דברי מלכיאל ד סג

חלק יורה דעה

סימן ל

ע"ד הסכסוך שביניהם נידון מקום הקאזארמעס שבין ר' לג' לאיזה עיר שייכים הדרים שם לענין שחיטה ורח"ש וכדומה והקאזארמעם עומדים מעבר נהר נ' אשר שם שייך לגליל ג' באשר המקום הזה שייך לאדון כפר ש' השייך לג'. וכפי שכתב הרב מג' נהר נ' הוא הגבול בין גליל ג' לגליל ר' ובין מחוז א' למחוז מ'. ורק במרחק יש הכחשה. שהרב מג' כתב שהם רחוקים שלשה וויארסט מר' וחמשה מג' והולכים בש"ק לר' ע"י עירוב. והרב מר' כתב שעומדים בתוך תחום העיר והדרים שם הולכים להתפלל לר' בכל יום וכן בש"ק. וכן הולכים לבית הטבילה דשם. ופונים לשם בכל שאלות או"ה. והרב דר' משביע האנ"ח בעת הצורך כחוק הממשלה. והקבלנים מהבשר מוכרים הדראב בר' ומחליפים בשר כשר שלהם בטריפות. ויש הפסד בזה להם. כי בר' יש הכנסה לקהל מהשחיטה ועשו שם איסור על שחיטת חוץ. ויש כפרים ק' ח' ד' שרחוקים מר' יותר מקאזארמעס הנ"ל. ובכ"ז מעולם שוחטים שם שו"ב דר' בלי שום ערעור מאנשי ג'. וגם כי הקאזארמעס נראים בר' אף להעומד באמצע העיר. ומקצת מהקאזארמעס עומדים מעבר לנהר נ' לצד ר'. והרב מג' טוען אשר גם לעירו מוכרים הקבלנים ומחליפים כשירות בטריפות. ויש להם הפסד כי גם בעירו יש הכנסה לקהל מהשחיטה. והכנסת השחיטה היא במקום האטאט. ובני הישוב מהגליל אין משלמים אטאט כראוי לפי שיש מהם הכנסת השחיטה וגם בעד חולים משם כששוכבים בווארשא משלמים מג' בעד כל הכפרים שעד נהר נ'. וגם המתים מהכפרים מובילים לג'. ומה ששוחטים שו"ב דר' בכפרים שמעבר הנהר לצד ג'. הוא בגזילה. וגם אין יודעים מזה. באשר אין שם כ"כ ישובים הצריכים לשחוט וזה איזה שנים ששחט שו"ב דר' בהמה בכפר הסמוך לר' שהוא מעבר הנהר לצד ג' וצעקו אז ע"ז השו"ב דג'. וכתב הרב דשם להרב שהיה אז בר'. והתנצל בעד השו"ב דר' שהיתה מסוכנת והיה צורך שעה. והבטיח שלהבא לא יעברו הנהר לשחוט. ומה ששואלים או"ה בר'. כן דרך הרבנים שלא להקפיד כשבאים מכפרים סמוכים לשאול אף שאינו שייך לגליל שלהם. ומה שמשביע האנ"ח. זה דרכם להכריח את הרב הסמוך אף שאין שייך לגליל שלו. וכן מכריחים אותו להשביע בס' אף ששייך לא'. ולענין הגליל אין נ"מ מה שהוא בתוך התחום רק מה שהוא בעיבורו של עיר. ובפרט שהוא חוץ לתחום. ומטרדותי אכתוב בקיצור מה שנלע"ד בזה להלכה

הנה יסוד מה שנהגו שיש לכל עיר גליל ביארנו בחיבורי ח"ב סי' ה' שהוא מפני שע"ד כן נתיישבו שם שיקחו בשיתוף רב ושו"ב וש"צ וכדומה. וכשיהיו משותפים יוכלו לקחת רב ושו"ב הגונים יותר. אכן בהרבה מקומות נמצא שאף שלפי חוקי הממשלה שייכים לעיר אחת. בכ"ז פונים בכל דבר להעיר הקרובה ושוחטים אצל השו"ב דשם וכן לסידור קידושין. ורק במדינת פולין לא יוכל לסדר להם קדושין רק הרב דהעיר ששייכים לפי חוקי הממשלה כידוע. אכן לענין שאר דברים הם פונים להעיר הקרובה. ולא שמענו מי שיעכב ע"ז. ובמדינת רוסיא נוהגים ג"כ שהרב מהעיר הסמוכה מסדר קדושין שם ונוטל הרח"ש. והסברא נראה דבשעה שנתיישבו שם לא נשתעבדו מתחילה להעיר ששייכים ע"פ הממשלה לגליל שלה לענין מס. ולא נשתתפו כלל עמהם. ואין יכולים לכוף אותם מדין בני העיר שכופין זא"ז ליקח להם רב ושו"ב. דהכא רעה הוא גבייהו שיהיו צריכים לשחוט אצל שו"ב רחוק. וכמאמרם בב"ק (דף פ"ה) אסיא רחיקא עינא עוירא. ולזה לדעתי ביישוב חדש תלוי בדעת האנשים שהתיישבו שם. ובאיזה מקום שירצו יוכלו לשחוט ולשאול הוראות וכדומה ואין העיר שמקום זה שייך לגליל שלה יכולה לכוף אותם שיהיו פונים אליה

