דברי מלכיאל ד מט

הנ"ל. וכל הנ"ל שהשכרנו להא"י הקונה הנ"ל. השכרנו לו מעכשיו היינו (מט) משעה חמישית משעות זמניות דהיום ערב פסח ביאור על השט"מ שם שעשאו שליח לפני עדים. ויותר טוב להמנע מזה. כי עכ' אין זה מוכח מתוכו כראוי וע"ל אות י"א בזה

(מט) כן ראוי לכתוב בשעה החמישית. באשר אם יכתבו סתם בע"פ תתחיל השכירות בסוף היום כדאיתא בכתובות (דף צ"ד) ע"ש בתו' דכיון שאין מבואר בשטר באיזה שעה נעשה אמרינן שמתחיל שעבודו בסוף היום ההוא ובשטר קנין דיינינן שנמסר בשעה אחרונה של יום. ויש פוסקים סוברים דאף בשטר קנין וידוע באיזה שעה נמסר. ונתן לאחר דבר זה באותו יום ונמסר השטר אחר מסירת הראשון. מ"מ אמרינן דכיון שלא פירש בשטר שזה נמסר תחילה. דעתו היה שיתחיל קנינו בסוף היום והוי כאלו נמסרו השטרות בב"א. ע' שטמ"ק בכתובות שם וטוש"ע ח"מ סי' קי"ט ס"ג. ודינו שודא. ושטר דנ"ד אף שהוא שטר קנין. מ"מ יש בו גם שעבוד שמקבל עליו אחריות החמץ שבאחריות הישראל וגם שנזקף עליו במלוה כסף המכירה והשכירות וע"ל אות נ"ח שביארנו שי"ל שהחוב הזה הוא כנתינת כל דמי המכירה והשכירות. וא"כ אי נימא ששעבוד המלוה מתחיל בסוף היום. גם הקנין מתחיל אז אם נבוא לצאת ידי הפוסקים דס"ל שצריך לתת כל הדמים כמש"ש. ואף שי"ל דכיון שעיקר השטר הוי שטר קנין. דיינינן בכל הפרטים השייכים לשטר זה משעת מסירה. מ"מ כבר כתבנו שיש פוסקים דס"ל דגם בשטר קנין הדין כן. ועוד דע"פ רוב אין לפנינו עידי מסירה כשרים כי הלא כל בני העיר הם בע"ד או קרובים שלהם ונוגעים בדבר. ואף שי"ל דהשטר מוכיח שנמסר קודם זמן איסור חמץ כיון שלתכלית זה נעשה כל עסק זה, מ"מ כיון שלא נכתב בשטר הרי מוכח שלא הקפידו על כך וכדאיתא בכתובות (דף צ"ד ע"ב) דבמקומות שלא נהגו לכתוב שעות אמרינן שאינם מקפידים על קדימת השעות ע"ש בתוס' ובשטמ"ק ובר"ן. ולזה נכון לכתוב השעה בפירוש דאז ודאי מתחיל הקנין והשעבוד מאותה שעה. וכ"כ בשטמ"ק שם דאף במקום שלא נהגו לכתוב שעות. מ"מ אם כתבו שעות הרי חזינן שהקפידו בזה ואזלינן בתר קדימת שעות

ולכאורה קשה לפ"ז הא דקאמר בכתובות שם אטו בירושלים יתבינן דכתבי שעות, וקשה ממ"נ אם כתבו בשטר את השעה. א"כ מהני זה בכל מקום. ואם לא כתבו השעה. א"כ אף בירושלים לא מהני. אבל לק"מ דבירושלים כיון שידוע דקפדי על שעות לכתבם בשטר. לזה אף אם לא כתבו מ"מ אם מביא עדים או שמודה ששלו נמסר קודם. אזלינן בתר קדימת המסירה. אבל בשאר מקומות בעינן דווקא שיכתוב בפירוש. וכעין זה איתא בב"מ (דף ק"ד) שדבר שנהגו לכתוב הוי ככתוב אף אם לא נכתב וכן קיי"ל בח"מ סי' ס"א. ולשון הר"ן בכתובות שם צריך ביאור שכתב שם אטו בירושלים יתבינן הא בשטר זה אין כתוב שעה ואינו עשוי כמו שעושין בירושלים דכותבין שעות שאלו היתה השעה כתובה בשטר אע"פ שאין אנו יודעין למי נמסר ראשון תולין שלמוקדם נמסר תחילה שקדימת השעות במקום שנהגו לכתבם הרי היא כקדימת הימים בכ"מ אבל כאן שלא הקפידו בני המקום לכתוב שעות גילו מנהגם שאין הולכין אחר הקודם בו ביום ושניהם שוין עכ"ל. והנה לכאורה מתחילת דבריו משמע שאם היו כותבים השעה בכל מקום הוי אזלינן בתר קדימת שעות. ובסוף דבריו משמע דרק היכא שנהגו לכתוב שעות מהני הכתיבה ולא בשאר מקומות. אבל באמת כוונתו כמש"ל דבמקום שנהגו לכתוב שעות. אמרינן דאף שאירע שלא כתבו הוי ככתוב ואזלינן בתר קדימת השעות. ולהכי קאמר דבמקום שנהגו לכתוב שעות גילו דעתם שמקפידים על קדימת השעות. וממילא אזלינן בתר קדימה אף בו ביום ואף שלא נכתב שעות. ולהכי קאמר אטו בירושלים יתבינן. הכוונה דתרתי קאמר שבשטר זה אין כתוב שעות וגם אין המנהג במקום זה לכתוב שעות וז"ב. וראיתי בהפלאה בכתובות שם שכתב שבמקום שאין כותבים שעות לא מהני אף אם כתב שעות. ובמחכ"ת הוא נגד דברי הר"ן ושטמ"ק. ומה שדקדק מהא דקאמר אטו בירושלים יתבינן. כבר נתבאר למעלה בע"ה. ומה שדקדק מלשון הרמב"ם וטוש"ע ח"מ סי' ר"מ ס"ג שכתבו שני שטרות שזמנם ביום אחד על שדה אחת אם אין דרך אנשי המקום לכתוב שעות הרי הדבר מסור לדיינים. ג"כ אין שום ראיה לפמש"ל דהיכא שהמנהג לכתוב שעות. אזי אף אם לא כתבו שעות אזלינן בתר קדימת כתיבת השטר אם יוכלו לברר זה. ולהכי כתבו דדין זה שייך רק במקום שלא נהגו לכתוב שעות. וכן משמע להדיא מלשון המשנה כתובות (דף צ"ג ע"ב) דמהני כתיבת שעות במקום שלא נהגו. ועי' רשב"ם ב"ב (דף ל"ה ע"א)

והנה אף שמוכרים החמץ באמצע שעה חמישית או בסופה. מ"מ אין קפידא וכמו שאין קפידא בכל השטרות שכותבים את היום ואין קפידא בשעות. וכ"כ בשטמ"ק בכתובות (דף צ"ד) דשעות בירושלים דינם כימים בשאר מקומות ע"ש. ואף לדעת הפוסקים שהקנין חל בסוף היום. וה"ה הכא חל בסוף השעה מ"מ הוי כאלו מקנה מעכשיו ולבסוף שעה החמישית. דעכצ"ל כן לדעת הפוסקים הללו בכל השטרות בכה"ג ועי' תוס' יבמות (דף צ"ג) וכתובות (דף פ"ב ע"א). ואף שכתבו התוס' בכתובות (דף צ"ד ע"א) ד"ה שני שמתחיל ממחרת יום הכתוב בשטר. וא"כ גם בנ"ד נימא שמתחיל מתחילת שעה ששית. ואז כבר נאסר החמץ בהנאה. נראה פשוט דהתוס' לאו דווקא נקטו דהא כיון שנכתב יום זה. א"א לומר שמתחיל ממחרת. רק כיון שי"ל שמתחיל ברגע האחרון של היום שנכתב בשטר. א"כ אין ניכר הדבר ברגע ההיא. ולזה נקטו התוס' תחילת יום השני שזה דבר הניכר ומסויים. וכ"ה לשון הרמב"ם וטוש"ע ח"מ סי' קי"ט ס"ג שהקנין מתחיל בסוף היום שנכתב בשטר. ובלא"ה אין לשון התוס' מדוקדק כי ממחרת משמעותו למחר בבוקר ועי' תוס' קידושין (דף ל"ז ע"ב) ד"ה ממחרת הפסח. והכא עכ"פ מתחיל השעבוד בתחילת הלילה שאחר יום הכתוב בשטר. ועכצ"ל דהתוס' לא דקדקו בלשונם בזה ועי' תוס' ב"ב (דף ל"ד ע"ב). והקנין מתחיל בסוף היום או השעה

וצריך לכתוב משעות זמניות כפי שאנו מחמירים לענין חמץ דסתם שעה משמעותו בלשון בנ"א משעות השוות. וידוע דבשטרות אזלינן בתר לשון בנ"א עי' נדרים (דף ס"ג). ואף דהכא י"ל דמוכח שהכוונה על שעות זמניות כיון שהמכירה נעשית רק בשביל איסור חמץ. בכ"ז צריך לכתוב זמניות. באשר אפשר לומר שעשו כמ"ש קצת אחרונים שבעה"ד יש להתיר למכור החמץ בשעה חמישית משעות השוות

ובע"פ שחל בשבת א"צ לכתוב השעה כיון שמותר לאכול חמץ כל יום המכירה. ואף שכתבו קצת אחרונים שצריך אז ג"כ למכור החמץ בשעה חמישית משום לא פלוג. אבל לדעתי ז"א דאטו מכירת החמץ הוא תקנת חז"ל דנימא לא פלוג בזה. וגם מנ"ל לחדש גזירה שלא נזכר בדברי חז"ל. וגם כי למנהגינו שב"ד מוכרים חמצם של כל העיר. יזדמן שיהי' עי"ז הפסד לאיזה אנשים שיאחרו לבוא למכור חמצם כי יסברו שזמנו כל היום כיון שמותר באכילה. ובעצמם אין יודעים איך למכור החמץ. ולזה נכון יותר למכור החמץ בעש"ק בסוף היום וכשמוכרים בע"פ בשעה חמישית צריך ג"כ להתחיל עסק המכירה בחצי שעה החמישית כי אולי יבואו עוד אנשים למכור. ויש דמות ראיה מהא דאיתא בעירובין (דף ל"ב) חזקה על ב"ד שאין עומדין משם עד שיכלו מעות שבשופר. והנה קיי"ל בסנהדרין (דף פ"ח ע"ב) וברמב"ם פ"ג מה' סנהדרין שב"ד היו יושבין בביהמ"נ, עד הקרבת תמיד של בין הערבים. ומשמע שם שהיו יושבים שם כדי להיות מוכנים אולי יבואו לשאלם איזה הלכה. והנה אחר תמיד בה"ע אין מקריבים שום קרבן. ורק בע"פ איתא בפסחים (דף נ"ט) שהקילו להקריב אחר תמיד בה"ע ע"ש. וא"כ קשה מאי חזקה שאין ב"ד עומדין משם דהא בלא"ה אין עומדין