דברי מלכיאל ד ע

באה מקרום הנוסף. ואם באה מהריאה שמא נעשתה רק ע"י ליחות והיתה עוברת מהריאה כראוי אילו לא היה המקום ההוא נתרוקן. ולזה יש להקל בנ"ד אם לפי ראות עין הבודק עברה הסירכא ונשאר הקרום נוסף שעל החוד שוה לכל הקרום שעל אורך החוד. ואף אם נקלף במקום זה גם קצת מהקרום נוסף אין לחוש. כיון שעכ"פ לא הגיע עד גוף הריאה. ונראה דאף האוסרים בסירכא שעברה בקליפה מודים בסירכא כזו דשרי בקליפה. דבסירכא מהריאה ס"ל דאף שעברה בקליפה מ"מ כשהיתה מתפרקת בחיי הבהמה היתה נוקבת קרום הריאה ולשיטת רש"י חוששים שיש נקב בריאה והסירכא סתמתה ואין אנו בקיאים בבדיקת הבצבוץ וכמבואר בפוסקים. אבל בנ"ד אמרינן שאין כאן סירכא כלל כי הסירכא באה מקרום הנוסף ולא מגוף הריאה. וזה מוכח עי"ז שנקלף מעל הקרום נוסף ולא מעל גוף הריאה. והיינו כמש"ל שאין כאן הוחל דבר המטריף. אך אם הקרום מתפשט רק על מקצת החוד סמוך להסירכא ואין ניכר כמו שפה על פני אורך החוד. אין לדון זה לקרום נוסף רק להתפשטות הסירכא. ומה שהסירכא לא נקלפה מעל גוף הריאה. היינו לפי שהבודק הפסיק הסירכא באמצע אורכה. ע"י חוזק הקליפה ונשאר עדיין שורש הסירכא על הריאה ביחד עם ההתפשטות והבקי בטיב סירכות וקרומים יכיר זה. וא"א לצייר זה על הגליון

והנה לפעמים כשהסירכא רחבה. יקרה שנשארים חוטים במקום הסירכא והם שרשי הסירכא. וכשקולפם מתפשט השורש ממקומו לרוחב המקום שעמדה שם הסירכא. ובמקום שכלה החוט מבצבץ. ורק גוף מקום שעמד החוט אינו מבצבץ ולכאורה יש לדון דכיון שאין מבצבץ במקומו. אין לחוש למה שמבצבץ במקום שמתפשט. וכמ"ש הלבש"ר ושאר אחרונים שאין לחוש אם מבצבץ במקום התפשטות הסירכא. ואף דבנ"ד הוא מקום הסירכא. מ"מ כיון שבמקום שמבצבץ כעת עברה הסירכא ולא נשאר שום שורש. א"כ מה שנמשך השורש ממקום אחר לכאן. י"ל שהיה כאן קרום נוסף תחת הסירכא. ובזה אין חשש כמש"ל. וכשקלף השורש לכאן נקרע הקרום שבמקום זה ע"י חוזק הקליפה וכדומה. ועכ"פ אין לחוש בזה דהא כל קרום נוסף שהוא במקום אחד א"צ לקלפו וכמ"ש בחיבורי ח"א סי' מ"ז. וגם י"ל שמחוזק הקליפה נקרע קרום הריאה וכמ"ש הלבש"ר דבהתפשטות הסירכא תלינן בחוזק הקליפה וכדומה

אבל באמת ז"א. דהא עיקר סברת האחרונים המקילים בהתפשטות הסירכא הוא משום דאי נימא שהבצבוץ בא מצד שהסירכא באה ע"י נקב בריאה. היתה הסירכא יוצאת מגוף מקום הנקב ולא היתה מתפשטת על הריאה ולזה בנ"ד שהסירכא עמדה גם במקום הבצבוץ. אזדא לה הוכחה זו. ומה שנשאר השורש במקום אחר ולא במקום זה. י"ל שבמקום זה תפס בצפרניו בחוזק ונפסקה סמוך ממש לקרום הריאה עד שלא ניכר השורש שנשאר. ובמקום השורש נפסקה הסירכא באמצעה ולזה ניכר השורש. והנה הלב"ש כתב בשו"ת שבס"ס ל"ט דלמנהגינו לקלוף הסירכות משום דס"ל דהוי כקרום דריינוס. צריך לקלוף גם התפשטות הסירכא ואם נמצא שם בצבוץ טריפה. דקרום דריינוס צריך להסירו ושיהי' תחתיו שלם ויפה. ואף כי לענ"ד אין דבריו מוכרחים וכמ"ש בחיבורי ח"א סי' מ"ז לבאר שאם קלף קרום שפרוס על איזה מקום בריאה ונמצא בצבוץ תולים זה בחוזק הקליפה וכדומה. וכ"כ הלב"ש בעצמו שם מתחילה להוכיח שבמקום שאין לפנינו חשש טריפות גמורה יש לתלות הבצבוץ בחוזק הקליפה ע"ש וע' חיבורי ח"ב סי' כ"ג וכ"ז מה נקרא התפשטות לענין זה. מ"מ זה שייך רק בהתפשטות הקרום שחוץ למקום הסירכא. דכיון שעברה הסירכא בקליפה והקרום מתפשט גם חוץ למקומה. הרי מוכח שאינו רק קרום נוסף כקרום דריינום. ואין לחוש מה שנמצא בצבוץ חוץ למקום הסירכא וכנ"ל. אכן כשנמצא בצבוץ תחת מקום הסירכא. יש לנו לחוש שהסירכא באה במקום זה מגוף הריאה. ואינו קרום נוסף. ורק מהסירכא נתפשט קרום גם הלאה על פני הריאה וכמ"ש הלב"ש שם שכן טבע הריאה שכשיוצאת ליחה ונעשה מזה סירכא אזי כל מה שהליחה מתוספת מתפשט ממנה קרום ע"פ הריאה. וה"ה בנ"ד שהשורש נמשך קצת ונמצא בצבוץ במקום הסירכא אף שלא כנגד השורש

