דברי מלכיאל ד נד

לנו המלוה עזקפנו עליו בעד הדברים שיקחם אז לפי השערתינו אז כמה יתן עד לשומא. אף כי אין זה תלוי בגוף המכירה הנ"ל. כי כן הותנה בפירוש שזמן פריעת המלוה הנ"ל הוא ביום כ"ג ניסן או בשעה שיבוא ליקח הדברים הנמכרים לו (עו) ואם ימצא דלת סגורה או תיבה סגורה או חתומה ועי"ז לא יוכל ליקח הדבר שנמכר לו. אזי הרשות בידו לשבור הדלת והמסגר והחותם וליקח הדברים הנמכרים. אבל זה דוקא מדעתינו אף שלא מדעת משלחינו ויוכל ליקח מה שקנה לעשות בהם כאדם העושה בתוך שלו. (עז) והוהנה עם הא"י הקונה שבאחד הקניינים המועילים עפ"י ד"ת יקנה כל הנ"ל אם בקנין אג"ק או בכסף או בקנין סודר או בקנין חצר או בסטומתא או באחד מכל אלה הקניינים או באיזה מהם יחד בפי שמועיל ע"פ ד"ת ותקחז"ל. (עח) ואף אם לא יועיל איזה קנין לדבר מן הדברים ולפרט מן הפרטים או איזה קנין יהיה בטל. או שיתברר שאין נמצא כלל מין או מקום אחד מהמינים והמקומות שנפרטו בשטר. בכ"ז יתקיימו קנין המכירה והשכירות בשאר דברים הנמצאים ושמועיל בהם הקניינים עפ"י תקחז"ל. (עט) ורשות להקונה הנ"ל להעתיק ב"ז והצעטלען בכתב ולשון המועיל ע"פ חוקי הקיר"ה ונימוסי המדינה. אבל הקנין חל ונגמר מעכשיו לגמרי. ואם איזה תנאי מהתנאים שבשטר זה לא יכון ע"פ ד"ת והקחז"ל או שיהיה בטל מעיקרו. בכ"ז לא תבוטל המכירה לגמרי עי"ז. (פ) כ"מ שנזכר בשטר זה משעה חמישית הוא שעה זמניה לחשוב מעלות השחר כפי שאנו דנין לענין אכילת חמץ בערב פסח. (פא) וכל מה שנזכרו בשטר זה צעטלען. הם אותם הצעטלען שחתמנו א"ע עליהם לסימן. וניתן לבאר אשר אותם החתומים על הכו"ה במס"ק לא יקובלו רק אותם שיהיו רשומים בצעטלען הנ"ל שבחתימת ידינו. ושטר זה לא יופסל ע"י שום ריעותא בעולם ולא משום גרר ומחק וטשטוש וספק בלשון רק הכל יהי' נדרש ונדון לקיום המכירה והשכירות הנ"ל. וכל האמור למעלה ומעל"ד ובדף הדבוק נעשה בקנא"ס ובכאוהיו"מ עפ"י תקחז"ל בענין דלית בו משום אסמכתא ודלא כטופסי דשטרי. ולראי' (פב) בעה"ח (פג) ערב פסח בשעה חמישית משעות זמניות על היום שנת.. פה... ביאור על השט"מ בתורת משכון. אבל בנ"ד שהחמץ מונח ברשות העכו"ם שהרי הרשות מושכר לו, ורק יעכבו את גוף העכו"ם שלא יוכל לקחתו זה לא מיקרי משכון כלל. וה"ז דומה כאלו היו מושיבים את העכו"ם בחדר על מסגר שלא יוכל לקחת החמץ. וכי נאמר שזה מיקרי שמשכן את החמץ. ואף רוצה בקיומו אין שייך לקראו באופן כזה

(עו) הטעם בזה הוא כמבואר באות ע"ד ע"ש

(עז) באשר יש לחוש דלא סמכא דעת הקונה לקנות רק בכל הקניינים שעשו עמו. ואם אחד אינו מועיל אזי בטלו כל הקניינים. וכעין הא דאיתא בב"מ (דף י"א ע"ב) גבי נפל עליו דאמרינן דלא קנה בד"א לפי שחשב לקנות בנפילה ולזה נכון לכתוב שיקנה בכל קנין שמועיל ע"פ ד"ת. ואין להקשות דא"כ תלי זה בברירה. וברירה הוי ספיקא דדינא. ז"א דהכוונה שמכוין לקנות בכל קנין שעשו עמו ובכולם יחד. רק מה שאין מועיל לא יזיק לזה המועיל. ועוד דברירה שייך רק לדבר המתברר אח"כ. אבל הכא ידוע בשעת מעשה איזה קנין מועיל. ורק אנו מסופקים בזה. ואקצר

(עח) זה נכתב כדי שלא יהא חשש לשיטה שבמרדכי והובא בח"מ סי' ר"ג שאם הקנה דבר שאין חל עליו הקנין עם דבר שחל עליו הקנין הוי כקני את וחמור וע"ל אות י' ואות י"ב

