דברי מלכיאל ד מו

להנ"ל נגדינו ונגד כ"כ ויו"א ונגד משלחינו וכ"כ ויו"א בעסק שליחות זה וקבלת דמי המכירה ושכירות הנ"ל בבי תרי לעולם וגם פוטרים אנחנו אותם מכל טענות פשיעה בשליחותם. (כא) והותנה שאף אם לא תועיל השליחות לאיזה דבר מכל הנ"ל. בכ"ז תתקיים השליחות בשארי פרטים שמועילים ע"פ ד"ת. ולא תבטל השליחות עי"ז. (כב) והרשות ביד השלוחים הנ"ל או ביד אחד מהם לעשות שליח אחר במקומו את כל מי שירצה אף שלא בפניו ואף בלא אונס על כל האופנים שבשטר הרשאה זה. וקבלנו עלינו בא"ח שלא לבטל שליחות הנ"ל. ואם יצוו הרב הנ"ל או ב"ד לנו או למשלחינו לחתום קנינים להקונה ולהשוכר שימכרו וישכירו לו ואף ליתן פארסאלנאסט על כל זה ועל שליחות זאת. מחוייבים אנחנו ומשלחינו לכתוב ולחתום כפי רצונם. וכפי שיגמרו עם הקונה והשוכר עלינו ועל משלחינו לקיים ושטר שליחות זה לא יופסל ולא יוגרע משום ריעותא גרר ומחק ומישטוש וספק בלשון. והכל יהיה נידון ונדרש לקיום ולחיזוק שליחות הנ"ל. ושטר שליחות זה יהא ככל חומר שטרי שליחות והרשאות הנהוגים בישראל ועשויין כתיקון חז"ל. וכל הנ"ל נעשה בקגא"ס מעכשיו בכאוהיו"מ ע"פ תקחז"ל בענין דלית בו משום אסמכתא ודלא כטדש"ט. ולראי' באנו על החתום (כג) יום. נאום (כד): ביאור על ההרשאה ב"ד כתוב הנומער ושם האיש שהצעטיל הוא שלי. כזה צריך לכתוב שהנאמנות ניתן למי שיכתוב הנומר על הצעטיל שזהו הצעטיל וכותב הנומער הוא כותב ג"כ ברשימת ב"ד את שם האיש והנומער של צעטיל שלו וע"ל אות ל"ג. ועל הרשימות הכוללים חותמים ב"ד בסוף כל צד. והוי שפיר מוכח מתוכו שאלו הם המקומות המושכרים והמינים המכורים. ואם נשאר נייר פנוי באיזה רשימה צריך לטייט בדיו את המקום ההוא עד חתימת ב"ד כדי שלא יוסיפו שם שמות אנשים ונומערין. וכ"ז הוא כדי שיהא מוכח מתוכו כמ"ש המק"ת סי' תמ"ח. ולזה כותבים ג"כ שמקבלים עליהם בא"ח שלא יבטלו השליחות כי לולא זאת לא הוי מוכח מתוכו כ"כ. דהא אפשר ביטל השליחות. וע"ל אות כ"ג

(כא) הטעם בזה משום חשש קני את וחמור דלא נימא שע"י שאין השליחות חל על דבר אחד תיבטל כל השליחות וכמו שהובא שיטה זו בח"מ ס"ס ר"ג גבי קנין. ומבואר בב"ב (דף קמ"ג) דסברא זו שייכא גם גבי שליחות דמייתי שם מקדושי חמש נשים שהיה ע"י שליח ע"ש. ואף דשם איירי שאמר להן בעצמן כולכם מקודשות לי. מ"מ משמע שאין חילוק. ואף שעדיין יש לחלק בין שליחות לקנין בזה. וכ"נ בנזיר (דף י"ב) שאין מתבטל כל השליחות ע"י ביטול דבר אחד. מ"מ צריך לכתוב באופן שלא יהא שום פקפוק. וגם די"ל דשליחות גרע שתלוי רק בדעת המשלח שיכול לבטלו בכל עת. וה"ה שיכול לומר דאדעתא דהכי לא עשיתיו שליח שלא תחול השליחות על כל הפרטים וכעין מ"ש התוס' בכתובות (דף מ"ז ע"ב) ד"ה שלא וההכרח לקצר

(כב) באשר עושים את רב העיר לשליח וצריך לחוש לחולי ח"ו וכדומה. לזה צריך שיתנו לו רשות לעשות שליח אחר. כי לולא זאת יוכל להיות הפסד עי"ז לכל העיר. והרי מצינו ריש יומא שתקנו להכין כה"ג אחר משום חשש טומאה. ומכ"ש הכא גבי הפסד ממון שיש לחוש יותר כיון שהם סומכים על ב"ד שיעשו באופן היותר בטוח וכדקיי"ל דש"ש חייב אף ברוח שאינה מצויה ואף באבידה שקרובה לאונס כדאיתא בב"מ (דף צ"ד). ושומר צריך להזהר אף מדבר שאפשר להיות על צד המיעוט ובמקום שיש ב"ד של שלשה וכותבים שעושים לשליח אף את אחד מהם. שוב אין חשש בזה כיון שיש כאן שלשה. ואף ריש יומא לא מצינו שהכינו רק אחד. ובכ"ז טוב לכתוב כן בכל שטמ"ח כדי שלא יהי' חילוקים בנוסחאות. ואף בהרשאת הגט נקבע הנוסח בסה"ג שיוכל לעשות שליח אחר עד מאה שלוחים כדי שלא יהי' חשש עיגון אם יחלה השליח וכדומה ואקצר

(כג) הזמן צריך לכתוב מחדש בכל יום שחותמים המשלחים כי בעיירות גדולות מתחילים לבוא לב"ד איזה ימים קודם ע"פ. וראיתי דיינים שמצוום לחתום על ההרשאה בכמה ימים. וזה טעות דהויא הרשאה מוקדמת ופסולה ככל שטר מוקדם. ואף דהכא י"ל שאין חשש דהא מבואר בשט"מ שמוכרים להעכו"ם רק מיני חמץ שנמצאים בשעת מכירה. וגם שיש נאמנות להמשלחים לומר אחר פסח כמה היה חמץ שלהם וכן שארי דברים המפורטים בשט"מ. וא"כ אין נ"מ בזמן עשיית ההרשאה. מ"מ יש חשש שמא עשה שליח אחר קודם שחתם על הרשאה זו. וע"י הרשאה זו בטלה שליחות הראשון. אבל כשיכתבו זמן מוקדם אזי נאמר שהרשאתו זו בטילה והשליחות השנית קיימת כי נחשבנה למאוחרת. ואי נימא ששני השלוחים קיימים א"כ יהא תלוי מי מהם ימכור קודם. וזה יקשה לברר כי הלא מוכרים בכל המקומות בשעה חמישית בע"פ. ועכצ"ל שביטל את השליח הראשון כדי שתהא מכירת חמצו מבוררת, ואף שי"ל דגם בזה אין חשש בנ"ד כי ידוע שאין אדם עושה שני פעמים שליחות זו. ובפרט שהמנהג שמקבל עליו באיסור שלא לבטל שליחות זו. בכ"ז צריך לעשות כדין שיבואר הזמן שחתמו בו הללו על ההרשאה. וע"ל אות א' איך לכתוב בזה

(כד) כבר ביארנו באות ב' שצריך ליזהר שאם חותם אחד במס"ק לא יחתום הדיין עבורו ולא קרוב ע"ש. וע"ל אות א' איך לנהוג אם לא יספיק נייר ההרשאה עבור כל החותמים. ואם ישאר חלק בנייר ההרשאה צריך לטייט בדיו כדי שלא יוכלו לזייף להוסיף חתומים. ואף שביארתי בסוף אות א' שלפי מנהגינו א"א לזייף בזה. בכ"ז נכון ליזהר בזה סימן כג נוסח הצעטלען של ב"ד

(א) יצחק בן אברהם (כה) גאלדבערג (כו) מכפר פלוני הקעסעריל שבביתו (כז) וחצי הדרומי של עליית ביתו והרפת ביאור על נוסח הצעטלין על סדר

האותיות

(כה) בצעטלען צריך לכתוב הכינוי. כי בעיר גדולה נמצאים כמה אנשים שיש להם ולאבותם שם אחד. וא"כ אין מבורר מי הוא זה ואינו מוכח מתוכו וכדקיי"ל בשני יוסף בן שמעון. וע"י הכינוי יתברר הדבר ועי' ת"מ סי' מ"ט

(כו) צריך לכתוב בכל אחד מאיזה מקום הוא. כדי שיוכלו לברר להקונה איפא נמצא החמץ שקנה. ובאנשים שהם מעיר ההיא אין צריך לכתוב מקומו. וממילא נדע שהוא דר בעיר הזאת. וכעין זה כתבו התוס' ריש גיטין ד"ה מכפר לודים שאין דרך להזכיר המקום שהוא דר בו ע"ש

(כז) ע"ל אות ל"ט לבאר שצריך להגביל באיזה מקום הוא החלק בחדר שהשכיר. וא"צ להזכיר שמוכר או שמשכיר. כי זה מבואר בהרשאה: