דברי מלכיאל ד נה

לפייסן בנבילה. לזה נראה דבאמת גם ביש לו נבילה מיקרי הואיל לר"ח. רק לענין שיצטרף לאידך טעמים כנ"ל סגי בהואיל כהאי ואף דהואיל אי מקלע אורחין מצטרף כמ"ש התוס'. מ"מ הואיל אי מקלעא נבילה היה מפייסן לא מצטרף. כי צריך שיהא הדבר ראוי כעת כולו לאדם כמו שהוא בלי הואיל. אז מותר לטרוח בו. ולזה מקשה הש"ס דהא ר"ח לא ס"ל הואיל. ואף דהכא י"ל הואיל לענין צירוף כנ"ל. מ"מ הואיל כהאי ודאי לא אמר ומדוקדק לשון רש"י שם שפי' סוף סוף מפרנס הכלבים ממנה שהרי אין לו נבילה. ואף דגם כשיש לו נבילה סוף סוף מפרנס הכלבים בעיסה, מ"מ כיון שראוי כעת כולו לאדם שפיר מצטרף לסברא דנאפה יפה ושיכול לאכול כאו"א

ועפ"ז יש לישב ג"כ מה שקשה דבירושלמי פ"ק דחלה הל"ה מוקי הך דעיסת הכלבים כרשב"א ע"ש, ובש"ס דילן מסיק טעמא משום שיש לו נבילה לפייסם. וא"כ א"צ לאוקמא כרשב"א [וראיתי בפ"מ שפירש את הירושלמי באופן אחר וכתב מסיפא דתוספתא שאם אין הרועים אוכלים אף אם נאפה יפה בשביל זה אסור ע"ש. ודבריו תמוהים דמנ"ל דאיירי בכה"ג וגם ל"ל להירושלמי לאוקמא מתניתין כרשב"א. ובתוספתא בביצה (דף פ"ב) הוא ברייתא בפ"ע ע"ש ואכמ"ל בזה] ובפנ"י כ' שמירושלמי הנ"ל קשה על התו'. ולא ידענא מאי קושיא טפי ממה שקשה מגוף ש"ס דילן וכקושיית מהר"מ שיף הנ"ל. אבל באמת צדקו דברי הירושלמי דאי נימא דרק משום הואיל שרי לאפות קשה טובא דהא סברא דהואיל לא שרי רק מדאורייתא אבל לא לכתחילה וכמבואר בכ"מ. ועכצ"ל כיון שיש צורך קצת לכלבים שרי אף לכתחילה. וא"כ אף כשאין הרועים אוכלים ממנה תהא מותרת לאפות משום שאפשר לפייס בנבילה. דהא לר' יוחנן ושמואל בירושלמי שם אפילו עשאה גלוסקין איירי ע"ש וכ"פ הרמב"ם בפ"ו מה' בכורים וכמ"ש הכ"מ שם בהל"ח. ואחרי כותבי מצאתי בלח"מ פ"א מהי"ט הי"ד שהרגיש בזה דאסור לכתחילה. ותירץ כיון דיש בה חלק הרועים מעלינן לה חד דרגא ע"ש. ודבריו דחוקים. וגם דלדבריו יקשה למה אסור לת"ק דרשב"א לאפות מלא תנור פת כיון שהוא צריך פת אחד. וגם אינך שרי מדאורייתא מטעם הואיל לרבה דקיי"ל כוותיה. וגם למה הוצרכו כלל לטעם דמתבשל ונאפה יפה. וכה"ג כתב הרשב"א בתשובה הובא בב"י א"ח סי' תק"ג ע"ש. אכן כבר הרגישו בזה הר"ן והב"י והד"מ בסי' תקי"ב. וכתב הר"ן דלהכי צריך הא דאית ליה נבלה אף לרבה כדי להתיר אף לכתחילה. דאם כן אדמקשה ש"ס לר"ח לטעמיה דל"ל הואיל. הול"ל ולטעמיך דגם לרב הונא קשה דליתסר מדרבנן. וראיתי שהרגיש בזה בביאורי הגר"א שם וכ' שבאמת היה יכול להקשות כן. והוא