(עט) הנה הח"ס סי' קי"ג ועוד אחרונים פקפקו במכ"ח שאינו נעשה כחוק הממשלה יר"ה. ובאמת כן אנו דנים שבדבר שדרך לעשות פאראמלנא לא נגמר עד שיעשה כן וכדין מקום שכותבים שטר שאין נגמר הקנין עד שיעשה השטר. ולזה צריך להתנות שיוכל להעתיק כרצונו ושבכ"ז נגמר הקנין תיכף וכדאיתא בקידושין (דף כ"ו) דמהני תנאי בזה. ואף דבנ"ד דהוי רק שכירת קרקע אין קפידא בזה כמש"ל אות ט' בכ"ז נכון לכתוב זה

(פ) באשר שאפשר לחשוב מנץ החמה ויפול עי"ז סכסוך. וממילא אין זמן השטר מבורר. לזה צריך לברר הדבר שהוא מעלות השחר. ובע"פ שחל בשבת א"צ לכתוב זה ע"ל אות מ"ט

(פא) ע"ל אות כ' ואות ל"ג בזה

(פב) נראה שצריך גם העכו"ם לחתום על השטר כמש"ל אות נ"ח נ"ט שיקבל על עצמו בזה כל החיובים שנתבארו בשטר זה. וכן נהגו כמה גדולים. ואם אינו יכול לחתום צ"ע אם מועיל מס"ק בעכו"ם שאינו בר שליחות. ובדיניהם אין זה מועיל כלל רק אצל הנאטאריוס. ונכון לדקדק בכל האפשר שהעכו"ם יוכל לחתום. ורק אפשר שירשימו לו בעופרת והוא יכתוב ע"ז בדיו. דאף אי נימא דזה לא הוי כתב לענין עדים בגט עי' גיטין (דף י"ט). מ"מ לענין חיוב הבע"ד י"ל דהוי חיוב. ואם אפשר לקחת מהעכו"ם שטר בפ"ע מה טוב. כי חתימתו בשט"מ י"ל דלא מהני לפי ששטר זה נותנים ב"ד לידו ושטר חיוב צריך שיהי' של המתחייב כדאיתא בגיטין (דף כ' ע"ב). ואקצר

(פג) כשחל ע"פ בשבת כבר נתבאר באות מ"ט שא"צ לכתוב השעה וכן צריך לדלג בכל השטר במקום שנזכר שעה חמישית

סימן כה בע"ה ג' סיון תרל"ד

ע"ד דאיתא בביצה (דף כ"א) א"ר חסדא עיסה שחציה של א"י אסור לאפות ביו"ט דאפשר למיפלגא בלישה והקשו התוס' דהא קיי"ל כרשב"א שמותר לאפות תנור מלא כדי שיהא נאפה יפה. ותירצו דהתם רשות בידו לאכול איזה שירצה ועוד דילמא מקלעי אורחים. והקשה הצל"ח הא ר"ח לא ס"ל הואיל ותירץ כת"ר שאין זה תירוץ בפ"ע רק שהוא מוסיף סברא לטעם שנאפה יפה שיכול לאכול כ"א ואחד עכ"ד. יפה כתב. וכ"מ מלשון התוס' דמסקו לבסוף אבל הכא וכו' ע"ש. ונרויח בזה ליישב מה שהקשה המהר"ם שי"ף דלדבריהם מאי פריך הש"ס שם מעיסת הכלבים דאפשר למיפלגה בלישה. דשאני התם שיכול לאכול כ"א שירצה ונשאר בקושיא. ולפמ"ש א"ש דמ"מ אף אם יזדמנו לו אורחים לא יוכל ליתן להם כלום. כי בע"כ יניח עבור הכלבים. אך לפ"ז יקשה לבתר דמשני הואיל ואפשר לפייסן בנבילה מאי מקשה הש"ס מר"ח דלית ליה הואיל. דמ"מ מהני האי סברא להצטרף לסברא שיכול לאכול כאו"א ושיהא נאפה יפה. וא"כ מוכח דלא מהני לר"ח דל"ל הואיל להצטרף לסברא הנ"ל. וקשה לפ"ז קושיית הצל"ח אף אי נימא שהכל תירוץ אחד אבל גם הא לא תברא דלכאורה קשה טובא מה דמשני הש"ס כגון דאית ליה נבילה דאפשר לפייסן בנבילה. משמע דבכה"ג דהוי בידו אף ר"ח מודה דאמרינן הואיל ועי' פירש"י. וקשה דבפסחים (דף מ"ו) פריך על ר"ח מהא דמסוכנת דסגי ביכול לאכול כזית אף דלא בעי למיכל. ומשני משום הפסד ממונו גמר בדעתו לאכול ע"ש. וא"כ משמע דאף שבידו לאכול מ"מ צריך שיגמור בדעתו לאכול. וא"כ ה"נ צריך שיגמור בדעתו