברא זו. ויהי זהיר בבדיקת הבצבוץ כראוי

סימן מו

בריאה היתה בועא קטנה. וסמוך לה היה נראה קרום פרוס. ונסתפק השו"ב אולי הקרום עולה על הבועא ותחת הקרום יש איזה ריעותא. או שחסר שם קרום הריאה. כי היה נראה על הבועא רק קרום דק. וקלף הקרום הנוסף ונקלף גם מעל הבועא ונשאר שם רק מוגלא בלי קרום ולפ"ז נראה שלא היה קרום הריאה במקום הבועא

לכאורה אין מקום להכשיר דהא חזינן שאין כאן קרום ריאה. והוי רק קרום מחמת מכה דלא הוי קרום. אכן יש לדון דהא כבר הסכימו האחרונים שא"צ לקלוף קרום נוסף שיש על הריאה במקום אחד ועל האומא נמצא ע"פ רוב קרום נוסף ואין המנהג לקלפו. ובחיבורי ח"א סי' מ"ז בארתי טעם המצריכים קליפה בכגון זה. אבל המנהג שלא לקלפו רק כשרואים איזה ריעותא תחת הקרום. והנה בועא קטנה אינה ריעותא שיצטרך לבדוק אם יש עליה קרום הריאה ורק כשרואה נגלד או שינוי מראה צריך בדיקה וע' חיבורי ח"ב סי' כ"א בזה. וכיון שלא הוצרך לקלפו ממילא תלינן שנקרב קרום הריאה ע"י חוזק הקליפה וכמ"ש בחיבורי שם סי' כ"א ומ"ז דתלינן בחוזק הקליפה אם לא ראה שם נגלד. וכן קיי"ל בסי' ל"ו ס"ו דאף בבועא תלינן נקב במשמוש ידא דטבחא וגם י"ל דנ"ד לא נקרא בועא. דדרך בועא שתהי' לה כיס וכמ"ש הש"ך סי' ל"ז סק"ז. ובנ"ד אין לה כיס. והוי רק מוגלא תחת קרום הריאה. ואף שגבוה קצת. היינו מפני שהמוגלא דחקה קצת הקרום למעלה. אך לפמ"ש המפרשים לפרש לשון בועא. י"ל דבנ"ד הוי ג"כ בועא וע' שו"ת רמ"א סי' ו' בזה]

ואף שהקרום שעל הבועא היה דק. י"ל שהקרום התחתון היה חסר וכידוע שזה מצוי בבועות ומורסות לפי שהמוגלא מקלקלת ומכלה את הקרום התחתון. ועכ"פ נעשים הקרומים דקים מלמעלה כשהמוגלא לחה. ועוי"ל דאף אי נימא שחסרו שני הקרומים. מ"מ הוי קרום הנוסף כסתימה דמעיקרא דס"ל להרשב"א וש"פ דהוי סתימה דהא לא נעשה מחמת מכה. וכן מוכח ממה שאנו רואים שהקרום פרוס גם על קרום בריא שבריאה. וע"ל סי' מ' בזה. ונהי שאם היה ניכר מקודם שיש נגלד על מקום זה וקלפו הבועא ונמצא פתוח דודאי יש להחמיר וכמ"ש בחיבורי ח"ב סי' כ"א. וכן מצוי מורסות שניכר בהם כמו נקודות דקות שחסר שם קצת קרום. ויש קרום נוסף על המורסא. וכשקולפין הקרום נפתח במקום הנקודות ההם. וזה ודאי טריפה. וחלילה להקל בזה מצד סברא דסתימה מעיקרא. וע"ל סי' מ'. מ"מ בנ"ד שלא היה ניכר שום נגלד. ויש ספק שמא היה כאן קרום העליון ונקלט עם הקרום נוסף לפי שהיה דק מאוד. שפיר יש לצרף סברא דסתימה דמעיקרא. ועדיין קשה להקל בזה כיון שהקרום דק. ורחוק לומר שיש כאן שני קרומים אכן בנ"ד יש להקל בפשיטות לפי שהיה נראה שכלה הקרום נוסף סמוך להבועא כי היה ניכר כמו שפה שם והשו"ב קוראים זה כותל. ולזה אף שכשקלפו הקרום נקלף גם מעל הבועא. י"ל שלפי שהיה דבוק בחוזק לזה נקלף עמו גם קרום הריאה שעל הבועא וכמ"ש בחיבורי שם דבכה"ג תלינן בחוזק הקליפה. ומ"מ בגוף הדבר אם לפי ראות עיני המורה יש מקום לומר שבקרום הנקלף מהבועא יש בעוביו שני קרומים. אזי יש להתיר בשעה"ד והפ"מ. וזה אפשר לבקי להכיר