דחוק. ועו"ק כיון דהא דאסור מדרבנן. הוא משום דמ"מ אינו צריך לזה עתה א"כ מה תתן ומה תוסיף לנו סברא דיש לו נבילה עכשיו. דמ"מ אינו אופה לצורך עצמו. גם לפ"ז יהיה לנו חידוש דין שאם יש לו אורחים לפנינו ורוצה ליתן להם מאכל אחר יהא מותר לאפות לחול אף לכתחילה. וזה ליתן שמענו. וגם קשה כנ"ל דא"כ גם בעיסת הכלבים שאין הרועים אוכלים יהא מותר. ולזה נראה יותר כדעת המ"מ בשם הפוסקים וכ"ד הרמב"ם דלרבה דס"ל הואיל א"צ לאוקמא דאית ליה נבלה וכמ"ש הב"י שם. ולדעתם צ"ל כמ"ש הירושלמי דשרי משום שהפת נאפה יפה. ורק דעדיין צריך לטעמא דהואיל וכמ"ש התו' גבי עיסה חצי של עכו"ם ובזה א"ש שיטת הירושלמי והבבלי. ומוכח כשיטת התו' במנחות (דף ס"ד ע"א) סד"ה שתים דריבוי אינו רק מדרבנן ע"ש. וכ"כ הר"ן בחד סברא בביצה רפ"ב. ומה שהקשה ע"ז דא"כ מאי מיבע"ל לרבא במנחות שם דודאי בצירה הוי מלאכה גמורה. י"ל דהיינו פשיטותא דרבא שם ע"ש. והנה זה שייך רק שם בבצירה ובחימום מים דחדא טירחא הוא. אבל באפיה דאיכא טירחא בכל חדא וחדא. ודאי אסור מה"ת. רק כשנאפה יפה בשביל זה א"כ איכא קצת צורך ואמרינן מתוך. רק דעדיין נשאר לנו איסורא דרבנן דהיינו גזירה משום מלאכה באפי נפשה שלא לצורך וכמו שאסרו ריבוי בחדא טירחא כנ"ל וכמ"ש הפוסקים ע' סי' תק"ב דגזרינן חדא קדירה אטו שתי קדירות. ולזה צריך סברא דהואיל דבכה"ג אף אם יעשה בפ"א לא יהיה אסור דאורייתא לרבה שם אך זה דחוק. ובהגר"א סי' תקי"ב כתב דירושלמי הנ"ל פליג אש"ס דילן. ולענ"ד כמ"ש. וכ"כ היש"ש פ"ב דביצה דטעמא דעיסת כלבים משום דרשב"א וכהירושלמי. וצ"ל כנ"ל (ומהפנ"י שם נראה שנשמט תו' דמנחות הנ"ל) ובד"מ סי' תקי"ב אות ג' הקשה על הב"י שכ' דברי הירושלמי וכ' דלהירושלמי א"צ שיהא לו נבילה ולש"ס דילן מותר אפילו בתנור אחר ע"ש שדבריו דחוקים. והעיקר לענ"ד כהב"י וכמש"ל. ולזה גם בשביל שפחות עכו"ם אסור לבשל אם לא דאפשר לפייסינהו במידי אחרינא. ומה שהקשה בד"מ על הב"י ממ"ש על הא"ח שאין כן דעת הפוסקים. לק"מ לענ"ד דשם בשילוח דורון מיקרי אפשר לפייסו שהרי אין הדורון חוב עליו. משא"כ בשפחה. וגם מה שהקשה הד"מ מדמדמי הש"ס עיסת עכו"ם לעיסת כלבים לק"מ לפמש"ל וכמובן ועב"ח ס"ס תקי"ב

ועפמ"ש יש לבאר דברי התוס' בפסחים (דף מ"ו) שהקשו ל"ל טעמא דהואיל גבי חלה טמאה תיפוק ליה דשרי משום שנאפה יפה. ותי' דכשאופין ע"ג גחלים לא שייך זה ע"ש. והרגיש בגליון בביצה שם למה לא תירצו כן התוס' בביצה שם. ואפשר משום דאמורא הו"ל לפרש דבריו. אבל הוא דחוק. וגוף חילוק התוס' דחוק וכן הוכיחו הפוסקים מדברי תו' הנ"ל דאין חילוק בין תנור קטן לגדול וע' יש"ש פ"ב דביצה ולהיפוך קשה דהו"ל להתו' לתרץ בפסחים כמו בביצה כיון דבטעמא דנאפה יפה לא סגי רק בדחזי ליה כל חדא וחדא. והכא לא חזי. ולזה אצטריך לטעמא דהואיל ואי בעי מיתשל עלה. אבל לפמ"ש דאצטריך גם שיהא ראוי כעת לאכלו כולו. וא"כ גם אי מיתשיל עליה הא ישאר בטבלו ויצטרך להפריש חלה וכמ"ש ברש"י שם (דף מ"ו ע"ב) ושם (דף מ"ח ע"א) בסוגיא. ולזה הוצרכו לתרץ תירוצם אף שהוא דחוק וכנ"ל. רק דאכתי י"ל דהא אי הוי ליה עוד עיסה טהורה הוי מצרף להו בכלי ומפריש מטהורה על הטמאה. ור"א לטעמיה דס"ל בפ"ב דחלה מ"ח דמפרישין מטהור על טמא. וחכמים פליגי עליה התם והיינו ר' יהושע. והנה נתבאר דלר"ח צריך שיהא הדבר מוכן לפנינו ולרבה סגי בהואיל שאם היה לו נבילה. וכן כאן הואיל ואם היה לו עיסה. ולזה שפיר קאמר שם (דף מ"ח ע"א) לימא דר"א ור"י בפלוגתא דרבה ור"ח פליגי ומשני ע"כ ל"ק ר"י רק הכא דאיכא חדא דלא חזיא ליה. והיינו כנ"ל כיון דס"ל דאין תורמים מן הטהור וגם בלא"ה א"ש די"ל דס"ל סברא דהואיל רק בכה"ג דכולהו חזי השתא]. ומ"מ התו' הוצרכו לתירוצם הנ"ל בסוגיא לפמ"ש שם דתרי הואיל לא אמרינן. ובהתחלת הסוגיא שם קאמר הואיל אי בעי מיתשל עלה וא"כ הוי תרי הואיל [וגם ל"ל למימר לר' יהושע דלא ס"ל טעמא דהואיל. לימא דס"ל דאין תורמין מטהור על הטמא. אך ז"א] ובאמת נראה שאם היה לו עיסה טהורה היה מותר לכ"ע לתרום דהא טעמא דאסור לתרום הוא שמא יתרום שלא מן המוקף ער"ש פ"ב דתרומות ופ"ב דחלה וכבר אמרו בעירובין (דף ל"ב) דשרי לחבר לתרום שלא מן המוקף כי היכי דלא ליעבד איסורא רבא. ומכ"ש בכה"ג וע"ש בתו' אף דהכי אפשר לו שלא לאפות. מ"מ הא כתבו התו' ביבמות (דף צ"ג ע"ב) וגיטין (דף ל"א) דמשום עונג שבת ויו"ט מותר לתרום שלא מן המוקף. ואף דאפשר להטיל בצונן. כבר כ' התו' שם דר"א ס"ל שא"א ליזהר בזה ע"ש

והיותר נראה דהתו' פליגי אהדדי. דבביצה אזלי שם לטעמייהו שכתבו בד"ה חזינן דהיכא שא"א לאפות לעצמו אם לא שיאפה את כולו אז מותר לאפות. ולא גריס ופליגא ע"ש וא"כ ה"נ גבי חלה כיון דא"א לאפות העיסה עד שנתיר לו לאפות החלה כדי שלא יעבור על בל יראה כשתחמיץ. לזה שפיר מצטרף לטעמא דנאפה יפה ומותר לאפות. משא"כ בפסחים כתבו כן לתרץ לשיטת הגורסים ופליגא ולא ס"ל האי סברא. והוצרכו לדחוק כנ"ל. ולזה הוצרך ר' יהושע במשנה לטעם שאינו עובר על ב"י וא"כ אינו מוכרח לזה. ויכול לאפות בלעדה ועפמ"ש