ומה שטען הרב דר' שהם בתוך תחום עירו. כבר כתבתי בחיבורי ח"ב סי' ה' דלענין זה אין נ"מ במרחק המקום מן העיר. ומה שנזכר בש"ס בזה לענין תחומי העיר. ביארתי שם דהיינו הגליל של העיר. ואח"כ ראיתי שכ"כ במלחמות בפ' מקום שנהגו לחד תירוצא יעו"ש. וב"ה שכוונתי לדעתו הק' והא דאיתא במגילה (דף ד') דסמוך ונראה שייך לעיר. היינו רק גבי מגילה דיליף לה בריש מגילה מקרא דעיר ועיר וכ"ה בתוספתא יעו"ש. אבל לא לשאר דברים. והר"ן ריש מגילה כתב בשם יש מפרשים דסמוך ונראה היינו שמתחשב בתחומי העיר דווקא ואפילו מופלג כמה. ופירש הפרמ"ג סי' תרפ"ח דהיינו ששייך להעיר לענין מסים. א"כ מבואר להיפוך דמגילה תלוי במה ששייך להעיר לענין מסים וכן פירש המאירי שם דנראה היינו שהוא מאותו מחוז וטפל לכרך כעין הא דחשבון ובנותיה וזהו כמ"ש בחיבורי שם דזה הוי הגליל ותחום של העיר יעו"ש ואכמ"ל בדין מגילה. ועכ"פ לענין מס ושו"ב וכדומה אין נ"מ כלל בסמוך ונראה. ורק אם הוא בעיבורה של עיר אז הוי מן העיר כדאיתא בנדרים (דף נ"ו ע"ב) וכמ"ש השלט"ג פ"ק דב"ב. עכ"פ בנ"ד אף לפי דברי הרב דר' שהקאזארמעס הם בתוך התחום של עירו. וגם נראים בתוך העיר. מ"מ אין לחייבם להיות כבני עירו רק הברירה בידם לשחוט באיזה מקום שירצו. ואם יקבעו לפנות לאיזה עיר לענין או"ה ושו"ב ושאר צרכי רבים ויתחילו לשלם מסי העיר וצרכי הרב וביהכ"נ וכדומה ולשאת בעול ככל אנשי הישובים השייכים לגליל העיר ההיא נראה שלא יוכלו אח"כ לחזור בהם. דזה הוי כאלו נשתתפו עמהם להיות מגליל שלהם והתחילו במלאכה. והוי שיתוף גמור ואין יכולים עוד להפרד מהם כמ"ש התה"ד סי' שמ"א ועי' ח"מ סי' קס"ג ס"ו. וכ"כ בשו"ת מהר"מ שיק סי' כ"ד ששיתוף כזה הוי שיתוף לעולם. והיינו רק אם נשאו בעול ככל יושבי הגליל. אבל לא אם נתנו לשם במקרה בדרך נדבה. ובחיבורי ח"ב סי' ב' וה' משמע שיכולים לחזור בהם. אבל עתה נ"ל כמש"ל. ורק אם יבואו אחרים במקומם. יוכלו לפנות למקום אחר. כי שיתוף הקודמים לא מהני לגבייהו. ולענין בניהם יש לדון ואכמ"ל בזה. ויש עוד לדון בזה מצד שהוא מעשה רבים וא"צ קנין כמ"ש בהגמ"ר פ' האומנין ובהגמ"י והובא בח"מ סי' כ"ב ס"א ובבאה"ג סי' של"ה שדבר הנעשה עם רבים א"צ קנין יעו"ש דמשמע אף ברבים עם יחיד וכ"כ בשו"ת רמ"א סי' נ' ועי' נתיבות ר"ם של"ג. ובמק"א הארכתי בענין זה דברשב"ם ב"ב (דף מ"ג) מבואר שצריך קנין. וכן יש להוכיח מב"ב (דף ק"ו ע"ב) דיליף מחלוקת א"י שגורל קונה. וקשה דלא דמי דהתם הוי מעשה רבים וא"צ קנין. ואקצר בזה כי נראה דלענין שיהא נקרא מעשה רבים צריך שיתאספו ויוסכם ביניהם שישאו בעול עם הציבור שלהם באופנים ידועים. ולפה"נ ממכתבם לא היה כן בנ"ד

ולזה בנ"ד כל עוד שלא החלו להשתתף בהחלט לשאת בעול צרכי ציבור דק' ר' ככל בני הישובים השייכים לשם. הרשות להאנשים הדרים אצל הקאזארמעס לשחוט אצל איזה שו"ב שירצו. וכ"כ בחיבורי ח"ב ס"ס ה'. ואף ששם כתבתי שלא נתברר עדיין לאיזה מקום ישלמו אטאט. כתבתי זה רק לרווחא דמילתא. אבל גם בלא"ה נלע"ד שהדין כן בישוב חדש ואין שייך בזה לדון מצד דד"מ דינא. דהא בזה אין כלל דין המלכות שישחטו אצל שו"ב של עיר הגליל. וגם יפה כתב הרב דר' דלא לכל דבר אמרינן הכי. וא"ל שהשו"ב נתקבל בעיר ההיא על דעת כן שכל הדר בגליל ההוא ישחוט אצלו דמ"מ הבאים לגור בישוב החדש אין משתעבדים אליו עי"ז

ובדבר התשלומין לצרכי העיר. הנה המג"א ס"ס נ"ה הביא בשם מהרי"ל שישוב שצריכים לשכור מנין וש"צ ויש ישובים סביב שרגילים לבוא שם עם ב"ב שא"צ ליתן כלום להישוב. דאי בעו היו יושבים במקומן או היו הולכים לעיר אחרת. וזה צ"ב דהא קיי"ל שכופין זא"ז לשכור להם חזן וכל צרכי רבים. והנראה דאיירי שהסביבה אין לו שייכות לישוב זה