דברי מלכיאל ד מח

בראיידהיזער. מער. דיסטיליארנעס ופאבריקען של חומץ. וכל המקומות שלהם שהחמץ שלהם או התערובות חמץ. חמץ בלוע חמץ דבוק. שקים וכלים חמוצים מונחים שם. כל אלה המקומות בין אם הם שלהם (מ) או שמושכרים להם. או שמושאלים להם. עשו האנשים והנשים הנ"ל אותנו הח"מ שלוחים ומורשים להשכיר אותם לכל מי שנרצה ובאיזה אופן ומקח שנרצה ולרשום בצעטלען פרטי כל המקומות הנ"ל. גם עשו אותנו הח"מ שלוחים שלהם למכור במכירה גמורה וחלוטה את כל מיני החמץ שלהם (מא) אוכלים הראויים לאדם ולבהמה, או הראויים לשאר דברים כמו תבואות חמוצות מחמשת מיני דגן קמחיהם סוכיהם וריפותיהם פאשליארין כל המינים. גאגעלאך פעריל קאשע אורז ודוחן (מב) קטניות גריקע. כל מיני משקה חמץ. י"ש מתוקים וחריפים. שכר. פארטער. חומץ תמצית חומץ יין ושמן כל המינים. שמרים לחים או יבשים. כל מיני גרויפין וקאשע שאור ועיסות. מאלצין וסלאחזינעס כל מיני מאפה תנור לחם, בייגיל. קיכיל. מארטין ומאקאראגען כל המינים. כל מיני קראכמאל ופארבקע שומן. דגים המלוחים במלח או הנכבשים בחומץ (מארינאטין) ונכבשים בשמן. כל מיני בשר יבש כרכשאות יבשות (ווארשט) מרקחות וסאקין. קרויט ואוגערקעס הנכבשים. כל מיני חמץ (מג) הנמצאים באפמייקארסקע ארטיקלען ובקישוטי נשים.כל מיני צוקער וצוקערקעס שיש בהם חשש חמץ בשמים שיש בהם חשש חמץ כמו זאפערן געגעלאך ומושקאט קויל. כל מיני צבעים וכדומה. וכל מיני חמץ בעין. תערובות חמץ ח"ב. ח"ד. ח"ג, שקים וכלים חמוצים מכל מה שהפה יכול לדבר. וכן בעלי חיים שלהם כמו בהמות סוסים ועופות הנזונים מחמץ וכן כל מיני חמץ הנ"ל שברשות אחרים. על כל הנ"ל עשו אותנו הח"מ שלוחים למכור למי שנרצה ובאיזה מקח שנרצה ואף להוזיל מן המקח, ובהקפה ואפילו לאיש שאינו בטוח. נהגו לנו הם או שלוחיהם על כל אלה כח והרשאה בחת"י ממש. או ע"י סס"ק לאחר. (מה) והרשאה הזאת הננו מוסרים ג"כ להא"י הקונה הנ"ל עתה. ושליחותינו נעשה באופן היו"ט ע"פ תקחז"ל. וגם נתנו לנו נאמנות על כל המקומות שנכתבו בהצעטלען בין בכת"י בין בכת"י אחר אשר נבחר בו לכתוב הצעטלען. וגם קבלו על עצמם בא"ח לבל יחזרו מזה שעשו אותנו החתומים מטה שלוחים על כל הנ"ל כמבואר בכו"ה הנ"ל, (מו) ואנחנו מצדנו קבלנו עלינו השליחות הנ"ל להיות שלוחים ומורשים שלהם על כל הנכתב ומפורש לעיל ובכו"ה הנ"ל, אי לזאת עפ"י תוקף השליחות הנ"ל השכרנו להא"י הנ"ל כל הבתים. החרדים העליות והמרתפים. רפתים אורוות, ליאדאווניעס. בראיירהייזער ופאבריקען וכל המקומות שהחמץ הנ"ל מונח שם (מז) הרשומים בהצעטלען שלנו שמסרנו להא"י הקונה הנ"ל שנעשינו שלוחים עליהם להשכירם. (מה) וגם השברנו להא"י הנ"ל הרשות שיש לנו במקומות שחמץ שלנו מונח שם שנרשמו ג"כ בהצעטלאן ביאור על השט"מ המקום כי ידוע ע"י הנחת החמץ. אכן בכ"ז נכון להגביל המקום כי לפעמים יוכל להניח החמץ בזוית אחרת ע"י איזה סיבה ולא יהא המקום מבורר. ואינו מוכח מתוך השטר וגם יהא צריך לבאר בשטר נאמנות על המקום המושכר