סימן מז

ע"ד שהיה באונא אמצעית סירכא רחבה למעלה מחציה מחיתוך לארו"ע. וכשהעבירו הסירכא בקליפה מהאמצעית נמצא בצבוץ. והבודק מסופק אם הבצבוץ הוא במקום הסירכא. וגם אפשר שנעשה מחוזק הנפיחה כי נפחו בחוזק. והעומד ע"ג אמר שהבצבוץ הוא ודאי במקום הסירכא. רק אם נפחו בחוזק לא יוכל לדעת. והסירכא לצד הארו"ע עברה כהוגן. ולפי דברי העוע"ג היתה לחיתוך הארו"ע וגם על החוד. ולפי דברי הבודק היתה לגב הארו"ע וכידוע שמצוי כן שמונחת קצת אמצעית על הארו"ע

הנה בדבר הבצבוץ יש לנו להאמין דברי העוע"ג כיון שאין הבודק מכחישו. ולתלות בחוזק הנפיחה אין מקום. כי מי שם משקל לרוח לדעת כמה צריך לנפח. רק כשנתקרע קרום הריאה מחמת חוזק הנפיחה אז מוכח שנפחו יותר מדאי וכן כשנראו עוד בצבוצים בריאה מחוזק הנפיחה. אבל בנ"ד שנראה רק בצבוץ במקום הסירכא. אין שייך לתלות בחוזק הנפיחה. ובלא"ה כבר בארתי בחיבורי ח"ב סי' כ"ד שאף אם נראו הרבה בצבוצים בהריאה. אין לתלות הבצבוץ שבמקום סירכא בחוזק הנפיחה ע"ש ובח"ג סי' מ"ז בזה

ומה שיש לדון בזה דהא לדעת כמה ראשונים אף למעלה מחציין מיקרי כסדרן עד כאצבע מראש האונא. ולפי דברי הבודק שהיתה לגב הארו"ע מיקרי כסדרן כיון שדרך האמצעית להיות קצתה מונחת על קצה הארו"ע והיינו רביתא שוב מצאתי שכ"כ הדעת קדושים סי' ל"ט סקכ"ו. ושמחתי שכוונתי לדעתו הק'. ובזה י"ל דלכ"ע אף למעלה מחציין מיקרי כסדרן. דרק בין החיתוכים י"א דהוי שלכ"ס לפי ששם מתחילים האונות להתפרד ולהתרחק זה מזה. אבל בנ"ד שמונחות זע"ז י"ל שאין חילוק בין למטה מחצי בין למעלה. דהא עיקר טעם דכסדרן כשירה הוא משום דהיינו רביתא. וא"כ ה"ה בזה שמונחות זע"ז אף בלעדי הסרכא. ולדברי העוע"ג שהסרכא היתה לחיתוך הארו"ע וקצת להחוד. יש מקום לומר דניזל בתר רוב הסרכא וכעין דקיי"ל בסי' ל"ט סכ"ה. ואף לפמ"ש האחרונים דלא אזלינן בזה בתר רוב הסרכא. וכ"כ בחיבורי ח"ג סי' ל"ח הרי בארתי שם דאם יש עוד צד להקל י"ל דסגי כשעבר מעל החוד לבד. ואם נמצא בצבוץ תחת הסרכא שעל החיתוך יש