ואם עברה כל הסירכא כראוי. וכשקלף את התפשטות הסירכא נקלף הקרום מסביב עד שחזר על מקום הסירכא. ונמצא אז בצבוץ במקום הסירכא. בודאי אין לחוש. דכיון שעברה הסירכא ולא נשאר שום שורש. ונבדק בפושרים ולא בצבץ, הרי חזינן דהוי רק קרום נוסף כעין קרום דריינוס. וכשקולף אח"כ הקרום הזה ומבצבץ אין לחוש כי אנו תולים בחוזק הקליפה וכמש"ל. וגם דאפשר אין שם רק קרום הריאה ונקרע ע"י חוזק הקליפה. וגם כי כבר בארנו בחיבורי ח"א סי' מ"ז שקרום על מקצת הריאה מעיקר הדין א"צ לקלפו. וכן המנהג. כי בכל הריאות נמצאים קרומים על האומות ואין קולפים אותם. ואף שכתבנו שם שצריך להסירו. מ"מ העיקר כפי המנהג שלא להסירו כן נלע"ד כעת. והטעם נתבאר שם. ורק בבשר בלוי או קרום שעל כל הריאה. וכהא דקרום דריינוס. וכן צמחים וכדומה. צריך להסיר. אבל קרום פרוס שאין בו שום שינוי מקרום הריאה. א"צ להסירו. וממילא אם אירע שהסירו אין לחוש אם נמצא בצבוץ וכמ"ש בלבש"ר שם דבמקום שא"צ להסיר תולים הבצבוץ בחוזק הקליפה וע"ש מ"ש לישב מה שקשה ע"ז מהא דקיי"ל שאם נמצא נקב במקום סירכא כסדרן דטריפה אכן כ"ז רק כשעברה כל הסירכא כראוי ואין כאן ריעותא להטריף. אבל בנ"ד שנשארו שרשים במקום הסירכא. הרי לפנינו עדיין הוכחה שהסירכא באה מגוף הריאה. ויש לנו לחוש שגם במקום שמבצבץ לא עברה לגמרי רק ניתק מחוזק הקליפה. וההוכחה לזה שהרי נתפשטה הסירכא עד מקום שנשאר השורש והשורש לא עבר עד שהגיע למקום הבצבוץ. ואף שיש לצדד דהוי ספק. הא בלא"ה כתבו קצת פוסקים דכל סירכא הוי ספק וע' ש"ך סי' פ"א. ואף שיש עדיין לצדד להקל מ"מ חלילה להקל בזה דבכל סירכא ימצא הבודק מקום לומר שבמקום גוף הבצבוץ כבר עברה הסירכא. ועכ"פ יעשה ספק מזה. ויבואו עי"ז להכשיר טריפות וע"פ רוב כשנשארים שרשים מהסירכא. אזי גם במקום שעברה הסירכא אם יאחז בידו סמוך ממש לריאה ימצא שיש גם שם עדיין שרשים קצרים מאוד ויש להזהיר לבדוק זה בכל סירכא שעברה כי הבודקים אין נזהרים כ"כ בזה כפי שראיתי כ"פ

אכן אם הסירכא רחבה מאוד כמו שמזדמן בסירכות לדופן או ששטח גדול מהאונא דבוקה ומובלעת בשומן וכשהסיר הסירכא נמצא עדיין במקום אחד שורש וכל שאר מקום הסירכא שלם ויפה ואין נאחז שם בידו קרום ושורש קצר. אזי אם העביר את השורש הנשאר ונמשך להלן ע"פ מקום הסירכא ונמצא שם בצבוץ במרחק רוחב קש ממקום עמידת השורש על הריאה. נראה שיש להתיר בכה"ג בהפ"מ אם ברור בעיניו שבדק מקודם שם בפושרין כראוי. כי לפעמים אין הבודק מדקדק שיהא נפוח כראוי עד שמסיר כל הסירכא ובכה"ג ודאי דטריפה. אף דבעלמא יש מקילין אם נאבדה קודם שבדק בפושרין. כיון שעברה הסירכא כראוי. מ"מ הכא שבצבץ ע"י קליפת שורש הסירכא יש להחמיר. ורק בסירכא לדופן שכשירה מדינא דגמרא יש לצדד להקל בהפ"מ אם יש מקום לתלות בחוזק הקליפה. כי בסירכא רחבה מוכח טפי דהוי רק כעין קרום דריינוס: וגם דבמקום רחב רואה היטב שאין שם שורש. וגם דבסירכות לדופן בלא"ה כשרים מעיקר הדין. וכן כשדבוק לשומן יש הרבה סברות בראשונים להקל ע' ב"י סי' ל"ט ובב"א בקוה"ר לסי' ל"ט סי' כ'. ועכ"פ בשארי סירכות ומכ"ש כשאינן רחבות חלילה להקל בכגון זה

ושיעור מה נקרא סירכא רחבה לענין זה קשה לתת גבול. והנראה דהנה ידוע שיש בריאה מקומות