דברי מלכיאל ד נג

שאף אם לא ישלם הכסף שזקפנו עליו במלוה ליום המוגבל. הן מדמי השכירות הן מדמי מכירת הממלטלין ובע"ח הנ"ל. בכ"ז יהיו המכירה והשכירות הנ"ל בחקפם ולא יתבטל עי"ז גוף המכירה ושבירות הנ"ל. (סו) וליתר תוקף ועוז עשינו קנין סודר עם הא"י הקונה הנ"ל בסודר של הא"י על שכירות המקומות ומכירת ושכירות המטלטלין ובע"ח הנ"ל (סז) וגם עשינו צושלאק עם הקונה ומעתה יהיה הא"י שליט בכל מיני החמץ ות"ח וח"ב וח"נ ובע"ח וב"ח הנ"ל לחלוטין. וכן השיינקארעס של משלחינו וכן הטוחנים יהיו מעכשיו ע"ח הא"י הנ"ל. (סח) ואף מה שיקנו השיינקארעס עוד חמץ ות"ח וכדומה להשיינק למכור. יהי' הכל ע"ח הא"י הקונה הנ"ל. וכן עושי המלאכה בהפאבריקן של חומץ וכן בכל העסקים של משלחינו שיעשו בחמץ שלהם ות"ח וח"ב וח"ג וח"ד יהא הכל ע"ח הא"י הקונה הנ"ל. וכפי המקח והפרטים שהשוו משלחינו עם המתעסקים בכל העסקים. ומחוייבים לתת חשבון להקונה הנ"ל ולמסור לו הכסף דמי החמץ המגיע מהם. ובדתנ"א בזה לכל המתעסקים בכל הנ"ל שכל מה שיאמרו שהוציאו ושנשאו ונתנו בעסקים שנמסרו לידם. מחוייב הא"י הקונה הנ"ל לקבל על חשבונו (סט) והנאמנות הוא על אופן שהוזכר למעלה. וכן מחוייב הקונה להחזיק המתעסקים ומשרתים בכל העסקים הנ"ל עד ר"ח אייר הבע"ל דהאי שתא ולשלם להם כפי שהשוו עם משלחינו (ע) ואין אחריותם על משלחינו אם יגנבו מהחמץ ומכל הדברים הנמסרים על ידם. אך הכל יהי' על חשבון הקונה וכדתנ"א כנ"ל בזה למשלחינו לומר כמה היה חמץ בעסקים הנ"ל (עא) ורק משלחינו יש להם רשות לחשדם כדי לגבות מהם עבור הקונה הנ"ל מה שמגיע מהם. ויהי' בזה נאמנות להםשלחים נגד הקונה. אף שיאמר הקונה שמאמין להמשרתים. ומעתה ומעכשיו כל האחריות מכל הדברים המבוארים בהצעטלען חל על הא"י הקונה. ואם יהיה איזה היזק מאיזה סיבה. יהיה ההיזק עליו ולא עלינו ועל משלחינו (עב) ובפירוש הותנה שאפילו אם נלך אנחנו או משלחינו אל החדרים והמקומות שהחמץ שלו מונח שם. אין אנחנו מחוייבים בנזקו. וכדתנ"א כנ"ל בזה לנו ולמשלחינו לומר כך וכך חמץ היה שם. (עג) וכן הותנה בפירוש שכל המקומות שהשכרנו לו כנ"ל. לא השכרנו לו לדור שם אלא להשתמש בהם בלבד. (עד) ורשות ביד הקונה הנ"ל ללכת דרך רשותינו ודרך רשות משלחינו בין ביום בין בלילה בכל עת שירצה עד שיבוא למקום הנשכר לו ולדבר הנמכר לו וליקח מהם כמה שירצה. (עה) אך בזה צריך לשלם ביאור על

השט"מ

(סו) בשט"מ שבש"ע הרש"ז זצ"ל לא נזכר ק"ס ואולי. מפני שדעת הרבה פוסקים ס"ל שאינו שייך בעכו"ם. ובכ"ז נכון לכתבו כי האחרונים כתבו שהעיקר דמהני אף בעכו"ם עי' ש"ך ח"מ סי' קכ"ג ובתומים שם. והרש"ז לא הוצרך לזה דשם קאי כשכל אחד מוכר בעצמו חמצו לעכו"ם והוי קנין גמור בשטר וכסף. וגם כתב שם שהעכו"ם יעמוד אצל החדר דקני מטעם יד. אבל אצלינו שיש הרבה פקפוקים נכון לעשות כל הקניינים שאפשר. ורק יש לדון לפמ"ש התוס' בב"מ (דף ע"א ע"ב) דכשזוכים לאחד הוי הזוכה שלוחו של בעל הממון. א"כ אין שייך ק"ס מעכו"ם ע"י שליח. ולפמש"ל אות ט"ו לענין קבלת הכסף. יתיישב גם זה ע"ש

(סז) צושלאק הוא סטומתא הנהוג אצלינו. ובאמת גם שטר במטלטלין נראה שקונה מטעם סטומתא. דאף דאיתא בב"ק (דף ע"ט) דמטלטלי לאו בני שטרא מ"מ כיון שהמנהג אצלינו לעשות שטרות במטלטלין. ודאי דקנה מטעם סטומתא. וכן אנו דנין למעשה דשטר וכסף קונה במטלטלין קנין גמור. ובפרט בעכו"ם שקונה בשטר מצד דד"מ. וכעין מ"ש הרמב"ן בתשובה סי' רכ"ה לענין קנין כסף

