דברי מלכיאל ד סב

דס"ל שהותרה הוצאה בלי שום צורך כמ"ש הה"מ פ"א מהי"ט: סימן כט

הנה הרי"ף השמיט הא דסוכה גזולה פסולה וגם כל הסוגיא דסיכך בעצים גזולים בסוכה (דף ל"א) ועי' בחיבורי ח"ג סי' ל' מ"ש בזה. וכעת נראה דהנה בסוכה (דף ט') ילפי ב"ש שצריך לעשות לשם חג מקרא דחג הסוכות תעשה לך ז' ימים וב"ה דרשי לה שעושים סוכה בחוה"מ. ומקשי דלילף לך לשם חובך כמו בציצת ומשני דלך למעוטי גזולה. והנה בביצה (דף ל' ע"ב) איתא אין נוטלים עצים מן הסוכה ור"ש מתיר ושוין בסוכת החג בחג שאסורה. ואם התנה הכל לפי תנאו. ומוקי הש"ס שם הא דר"ש דאיירי בסוכה רעועה שעומדת ליפול ולא מקצה דעתו מינה. ואהא דהתנה פריך הש"ס מי מהני תנאה הא יליף ריב"ב מקרא דחג הסוכות שעצי סוכה אסורים ומשני דאיירי בסוכה דעלמא דמהני תנאי. ופריך הא תניא דבנויי סוכה מהני תנאי ומשני דשאני התם שיכול לומר איני בודל כל ביה"ש. אבל עצי סוכה דחלה קדושה עלייהו אתקצאי לשבעה. והנה הרי"ף השמיט אוקימתא דאיירי בסוכה דעלמא והוא תמוה. וכן הרמב"ם לא הביא זה. והר"ן כתב שם שהיתה לו גירסא אחרת. אבל עדיין קשים דברי הרי"ף דמייתי קושיית הש"ס דבעצי סוכה לא מהני תנאי משום דחייל עלייהו קדושה. ולא משני עלה מידי והר"ן פירש שם דלהרי"ף מהני אינו בודל אף בעצי סוכה. והוא נפלא דהא מסיק שם לחלק דעצי סוכה חיילא קדושה ולא מהני איני בודל כדמהני בנויי סוכה ע"ש. וגם הרמב"ם בפ"ו מה"ס לא הביא זה דליהני איני בודל בעצי סוכה. ולהר"ן הול"ל אבל היכא דחיילא קדושה אתקצאי לשבעה. ולא אבל עצי סוכה

והנראה בזה דהנה אם יש לאחד שתי סוכות כשירות. ורוצה לישב בחג רק באחת מהן. ודאי חלה קדושה רק על אותה שחושב ביה"ש לקיים בה מצות סוכה. והשניה הויא סוכה דעלמא. ואם לא החליט בדעתו באיזו מהן לישב. י"ל דתלי בפלוגתא אי יש ברירה דנימא שכשישב אח"כ באחת מהן הוברר הדבר שבזו רצה מתחילה וחלה קדושה על העצים שלה לכל שבעה ולפ"ז ה"ה אם אפשר לו לישב בסוכה של חבירו. ג"כ תלוי באיזו שמחליט בדעתו לישב. ואם לא החליט בביה"ש. י"ל דמסתמא ניחא לו בשלו. ולכאורה היכא שמחליט בדעתו לישב באחת יום ראשון ובהשנית שאר הימים. י"ל דלא חלה קדושה רק על הימים שחושב לישב בה. ודווקא כשחושב סתם לישב בה בחג. אז חלה קדושה על כל ז'. אבל במפרש על יום אחד לא נאסרה יותר וזה דמי לאתרוג דמייתי הש"ס בביצה שם שנאסר רק ליומו ע"ש. אבל ז"א דהא הש"ס מקשה מ"ש מהפריש ז' אתרוגים לז' ימים שאוכל כ"א למחרתו. ומשני דשאני התם דמפסקי לילות מימים משא"כ בסוכה. הרי מבואר דבסוכה אף כשחשב לישב בה רק יום אחד וכמו גבי אתרוג אסורה ג"כ כל שבעה. דאלת"ה לא מקשה הש"ס מידי. וצ"ל הטעם דכיון דילפינן לה מקרא דחג הסוכות ושם כתוב שבעת ימים. ילפינן מינה שנאסר לכל ז"י בכל גוונא. עכ"פ נראה דלר"א דס"ל בסוכה (דף כ"ז) דסוכה שאולה פסולה. ושצריך לישב כל ז' בסוכה אחת. לא מהני כשאומר שאינו בודל כל ביה"ש מעצי הסוכה. רק אם יש לו משלו ב' סוכות. וחושב לישב בהשנית כל ימי החג. אבל כשאין לו רק סוכה אחת. הרי הוא מוכרח לישב בה. דהא לא יוכל לישב בסוכת חבירו אליבא דר"א. רק מ"מ אפשר שלא ישב רק יום אחד, כגון שיצטרך לילך בדרך למרחוק ויהי' פטור מן הסוכה כדאיתא בסוכה (דף כ"ו)

ולפ"ז י"ל שהרי"ף ורמב"ם ס"ל דסוגיא דביצה (דף ל') אזלא לר"א דס"ל שאין יוצאין בסוכה שאולה. ולהכי לא משכחת לה תנאי בסוכה של חג רק בסוכה דעלמא. אבל לדידן דקיי"ל שיוצא בסוכה שאולה שפיר אפשר גם בסוכה של חג להתנות ולומר שאינו בודל כל ביה"ש