(מ) ע"ל אות ט' ישוב על הקושיא איך יכול שוכר להשכיר לאחר. וכן לענין מזוזה ושבת

(מא) במיני החמץ י"ל שאפשר לחשוב אף דברים שלא נזכרו בהרשאה כי בהרשאה י"ל דלא בעינן דבר מסויים וכיון שנתן הרשאה למכור כל מיני חמץ סגי. וכן אנו כותבים שנותן כו"ה למכור החמץ שיבוא לרשותו אח"כ ע"ל אות י"ז ובזה עדיין אינו יודע איזה מין חמץ יבוא לידו. אבל בשטר מכירה שצריך למכור דבר מסויים צריך לחשוב כל המינים. ולפ"ז נראה שא"צ לדקדק אם ישנם כל המינים הללו בצעטלען של המשלחים. כי אפשר אף שלא היו בעת שחתמו על ההרשאה מ"מ קנו אותם אח"כ. ולפ"ז צריך לבאר בשטר מכירה שאם יגידו המשלחים שלא היה להם כלל מין כזה בשעת גמר המכירה לא יהי' להקונה טענה ולא תתבטל כל המכירה בשביל זה. ובכ"ז צריך לפרש גם בהרשאה כל המינים שאפשר שימצאו. באשר לא הכל יודעים איזה דברים יש בהם חשש חמץ. ויוכלו להתחדש מזה סכסוכי דברים. ולפ"ז צריך שיכתבו לכל אחד בצעטיל שלו פרטי המינים וגם בכלל כל מיני חמץ וחשש חמץ ותע"ח. כי אף שפרט מיני חמץ שיש לו. בכ"ז אולי יבוא עוד לידו מין חמץ אחר שלא נפרט בצעטיל שלו. ובלא"ה י"ל שצריך לכתוב בשטר כל מינים שאפשר להיות דהא אפשר שבמשך השנה נשאר אצל אחד מעט מאיזה מין חמץ ושכח לפרשוה ולזה כותבים בהרשאה כל מיני חמץ אף שפורטים המינים ג"כ. וע"ל אות ד' בזה

(מב) ע"ל אות ה' לבאר למה כותבים קטניות וגריקע

(מג) ע"ד מינים אפטייקארסקא ע"ל אות ו'. ובזה יש מכשול גדול שראיתי משתמשים בפסח בדברים מריחים לזלף על בגדיהם ובביתם. ורובם חמץ גמור כי יש בהם י"ש חזק. ובפרט מה שנקרא פארפומא נתברר לי ע"י היודע ממה נעשים שעיקרם הוא י"ש חזק ורק מעורב בזה מעט מדברים מריחים. וצריך כל אדם ליזהר ולהזהיר בזה את בני ביתו. ויש שבאים לביהמ"ד עם בגדיהם שזלפו עליהם בשעה זו פארפומא ומכשילים אחרים להנות מריח חמץ. וא"ל שהריח הוא רק מהדברים המריחים שנתערבו שם. ולא מהי"ש. וא"כ המריח אינו נהנה מהי"ש. דז"א דהא לולא הי"ש לא היה הריח נודף כ"כ. רק בשביל חוזק הי"ש נודף הריח למרחוק. ויש לדון בזה בדין זה וזה גורם ואכמ"ל כי בודאי אסור להשתמש בזה בפסח. וכן יש שמנקים בזה את המוליאר שקורים סאמאוואר. וצריך לפרסם שהוא חמץ גמור. אך יש בזה שני מינים. וצריך לברר זה

(מד) מה שמוכרים את החמץ שקנו רק בכסף ע"ל אות ז' בזה וגם הלא כתוב בשט"מ שאם לא יועיל הקנין לאיזה דבר לא יתבטל הקנין לשא"ד

(מה) זה כותבים כדי שיהא מוכח מתוכו ע"ל אות ט'. ובשביל זה כותבים ג"כ שנתנו נאמנות וכן שיקבלו עליהם בא"ח שלא לחזור וכמש"ל אות י"ט

(מו) באשר יש פוסקים דס"ל שאם מתחילה לא נתרצה בטלה השליחות אף שאח"כ נתרצה וע' שו"ת בית אפרים חאה"ע סי' פ' ושו"ת עונג יו"ט סי' קמ"ו קמ"ז. לזה צריך לכתוב בפירוש שנתרצו מתחילה להיות שלוחים. וכ"ה בסה"ג שני סעיף ס"ג שהשליח צריך להגיד שמתרצה להיות שליח ע"ש בגט מקושר ושאר אחרונים. והנה גבי מכ"ח לא הצריכו שיאמרו בשעת עשיית השליחות שמקבלים על עצמם השליחות. כי הלא א"צ רק שיתרצה בלבו. ובנ"ד יש לנו הוכחה שמתרצה הרב להיות שליח כיון שמצוה לכתוב ההרשאה על שמו ועוסק בעצמו בזה. וגם כי הלא הוא משועבד לזה מצד שקיבל על עצמו לעשות כל צרכי הציבור הנהוגים ששייכים להרב. ובכ"ז בשט"מ צריך לפרש שנתרצה בזה כדי שיהא מוכח מתוכו כמש"ל אות ט'

(מז) ביאור זה ע"ל אות כ'

(מח) יש דיינים ששוכחים למכור חמץ שלהם ולהשכיר רשות שחמצם מונח שם. ואף בנוסח שבראשית בכורים לא נתבאר זה. ולזה העירותי בזה שיזהרו למכור. וכן לכתוב בהצעטלען את פרטי המקומות שלהם ופרטי המינים שנמצא אצלם שיש בהם חשש חמץ. אבל על הכו"ה אין שייך שיחתמו הדיינים כי הלא הם שלוחים ואין עושים שליח. והנה ראיתי דיינים שמקבלים בביתם מאחד מאוהביהם שליחות למכור חמצו. ועפ"ז חותם על הכו"ה. והוא טעות כי איך שייך שיחתום שנותן לעצמו כו"ה. ובכה"ג צריך שיהיו עכ"פ עדים שעשאו שליח. והוא ירשום בהצעטלען את פרטי החמץ והמקומות של האיש הלז ויבאר