(סח) לפי שע"פ רוב העכו"ם העוסקים בעסקי חמץ צריכים לקנות חמץ בפסח. לזה צריך לבאר שקונים זה ע"ח הקונה. ואף דבלא"ה אין חשש בזה כיון שהישראל מסולק מזה. ומה לו לדעת מה שהעכו"ם עושה. בכ"ז באשר העכו"ם הלז חושב שעושה זה על דעת הישראל ואינו מכיר כלל את העכו"ם הקונה לזה צריך לבאר זה בפירוש. וגם כי הלא כסף פדיון החמץ הוא שייך לעכו"ם הקונה. וא"כ אין רשות להוציאם בלי ידיעתו ויש לדון שיטעון אח"כ דכיון שעשה שלא כדין בכספו נתקלקלה נאמנותו כדקיי"ל בסי' ע"א שאם הוחזק כפרן בטל נאמנותו. וחושד שמא הוסיפו חמץ וכדומה. ויוגרם חשש על גוף המכירה כמש"ל אות ס"ב. לזה נכון לכתוב בפירוש שיקנו כל הצורך ע"ח הקונה. וטוב שיגיד כ"א להעכו"ם העוסק בחמצו שמהיום הוא הכל ע"ח הקונה

(סט) הטעם בזה כי יוכלו להסית את העכו"ם הקונה שיפטור את העכו"ם המתעסקים בעסקי החמץ. ויוגרם בזה הפסד גדול כי העכו"ם הללו יתבעו מהישראל שכרם מכל הזמן. כי הלא הוא שכרם על כל ימי החג. ויש עסקים שיש בהם שכירים לכל השנה. והפסק העסק יהא הפסד גדול גם על אחר החג. לזה צריך להתנות שלא יוכל לפטור את העוסקים

(ע) אין בזה חשש הערמה שהזכרתי באות ס"ב כי כן המנהג להחזיק משרתים ושכירים אף שידוע שיש חשש שיגנבו כי א"א שיעשה הכל בעצמו. וכן איתא בב"ב (דף צ"ג) דרוב עבדים הם גנבים. ואף דקיי"ל בב"ק (דף כ"ח) ובח"מ סי' תכ"א ס"ו שאם נודע לו שמשרתו גנב אצלו יכול להוציאו באמצע הזמן. בכ"ז כל זמן שלא נתברר עליו אין להוציאו בשביל חשד. ולכאורה קשה מזה על סוגיא דב"ב שם דקאמרינן דנמצא גנב הגיעו משום דרובא הכי איתנהו. דמ"ש ממשרת כנ"ל. וצ"ל דעבד כנעני גרע. וגם דנהי שיכול להוציאו בכ"ז מקח טעות אינו. דהו"ל להתנות על זה כיון שידוע דרובא הכי איתנהו. שוב ראיתי בשו"ת שבו"י ח"א סי' קע"ד שכתב ג"כ לחלק בין עבד כנעני לישראל. ורק לא הביא הא דסי' תכ"א והרגיש בזה בבה"ט שם ואכמ"ל בזה. ועכ"פ נכון לכתוב כן

(ע"א) באשר יש לחוש שיסית אחד את העכו"ם העוסקים שיעשו קנוניא עם העכו"ם הקונה שיאמר שהוא מאמינם בכל דבר. ויסיתם לגנוב הרבה. וממילא יהי' הפסד להישראל כי לא ישלם לו הקונה עבור מה שגנב העכו"ם המשרת או השכיר. ולזה צריך לבאר שהנאמנות הוא להמשלחים נגד הקונה. ויוכל לחשוד את המשרתים כדי לתבוע עבור הקונה וממילא יוכל אח"כ לתבוע מהמשרתים עבור הקונה מדר"נ כשלא ישלם לו הקונה וכמבואר בח"מ סי' פ"ו דדר"נ שייך אף בעכו"ם

(עב) הטעם בזה כמש"ל אות ס"ב כדי שיהא המכר דבר מסויים שלא יוכל לטעון שהזיקוהו באיזה דבר וגם כי יטיל שבועות על המוכרים. אף שכבר נתן להם נאמנות מ"מ אפשר יטעון שעל נזקים לא האמינם. וכ"ז הוא ליתר חיזוק

(עג) ע"ל אות ט' טעם תנאי זה. וגם כדי שלא יסיתו אותו ליכנס עם ב"ב לדור בבית השכור לו. ויפסיד שם את הישראל הרבה במשך ימי החג

(עד) כותבים זה כדי שלא תהא הערמה ניכרת שקנה דבר שלא יוכל לקחתו. ואף דמצינו למ"ד מוכר בעין רעה מוכר שא"צ ליתן לו דרך ויפרח באויר עי' ב"ב (דף ס"ד ע"ב). מ"מ הכא שיש לחוש להערמה אין לעשות כן. וגם דהא קצת פוסקים הצריכו מסירת מפתחות לגמר הקנין ועי' תוס' ב"ק (דף נ"ב ע"א) ופסחים (דף ד') כדי שיוכל לבוא אל הדבר הקנוי. לזה נכון לעשות כן

(עה) זה נעשה כדי שלא יהא ממון ישראל כהפקר ביד העכו"ם ויסיתוהו לקחת כל החמץ באין מפריע ואח"כ לא ישלם אבל כיון שצריך לשלם. יוכלו לעכבו שלא יקח קודם שישלם. ואף שאסור למשכן חמץ של עכו"ם. היינו רק לקחת החמץ לרשותו