והנה בסוכה (דף כ"ז) איתא דרא"א כשם שאין יוצא בלולבו של חבירו כך אינו יוצא בסוכתו של חבירו. וחכ"א אף שאין אדם יוצא בלולבו ש"ח יוצא בסוכתו ש"ח. וקשה טובא למה תולה סוכה בלולב. ונראה הטעם משום דאיתא בשבת (דף קל"א ע"ב) דילפינן לר"א סוכה מלולב בג"ש דשבעת ימים. ולזה קאמר הכא דילפינן סוכה מלולב לפסול שאולה דאין ג"ש למחצה. והנה לכאורה קשה ל"ל קרא דלך למעוטי גזולה כדדריש (בדף ט'). הא ילפינן לה מג"ש מלולב וי"ל דהנה אדרבא תיקשי מנ"ל למעט מלכם שאולה. נימא דאתי למעט רק גזולה וכמו דדרשינן לך דבסוכה. ולזה יש לישב חדא בחבירתה. דלולב ילפינן בג"ש מסוכה דגזול פסול. וממילא אייתר לכם דלולב למעט שאול והדר ילפינן לר"א סוכה מלולב בנ"ש לאסור סוכה שאולה. ומיושב בזה הא דאיתא בסוכה (דף מ"א ע"ב) לכם פרט לשאול וגזול וקשה דהו"ל למינקט מקודם גזול ואח"כ שאול. דהא גזול מסתבר טפי למעט. דהרי סוכה גזולה פסולה. ושאולה כשירה. ולפמש"ל ניחא דבאמת יליף מלכם רק שאול. דגזול ילפינן מג"ש מסוכה ורק אגב דנקיט שאול נקיט גזול. וכעין מ"ש התו' בכ"מ דנקוט לפעמים דרשא הפשוטה אף שאין האמת כן עי' תו' מ"ק (דף ח') ומגילה (דף כ'). ובלא"ה כתבו התוס' בסוכה (דף ל') ד"ה משום דהא דנקט גזול הוא לאו דווקא ע"ש. ועי' חיבורי ח"ג סי' ל' מ"ש בישוב דברי הרי"ף שכתב גזול קודם שאול. דס"ל דילפינן תרוייהו מחד קרא. וסוכה גזולה ס"ל דכשירה ע"ש ולפמש"ל י"ל דילפינן גזולה מלולב. ורק שאולה ילפינן דכשירה מכל האזרח כדאיתא בסוכה (ד' כ"ז). אך בסוגיא שם מבואר דרבנן הוו ילפי מלך תרווייהו גזילה ושאולה. ורק שאולה ידעינן דכשירה מכל האזרח. ואיתא שם דר"א מוקי כל האזרח לגר שנתגייר בינתיים. ורבנן כיון דס"ל שעושין סוכה בחה"מ. ל"צ קרא להכי

והנה בביצה שם דקתני ושוין בסוכת החג שאסורה דר"ש מודה בזה. קשה דהא מוקי שם הא דר"ש בסוכה העומדת ליפול באותו יום. וא"כ גם בסוכת החג הוי כאלו התנה בפירוש רק לאותו יום דהא סופה ליפול. ועכצ"ל דברייתא אזלא אליבא דר"א דס"ל שאסור לצאת מסוכה לסוכה. ובאמת גם לרבנן קיי"ל דבעינן סוכה ראויה לשבעה וע' שו"ע סי' תר"מ ס"ד בזה. ובחיבורי ח"א סי' ל"א וח"ג סי' ל"ב. ועכצ"ל דאף שהוא רעועה מ"מ חושב ששתי דפנות וטפח כשיעור סוכה יהי' קיים כל ימי החג. וא"כ אינו בודל מן הסוכה כל ז'. ולזה אסורה אף אי נפלה בחג. ולזה מסיק הש"ס דלא מהני תנאי רק בסוכה דעלמא וכמש"ל והיינו משום דהא בהא תליא. דכיון דס"ל שאין יוצאין מסוכה לסוכה ואין עושין סוכה בחה"מ. ממילא אצטריך כל האזרח לגר שנתגייר בינתיים. וסוכה שאולה אסורה. וא"כ א"א לו בסוכה של חבירו. וא"כ לא יוכל להתנות על הסוכה אף על תוך החג. אבל לדידן דקיי"ל שעושין סוכה בחה"מ. וממילא מוכרח שיוצאין בסוכה שאולה. שפיר אפשר להתנות גם על סוכת החג ולומר שאינו בודל. והנה הרי"ף לא הביא הא דאוקמא הש"ס לדר"ש בסוכה רעועה משום דלא קיי"ל כר"ש. וממילא כשהביא סוף הברייתא דסוכת החג אסורה ודמהני תנאי איירי בפשוטו בסוכה חזקה שאינה עומדת ליפול. ולא מוכח כלל דאתיא כר"א שאין עושין סוכה בחה"מ. לזה לא הביא אוקימתא דאיירי בסוכה דעלמא. וכ"פ הרמב"ם. ולפמש"ל צ"ל דהא דמקשה הש"ס מהפריש ז' אתרוגים. דמשמע ליה דאף שצריך לישב בסוכה אחת כל שבעה. מ"מ כיון דבכל יום מקיים מצות סוכה דהא מברך בכל עת ברכה בפ"ע. הוי כמצות חלוקות. ומשני דמ"מ כיון דלא מפסקי לילות הוי כיומא אריכא: